כך היינו (בשנות השמונים והתשעים)

איך נראה הספורט אז

80-90

כעיתונאי לפעמים פונים אלי אנשים בכל מיני עניינים. למשל להסביר למה מקגרגור הולך להרוג את מייוות׳ר ולהציע לי בנימוס להתערב על העניין בהרבה מאד כסף. או לפעמים גם להגיד מילה טובה או לשאול שאלות.

ומהאנשים הללו התבררה לי עובדה מדהימה. לא רציתי לחלוק אותה עם הציבור כי העניין חייב בדיקה אבל עכשיו אני יכול להצהיר עליו כעובדה. הרבה אנשים נולדו בשנות התשעים ואפילו אחר כך. כלומר צפו בספורט רק או בעיקר במאה ה-21. לטובת האנשים הללו טקסט קצר של איך היו כמה ענפי ספורט בשנות השמונים והתשעים. לדעתי.

לא כללתי את שנות השבעים למרות שאני עוקב באדיקות אחרי ענפי ספורט מאז 1976. מונדיאל ארגנטינה זכור לי היטב. אבל האמת צריכה להאמר שהיינו אז עם הרבה פחות טלוויזיה. ולכן הגבלתי את עצמי למה שקרה בשנות התשעים והשמונים.

*

שחקני הNBA של שנות השמונים והתשעים היו קשוחים יותר אבל במידה רבה מוגבלים יותר בידע שלהם. הגודל שלהם הכתיב לחלוטין את התפקיד שלהם והופעתו של שחקן בתפקיד לא אופייני לגודל שלו היטה את יחסי הכוחות. למשל מג׳יק כרכז ענק. למשל צ׳רלס ברקלי כמספר 4 נמוך. שיטות ההתקפה היו מוגבלות יותר והמשחק היה מוטה הרבה יותר לטובת הגבוהים. תפקידו של השחקן הקטן היה להזין את הגדולים וכשזה לא היה כך זה נחשב לקבוצה לא רצינית. מה שהופך אגב את מה שעשה מייקל ג׳ורדן למופלא עוד יותר. קליי תומפסון הוא הכדורסלן של תקופתנו. שומר כמעט על כל גובה, בוחר סטטיסטית את הזריקות, ומבין שהכדור מהיר מכל שחקן וכדרור הוא דבר מיותר.

*

שחקני הטניס של שנות השמונים והתשעים לא ידעו איך לשחק. הסיבה הייה טריוויאלית למדי. אימנו אותם מאמנים ששיחקו בעידן מחבטי העץ ובעצם לא ידעו הרבה על סוג המשחק החדש שהולך ומתפתח עם השינויים בטכנולוגיית המחבטים (ובמידה מועטה יותר במשטחים). הם גם אומנו בצורה לא אופטימליות- היום כמעט כל שחקן חשוב גדל על חימר. השחקן האופטימאלי של תקופתנו מהבחינה הזו הוא אנדי מארי. תוצר מוחלט של תקופתו. אני מתכוון למי שהיה הרבה יותר גרוע אם לא היה מאומן ומודרך בשיטות העדיפות של תקופתנו.

*

 

האתלטים של שנות השמונים והתשעים התחרו במדיניות סמים שונה לחלוטין. אני מגחך כשאני רואה אותם כפרשנים מטיפים כל כך הרבה נגד סמים. נשים שחורות מג׳מייקה לא שוברות שיאים של גרמניות לבנות (יותר משנות השמונים) ואתם מאשימים אותן בסמים? תפסיקו לבלבל את המוח. אני לא אומר לפסול את טבלת שיאי העולם. אבל המינימום היא טבלה של שיאים בעידן WADA. מי אתלטית אופיינית לדורנו?  למשל קתרין איברגואן מקולומביה. מייצגת את התפשטות האתלטיקה ואת הדמוקרטיזציה שלה. אבל לא יכולה לכמה תוצאות של נשים שהגיעו ממשטר אחר.

*

שחקני הכדורגל בקבוצות בכירות בכדורגל אירופי בשנות השמונים והתשעים שיחקו במאזן כוחות שונה לחלוטין. כמובן שכלכלית יחסי הכוחות היו מאוזנים יותר – אבל יחסי הכוחות בין הגנה להתקפה היו מוטים יותר. כי במצב של הגבלת זרים כמעט כל הזרים היו בהתקפה. שום שחקן הגנה חשוב מדרום אמריקה או אפריקה מעולם לא הגיע לתקופה משמעותית לאירופה. גם לא פסרלה, גם לא קרלוס אלברטו. הקבוצות הגדולות, מלבד הבריטיות, היו עמוסות כבר אז בכוכבי התקפה זרים. אבל המגינים היו מקומיים. הבדל אחד היה גם בהתקפה: שום כוכב על עולמי לא חתם כדי לשבת על הספסל. זיקו היה באודינזה, אלקיאר בוורונה, הודל במונאקו. השחקן של דורנו הוא גארת׳ בייל. הוא משחק בקבוצה שמתאימה לגדולתו. לא מבליטה את כשרונו.

*

ספורטאי הענפים האולימפיים של שנות התשעים התחרו בנחיתות מובנית מול ארצות הברית, ברית המועצות וגם המדינות האירופאיות. חוקי החובבנות היו הטיה בלתי הגיונית לטובת מדינות שהחזיקו מקצוענים על מקצועות מדומים (הגוש הקומוניסטי), מצאו דרך לממן חובבנים (ספורט המכללות) או סתם יש בהם אוכלוסיה מספיק עשירה כדי לעסוק בספורט ברמה גבוהה כעיסוק פנאי. כתוצאה מכך הנבחרות האולימפיות שינו לחלוטין את המרקם האתני שלהן והן כבר לא על טהרת מגזר מסויים בארצן. הספורטאים האולימפיים המאפיינים של דורנו הם בעיני ג׳ניס אניס וטדי ריינר. דוגמא לשינוי הדמוגרפי בארצם של הספורט האולימפי ודוגמא להרבה אחרים.

*

השחקנים בכל הענפים מותקפים במידע סטטיסטי שלכאורה מסביר את הביצועים שלהם יותר טוב. יש לסטטיסטיקה ערך רב במספר ענפי ספורט. הסטטיסטיקה עצמה הביאה לשינוי השיטות בכדורסל. אבל בכדורגל היא לא פעם הבל. ולדעתי מפחיתה במידה רבה את היצירתיות.

יומן האליפות של מכבי (9) - נפלו מהרגליים והמשיכו לעמוד
אש, קרח ומה שבינהם - יומן משחקי הכס (ע' 7 פרק 7 ואחרון)

130 Comments

יואב דובינסקי 28 באוגוסט 2017

השחקן של דורנו הוא דור מיכה.

יואב 28 באוגוסט 2017

אמן

ארז 28 באוגוסט 2017

לא סתם קראו לו דור (לא רבים יודעים זאת, אבל שמו הפרטי המלא הוא אחתלדור).

