לפני כמה חודשים התחלתי כאן בסדרה של כתבות שלא כתבתי, סדרה יוקרתית במיוחד, שהובטחו בה שלושה פרקים. הפרק הראשון הוקדש לבנו של מראדונה והפרק השני לאיש הכי חזק בארץ. ופרק שלישי לא היה בעיקר כי בעל הבלוג הוא שמכנים ביידיש עוייבר-בעטל. אבל היום יתוקן המעוות ותהיה הכתבה השלישית בסדרה. אבל היא תהיה פחות משעשעת ויותר תעסוק בעניינים עיתונאים.

אגב, גם בעניין האיש החזק בארץ, דו שיח עם כמה מהקוראים הביא לכמה ידיעות מעציבות. למשל שאחד מגיבורי הכתבה הוא פגוע נפש ממלחמת לבנון.

*

פגשתי את ס. שהיא מאמנת טניס בגלל כתבה שכתבתי בזמנו על ילדת פלא סרבית בטניס. וכמה חודשים קודם פגשתי את הבחורה הזו שקיבלה על עצמה לאמן את הילדה (שמאז הועברה לאקדמיה בלוקסמבורג). ואחרי ששוחחנו הבנתי שהיא נושא טוב לכתבה. בצעירותה ניצחה הן את קים קלייסטרס והן את ג׳סטין הנין בטורנירי צעירות והייתה מדורגת מעליהן בעולם. אבל הקריירה שלה הסתכמה לבסוף בהשתתפות בחמישה טורנירים לבוגרות ובכך שצלחה פעם אחת את הסיבוב הראשון.

למה? הסיפור הרגיל, פציעות, לא התאוששה וכנראה לא הייתה טובה כמו קלייסטרס או הנין. אבל משפט אחד שהיא זרקה לי תפס אותי. ״אחרי שראו שירדתי בכושר הספונסרים החליטו שלא שווה לקנות לי נקודות״.

שאלתי אותה מה זה ״לקנות נקודות״ והיא הסתכלה עלי בעינים בוהות של ״איך נקלעתי למצב שאני מתראיינת אצל בן אדם שאין לו מושג קלוש״. אבל היא הייתה חביבה מספיק להסביר. ״אתה יודע… נו.. .צריך את הנקודות כדי להכנס לטורנירים הראשונים אז הספונסר משלם לכמה בנות שיפסידו לך משחקים״.

״ואת בטוחה שזה קורה?״ שאלתי אותה, ולא רק שהיא הייתה בטוחה אלא אמרה שזו פרקטיקה ידועה. שאלתי אותה אם היא חושבת שגם, למשל, לנובאק דג׳וקוביץ קנו נקודות והיא אמרה שהיא לא חושבת. יש כמה שחקנים שכמובן יכולים לצבור את הנקודות הראשונות שלהם בעצמם ״אבל כמה כאלו כבר יש?״, אמרה-שאלה.

וזה מביא אותך לשאלה מה אתה עושה עם סיפור כזה? הוכחות מהבחורה אין ולא יהיו. היא עובדת כמאמנת בתחום הזה. בסרביה יש בכל רגע נתון כמה עשרות נערות עם פוטנציאל למקצוענות ולהיות מאמנת ברמה שלהן זה 20-30 יורו לשעה. הון עתק במושגים מקומיים.

*
וזה מביא אותי לסיפור צדדי שהוא לא כל כך צדדי. באחד הימים ביקש ממני האב של הילדה (הילדה הקטנה, לא המאמנת) לדבר מטעמם עם ספונסר אמריקאי פוטנציאלי. כי הוא מקבל ממנו אימיילים אינסופיים באנגלית והוא לא יודע על מה מדובר. מדובר מישהו שרוצה להעביר את המשפחה לפלורידה ומציע להם הרים וגבעות. שוחחתי עם האיש, יהודי מניו אינגלנד, ועלי להגיד שזו הייתה אחת השיחות המקוממות שהיו לי בענייני ספורט. הוא פתח בהרצאה שלמה על בתי הספר המעולים לטניס אליהם יעביר את הילדה ואת משפחתה והוא גם ידאג למשפחה.

אני כמובן מכיר את המשפחה – שחיה בכפר סרבי נידח – שום סיכוי שיוכלו לעבוד בארצות הברית באיזשהי מלאכה שאיננה עבודת דחק. שאלתי אותו מתי הוא רוצה להעביר את הילדה, שהייתה אז בת 7, והוא אמר ״מיד. לא לאבד זמן״.

