אני זוכר לפחות פעמים שנבחרת ישראל בכדורגל עשתה מאמץ גדול לסייע לנבחרת אחרת. פעם אחת באותו ניצחון בפאריס כשעזרו לבולגריה.   אבל פסיכולוגית זה קל – מי לא רוצה להתעלות מול צרפת בפאריס? אבל הייתה גם אותה פעם כשניצחה ברמת גן את נבחרת רוסיה בכדי להציל את נבחרת אנגליה במוקדמות היורו של 2008. אנגליה לא ניצלה לבסוף, כי נבחרת קרואטיה, שכבר עלתה לאליפות,  נסעה לוומבלי והתאמצה וניצחה עבור נבחרת רוסיה. כולם – נבחרות טובות וגרועות – יצאו ספורטאים בסיפור הזה. ונבחרת ישראל הנוכחית בכדורסל לא ראויה להיות מושווית אליהם.

״קשה לקום מהפסד כמו אתמול״, ״לא ישנו עד חמש בבוקר״ ועוד כהנה וכהנה הסברים של רחמים עצמיים. אבל בסוף יצא המרצע מהשק, וליאור אליהו מסביר ״שהמשחק לא קובע כלום״. לכו תספרו את זה לנבחרת גיאורגית שבאה לישראל בכדי לשחק באופן הגון על אליפות אירופה. והיום המטרה שלה התנפצה פעמיים. פעם אחת בהפסד צמוד. ופעם אחת  כי נבחרת ישראלית פחות או יותר מכרה (מטאפורית) משחק. וזה כשהיא מארחת האליפות.

הכדורסל הרע שלהם הוא באמת לא עניין מהותי.

הבלוג מתנצל בפני האנליסטים
חידון מספר 571. אליפות ארצות הברית בטניס לנשים