צור שפי 28 באוגוסט 2017

לא גריפינדור ?(וולדמורט כבר תפוס ע"י ההוא בגוואנגז'ו).

D! כאן ועכשיו 28 באוגוסט 2017

ובגלל זה משחק הכדור עם הרגל הישראלי הוא כלכך בינוני ומטה.

עצלן, חסר כשרון, לא מסוגל להשתפר ולהתקדם, אלוף במימוש תוכנית ביקור האוהדים על שם מספר 8, זוכה המקום המשוריין על שם שחקן הבית

משה 28 באוגוסט 2017

100 +

ארז 28 באוגוסט 2017

צריך לחשוב ולעבד קצת את הדברים.
לעת עתה אומר רק זאת: כפרה עליך יא דורפן.

Leonidas 28 באוגוסט 2017

פסרלה דווקא שיחק בפיורנטינה אחרי הגביע העולמי ב-1982.

צור שפי 28 באוגוסט 2017

1. מעניין איך ייראה פוסט כזה בעוד 25-30 שנה בהתייחס לתקופתנו.
2. את שנות השמונים אני יכול לסכם רק במלים רפעת טורק, משה סיני (ולטובת שונאי הפועל – בית ברנר).

גיא זהר 28 באוגוסט 2017

אלי כהן קוקוס. סיי נו מור.

רודג'רס אהרון 28 באוגוסט 2017

יו הד מי בקתרין איברגואן.
אגב היה לי הכבוד לשבת שבוע שעבר בפגישה עיסקית בקינגסטון ומי אם לא שלי אן פרייזר פרייס המתינה בלובי ,
בחודש שמיני להריון,עדין מנצחת את רוב הגרמניות ,נראית מדהים ומתלוננת כמו כולן.

דורפן 28 באוגוסט 2017

ןנאמר דיים שלי אן!

יואב דובינסקי 28 באוגוסט 2017

אמנם מסכים עם רוח הפוסט, אבל את אחד השערים האייקונים של תחילת שנות ה90 לא הייתי מבסס על תיאוריית הבלם המקומי https://www.youtube.com/watch?v=EvDu-3fzsoQ

Ljos 28 באוגוסט 2017

זה היה X-טרים ושקית צ'יפס.
תודה על ה-411.

מיקו גוטליב אהלן סבבה 28 באוגוסט 2017

שחקני ההתקפה של היום, לפחות הטובים שבהם משחקים בקבוצות להן אין נקודות חולשה ועם השחקנים הטובים בעולם, לכן טבעי שהמספרים שלהם יהיו מנופחים, ואכן כך.
תוסיף לזה את הירידה ברמת שחקני ההגנה, שמתבטאת בבלמים שטובים יותר עם הכדור אבל גרועים יותר בלעצור יריבים עם הכדור, ואז דווקא תיקח את ההישגים של מסי ורונאלדו בעירבון מוגבל.

דורפן 28 באוגוסט 2017

המספרים הם בגלל הטיה בין הקבוצות, והמספרים המצטברים בגלל הרפואה שמאריכה קריירות. האתלטיות בהגנה עלתה מאד.

מיקו גוטליב אהלן סבבה 28 באוגוסט 2017

אין ספק. אבל האתלטיות באה על חשבון הבנת משחק, ע"ע בלמים מהירים וטיפשים כמו סרחיו ראמוס, דוד לואיז ועוד כל מני חבר'ה שנחשבים לבלמי טופ.

דורפן 28 באוגוסט 2017

נעלם הבלם שעמד שם והסביר עם הידיים מה אחרים צריכים לעשות (בקנבאואר ודומיו) הבלמים אכן צריכים להגן בעצמם. לא חושב שג׳ון טרי למשל היה בלם טיפש באיזשהו קנה מידה

מיקו גוטליב אהלן סבבה 28 באוגוסט 2017

ממש לא, אבל הוא לא היה מהיר או טוב במיוחד עם הכדור. הוא בלם מהדור של העשור הראשון של שנות ה-2000 יחד בלמי עם תור הזהב האיטלקי.
האתלטיות באה בדרך כלל על חשבון הבנת המשחק באופן טבעי כחלק מאבולוציה של כדורגלנים. לא סתם רוב הכדורגלנים בעלי היתרונות הפיזים הם גם כאלו בעלי חסרונות בהבנת המשחק, הם התפתחו לאורך כל שנות הילדות שלהם עם יתרונות שלא הצריכו פיתוח של אמצעי ניצחון אלטרנטיבים. ככל שהמשחק נהיה אתלטי יותר, ככה אנחנו עדים לירידה באלמנטים כלליים אחרים.
גם אם נניח שמסי ורונאלדו הם טובים בקנה מידה היסטורי (לא חולק על זה, לפחות לגביי מסי) אבל אם תסתכל גם על מספרים של חלוצים כמו היגוואין, דייגו קוסטה, אפילו בנזמה, הם מנופחים ביחס לשחקנים ברמה דומה מלפני עשור. זה מעיד על ירידה באיכות ההגנות.

שלומי 28 באוגוסט 2017

לא מסכים.
שחקני ההתקפה היום הרבה יותר אתלטיים, חכמים ומגוונים מאי פעם.
יכולת כדרור ובעיטה זה כבר לא הכל בכדורגל (אפילו שזה העיקר עבורם).
חלק מהעניין הוא גם גישה הרבה יותר התקפית בעשור האחרון, גישה שהולכת ומתחזקת, לדעתי.
לי זה נראה שההגנות השתפרו, אבל לא באותו קצב כמו ההתקפות, ולא מצליחים להדביק את הפער.

הברזיליאני 29 באוגוסט 2017

"האתלטיות באה בדרך כלל על חשבון הבנת המשחק באופן טבעי כחלק מאבולוציה של כדורגלנים."

זה ציטוט ישיר מדארווין?

dk 29 באוגוסט 2017

עם כמה שהוא לא אהוב (בלשון המעטה) להכליל את ראמוס באותה קטגוריה עם דוד לואיז זה קצת דמגוגיה

פרילי 29 באוגוסט 2017

מצטער, לא לוקח בעירבון מוגבל שום שחקן שכל שנה יש לו 40 שערים כבר עשר שנים ברציפות לא משנה עם מי הוא שיחק.

דורפן 29 באוגוסט 2017

את זה צריך לבדוק בטור שייכתב בעוד עשר שנים. כרגע יש לנו שני שחקנים כאלו. אם הדור הבא לא יתקרב אליהם – אז נאמר שיכולת ההבקעה שלהם הייתה ייחודית. יחד עם זאת…. בכדי לא להעלות על הדעת שאני מזלזל. מסי ורונאלדו מחזיקים כמעט עשור שלם בתואר השחקן הטוב בעולם. אתה יכול להיות הטוב ביותר רק נגד תקופתך ובתנאי תקופתך. והדבר הזה מכניס אותם לרשימה מאד מאד מצומצמת של שחקנים בהיסטוריה שאפשר היה לומר את זה עליהם עשור ברציפות.

