time-running-out

ראיתי את שורת ההצעות לשינויי חוקה בכדורגל שהגה דייויד אלרי ולדעתי חבל על הזמן. מהצד החיובי. באמת בשורה (אולי, אם זה יקרה).

לא מתכוון להיות ציני גם אם חלק מההצעות נראות לי וחלק לא. למשל ההצעה שעצירה מכוונת על קו השער ביד תהיה גול (נניח כמו מקרה סוארז מול גאנה) היא שטות. למה שטות? כי לא מחוקקים חוק כדי למנוע משהו שמתרחש פעם באלף שנה. הצלה כמו של סוארז, כשאני  מאמץ את זכרוני, זוכר עוד מקרה אחד. פיל נוויל בדרבי של ליברפול פעם.

אז למה בשורה? בגלל ההצעה לעצור את הזמן. לא זמן נטו כמו בכדורסל או פוטבול. אבל עצירת שעון בכל מיני סיטואציות שהן בברור נועדו לבזבוז זמן. למשל חילוף או חגיגות לאחר גול או ויכוחים לאחר צהוב או טיפול בפצועים.

כל הצעה שאיננה מתמודדת עם בזבוז זמן היא בזבוז זמן. כי התמודדות עם בזבוז הזמן מאפשרת התמודדות עם כל הבעיות האחרות. כולל המינון המדוייק של טכנולוגיה. כולל מספרי חילופים. כולל כל מה שרוצים.

והמסורת? משחק הראגבי הומצא קצת לפני הכדורגל וגם שם פעם היה זמן ברוטו, ועברו לנטו. לא קרה כלום. המשחק השתפר.

*

אגב, בין ההצעות יש אחת שהמשחק לא יסתיים אלא לאחר סיום ההתקפה האחרונה – כלומר כדור חוץ. זה נהדר – והנה דוגמא יפה מראגבי. ניו זילנד בפיגור, יודעת שהיא חייבת לכבוש. ותראו מה קורה. עוצר נשימה.

משחק 5. אליפויות בכל זאת לוקחים בהגנה
נשאר אוהד בית״ר