החומרים מהם עשויה הערצה

כריזמה

eric copy 2

אני משתתף בקבוצת פייסבוק של אוהדי יונייטד ישראלים, מנהל אותה מי שמשתתף פה בדיונים בשם ״טל המנצ׳סטרי״, ובימי הקיץ מתנהל שם שעשוע – של בחירת השחקן האגדי ביותר של הקבוצה בכל מספר חולצה. והיום הגענו אל הבחירה הטראומטית מכולן: מספר 7. רובסון, בקהאם, בסט, קנטונה ורונאלדו עמדו לבחירה. לא נמנעתי – בחרתי בבילי מרדית׳.

אבל המעניין היא התוצאה. חד צדדי לחלוטין. קנטונה קיבל בערך כמו כל מתחריו ביחד. ואני די משוכנע שזה משקף אוהדי יונייטד נאמנים.  וזה מעלה אצלי תובנה מאד מאד מרכזית לגבי מה אוהדים של קבוצה אוהבים. ואני חושב שזה רלוונטי לכל מועדון.

רונאלדו הוא ללא ספק הכדורגלן הטוב ביותר מכל אלו. זוכה סדרתי בבלון ד׳אור. אגב, בסט גם זכה בפרס, בקהאם היה סגן הזוכה וקנטונה פעם אחת שלישי. רונאלדו ביונייטד זכה פעם אחת והיה שלוש פעמים בין שלושת הראשונים והזכיה שלו הייתה מהחד צדדיות ביותר.

בקהאם ובסט בימיו ורונאלדו אחריו הם סלבריטאים שחרגו בהרבה מספורט.

בקהאם היה אוהד מילדות.

בסט הוא נוסטלגיה והיסטוריה.

בקהאם ובסט שחקני בית, רובסון שיחק הכי הרבה בקבוצה.

רובסון היה הכוכב בשנות מדבר. מי שאוהדי האמת מצטופפים סביבו.

בסט, רונאלדו ובקהאם היו כוכבי זכיה בגביע אירופה.

ואחרי כל זה? או-אה קנטונה.

אנשים נימקו את זה בעניינים של ״השפעה״ או שינוי גורלו של המועדון אבל אני חושב שברמה העמוקה זה לא בא משם.

הערצה או אהבה היא לא עניין כמותי. היא כריזמה.

לא סקס אפיל. לא סלבירטאיות. לא הסברים תבוניים על נאמנות או השפעה.

כריזמה. לאריק קנטונה הייתה זו מלוא הדלי.

Share on FacebookTweet about this on Twitter

102 תגובות ל “החומרים מהם עשויה הערצה”

  1. כץ (פורסם: 10-7-2017 בשעה 15:56)

    איך קוראים לקבוצה?

    להגיב
    • דורפן (פורסם: 10-7-2017 בשעה 16:18)

      Israeli Stretford Enders

      להגיב
      • אבי (פורסם: 11-7-2017 בשעה 03:39)

        יפה כתבת את השם רונן, כפי שהוא צריך להיות, ובלי הטעות הדקדוקית של טל ;-)

        טל, תעשה טובה, ותביא מזור לחברים הרגישים דקדוקית: או כמו רונן, או עם פסיק אחרי המילה הראשונה. בבקשה!

        להגיב
    • בליקי (פורסם: 10-7-2017 בשעה 16:19)

      מנצ'סטר יונייטד

      להגיב
  2. אריאל גרייזס (פורסם: 10-7-2017 בשעה 15:56)

    יא אללה, לא חשבתי שההתדרדרות להיות אוהדי ליברפול תהיה כל כך מהירה

    להגיב
    • יואב (פורסם: 10-7-2017 בשעה 16:19)

      אריאל,
      אין חובת תגובה לכל פוסט יונייטדי. רק מיידע(:

      להגיב
    • wazza (פורסם: 10-7-2017 בשעה 16:52)

      אריאל אתה גדול

      להגיב
  3. no propaganda (פורסם: 10-7-2017 בשעה 16:01)

    לדעתי אתה מתעלם מהעובדה ששנות הזוהר של היונייטד בארץ היו שנות ה90 והרבה מאוד אוהדים הם מהשנים האלה.
    בנוסף רונאלדו לא כל כך מזוהה עם יונייטד, מה שפוסל אותו במשאל אוהדים מהסוג הזה.

    להגיב
    • חז (פורסם: 10-7-2017 בשעה 18:26)

      פוסל? האוהדים מתים עליו. הוא קיבל יותר קולות מרובסון, בסט ובקהאם.

      להגיב
      • no propaganda (פורסם: 10-7-2017 בשעה 21:38)

        אוקיי, פוסל זו לא המילה הנכונה כנראה.
        הכוונה הייתה יותר היא פוגע בסיכויים.

        כמו שאמרתי רבים מהאוהדים לא ראו את רובסון ובסט. בקהאם לדעתי הוא לא ממש פונקציה במשאל כזה.