סטטיסטיקות יכולות להשתנות מעד סיבות. אם תקום למשל ליגת על אירופאית (כזו שתהיה המפעל היחיד בו הקבוצות הגדולות משחקות) כמובן שנתוני ההבקעה יירדו במשהו.

רומן 29 באוגוסט 2017

דורפן, בלי לבדוק נראה לי שפעם ב שנות ה60, פושקאש ודי סטפאנו הבקיעו לא פחות ממסי ורונאלדו, ופלה בכלל שם 1000 שערים.

רונן דורפן 29 באוגוסט 2017

הבקיעו פחות. פלה הבקיע 750 רשמיים

רומן 29 באוגוסט 2017

טוב נו גם 750 זה לא מעט..

דורפן 30 באוגוסט 2017

היה שחקן. פלה

יואב 28 באוגוסט 2017

זיקו לבלבלב

שלו 28 באוגוסט 2017

אבל הוא לא בא לבד,
הוא בא אחרי החברה שלו מרומא (פלקאו)
והרופא האישי שלו מפירנצה (ד"ר סוקראטס…)

ובאמת, (כנראה יהיו כאלה שיגידו את זה גם על מקסיקו 70…)
אבל מי שלא ראה את ספרד 82 לא ראה מונדיאל גדול מימיו (וגם לא יבין מה זה שברון לב)…

צור שפי 28 באוגוסט 2017

מבחינתי שברון הלב לא היה בהדחה של ברזיל אלא בכך שזה היה המונדיאל הראשון אחרי השירות הצבאי (השתחררתי מיד אחרי מונדיאל 78), היה לי כרטיס טיסה לספרד וכרטיסי כניסה לכמה משחקים והכל התחרבש בגלל המלחמה ההיא. את המשחקים שכן ראיתי, ראיתי באדיבות הטלוויזיה הסורית לא רחוק מכביש ביירות-דמשק.

שלו 28 באוגוסט 2017

מדהים שאז עדיין היה אפשר להשיג כרטיס למשחקים במונדיאל…
ולא מרוקו נגד סומליה עם כל הכבוד.

יואב 28 באוגוסט 2017

לגמרי שלו. המונדיאל הגדול ביותר.

אריק 28 באוגוסט 2017

86 היה נהדר גם עם הסיפור של מראדונה. ב82' היה מדהים ההשפעה שהיתה להפסד של ברזיל על המצב רוח ברחוב. אני דווקא אימצתי את המנצחים בשלב מוקדם בגלל ויכוח מפגר עם חבר עם חבר לכיתה ומאז אני בעדם.

ארם אבירם 29 באוגוסט 2017

אוח איזה שברון לב…

גילעד 28 באוגוסט 2017

אני חושב שחלק מהגבלת הזרים הכתיבה הגבלה גם לשחקני העל והספסל. אם היית זר והיו כבר שלושה זרים מצויינים בקבוצה אליה אתה עלול להצטרף, זמן המשחק שלך מוגבל יותר מלכתחילה

Amir A 28 באוגוסט 2017

מישהו יכול לדמיין היום שחקן בשם סוקראטס? אחד כזה שיוציא תואר דוקטור לרפואה בזמן שהוא גם שחקן פעיל? היום צריך להעלות תמונות לאינסטגרם, למי יש זמן לזה?
(ועד כאן פינתנו הזקנים של החבובות)

גילעד 28 באוגוסט 2017

לא יודע לגבי תואר ברפואה, אבל יש מספיק כדורגלנים שלומדים תוך כדי הקריירה, זה לא כזה תלוש מהמציאות.

עידן. 28 באוגוסט 2017

לגבי הקרב של מקגרגור -מייוות׳ר אני יכול להבין למה ל דיברו על זה כי זה לא באמת ספורט אלא סוג של הצגה מגוחכת.

אבל במחשבה שנייה טוב שהקרב התקיים, כי הוא מסכם באופן מושלם את הקריירה של מייוות׳ר. אוברייטד אחד גדול שכל הקריירה שלו ברח מקרבות אמיתיים.

דורפן 29 באוגוסט 2017

ובכן כתבתי את זה כבר לפני חודשיים בעיתון- גם על מייוות׳ר וגם חזיתי את תוצאת הקרב – ויצר איתי קשר איזה מופרע שלקח את זה מאד קשה. הוא שיער שמייוות׳ר לא יחזיק יותר משניים-שלושה סיבובים…. כמובן שזכותו לדעתו וכל אחד טועה, אבל נדהמתי מהזעם בו היה שרוי.

Ollie Williams 29 באוגוסט 2017

אולי כי "מקגרגור הוא הזלטאן של אמנויות הלחימה, וזלטאן הוא המקגרגור של הכדורגל"? :)

גל ד 29 באוגוסט 2017

מקגרגור הוא האריאן רובן של אומנויות הלחימה – יד ימין שלו שקולה לרגל ימין של רובן.

Ollie Williams 29 באוגוסט 2017

האמת שמי שאמר את הציטוט הנ"ל הוא….זלטאן

שניהם ממש שחנצים אבל גם ממש טובים במה שהם עושים, ושניהם בעיקר מבינים שהכל שואו אחד גדול ומתנהגים בהתאם

גל ד 29 באוגוסט 2017

האמת שלדעתי זלאטן הוא חלוץ טוב בהרבה מאשר מקרגור הוא אמן לחימה, אבל אין ספק שבמונחים של כריזמה שניהם בקצה הפירמידה של הענפים שלהם.

רומן 29 באוגוסט 2017

לא יודע, מקרגור דוחה אותי וזלאטאן אצלו הכל זה עם חצי חיוך.

jhkj 30 באוגוסט 2017

זלאטן הוא גם זלאטן של אומנויות לחימה, חגורה שחורה בטאיקוון דו אחרי הכל. אבל מבחינת הקרב עצמו, זה אחד הקרבות הכי חשובים בהיסטוריה של אגרוף, נצחון של מקגרגור והיה אפשר לסגור את הענף.

ניינר / ווריור 28 באוגוסט 2017

אני הכי הייתי רוצה לראות את קרוייף ובסט משחקים ביונייטד ובארסה של היום. מעניין איך היו משתלבים. ואת מונטנה בNFL של היום

עידן. 28 באוגוסט 2017

אם כבר NFL והעונה המתקרבת, אז מישהו יודע לאן נעלם פתאום ערוץ פוקס ספורט?

ניינר / ווריור 28 באוגוסט 2017

העלימו אותו מהוט. ביס עדיין קיים

גיא זהר 28 באוגוסט 2017

בסט לא יכל לשחק היום. אלא אם היה נגמל.

דורפן 29 באוגוסט 2017

זה שייך לטור אחר שכבר כתבתי פעם. ג׳ורג׳ בסט וגארינצ׳ה היו היום שחקנים שנואים על הציבור. הקהל דורש תוצרת קבועה ואורח חיים ספורטיבי ויצרנות ולא היה מסוגל לקבל נהנתנים כאלו.

