האמת שלא ראינו אף כדורגלן פותר את הבעיות שלו משנה שעברה. הייתה שם האנמיות של מחטריאן. היה שם ההספק הלא גבוה של מאטה. היה פיזור הדעת של פוגבה לפרקים וראשפורד נפלא אבל רחוק באגף.

אבל איזה הבדל! אבל שני שחקני רכש שהם כדבר הקלישאה ״מה שהרופא רשם״.

גם זלטן הבקיע בשנה שעברה אבל אצל לוקאקו לפחות היום אתה לא מרגיש שהוא כופה משהו על הקבוצה. נותן לדברים לזרום. אה… כמעט שכחתי. הוא מבקיע גולים. תתפלאו כמה מגן שמאלי הופך פחות חשוב כשיש גולים. ונמניה מאטיץ׳. כוכב המשחק שלי. לא נעים להגיד – אבל בשנה שעברה הרגשתי לא פעם קאריק והררה בסדר אבל הם שניים שעושים עבודה של אחד. מאטיץ׳ הוא אחד. ֿ

סדרו את החיים לכולם השניים האלו. במקום שהמשחק יבליט חולשות – הוא הבליט יכולות.
ג׳ונס היה בטוח בעצמו, בלינד שיחק בגישה התקפית. ומרשיאל לא נכנס כדי להציל את המולדת אלא כדי לצבור בטחון.

עיצרו את הליגה! חלקו את המדליות!

וזה נכתב לפני המשחק

Old

בתחילה הרכש של מנצ׳סטר יונייטד בקיץ הזה קצת עצבן אותי. הקבוצה המשעממת בליגה, הפרש שערים 29-54, שש תוצאות אפס אפס ומה אנחנו מקבלים? רוכשים חלוץ אחד כתחליף לזה שאבד (איברהימוביץ׳) ומוסיפים  בלם וקשר דפנסיבי. למרות שאין לי בעיה עם זהות הרכש עצמו: לוקאקו ומאטיץ׳ הם שחקנים מוכחים בליגה הזו ממש ולינדלוף קצת יותר פרוייקט.

אבל כשאני חושב על זה – יופי!

כי הדבר שמנצ׳סטר יונייטד באמת צריכה הוא מנג׳ר מהדמות שהיא רגילה אליו. מנג׳ר יציב בתפקידו למספר רב של שנים. שהקבוצה מגיבה אליו. שתופס שחקן ומסדר לו את המשחק ומוסיף לו משהו. שמאמין בשחקנים שלו. ומה שאני רוצה מג׳וזה מוריניו העונה הוא לראות מה הוא עושה עם מחטריאן, מה הוא עם עושה עם מרשיאל, מה הוא עושה עם פוגבה ומה הוא עושה עם מאטה. האם הוא שם סוף למגמה ההרסנית לפיה שחקנים נכשלים במנצ׳סטר יונייטד. זה ייתן לנו אינדיקציה שהוא ראוי לכסא.

כי העניין הוא כזה. אחרי ששלושה מנג׳רים אספו כדורגלנים בהרבה כסף נוצר פתאום ביונייטד פוטנציאל לקבוצה מעולה. אין שום בעיה בסגל הזה.

למה אני אומר כך? אחרי עונה שהייתה התגלמות הבינוניות?

תחשבו פוגבה-מרשיאל-לוקאקו-ראשפורד כיהלום התקפי שהוא הבסיס של הקבוצה. כשבהרכב הבסיסי הררה מאחריהם כשוטר תנועה ומאטיץ׳ כאיש נקיון.

ומפה אתה יכול לעבוד: אתה יכול להזריק את מאטה או מחטריאן או אפילו אנדרס פריירה לקצת ברק. ומאחרי מאטיץ לינדולף-באיי יכולים להיות קו בלמים מאד נוח עם הכדור. עם ואלנסיה במגן הימני שהוא כבר ההצלחה הגדולה של מוריניו. והכאילו בעיה במגן השמאלי היא  בסך הכל בין מגינים בינלאומיים של אנגליה, איטליה, הולנד וארגנטינה. זה לא ייפול על המגן השמאלי.

ואז יש לך את פלאיני, לינגארד, סמולינג וג׳ונס לייעוד האמיתי שלהם: עומק. ודרך אגב, דה חיאה בסוף נשאר. בונוס עצום.

אה. ובאמצע העונה תקבל את זלטן כמחליף על ל-20 דקות אחרונות.

אני לא אומר את כל זה כתסריט אופטימי. אני מציב את העובדות: עבודת אימון טובה ויש כאן בובה של קבוצה. צעירה, קשוחה, מהירה. המנג׳ר שלפני זה שלפני הקודם היה מטייל לאליפות עם סגל כזה. לא כתבתי את כל זה כדי להגיד שאם יונייטד תכשל מוריניו נכשל. אני בכל מקרה מאילו ששוללים את המשוואה כשלון=פיטורים. אני בעד שאנשים יתקנו.

כי אתם יודעים משהו? גם מנג׳רים הם בני אדם. יש להם תקופות קשות. מוריניו עבר את השנתיים הקשות בקריירה שלו – שנתיים ברציפות שהוא מקום אחרון בין שש הקבוצות הגדולות. ועם כדורגל איום. אבל זה בדיוק המבחן. מנצ׳סטר יונייטד צריכה לחזור למדיניות של מנג׳ר לשנים ארוכות. מנג׳ר לשנים ארוכות זה לא מי שלא טועה. לא מי שלא נכשל. לא מי שלאירופה אין תשובה לכל דבר שהוא עושה. זה מי שמתגבר, לומד, משתנה וחוזר לעצמו.

להתגבר, לחשב מסלול מחדש. זה המבחן של מוריניו.

*

 ויש גם ווסט-האם היום עם צ׳יצ׳ריטו שחוזר לאיצטדיון בו נסק מאלמוניות במקסיקו. ההצלחה של צ׳יצ׳ריטו היא בדיוק הפער הכואב בין שנות פרגוסון לשנים האחרונות. כשצ׳יצ׳ריטו הגיע חולצת יונייטד גרמה לשחקנים לעוף. תקופה בה כשחקן תרמת ליונייטד את הדברים שאתה טוב בהם ואת הדברים שאתה לא יודע לעשות עשתה עבורך הקבוצה. בשנים האחרונות החולצה היא משקולת. שחקנים נשפטים על החסרונות שלהם. כי לקבוצה אין ערך מוסף.

להחזיר את הקסם שבחולצה. זה המבחן של מוריניו.

 *

וזו הסיבה לאופטימיות. לא בגלל הסיכויים שהם בכל מקרה לא גבוהים. אלא שאני מאמין שנגלה אם מוריניו הוא האיש. כן או לא, זה צעד מרכזי בתיקון המועדון.

סיכום הקריירה של אוסאין בולט*
חידון מספר 568. מי משחק פה?