        להגיב
  4. איציק (פורסם: 10-7-2017 בשעה 16:01)

    מעניין לדעת כמה מהעונים בכלל זוכרים את בסט או אפילו את רובסון (את השם בסט אני רק זוכר כמישהו שדברו עליו אבל לא באמת ראיתי אותו, וגם את רובסון זוכר בקושי ואני לא מאד צעיר), לכן הסיכוי שלהם נמוך בהרבה מאחרים. לגבי קנטונה, אכן, הייתה לא כריזמה, לא יכולת להתעלם ממנו. כשהוא היה על המגרש הוא כאילו מילא את כל האיצטדיון בנוכחותו. ולכל זה צריך להוסיף שהוא בהחלט היה שחקן לא רע בכלל. בחירה לא מפתיעה ומוצדקת.

    להגיב
  5. טל המנצ'סטרי (פורסם: 10-7-2017 בשעה 16:04)

    אוקטובר 1994, לפני הגיוס. במשך שלושה ימים רצופים הלכתי לקליף, מגרש האימונים הישן לראות את החבר'ה מתאמנים.
    הקליף, קטן ומשפחתי, השחקנים מתערבבים עם האוהדים שמחכים בין החניון למדרגות שמובילים לכר הדשא, איפה זה ואיפה קרינגטון המרוחק, המנותק עם שער כניסה ושומרים…

    נגמר האימון, קור כלבים אבל כולם עומדים ומחכים שהשחקנים יצאו לכיוון המכוניות.
    חיכיתי לאריק, יותר מכל אחד אחר באותה תקופה, אבל לא הייתי היחיד, כולם רצו להצטלם איתו ואני עמדתי בצד, חיכיתי ועקבתי אחרי אחרים.
    רוי קין נכנס לרכב ולא רצה לעצור לאף אחד, פשוט נסע בזמן ששמייכל עוד הספיק לגעור בו, Come on Roy, הם מחכים פה שעות. אז כנראה קין עוד איכשהו ספר את שמייכל, עצר לכמה רגעים, חתימה או 2 ונתן גז.

    בגלל הנעשה עם קין לא שמתי לב שאריק סיים להצטלם ולחתום לכולם וכבר פתח את דלת המכונית שלו, הלב שלי ירד לתחתונים, אני לא יכול לפספס את זה, רצתי לעברו ושאלתי בנימוס, אריק, אפשר עדיין להצטלם? בטח הוא ענה, בא לעברי, חיבק ו…אז הרגשתי איך זה שאלוהים נוגע בך.

    למרות זה בחרתי בבראיין רובסון, בכל זאת אהבה ראשונה.

    להגיב
    • דורפן (פורסם: 10-7-2017 בשעה 16:11)

      אני ראיתי אותו פעם במלון בנתניה במסיבת עיתונאים לפתיחת טורניר כדורגל חופים. באופן סמלי כל המלון היה מלא תיירים יהודים מצרפת – שהיו יותר ממוצא מזרחי- כלומר ממארסיי – כלומר מהשכונה שלו. הוא עמד דקות ארוכות וחתם לכל ילד.

      בשלב הזה הוא היה רק מאמן נבחרת הכדורגל חופים של צרפת. למחרת הגיעו המשחקים בפולג הקהל הגיע בהמוניו וקנטונה לא יכול היה לאכזב אותם ושיחק.

      וגם אעתיק את התגובה הזו לעמוד שלך.

      להגיב
    • אדם בן דוד (פורסם: 10-7-2017 בשעה 18:51)

      בריאן רובסון אהבה ראשונה.
      ממש ככה.
      שמעון פרס של האדומים.

      להגיב
  6. שלו (פורסם: 10-7-2017 בשעה 16:06)

    אריק קנטונה יותר מכולם מסמלאת תום שנות המדבר.
    הוא בא אלוף.
    מלידס.
    ישר למרכז העשייה.
    עבור הרבה שלא ראו את בסט משחק בשיא הקריירה (ואנחנו מדברים על אנשים שנושקים לגיל 50…)
    רובסון הוא החוט המקשר בין יונייטד ההיא של בסט לזו של קנטונה.
    אבל קנטונה הוא האבות המייסדים של יונייטד המודרנית.
    קנטונה הוא קצת "משה" שהוציא מארץ מצרים (זכיה באליפות) ולא ראה את הארץ המובטחת (זכיה בליגת האלופות).

    להגיב
    • דורון (אחר) (פורסם: 10-7-2017 בשעה 16:10)

      אם כבר אז רובסון הוא משה וקנטונה יותר יהושוע, לא?

      להגיב
      • שלו (פורסם: 10-7-2017 בשעה 17:18)

        רובסון,
        למרות אהבתי אליו ואולי גם בחירתי המשוחדת, יותר אהרון…
        אני מניח שאתה שם את האליפות כארץ המובטחת.
        אבל קנטונה היה אלוף כשהגיע.
        וביונייטד למרות שנות המדבר הארץ המובטחת זה להחזיר את הקבוצה להיות מועדון מוביל באירופה.
        ואת זה עשו החבר'ה שבאו אחריו ובעקבותיו.

        להגיב
  7. red sox (פורסם: 10-7-2017 בשעה 16:14)

    הגדרת במדויק את מה שלוויין רוני לא היה ולא יהיה גם בעוד מאה שנה. ולכן, עם כל שיאי השערים ועם כל האיכות שיש מי שמייחסים לו, הוא לא בגלריה העליונה שלכם, בעיני.