תומר ש 29 באוגוסט 2017

הקהל מקבל את רונאלדיניו באהבה

גיא זהר 29 באוגוסט 2017

רונאלדיניו נתפס מאז שהןעזב מבארסה כקוריוז. בימים שלו שם היה מפוקס. תסתכל על תמונות שלו בלי חולצה.

שלו 28 באוגוסט 2017

אני הייתי רוצה לראות את מסי משחק אז…
מול בלמים אמתיים, עם שערות על הרגליים ושפם.

גיא זהר 28 באוגוסט 2017

אני חושב שפעם דורפן העלה קטע של מארדונה כששיחק בבארסה וכמות הבעיטות שחטף במשך חמש דקות. עולם אחר.

ניינר / ווריור 28 באוגוסט 2017

ואם להמשיך עם הפנטזיה אז לראות את סנה ומנסל עושים קרקס בפורמולה של היום ולראות את סטפן אדברג משחק בסבב העכשווי

D! כאן ועכשיו 28 באוגוסט 2017

אדברג בסבב….. חלום

אלי 28 באוגוסט 2017

דווקא על סנה לא הייתי בונה.
פורמולה 1 היום יותר על טכנולוגיה וחישובים תוך כדי מירוץ ע"מ להגיע לנהיגה האופטימלית ולאו דווקא ההקפה הכי מהירה, וחשיבה אפילו על המירוץ הבא, מה שאומר שצריך להקשיב להוראות של הקבוצה ולא פשוט לנהוג הכי מהר.
סביר להניח שהוא היה עוקף הרבה אבל לא מסיים את המירוץ בגלל הצמיגים או הדלק, והיה צריך להשתמש ביותר מידי מנועים מה שהיה גורר זינוקים מסוף הגריד.

דורפן 29 באוגוסט 2017

סטפן אדברג היה מהשחקנים האהובים עלי בזמנו. סגנון המשחק שלו הרבה יותר אטרקטיבי מ-98% ממה שאנחנו רואים היום. אבל מצטער. הוא היה נשחט בסבב העכשווי. הסגנון הזה לא אפשרי בעוצמת החבטות כרגע.

ניינר/ווריור 29 באוגוסט 2017

אז אשרינו שזכינו לראות את אדברג בתקופתו. איזו קלאסה, איזו אסתטיקה. מחליף את זה עבור הטניס של היום בלי למצמץ בכלל

Ollie Williams 29 באוגוסט 2017

עם כמות השטחים הפתוחים המטורפת שהייתה במגרשים אז, כנראה שאף אחד מהבלמים האלה לא היה זוכה בכלל להתקרב לרגל שלו.

סימנטוב 30 באוגוסט 2017

לא שאני משווה אבל תראה איך לא אוהבים את המשחק של ניימאר 'משפיל שחקנים וכו'

תומר הוותיק 28 באוגוסט 2017

אגב, nba, השינוי בחוקים לטובת גארדים בתחילת ה-2000 שינה את המשחק מאוד… ג׳ורדן היום היה מסיים ב45 למשחק…

(השינוי מתבטא בהרבה דברים, אבל הבסיסי הוא הנחת היד של המתקיף… זה לא רק היה מותר, זה היה רצוי :-))

תומר הוותיק 28 באוגוסט 2017

על המתקיף ולא של המתקיף…

דורפן 28 באוגוסט 2017

זה לא השינוי הכי מהותי – זה השינוי הכי נראה. ההתרה של דאבל טים על שחקן עם הכדור וחוק השלוש שניות ההגנתי הם המרכזיים. הם הגדילו בהרבה את את שטח המשחק המשוחק (בצד הטווחים מהם קולעים שלשות)

עידו ג. 28 באוגוסט 2017

מסכים איתך ששינוי חוקי ההגנה האזורית היו הרבה יותר מהותיים, אבל דאבל-טים על שחקן עם הכדור היה מותר תמיד.

דורפן 28 באוגוסט 2017

סליחה… בלי הכדור.

תומר הוותיק 28 באוגוסט 2017

את האמת שאני מקבל את ההערה שאלה שינויים מהותיים גם כן.
אך בפוסט שלך לא התייחסת אליהם, לדעתי שינויי החוקה האלה הם הפקטור המשמעותי בשינוי שאנו רואים במשחק.
בכדורגל לדוגמה, השינוי במשחק לא קרה בגלל חוקים לדעתי.

מסי ורונלדו היו כוכבי על גם לפני עשרים שנה בכדורגל.

רוב הגארדים הכוכבים בעשור וחצי האחרונים בNBA לדעתי לא היו הופכים לסופרסטארים בשנות ה80 -90 .

(לברון היה עדיין מפלצת…)

זה בעצם יותר דומה לדוגמה שנתת לטניס… זה משחק אחר.

דורפן 29 באוגוסט 2017

את כל הדברים הללו צריך לסייג כמובן באופי. אני מדבר על מצב בו לוקחים מישהו מתקופה א׳ ומעבירים אותו כמות שהוא לתקופה ב׳. אבל הם היו מתפתחים אחרת. סטפן קארי לא היה נותן כזאת הפגזה, אבל עם הכדרור הקליעה והכדרור היה מושך אנשים החוצה. חודר עליהם ועם היכולת הכללית – קליעה ל-2, מסירה וכו׳ – היה הופך הול אוף פיימר. לארי בירד בימינו לא היה מסתפק בשלשה אחת למשחק. לגדולים יש את האופי והרצון ללמוד והם היו עושים זאת בכל דור.

yaron 29 באוגוסט 2017

השינוי הכי מהותי בכדורגל היה המעבר לשלוש נקודות על ניצחון.

dk 29 באוגוסט 2017

או חוק בוסמן…

blue devil 29 באוגוסט 2017

יש הסבר למה לקח כל כך הרבה זמן בכדורסל בין הוספת קו השלוש להבנה ששלוש זה חמישים אחוז יותר משתיים?

גל ד 29 באוגוסט 2017

חלק מזה זה שמרנות, וחלק דינמיקת "נקמת היורמים."

אבל נראה לי שבמידה רבה זה החשש משונות גבוהה יותר בקליעה לשלוש. בעונה של 82 משחקים הסטטיסטיקה מתאזנת והכל סבבה, בסדרה של הטוב מ 7 יום קליעה רע אחד יכול לגמור לך את העונה.

דוד 28 באוגוסט 2017

תודה דורפן. אני נולדתי ב-1990 ופחות או יותר ידעתי את כל הדברים הנ"ל אבל תמיד חשוב להדגיש אותם.
לגבי גאר'ת בייל, כאוהד ריאל וגם אוהד קבוצות של מוריניו, אני באמת מקוה שהוא יעבור מקבוצה שכבר לא מתאימה לגדולתו, לקבוצה שתבליט את יכולותיו.