בשלב זה התעצבנתי ושאלתי אותו באיזה מקום בעולם מדורג דג׳וקוביץ׳. ״ראשון״, הוא ענה לי וכמובן לא הבין את השאלה. ושאלתי מה היה דרוג השיא של יילנה ינקוביץ ואנה איבנוביץ׳, ״גם ראשון, ואני חושב שהילדה הזו יותר מוכשרת״. כי חשב שאני שואל לגבי הפוטנציאל ונרגש מהסיטואציה.

״אז מה הבעיה לאמן אותה בסרביה?״, שאלתי אותו. ״זה עולה 5% בערך ומסתבר שהסרבים כנראה יודעים משהו על אימון טניס אם העמידו כל כך הרבה ראשונים בעולם״. לא אשעמם אתכם בהמשך השיחה. הצעתי לו שיבוא לסרביה וידבר עם עובדים סוציאלים ויתעניין מה טוב לילדה ואז אולי ישקיע את כספו בסרביה עצמה. אבל הוספתי את הסיפור הזה רק בכדי להבהיר באיזה עולם מלוכלך אנחנו מתעסקים. הוא אגב אמר שהוא חלק מקבוצה של ״אוהדי טניס משקיעים״ ואני מאמין שהוא מייצג אולי כמה אנשים לגיטימים.

רק שהוא לא לגיטימי. לפחות בעיני.

*

ס. הוסיפה עוד כל מיני סיפורים כמו ״שהספונסר לא סיפק רופאים מתאימים לפציעה שלה״. אבל היום היא מרוצה. היא לא הפכה למליונרית אבל יש לה עבודה טובה מאד בסרביה. ממש כמו הקלישאה ״שבבהלה לזהב התעשרו מי שמכרו אתי חפירה״. כל עוד יש ילדות וספונסרים ומשקיעים היא תעשה הרבה מאד כסף מחלום הטניס הסרבי.

אבל עובדות לסיפור סידורי הנקודות אין. עם ספונסר כזה אני לא יכול לדבר וזה סוג של תחקיר שספק אם עיתון בישראל ירצה להכנס אליו. אז התקשרתי לכמה עיתונאים אמריקאים שאני מכיר כדי לגלגל את הסיפור. אחד מהם מעיתון מאד מאד נחשב. הם שאלו באופן מדהים בערך את אותה שאלה: ״האם לנובאק דג׳וקוביץ׳ קנו נקודות״. סביר מאד שלא. איש לא הולך להפוך את העולם כדי לגלות מה קרה בקריירה של הטניסאיות במאיה השניה. הסיפורים הללו בוודאי מתרחשים. הם מעניינים בערך כמו פסילת סמים של המסיים 46 במרתון האולימפי. איש לא ייגע בסיפור כזה. שחיתות חייבת למכור בכדי שתחקר.

ואם זה לא הימורים אלא רק תוצאות מסודרות – זה בכלל לא כזה סיפור.

*

אני באמת לא בא להגיד שישב לי פה סיפור חובק עולם. אחרי הכל נחשפים לא מעט סיפורים לאחרונה על הימורים בטניס בשלבים מוקדמים של טורנירים בהם משחקות טניסאיות מול 23 צופים בסיבוב הראשון בטורניר של 100 אלף דולר. ואחרי הכל לא צריך להיות גאון גדול כדי לדעת שספונסרים של טניסאים זה לא פעם הלבנת כסף שחור. וכשזה הולך יחד עם הימורים אז הנה יש לך משחקים שאתה יכול לקנות 2 במחיר 1. להלבין קצת כסף, לקדם השקעה בטניסאית.

ובצד של המפסידות?

מי הן אלו שמוכרות המשחקים? על זה אמרה לי ס. כשיש לך ספונסר רושמים לך את החובות במקרה שתצליח. כמובן שטניסאית שנכשלת לא צריכה לשלם את מאות אלפי הדולרים שהשקיעו בכדי לאמן אותה. אבל טניסאית שהצליחה מאד חלקית – עושה כסף קטן במקום ה-150 בעולם. ״יכול להיות שתצטרך להחזיר טובה לספונסר שעזר לה״. למשל להפסיד את הסיבוב הראשון באיזה טורניר לעיני 23 צופים כשהוא צריך לקדם טניסאית אחרת. אז כנראה שכסף אפילו לא מחליף ידיים יותר מדי פעמים. פשוט תוצאות מסודרות.

אבל זו סיפורה של תעשייה בה יש בערך 6-7 ספורטאים שמעניינים את כל העולם. ואולי כמה עשרות שמעניינים את המכורים ממש. והיתר פשוט מנסים להגיע לשולחן ואת איש לא מעניין איך ולמה.

נדאל ה-16
המודרנים