    להגיב
  8. יואב (פורסם: 10-7-2017 בשעה 16:17)

    קאנטונה הפך את הבניה של פרגי למנצחת.
    וכן, הוא כוכב רוק/ הוגה דעות/צייר מטורלל. אישיות כמו שלו כמעט ולא מתקיימת בכדורגל. הוא משהו אחר, הוא קאנטונה. והוא גם הכי שד אדום שיש.

    להגיב
    • ארז (פורסם: 10-7-2017 בשעה 19:37)

      בול.
      המחשבה הראשונה שלי עליו, לפני כל השערים הגדולים, היא על החגיגה שלו. סיבוב איטי במקום עם מבט שאומר ויודע שזה שלו. הכל שלו.
      הזכיר לי תמיד משהו, עד שהבנתי שזה קופי ג'ים מוריסון בהופעה שראיתי, חוזר על אחת המנטרות שלו אחרי שיר, כשהקהל מוטרף, והוא קודם כל עם עצמו והעולם שלו (i'm the lizard king, i can do anything).
      בקיצור, שני רפטיליאנים מהפנטים :)
      נס שפרש ב30 וטיפה ולא מת בשנתו ה28.

      להגיב
      • יואב (פורסם: 10-7-2017 בשעה 19:42)

        ארז,
        וואו, הקשר מדהים.
        עכשו ניקח את זה עוד צעד- רימבו המשורר הצרפתי האניגמטי, היה דמות נערצת על שניהם(הרבה מהקונספירציה של המוות של ג'ים מיוחסת לרימבו, שעשה תרגיל היעלמות משל עצמו).
        סיפור אמיתי- כשאריק חתם בלידס, בראיון הוא אמר שרימבו הוא הדמות הנערצת עליו. במשחק הבית הבא באלנד רואד, ראית אלפי חולצות לבנות עם הדפס של רמבו(סטאלונה) (((((((((((((((:

        להגיב
        • טל המנצ'סטרי (פורסם: 10-7-2017 בשעה 19:46)

          אם אני לא טועה בספר שלו, קאנטונה כתב שהוא מעריץ גם את ג'ים מוריסון עצמו.

          להגיב
          • יואב (פורסם: 10-7-2017 בשעה 19:49)

            נראה לי שאתה לא טועה. זכור לי משהו…

            להגיב
          • ארז (פורסם: 10-7-2017 בשעה 19:49)

            אל תקלקל טל. כל כך עדיף לדמיין שהשכינה שורה על שניהם במקום לחשוב שאריק מחקה את ג'ים.

            להגיב
        • ארז (פורסם: 10-7-2017 בשעה 19:47)

          ענק.
          אני עכשיו במשבר לא ברור. הלך רוח הפכפך מתמשך. לא ברור. מפה לשם, קורא הרבה שירה, חזק בבודלר, כולל העשרה על ידי חזרה לדיסק המעולה של מאור כהן. בקיצור, עשיתי על בודלר הרבה קריאה לאחרונה. אאל"ט, הוא אחד ממקורות ההשראה העיקריים של רימבו…

          להגיב
        • אריק (פורסם: 10-7-2017 בשעה 19:49)

          הוא לא התאים ללידס,.. אין מה לומר.
          שחקן כדורגל שמעריץ משורר. נו יש שאלה למה הוא הכי פולארי

          להגיב
  9. Zork (פורסם: 10-7-2017 בשעה 16:20)

    זה לא רק כרזימה, זה אופי מובחן. הכוכבים של היום הם אולי הכדורגלנים הטובים ביותר בהיסטוריה, אבל הם נראים אותו דבר, נשמעים אותו דבר, ומדברים אותו דבר. כמו קמפיין PR. אין מחלוקות, אין שערוריות, אין סנסציות. שאלו בדיוק הדברים שגורמים לחיבור רגשי עמוק לשחקן ולמועדון. בניינטיז עוד היה מזה בשפע.

    להגיב
  10. אמיתי (פורסם: 10-7-2017 בשעה 16:30)

    בעיטת קונג פו יכולה לעשות את ההבדל בין אגדה למיתולוגיה.
    עדיין למרות שבקושי זכיתי לראות את רובסון הוא הכי מזוהה אצלי עם יונייטד.
    וזאת הייתה יונייטד של אמצע שיפולי טבלה

    להגיב
  11. ניינר / ווריור (פורסם: 10-7-2017 בשעה 16:34)

    1966 was a great year for English football
    Eric Cantona wss born

    אחת הפרסומות הגאוניות אי פעם

    להגיב
  12. יאיר אלון (פורסם: 10-7-2017 בשעה 16:42)

    לא מסכים איתך אבל כדאי לתקן "אני לא חושב שברמה העמוקה זה לא בא משם"
    ל-אני חושב שברמה העמוקה זה לא בא משם
    או
    אני לא חושב שברמה העמוקה זה בא משם

    להגיב
    • ארז (פורסם: 10-7-2017 בשעה 19:39)

      אני מבין שאתה חסין בפני הכריזמה של דורפן.