שלו 28 באוגוסט 2017

הדבר הכי בדול בשנות השמונים (אולי גם קודם) היה, בקיץ,
הטלוויזיה החינוכית הייתה ממש כזאת ופשוט שידרה משחקים ממונדיאלים ישנים בשלמותם.
כך השלמתי אחורה ובדיעבד את כל מה ששודר ממקסיקו 70 דרך גרמניה 74 וארגנטינה 78 (שהיה המונדיאל הראשון שלי, אבל לא כזה שאני זוכר בחי)

אסף the kop 28 באוגוסט 2017

אני זוכר רק את הגמר
אפילו ראיתי אותו בצבע

אסף the kop 28 באוגוסט 2017

מילא הספורט…
אבל גם במוסיקה הם שמעו בעיקר מה שיצא מאז תחילת המיליניום… או כמו שאמרו אוהדי נאפולי לבר מיננים בבתי הקברות בעיר אחרי האליפות עם מראדונה (גדול השחקנים ever) – אין להם מושג מה הם הפסידו.

תומר חרוב 28 באוגוסט 2017

מצוין

ק. 28 באוגוסט 2017

מעולה.
למרות (או לא למרות) היכולת שלך לזקק פוסט לפסקה או שתיים, אני ממש ממש אוהב את הפוסטים הארוכים יותר, המנומקים, חוצי הזמן והמרחב

דיזידין 29 באוגוסט 2017

נהניתי מאוד הקרב.
התעלמתי ממנו עד הרגע האחרון, הוא לא בא לי טוב.
לא הפריע לי שהאירי לא מהענף. הפריע לי שהאמריקאי בן 40.
זה לא אגרוף בעיני. אם בן 40 מפסיד הוא פתטי, ואם הוא מנצח – הענף פתטי.
אבל בסוף דווקא הפרש הגילים הפך את זה למעניין.
כי המקצוענות של מייוותר ניצחה דווקא בכך שמקרגור הצעיר איבד את כוחותיו כבר החל מהסיבוב החמישי.

והעיקר, פוסט מצוין.
אבל חשוב שהצעירים גם יידעו שה-NBA היה אז הרבה יותר כיף (אולי כי עצם זה שהיה אפשר לראות NBA בישראל היה מן נס מתמשך) והטניס בטח שהיה יותר כיף (עיינו ערך עמוס מנסדורף).

גלעד בלום 29 באוגוסט 2017

טור מעולה כרגיל, ההקבלה לטניס לא הכי מדויקת, הרשה לי לתת את גרסתי בתור אחד שהחל את הקריירה עם מחבט עץ ואומן על ידי מאמנים ששיחקו ולמדו עם מחבטי עץ.

המהפיכה של המחבטים הפכה את הענף ב180 מעלות במובן מסוים. הטכניקה של האחיזות שונה לחלוטין ונגזר מזה שההצבה של הגוף שונה , סיום התנועה שונה ואזור החבטה שונה.

בנוסף, בגלל המהפיכה הטכנולוגית( מחבטים קלים שמייצרים עצמה בלי השקעה רבה ועם סוויט ספוט גדול כדי שכל מפגר או זקנה יוכלו ליהנות מהענף ) ילדים בגיל 2-3 מתחילים לשחק טניס ונגזר מזה שיהיה להם בקהאנד עם שתי ידיים. מזה נגזר שהם כמעט ולא ישתמשו בסלייס או יגיעו לרשת. מזה נגזר שתשעים אחוז מהשחקנים משחקים באותו סגנון שהוא למעשה וריאציה של הסגנון שביורן בורג המציא ( עם מחבטי עץ!) , ושנא דרך העלה לדרגת אמנות( פדרר האולד סקול הוא היוצא מאד מן הכלל ולכן עדיין שולט כי הצעירים לא יכולים להתמודד עם שינוי הספינים והמגוון הסגנוני שלו)

והרי לכם ענף שונה לחלוטין מזה שרוד לייבר , קונורס ו קנור שיחקו.

השאלה שצריכה להישאל היא האם נאדאל , מוריי וג׳וקוביץ היו כאלה דומיננטיים עם מחבטי עץ ( ברור שפדרר כן כי הטניס שלו חוצה דורות ).

אגב לומר שהדור של שנות השמונים והתשעים לא ידע לשחק זו הגזמה פראית. מקנרו לא ידע לשחק טניס?? הוא עד היום בגיל 59 לוקח מערכות מילדים בני 20 שלא יודעים להתמודד עם חכמת המשחק והעליות לרשת שלו. זה היה דור מעורב שאיגד סגנונות שונים כמו סמפראס ואגאסי, היה מעין מאבק בין סגנונות שבורג החל, ואז מקנרו חיסל אותו לכמה שנים ושחקנים כמו אדברג, קאש, ראפטר ופיסטול פיט עוד החזיקו את לפיד שחקני ה״הגש ורוץ לרשת״. אבל מהר מאד השתלט הסגנון של בורג/נאדאל על הסבב, שמושתת על פיזיות והתשת היריב או לחילופין הסתמכות על הגשה מטורפת וחבטת פורהאנד שפותחת את המגרש. ביחד עם השיפור בשיטות האימון, תוספי המזון והורמוני הגדילה והעצמות בחבטות הפתיחה יש לנו מפלצות טניס כמו נאדאל, נובאק, ראוניץ, איזנר, קרלוביץ וכל מיני חוטבי עצים עם מחבטי טניס שדופקים שלושה אסים בגיים אבל אם היו משחקים משחק נקודות נגד דודי סלע מהקו האחורי בלי הגשות היו מפסידים 21-11.

ההבדל בין הדור של שנות ה80-90:

1)בתקופתי חדר ההלבשה היה נראה כמו של קבוצת כדורגל, 1.90 היה נחשב גבוה, היום 1.90 זה כמעט סטנדרד( ולא במקרה, לא מעט על הורמונים כמו ישי עוליאל שיש לו שני הורים מטר ושייבה והוא כבר 1.90 בגיל 17)

2) השחקנים מהדור שלי היו יותר מגוונים ועם מודעות טקטית אבל עם לא מעט חורים בטכניקה של הקו האחורי. בדור הנוכחי הטכניקה בפורהאנד -בקהאנד היא מדע מדויק, לשחקנים אין כבר
חולשות, מצד שני לשחקנים של הדור הנוכחי אין מושג כמעט במשחק רשת ואפילו לשחקני החימר מהדור שלי יש משחק רשת יותר טוב מרוב שחקני הסבב היום. ( אבל זה לא רלבנטי כי רוב המשחק משוחק מהקו האחורי, למעשה רוב המאמנים לא מלמדים בכלל משחק רשת כי זה לא רלבנטי ושימושי ).

