ben

התקשר אלי לפני כמה שעות עיתונאי כדורגל הונגרי לשאול על בית״ר ירושלים – והיה לי מה לומר לו. יוסי בניון! הוא שמח מאד ויש לו מה לכתוב לקוראיו. ואת זה אי אפשר לקחת מבניון בניגוד לכל כדורגלן ישראלי אחריו. השם שלו אומר משהו לאוהד הכדורגל בעולם. אחרי ליברפול, ארסנל, צ׳לסי ושער ניצחון בברנבאו – אתה שם ביושר. אוהד כדורגל בעולם שמכיר עוד שחקן ישראלי, הוא כנראה די חסר חיים.

*

אבל עכשיו על משהו קצת עצוב. בניון סיפר עכשיו ״שתמיד אהד את בית״ר ירושלים״ וזה סבבה. אבל אני זוכר שפעם שוחחתי עם עזי דן על העניין הזה ואמרנו שהיחידים שלגיטימי שיחליפו אהדת קבוצה הם השחקנים. כי אצלם אלו החיים ולא דמוי-חיים. ואם הגיעו לקבוצה ונקשרו בה וטיפחו קשר עם הקהל ועם אנשי המועדון – זה הרבה יותר חזק מאיזה קשר אמורפי כאוהד בילדות.

והדוגמאות רבות:

רובי פאולר גדל אוהד אברטון.

ראול גדל אוהד אתלטיקו.

אולה גונאר סולשיאר, מביס הגרמני, זכותו וצדקתו יעמדו לנו תמיד, גדל אוהד ליברפול.

אז נחמד שיש טוטי, אבל זה בעצם לא היה טבעי אם מי מהשלושה הללו לא היה אוהד כיום את המועדון בו זכה לתהילה ואהבה.

*

וזה מה שעצוב בגדול כדורגלני ישראל במילניום. הוא עבר בכמה קבוצות בארץ. ובעצם לא נוצר אצלו החיבור המשמעותי הזה לאיזשהו קהל אוהדים או מועדון. לא באר שבע בה גדל, לא בחיפה שם הפך לשחקן מתאים לרמות גבוהות באירופה.

נשאר אוהד בית״ר.

בשורה (אולי)
חידון מספר 560. מקום אחד לפני