      להגיב
    • D! פה ועכשיו (פורסם: 11-7-2017 בשעה 12:31)

      יש בלוג שלם של שלילה כפולה, לא?

      להגיב
  13. אלעד כ (פורסם: 10-7-2017 בשעה 17:00)

    אני דווקא כן מתחבר להסבר של "שינוי גורל המועדון" (למרות שגם כריזמה קיימת בשפע). התחלתי לאהוד את היונייטד בסוף שנות ה-80. בעיצומו של השפל של 26 שנה ללא אליפות. ואז קאנטונה הגיע ובסדרה של הכרעות 1-0 קטנות סידר אליפות שעצרה את הנפילה.
    (ככה לפחות אני זוכר את זה, יכול להיות שהמציאות קצת אחרת.)

    להגיב
    • יואב (פורסם: 10-7-2017 בשעה 17:22)

      עונת 96 היתה עם הרבה 1-0. לא שתי האליפויות הראשונות בניצוחו.

      להגיב
  14. אבו צ'יצ'ריטה (פורסם: 10-7-2017 בשעה 17:07)

    אני נמנעתי

    להגיב
  15. גבריאל (פורסם: 10-7-2017 בשעה 17:08)

    שכחתם לציין.
    גם שחקן קולנוע מרשים, לפחות הטוב ביותר מבין כל הכדורגלנים.

    להגיב
    • תומאס (פורסם: 10-7-2017 בשעה 17:28)

      ויני ג'ונס

      להגיב
  16. אריאל (פורסם: 10-7-2017 בשעה 17:26)

    חייב להזכיר את חגיגת הגולים שלו. לא רץ לא עושה פליק פלק ולא רוקד. פשוט עומד במקום ומרים מבט גאה ומתריס. כריזמה אדירה.

    להגיב
    • יואב (פורסם: 10-7-2017 בשעה 17:30)

      לא תמיד. יותר לקראת השנים האחרונות שלו ביונייטד.

      להגיב
      • אריאל (פורסם: 10-7-2017 בשעה 17:36)

        אוקיי, אז רק לקראת השנים האחרונות שלו ביונייטד :-)
        עדיין די ייחודי

        להגיב
        • יואב (פורסם: 10-7-2017 בשעה 17:43)

          לגמרי(:

          להגיב
  17. הבנת הנקרע (פורסם: 10-7-2017 בשעה 17:40)

    קאנטונה היה די ברור בשלב יצירת הסקר (אני אותו אחד שיצר את השעשועון).
    יש עוד כמה שאין עוד מלבדם במספר החולצה.

    אבל הדבר שיותר יפה בסקר הזה הוא מה שהולך בין השורות.
    החוויות שכל אוהד מעלה, הצד שכל שחקן נוגע בכל אחד, הרגע המיוחד עבור כל אחד מכל דמות שהיא.
    אלו עולים בתגובות של כל אחד שמגיע את הסיבה לבחירה שלו.

    ואם כבר דורפן העלה את זה, אולי נעשה גם בפלטפורמה הנוכחית את אותו הסקר רק עבור כל הקבוצות?
    יכול למלא יופי את ימי הפגרה הקשים

    להגיב
    • אלעדוס (פורסם: 11-7-2017 בשעה 15:02)

      הסקר יגמר במספר 1. לא תמצא הסכמה

      להגיב
      • הבנת הנקרע (פורסם: 12-7-2017 בשעה 06:38)

        זה לא עניין של הסכמה אלא מספר הבוחרים

        להגיב
  18. Gil - Zimbabwe (פורסם: 10-7-2017 בשעה 17:43)

    לבסט התייחסתי כמו לאבא והתמונה שלו מ"פנדל" (חולצה אדומה, מכנס לבן, תסרוקת חיפושיות והפיאות…) ליוותה אותי יותר מ – 10 שנים. בשבילי הוא היה בדרגת אל.
    את רובסון הערצנו 5 דקות אחרי שהגיע (אני חושב מאיפסוויץ'ׂׂ), איזה "גולני" רק תן לו בוץ שחרר את הרצועה. כל קרן הוא היה מסתער לכדור ומשאיר אחריו שובל של שחקנים, הפציעות הרגו אותו.
    וקאנטונה היה ברמה של "אל תעירו אותי מהחלום", עד היום קשה להאמין שאי פעם היה כדורגלן כמוהו, ועוד שיחק ביונייטד.
    כל השאר ראויים בעיני להערצה אבל הערצה מדרגה שנייה.

    להגיב
    • סימנטוב (פורסם: 10-7-2017 בשעה 20:04)

      אהבתי!
      רובסון ליווה אותי בנעורי, הערצתי אותו תמיד נלחם ביובש. שמחתי בשבילו על הזכייה המאוחרת שלו.
      קנטונה היה טריפ (הצבעתי עבורו)

      להגיב
      • ניר (פורסם: 11-7-2017 בשעה 10:39)

        זוכר שהיתה תקופה שארטיקים של סנוקרסט היו עם כוכבי כדורגל עליהם ותמיד אהבתי את הארטיק של רובסון.