3) בדור שלי היה אפשרי להצליח גבר בתור נער גם במקצוענים בגלל שהדור הצעיר הגיע עם טכניקה עליונה כל זה של שנות ה-80 שחיפרה על חוסר הנסיון, היום זה הרבה יותר קשה בגלל הסיבות שפירטת (אורך הקריירה הממוצעת עלה ויש פחות תחלופה), שיטת הדרוג גם מאפשרת לשחקנים להתביית על המאייה הראשונה ראה מקרה דודי סלע . מצטער על התגובה הארוכה.

איש 29 באוגוסט 2017

גלעד, תוספת מעולה לטור משובח. תמיד כיף לקרוא את דבריך ולהחכים

אלכס דוקורסקי 29 באוגוסט 2017

1+

D! כאן ועכשיו 29 באוגוסט 2017

+תמיד

צור שפי 29 באוגוסט 2017

+גם אני

סימנטוב 30 באוגוסט 2017

+1

רומן 29 באוגוסט 2017

אתה אומר שאין היום שחקנים שמשחקים ברשת(רק פדרר ולכן לא מנצחים אותו) , אז אם אי אפשר לנצח אותם למה אין כאלה?

יוסי מהאבטיחים 29 באוגוסט 2017

כי אין כאלו שיאמנו אותם.
ראה השורה האחרונה של גלעד- עדיף לך לגדל שחקן שיכול להתביית על מאייה ראשונה מאשר להמר על גידול שחקן "שונה" ולקחת את הסיכון שהוא לא יהיה פדרר.

Leonidas 29 באוגוסט 2017

אני עוד ראיתי כיצד ניצחת את שוקה שלם במגרש של הפועל…

גלעד בלום 29 באוגוסט 2017

ליאונידיס, יש לך זכרון טוב, שיחקתי נגד שוקה שלם מספר פעמים בליגה הלאומית( יש דבר כזה), הייתי בן 14, הוא היה בן 38. הוא היה אלוף ישראל משהו כמו 8 שנים ברציפות, היו משחקים אפיים וכיפיים, שקולים בצורה מטורפת, כל נקודה ארכה 50-60 חבטות לפחות, צברתי המון נסיון במשחקים הללו( והוא תמיד היה נוזף בי שהייתי מקלל וזורק מחבטים , הוא היה ג׳נטלמן פולני )

ארם אבירם 29 באוגוסט 2017

מחכים. תודה!

רונן דורפן 29 באוגוסט 2017

גלעד. הכוונה היא לא שלא ידעו לשחק מבחינה טכנית. אלא שלא הפנימו את התכנית הנכונה ( והמשעממת ) של המשחק.

גלעד בלום 29 באוגוסט 2017

ליאונידיס, יש לך זכרון טוב, שיחקתי נגד שוקה שלם מספר פעמים בליגה הלאומית( יש דבר כזה), הייתי בן 14, הוא היה בן 38. הוא היה אלוף ישראל משהו כמו 8 שנים ברציפות, היו משחקים אפיים וכיפיים, שקולים בצורה מטורפת, כל נקודה ארכה 50-60 חבטות לפחות, צברתי המון נסיון במשחקים הללו( והוא תמיד היה נוזף בי שהייתי מקלל וזורק מחבטים , הוא היה ג׳נטלמן פולני )

דורפן 30 באוגוסט 2017

המזל של נדאל שלא ראה את שוקה שלם בשיאו. על חימר אולי היה לו מה למכור אבל לא במכבי צפון

קורדל סטיוארט 29 באוגוסט 2017

החכמתי מהדברים שלך ואגב ראיתי אותך משחק נגד קונורס ברמת השרון.תענוג של משחק .מתגעגע לתקופה שהיו עולים הרבה יותר לרשת

תומרג 29 באוגוסט 2017

אני חושב שההבדל העיקרי, גם בכדורגל וגם בכדורסל, הוא בזה שאז העמדות היו חקוקות בסלע. זה נכון בעיקר לשנות השבעים אבל גם לשנות השמונים.
השינוי בכדורגל היה יותר מהיר אני חושב, והגיע עם הטוטאל פוטבול של 1974 אבל גם בכדורסל – רכז היה רכז, סנטר היה סנטר וקלעי היה קלעי. בכל חמישיה היה שחקן לכל עמדה, לכל היותר היו שחקנים ששיחקו בין שתי עמדות הפורוורד, כמו וורת'י נגיד.

אבל אלו השינויים המינוריים.
בכדורגל של שנות השבעים, לא היה לך סיכוי להצליח בלי פיאות לחיים שכיסו לפחות 63% משטח הלחיים (והבלמים חויבו גם בשפם), ובכדורסל הייתה דרישה בלתי מתפשרת לשיער אפרו (באירופה – שיער ארוך) והשחקנים חויבו לשחק עם מכנסי הספורט שהם קיבלו בבקו"ם ושהגיעו לכל היותר 4.5 ס"מ מתחת למפשעה.

ארז 29 באוגוסט 2017

מה שרק העצים את היתרון המובנה וכוח ההרתעה של האפרו-אמריקאים.

shadow 30 באוגוסט 2017

חחחחחחחחחחחח
נעים מאוד, מוטומבו כהן.

holden 29 באוגוסט 2017

בתור צופה במגרשי הכדורגל ההבדלים בין שנות השמונים לימינו אנו הוא דרסטי:
בשנות השמונים יכלת לפצח גרעינים שנרכשו ברחבה בקרית אליעזר בתוך קונוס של נייר עיתון,בשנות השמונים היה מותר לעשן חופשי בטריבונות, בשנות השמונים במהלך המשחק היה מגיע רוכל עם קסטות וטרופיות שעל גופו מונחות שתי רצועות בד של תריס גלילה ידני.

אז בשנים הם לא היו כרטיסים חכמים ומעבר למגרש דרך שערים חכמים, אז היית נדחק ונלחץ בין ענני זיעה חמוצה,
היום הכל סטרילי יותר ופלסטיקי יותר.
אז לא היו שידורים חיים און ליין ואם פספסת בטעות גול היית צריך להתפלל שיראו במבט ספורט את השערים.
בגלל שבשנות השמונים שודרו פחות משחקי כדורגל מהעולם הרחב אז הליגה הלאומית שלנו היתה כמעט הכל,
שמות כמו : חזום חזום, עופר דיגמי, מיקי בן שטרית ואפריים ויימן היו כמו היום: דמבלה או קוטיניו,
אז בשנים ההם היינו עדיין תמימים ופחות מודעים לשחיתות ולכוח הרב של סוכני השחקנים ושאר הקומבינות

אלכס דוקורסקי 29 באוגוסט 2017

ממש מעניין. תודה רונן.

אלכס דוקורסקי 29 באוגוסט 2017

holden, לגבי חוויית הצפיה במגרשים, חלק ממנה נשארה גם בשנות ה-90, וארחיק לכת ואכתוב שחלק מהמאפיינים שתיארת, מצויים גם כיום.
הכוונה בעיקר לעישון.
צפיתי בעונות האחרונות בעיקר במשחקים מהלאומית (שם רמת הכדורגל קפואה כבר מספר עשורים) ולא היתה כלל אכיפה בנושא העישון.
אנשים עישנו בצורה חופשית לגמרי. יש לציין שגם לא היה שום דבר סטרילי – הן בכניסה למגרש והן בישיבה בו וביציאה ממנו.
באצטדיונים החדשים זה כמובן שונה לגמרי.

holden 29 באוגוסט 2017

כן צודק, בליגות הנמוכות הכל עדיין קיים מן הסתם,
התכוונתי למגרשים החדשים שהוקמו אחרונה

matipool 29 באוגוסט 2017

לגמרי, הולדן.

holden 29 באוגוסט 2017

הפרדוקס הכי גדול קצת משעשע אותי:
אז שהייתי זאטוט והתחננתי לאדון מבוגר שיגיד שאני הבן שלו ולא תמיד הצלחתי בתחנונים הייתי עובר לתכנית ב: מטפס על חומת האבן בקרית אליעזר נחתך בכל הרגליים וכפות הידיים משברי הזכוכיות ונופל מרצוני גובה של ארבע וחצי מטר ואז מגיע פעור פה עם שמחה בלב לכר הדשא,
בכל מקרה הפרדוקס הוא שאז חלמנו על אירופה,
חלמתי על מגרשים מודרניים, חלמתי על מקומות שמורים, היום, וואלה אני מתגעגע לאצטדיונים של אז,
היום הכל מנוכר מדי לטעמי,
מין היכל תרבות שכזה, חסרה לי החמימות, אני יודע שהיא קיימת בליגות הנמוכות,
מצד שני צפעם גם לרוב המכוניות לא היה מזגן, כנראה שעם הקידמה והתפתחות הטכנולוגיה מאבדים כמה דברים טובים על הדרך

Ollie Williams 29 באוגוסט 2017

אני חושב שהשחיתות והכח של הסוכנים הגיעו לשיא בשנים האחרונות, אבל בכל מקרה לפני חוק בוסמן האפשרויות שעמדו בפניהם היו הרבה יותר מוגבלות.

Gil - Zimbabwe 29 באוגוסט 2017

מאיר מזל – טרים (הכח ר"ג), איזה שם!!
איזה מטעמים היו עושים ממנו היום בבובה של לילה…

צור שפי 29 באוגוסט 2017

נדמה לי שמזלטרים שיחק בשנות השבעים, לא השמונים.

holden 29 באוגוסט 2017

גם וגם, שיחק בשלהי שנות השבעים וגם בשנות השמונים

holden 29 באוגוסט 2017

היה בזמנים ההם אלבום של שחקני כדורגל כולל הגרלות של כרטיסי כניסה למשחקים וכו, לכל קבוצה היתה עמודה נפרדת והתמונה של מזל טרים היתה קשה להשגה,זה היה אלבום בסטייל סופר גול או משהו דומה

טרנטה 29 באוגוסט 2017

מסטיק גול. להורים שלי היה חבר שהיה בעלים של קיוסק. נתן לי לפתוח את האריזות (בתנאי שאקפל כמו שצריך בחזרה). הייתי הראשון בבית הספר (כיתה א' !) שגמר את האלבום וכל הגדולים היו באים ומתחננים שאמצא להם "נדירים".

ניינר / ווריור 29 באוגוסט 2017

יש לי את האלבום הזה עם כל התמונות. כשתבוא סופסוף לבירה אראה לך

טרנטה 29 באוגוסט 2017

לא זכור לי שהוזמנתי אבל בכיף.
האלבום הזה יכול לשמש בעיקר להפחיד ילדים. היו שם כמה פריזורות מפוארות: אהרון ויזן, חזום, קירט ועוד כמה.

ניינר / ווריור 29 באוגוסט 2017

ההזמנה היתה להולדן, אבל יאללה

holden 29 באוגוסט 2017

לא שכחתי את הזמנתך הנדיבה ניינר,
אמנם לקח כמה שבועות עד שהחתימו את אלירן במכבי תל אביב,אם זה קרה בטוחני שיבוא יום או ערב שבו אני ואתה נשתה בירה עם שאט של ויסקי:)

רומן 29 באוגוסט 2017

יש לי המון שאלות שמעניינות אותי בהקרשר של הפוסט הזה, אני אשאל 3, כולן כמובן היפוטתיות ופתוחות לדיון.
1. אם רומאריו בשיאו היה משחק היום בברצלונה במקום סוארז, כמה גולים הוא היה שם בשנה?(לדעתי באיזור ה 40-50)
2. ג'ורג' וואה במקום בנזמה בריאל? (אין לי מושג)
3. סטפן אדברג בשיאו נגד דג'וקוביץ' בשיאו על משטח קשה(לדעתי נצחון קליל לאדברג)

טרנטה 29 באוגוסט 2017

דעתי –
רומאריו פי מאה יותר מוכשר, ורק חצי רעב. לכן לא היה נותן את המספרים שרשמת. סביר שהיה רב עם כולם ובורח לקרנבל באמצע העונה.
ג'ורג' וואה שחקן ענק. לא יודע אם היה נותן את מה שבנזמה נותן (לא אותו סגנון של שחקן בכלל).
דג'וקוביץ בשיאו מטאטא עם אדברג את המשטח הקשה. הוא בכלל לא יכול לעמוד בעוצמות של הרובוט.

ניינר / ווריור 29 באוגוסט 2017

אני לא בטוח. אדברג התמודד יפה עם בקר שהיה מפלצת בזמנו. ובכלל הטניס שלו היה הכי אסתטי שראיתי אי פעם. היום אי אפשר לחלום בכלל על משחק כזה

רומן 29 באוגוסט 2017

לגמרי, בעיניי אדברג הוא השחקן הטוב בהיסטוריה, המספרים כמובן לא מגבים אותי, אבל כשהוא היה בשיא היה נראה שהוא פשוט משפיל את כולם

ניינר / ווריור 29 באוגוסט 2017

אם אדברג גורם לנו להסכים על משהו הוא באמת הגדול מכולם :)
אני לא חושב שהוא היה משפיל יריבים, הוא היה מחסל אותם באלגנטיות

דורפן 30 באוגוסט 2017

אדברג בשלב מסויים התקשה מאד מול משחק הבייסליין של קורייר. קורייר הוא אפילו לא תכנית מתאר של נדאל. אי אפשר לעמוד ברשת מול נדאל כל כך מוקדם בנקודה.

אני לא בא להגיד פה גדול יותר או פחות (למרות שרק על מספרי הזכיות קשה לטעון שאדברג קרוב לנדאל) – רק שהטניס של נדאל מותאם לטכנולוגיה ושל אדברג לא.

רומן 30 באוגוסט 2017

דורפן, אני זוכר את אדברג על חימר מרסק את תומאס מוסטר, ממש מביס אותו.