        להגיב
  19. Southport (פורסם: 10-7-2017 בשעה 17:46)

    שואל ברצינות האם יש עוד שחקן מהקבוצות הבכירות ביבשת שההערצה ואהבה אליו כל כך טוטאלית ? טוטי? דל פיירו? אבל האם זה ברמה של עבודת אלילים כמו קנטונה?
    נ.ב טל , אח שלי למד באותה תקופה ביונברסטי אוף מנצ'סטר והיה מביא לי חתימות מהקליף הוא גם אמר שקין היה סנוב ודווקא בקהאם היה ממש נחמד לכולם (מה שמלמד שלא תמיד אפשר ללמוד על אישיות השחקן מהמשחקים בטלויזיה אפרופו ההערה על רונאלדו הנרקסיסט)

    להגיב
    • Southport (פורסם: 10-7-2017 בשעה 17:54)

      אחדד, שחקן שאוהדים מעריצים ואוהבים וגם תולים בו הצלחה פנומנלית של הקבוצה

      ג'רארד החליק לי מהזיכרון :-)

      להגיב
    • קירקגור (פורסם: 10-7-2017 בשעה 17:54)

      אם לא ראית את טקס הפרידה מטוטי בתום העונה, ממליץ לעשות זאת עכשיו.

      להגיב
      • שי (פורסם: 10-7-2017 בשעה 17:59)

        +10

        להגיב
      • שלו (פורסם: 10-7-2017 בשעה 18:23)

        כזה עוד לא ראיתי.

        להגיב
      • southport (פורסם: 10-7-2017 בשעה 19:48)

        תודה על ההמלצה!

        להגיב
    • טל המנצ'סטרי (פורסם: 10-7-2017 בשעה 21:02)

      Southport

      ראיתי גם את בקהאם בזמנו בקליף, היה ביישן, גם לא מוכר דאז יותר מדי אלא רק לאוהדי יונייטד שעקבו גם אחרי הנוער.
      פגשתי אותו שנים לאחר מכן כשעבדתי במלון במנצ'סטר והוא התארח שם ביחד עם נבחרת אנגליה, היה סופר נחמד ומנומס.

      את קין פגשתי גם פה בארץ כשהגיע עם אירלנד, בזכות קומבינה נכנסתי לאימון שלהם באיצטדיון רמת גן, ניגשתי אליו לאחר האימון, עשה טובה שחתם לי על הספר שלו.
      לזכותו הוא מאוד אוהב כלבים, ועוד גולדן רטריבר שזה בכלל פרווה מפונקת, אז לא יכול להיות בחור רע באמת…

      להגיב
      • אלכס(אחר) (פורסם: 10-7-2017 בשעה 23:11)

        צודק במליון אחוז טל, אוהב כלבים לא יכול להיות רע באמת…מ'אביהם' של שתי שלטים רעשניים (:
        (ובקטנה, האם אלף אינגה האלאנד איש של חתולים? P: )

        להגיב
    • jhkj (פורסם: 10-7-2017 בשעה 23:58)

      השיר של מסי הוא פחות או יותר הקמפ נואו משתחווה למסי. מראדונה המציא את הסגידה לשחקן כדורגל גם בארגנטינה וגם בנאפולי ובעיר עצמו תלויות תמונות שלו וכאמור טוטי, פלה בסנטוס אני מניח, חושב שגם פאלרמו בבוקה אבל לא בטוח מניח שזה לא נעצר פה אבל לא חסר.

      להגיב
  20. קירקגור (פורסם: 10-7-2017 בשעה 17:49)

    אף מילה על גילספי?

    השאלה היא מי הוא מספר שבע בעונה הקרובה? המחזור אי פעם להתרגש ממנו?

    המשותף לכולם הוא שהם גרמו לך להתרגש שהכדור אצלם, כי היה ברור שמתישהו הם יעשו איתו את הבלתי צפוי. אמנם הייתי ילד אבל רק קאנטונה גרם לי לאהוב את המשחק ומתוך כך לאהוב את החיים.

    להגיב
  21. קורא אדוק (פורסם: 10-7-2017 בשעה 20:09)

    למי שתוהה איך נראית כריזמה -:)
    https://youtu.be/CNxinAWaiiI

    להגיב
  22. אריק האדום (פורסם: 10-7-2017 בשעה 22:55)

    קאנטונה היה הטאץ הסופי. זה שמחבר את הכל.
    המרעום של יונייטד.
    העונה שהוא חזר אחרי ההרחקה. זה כאילו שאי אפשר היה לעצור אותנו.
    עשה את כולם מסביבו יותר טובים.

    הצווארון למעלה. בעל הבית. הקבוצה הייתה שלו מהרגע הראשון.

    להגיב
  23. יוסי מהאבטיחים (פורסם: 11-7-2017 בשעה 00:42)

    חייב לסנגר על בקס, כי מישהו צריך.
    מעולם לא היה פער כזה בין התדמית התקשורתית והשחקן במגרש.
    כמה שהבחור זוהר מחוץ למגרש והפך לזהב כל מה שנגע בו, ככה היה אוכל את הדשא במגרש.
    בלי מאניירות, תמיד רץ, מנסה, מתאמץ. אף פעם לא ראית אותו עם הידיים מושטות למעלה בפוזת "לא מאמין שלא מסרת לי". מוריד את הראש ורץ חזרה אחורה.
    לא שחקן טוב כמו רונאלדו, ואין לו סטייל כדורגל כמו אריק, אבל בלי ספק שחקן של מועדון.