גלעד בלום 30 באוגוסט 2017

רומן,

לך תבדוק כמה תארים יש לאדברג על חימר וכמה למוסטר.יכול להיות שבמשחק ספציפי אדברג הביס את מוסטר על חימר אבל בגדול מוסטר בין חמשת הכי טובים על חימר אי פעם ואברג אפילו לא בטופ 30.
לעומת זאת אדברג יותר טוב ממוסטר בשאר המשטחים ובגדול גם שחקן יותר טוב.

גלעד בלום 30 באוגוסט 2017

רומן,

לך תבדוק כמה תארים יש לאדברג על חימר וכמה למוסטר.יכול להיות שבמשחק ספציפי אדברג הביס את מוסטר על חימר אבל בגדול מוסטר בין חמשת הכי טובים על חימר אי פעם ואברג אפילו לא בטופ 30.
לעומת זאת אדברג יותר טוב ממוסטר בשאר המשטחים ובגדול גם שחקן יותר טוב. אגב מאטס ווילאנדר היה אצלי לפני כמה ימים במועדון( עשה מחנה אימונים של יום אחד ) והוא טוען שמשחק הרשת זה העתיד של הטניס, יש מחזוריות, פעם הכל היה סרב וולי, בשנות השבעים שחקני קו אחורי ( סולומון, דיבס, ווילאס, לואיס קלרק, אורנטס וכמובן בורג ) שלטו עם טניס מייאש, אז הגיע מקנרו ואחריו סמפראס והוכיחו שטניס רשת עדיין רלבנטי, היום כולם נאדאל או ואריאציה שלו ( חוץ מרוג׳ר ובודדים ).

בעתיד כשכולם יהיו מושלמים מהקו האחורי יתחילו שוב לעלות לרשת, כי אין הרבה אפשריות אחרות

ק. 29 באוגוסט 2017

רומן לדעתי רומאריו היה נותן את המספרים של סוארס בגולים או אולי יותר כמו שרשמת (סוארס שם 40 בליגה ב2015-16, עונה אנדרייטד שלו), אבל לא היה קרוב לכל התנועה הפתיחה לאגפים, הלחץ הבישולים ומשחקי הצירופים. בצלילות זה בטח היה מתאזן

דוד 29 באוגוסט 2017

שאלה לדורפן
מה תוכל לכתוב על השינויים בענף האגרוף?
מתעניין בעיקר באגרוף במשקל כבד
איפה אתה שם את המתאגרפים של היום מול אלה של ה70'-80', בקטגוריות האיכויות השונות.

דורפן 30 באוגוסט 2017

במדידות שונות של עוצמת החבטות אף אחד מהדור הישן לא התקרב לדור שלנו (בכבדים). המצחיק הוא כשבסרט רוקי רצו לצור דמות של מתאגרף סובייטי ענק – המציאו אותו בגובה 1.95 מ׳. היום זה מתאגרף כבד די רגיל. הקליצ׳קואים כ-2 מטרים. ג׳ושוע 1.98. היה את וולואב הביזארי ב-2.14.

מייק טייסון האיימתני היה 1.78 מ׳.

בקטנים יש פחות שינויי סגנון. אבל הכסף עלה דרמטית. דוראן, לאונרד, האגלר, צ׳אבז האב, התאגרפו בלי סוף כי לא היה שם כסף גדול באמת. מביך שמייוות׳ר, גם בשיאו. התאגרף בממוצע בערך שני סיבובים בחודש.

דוד 30 באוגוסט 2017

מעניינת ההשוואה לכדורסל הישן, שנשא את הסטיגמה ש"אם אתה גבוה אתה צריך להיות כדורסלן".
כיום אנחנו גם מכירים את האנטיתזה שפיתחו שחקנים כמו קרי, קייר ואייזיאה.
מעניין למה באגרוף התהליך נראה בדיוק הפוך.

גלעד בלום 30 באוגוסט 2017

דורפן זה נכון מה שאתה אומר לגבי אדברג, אני אחדד את זה- המחבטים של היום הרבה יותר קלים משל פעם ועם יותר עצמה, זה מאפשר להחזיר הגשות בעצמה הרבה יותר גבוהה, בנוסף לזה ההגשות הרבה יותר מהירות ( הנשים הטובות של היום חובטות באותן עצמות של הגברים של שנות השמונים חוץ מבודדים ) וכתוצאה מזה אין זמן להגיע לרשת ובעיקר זה לא יעיל. היום אפילו על דשא הרוב לא באים הרבה לרשת. זה בעיקר נשק שמשתמשים בו כדי להפתיע את היריב אבל אי אפשר לעשות את זה יותר מידי .

ההגשה של אדברג היתה קשתית וגבוהה ואיפשרה לו לחבוט את הוולי קרוב לרשת ( וזו היתה גדולתו ), היום זוורב ודור הנפילים מספיק גבוהים ואתלטים להחזיר סרב כמו של אדברגו בוודאי נאדאל ופדרר, היו מורידים לו ספינים לרגליים ובכדור השני אדברג היה עומד מול חבטות בעצמות יותר גבוהות מאלו של ווילאנדר , וקריירה ואפילו בקר. הראשון שהיה מעין פיוז׳ן בין הדור הישן ודור העצמה היה אגאסי שניפק עצמות עם מחבט הפרינס שהיה זה שהחל את המהפיכה הטכנולוגית. מקנרו אמר לי שהוא חימם פעם את נאדאל לפני משחק בווימבלדון וכשהוא עמד ברשת הספין של רפא סובב לו את המחבט ביד, אלו עצמות שונות, המחבט של אדברג היה דק והשחקנים שהוא עמד מולם היו פגיעים כששחקן אתלטי כמוהו הסתער על הרשת, זו היתה טקטיקה ידועה, אחת משלוש טקטיקות בסיסיות, הוא היה שוודי בודד שעלה לרשת בדור של כפילי בורג, אדם באמת מיוחד , מעין פדרר מבחינת קונצנזוס רק עם פחות מחצי מהזכיות בטורנירים גדולים.
אגב אלו שלושת הסגנונות.
1) שחקן ״הגש ורוץ לרשת״

2) א.שחקן קו אחורי( קאונטר פאנצ׳ר סטייל נאדאל או בורג )

ב. שחקן קו אחורי אגרסיבי ( אנדי רודיק או ג׳ק סוק הם דוגמא לשחקן כזה, סם קוורי יריבו של דודי מחר גם , טסונגה), אלו שחקנים עם הגשה וכף יד ולא הרבה מעבר לכך, הם בונים קריירה משתי חבטות מושלמות.
3) אול ראונדר ( שחקן שמתאים את עצמו למשטח ומשחק בהתאם ליריב ). אנחנו הישראלים היינו בדרך כלל מהסוג הזה ודודי סלע ממשיך את המסורת.

היום קטגוריה 1 לא קיימת, קטגוריה 2 שולטת ( למעט הפנומן שהוא קטגוריה 3, אבל הוא כמעט לבד.

Comments closed