    להגיב
    • אמיתי (פורסם: 11-7-2017 בשעה 06:28)

      +7
      יש פה איזה כותב שכינה אותו דוגמן תחתונים..חוץ מהבעיטות והמסירות הארוכות הוא היה עושה
      עוד המון דברים.

      להגיב
      • יוסי מהאבטיחים (פורסם: 11-7-2017 בשעה 08:52)

        זה בסדר אמיתי, בכל חבורה יש את זה שלא מבין מהחיים שלו ומצטט את שגיא כהן.

        להגיב
        • אמיתי (פורסם: 11-7-2017 בשעה 09:20)

          מצטט את שגיא כהן זה קצת harsh..
          סהכ דובינסקי בחור טוב

          להגיב
      • איציק (פורסם: 11-7-2017 בשעה 17:39)

        בקהאם היה דוגמן תחתונים!!!
        זה שהוא בנוסף גם עשה קריירת כדורגל טובה (הוא היה טוב, לא אדיר), ומוסר עבודה גבוה, לא סותר את עובדת היותו דוגמן תחתונים.
        אני גם חושב ששם הוא עשה את מרבית כספו ולא בכדורגל. הכדורגל נוצל נפלא כמקפצה לדוגמנות, ולזכותו יש לומר, בלי לפגוע במקצוענות שלו ככדורגלן.

        להגיב
        • אמיתי (פורסם: 11-7-2017 בשעה 17:45)

          נשמע שאתה מקנא. עוד לא מאוחר לקריר צ׳יינצ׳ איציק. יהיה לך הרבה זמן פנוי לדה באזר

          להגיב
          • איציק (פורסם: 11-7-2017 בשעה 17:47)

            אני מקסימום יכול לדגמן ביריות למידות גדולות.

            להגיב
            • אמיתי (פורסם: 11-7-2017 בשעה 18:25)

              יש לזה שוק. כבר חשבתי על כמה כיוונים לקמפיין הממשמש ובא:
              -הבקאהם של הביריות
              -בנד איט לייק איציק
              -קרוסדרסרים – הדור הבא – רק בשוק הבדואי בבאר שבע
              * הצעות ראשוניות בלבד. אשמח לפידבק

            • איציק (פורסם: 11-7-2017 בשעה 18:36)

              אמיתי וכותונת הפסים בהופעת חימום לבקהאם של הביריות נראה לי ציוות מנצח.
              מצד שני, אולי אבריז ואשאיר את הקהל רק עם הופעת החימום. בטח אם יהיה לי משחק באותו יום.

            • אמיתי (פורסם: 11-7-2017 בשעה 19:35)

              ״כותנת הפסים״- ההדתה הגיעה לדה באזר. מה יגיד עכשיו גרייזס? שצביקה לא שתול של מולד? אם באיציקים נפלה שלהבת..

            • צביקה (פורסם: 11-7-2017 בשעה 19:39)

              אמיתי אני פה בשביל להחזיר את כלכם בתשובה, זה לא היה ברור לך?

            • איציק (פורסם: 11-7-2017 בשעה 19:47)

              כותונת פסים ==> אסיר
              כותונת פסים ==> מלח
              כותונת פסים ==> הדתה
              לבחירתך

        • יוסי מהאבטיחים (פורסם: 11-7-2017 בשעה 19:28)

          כל הגדולים עושים את הכסף שלהם בתעשיה ולא בספורט.
          ככה זה בכדורגל, NBA, טניס, בטח שפוטבול (שם הם מקבלים פינאטס ממה שהם שווים).

          אה, ובקהאם היה אדיר. אתה לא נהיה קפטן נבחרת דרג א' (כן,כן, אנגליה, אני יודע) ואלוף אירופה כשחקן מוביל כשאתה סתם טוב.
          קאפלו חייב לו את אליפות ספרד, לקח לו זמן להוציא את הראש מהתחת ולהבין, אבל השתלם לו.

          להגיב
          • אמיתי (פורסם: 11-7-2017 בשעה 19:37)

            אתה לא מכיר את הנוסחא של
            אתה עושה כסף מפרסומות= אתה שחקן פח?
            #מייקל_ג׳ורדן

            להגיב
            • איציק (פורסם: 11-7-2017 בשעה 19:51)

              זה שעושים כסף מפרסומות זה בסדר, ומובן. העניין הוא שאין קשר ישיר בין הצלחה במגרש להצלחה בעולם הפרסום. בקהאם הוא דוגמא קיצונים שעשה מזה הרבה יותר מהמצופה משחקן ברמתו. הוא היה שחקן טוב פלוס אך היו רבים טובים יותר שהצליחו פחות. היה בו משהו שגרם לו מאד להצליח בעולם הפרסום, וזה לא בגלל פוש ספיס.

            • אמיתי (פורסם: 11-7-2017 בשעה 20:31)

              כאריזמה אולי? קרא את הפוסט שוב

            • איציק (פורסם: 11-7-2017 בשעה 20:36)

              אולי, אבל לא רק. היה בו מבט שהיה מתוק ועדיין מחוספס, דואלי במידת מה.
              היה לו לוק שהסתדר טוב לפרסומות והוא הרגיש טוב מול המצלמה. היו שחקנים כריזמטיים יותר אבל לא עברו כמוהו את המצלמה.
              לא, כריזמה זה לא מספיק, היו בו עוד דברים, שבלעדיהם הוא לא היה מצליח כל-כך.

            • יוסי מהאבטיחים (פורסם: 11-7-2017 בשעה 22:27)

              לייחס את זה ל"עובר טוב מצלמה" זה עלבון לבקהאם.
              הבחור איש עסקים בחסד, מיתג את עצמו ומינף את זה להרבה מליונים כשהרבה אחרים בתקופתו (דייויד ג'יימס עולה לי לראש כדוגמא) בחרו להישאר דוגמנים.

            • איציק (פורסם: 11-7-2017 בשעה 22:34)

              אני כבר קיבלתי ממנו הודעה כמה הוא נעלב.
              יש לו יחצ"ן כמו שיש להרבה אחרים, ואולי אפילו אותו האחד, אבל הם לא הגיעו למה שהוא הגיע. אולי זה גם מה שאתה אומר, אבל עם כל הרצון למנף כשאין מה למנף אז תגיע לתקרת הזכוכית של האחיות בלול, והוא בכל זאת הגיע טיפה מעל.

            • אמיתי (פורסם: 11-7-2017 בשעה 22:51)

              איציק. אתה מאלה ששאלו את גלילאו איך אנשים לא נופלים לחלל אם הכדור עגול..

            • איציק (פורסם: 11-7-2017 בשעה 22:53)

              ואתה?

            • אמיתי (פורסם: 11-7-2017 בשעה 22:56)

              אין הנחתום…(-:

            • איציק (פורסם: 11-7-2017 בשעה 23:00)

              במקרה שלך עדיף שלא, עוד תתברר כעד עוין :-)

            • שי (פורסם: 12-7-2017 בשעה 01:06)

              בקהאם נראה מספיק טוב בשביל שאנשים ובעיקר נשים שלא מתעניינים בכדורגל יתעניינו בו. זה בתוספת התנהלות נכונה שידרג אותו מרמת הסלב לרמת תופעה תרבותית. כי כשאתה נראה ככה כל פיפס שלך מוביל לכותרת + תמונה בעיתון וכתבה בטלוויזיה. סטייל בר רפאלי בישראל, עם הפלוס של להתפרסם בזכות כישורים.
              ובקהאם היה שחקן טוב עם רגל ימין אדירה ונדירה ומה שתבחרו. בועט חופשיות מהטובים בהיסטוריה, ואם זה לא היה דה-באזר הייתי כותב הטוב בהיסטוריה.

          • איציק (פורסם: 11-7-2017 בשעה 19:45)

            אם נחליף בקהאם בווסטברוק, עוד אחשוב שאתה שמעון.

            להגיב
            • אמיתי (פורסם: 11-7-2017 בשעה 19:48)

              של איזו נבחרת הוא קפטן?

            • איציק (פורסם: 11-7-2017 בשעה 19:51)

              אוקלהומה

    • matipool (פורסם: 11-7-2017 בשעה 07:49)

      יוסי – כל מילה וזה מאוהד ליברפול.

      להגיב
      • D! פה ועכשיו (פורסם: 11-7-2017 בשעה 12:34)

        קבל עוד אחד.

        להגיב
    • משה (פורסם: 11-7-2017 בשעה 09:37)

      בתור אוהד ליברפול, דיסוננס הפוך בין התדמית למאמץ. מיקסם כשרון מוגבל בצורה יפה מאוד והיה ספורטאי ראוי להערצה.

      להגיב
    • צביקה (פורסם: 11-7-2017 בשעה 16:42)

      בתור ילד הערצתי אותו, וזה למרות "אהבתי" ליונייטד.

      להגיב
  24. אייב (פורסם: 11-7-2017 בשעה 10:59)

    דנים כאן לא מעט, בעיקר בהקשרי ג'ורדן-לברון, על חשיבות האסתטיקה.
    את קנטונה לא הספקתי לראות, אבל עבורי דיוויד בקהאם היה שילוב נדיר בין אסתטיקה מלוטשת של אמן, לבין עבודה שחורה של פועל בנמל.
    הבעיטות וההרמות של בקהאם לא היו סתם מדויקות, או רק יעילות. הן היו שירת הכדורגל.
    בקהאם מעולם לא בעט חזק כמו ז'וניניו או כריסטיאנו, ואף על פי כן מרחק מעולם לא הרתיע אותו. הוא לא ניצל עוצמה כדי לגבור על החומה והשוער, אלא סובב את הכדור בדיוק ובממזריות כפי שאף אחד לא עשה לפניו או אחריו. בעיטה חופשית של יונייטד, גם אם לא הסתיימה בשער, הייתה מחזה מרהיב.
    המסירות של בקס, מלבד להביא ליונייטד טרבל, לא היו סתם הרמות מדויקות, אלא יכולת דיוק עילאית תוך כדי תנועה. בקהאם גרם לשחקני הגנה לשמור את אגף ימין של יונייטד משל היה מרכז הרחבה. אלו שחיכו למסירות שלו, יורק וקול, לא היו ענקים כזלאטן או לוקאקו, ובכל זאת כבשו אינספור שערי נגיחה. כשהכדור היה אצל בקהאם באחד האגפים, תוך כדי משחק או בקרן, ההרגשה הייתה זהה לבעיטות חופשיות מ-25 מטר – משהו טוב הולך לקרות.
    אחד הקטעים האהובים עליי בגמר 99, הוא הרגע בו סולשיאר סוחט קרן מקופור לאחר נסיון הרמה לאף אחד בדקה ה-92. כל האצטדיון יודע שזה יגמר ברשת. הילד עם האיפור האדום-לבן כבר מריע. האתוס של יונייטד מאותה שנה כל כך מזוהה עם קרנות, ולכן כל כך מזוהה עם בקהאם.

    את האסתטיקה הזו, בקס תמיד ליווה בעבודה קשה על המגרש. את הכוכבנות תמיד ליווה בנימוס ובחיוך מצטנע. האדם שמיליוני יפניות וקוריאנות השתגעו לראות ב-2002, זה שעשרות קעקועים מעטרים כל חלק בגופו, שהצטלם עם תחתונים לקלווין קליין ובלי חולצה לארמני, שהרוויח רבע מיליארד דולר בחמש שנים בארה"ב, נראה בכל ראיון ונשמע בכל עדות של אוהד או שחקן שפגש אותו כאדם הכי נחמד בעולם, כמודל למקצוענות ועבודה קשה. על המגרש מעולם לא החמיץ פנים, לא התבייש לרדת לתיקולים או לשרוף קילומטרז' על הקו במרדף אחרי מגנים. פרגי מספר שהסיבה שהתאכזב מכך שבקהאם עזב לארה"ב היא שהוא מקצוען ברמה הגבוהה ביותר, ושהכדורגל האמריקאי לא לרמה שלו. אבל גם לשם בקס הגיע כדי לעבוד ולא כדי להשתזף במאליבו, השקיע על המגרש ומחוצה לו והפך לחלוטין את תפיסת הכדורגל בארה"ב.

    וכמה שהוא אוהב את יונייטד. עדיין רואים אותו במשחקים, מולטי מיליונר שיושב ביציע וצוהל בגולים כאחרון האוהדים. גם הרבה לפני ששיחק בפריז ותרם את כל משכורתו לצדקה, הצהיר שהוא מוכן לשחק ביונייטד בחינם. הוא הכדורגלן היחיד שגרם לי להאמין להצהרה כזו.

    אבל המשחק שמראה את גדולתו של בקהאם בצורה הברורה ביותר אמנם התרחש באולד טראפורד, אך דווקא לא היה במדי יונייטד. במשך 90 דקות נראה היה שבקהאם היחיד שמנסה להביא את אנגליה למונדיאל. הוא בעט ונבלם אצל השוער היווני שוב ושוב (ושוב), מסר, רץ, תיקל, והכל הלך לרעתו. השער המדהים שלו שהשווה את התוצאה ושלח את אנגליה לגביע העולם, זכה לקריאה 'Give that man a knighthood' מצד השדר האנגלי. היום, יותר מ-15 שנה אחרי, אולי כבר הגיע הזמן.

    להגיב
    • אמיתי (פורסם: 11-7-2017 בשעה 11:23)

      יש לו sportsmanship בכמויות

      להגיב
    • 7even (פורסם: 11-7-2017 בשעה 13:24)

      תענוג!
      כל מילה…

      להגיב
    • יואב (פורסם: 11-7-2017 בשעה 15:21)

      בקס גם סחט את הקרן הראשונה, מאגף שמאל! בכלל. הוא לעולם לא מוותר.

      להגיב
  25. תומרג (פורסם: 11-7-2017 בשעה 12:40)

    גורג'י בסט הוא הפרוטוטייפ של רוני קלדרון – כדורגלן מבריק שיצר ההרס העצמי שלו מנע ממנו לממש את הפוטנציאל ולכן במקום להפוך לכדורגלן על כפי שהיה ראוי לו, הפך לאגדות פולקלור ולסיפורים שמספרים מסביב למדורה אודות השחקן שיכל להעביר 11 שחקנים ואז לחזור למרכז המגרש ולהעביר אותם שוב תוך שהוא נוגע בכדור בעקבו ובסנטרו בלבד.

    להגיב
  26. יאיר (פורסם: 12-7-2017 בשעה 13:07)

    רונן בחיאת, מה עם קצת טניס בבלוג?
    אתה מחכה לגמר?

    להגיב
  27. יוסי (פורסם: 12-7-2017 בשעה 19:50)

    אני עם יאיר …

    ואגב טניס , פדרר הוא מושא ההערצה הכי חזק בספורט העולמי .

    אפשר להתחיל את הדיון הזה מפדרר , מה יש בו שגורם לכזו הערצה .

    להגיב
    • אייב (פורסם: 12-7-2017 בשעה 20:52)

      את החן של בקהאם והיכולת של ג'ורדן.

      להגיב

מה דעתך?