לבקשתו של נחשון שוחט אני כותב על קפרניק.

כי באופן כללי אינני כותב יותר על פוטבול אמריקאי והעונה אינני צופה בזה. אני עושה זאת בלב שקט כי יש מעורים ממני. ואני עושה זאת למרות שלא בטוח שכל ענף ספורט שאני כותב עליו עומד על קרקע מוצקה. אבל הטיוח בנושא פגיעות הראש גרם לי לחוסר חשק גדול.

בוב דילן כתב את זה על אגרוף. אז צריך אולי לא לכתוב גם על אגרוף. אבל האגרוף פעל לא מעט להגברת הבטיחות. ויש שיפור ניכר. אבל בעיקר האיגרוף לא הסתיר את זה בשקרים. אז בבקשה לא לפרש החלטה זו שלי כהבעת דיעה על מי שכן כותב, צופה או מתעניין. כתבתי ״גרם לי לחוסר חשק״ זה לא פחות מזה ולא יותר מזה. לא כתבתי ״זעזוע מוסרי עמוק ממי שנותנים לזה יד״. אני נותן יד להרבה דברים לא בסדר בחיי.

*

קפרניק זה לא פוטבול. הוא הרי אפילו לא מועסק כרגע. אבל הדבר המרתק במחאה שלו היא העוצמה הבלתי רגילה שיש למחאה לא אלימה. איינשטיין פעם כינה את גנדי ״הגאון הפוליטי היחיד של המאה ה-20״ על האסטרטגיה שלו בהודו. הרי אפשר היה להסית מאות מליונים נגד הבריטים שממילא קרטעו אחרי מלחמת העולם. אבל המחאות הלא אלימות, ההליכה לכלא, הם גרמו לשלטון הבריטי בהודו לקרוס בלגיטימיות שלו מול הציבור בבית. מרטין לותר קינג ונלסון מנדלה (באופן חלקי) היו ממשיכי הדרך של האסטרטגיה הזו.

*

אני מאחל לעולם כולו את החזרה לאופנה של המחאה הלא אלימה. הפלשתינאים למשל? (ואני גולש פה חזק מאד הצידה) במחאה לא אלימה יש להם מדינה בתוך שלוש שנים לכל היותר. תחשבו מה יקרה אם הם יניחו נשקם, יכירו במדינה אחת בעלת אופי יהודי דמוקרטי. ורק ידרשו לעצמם זכות הצבעה כדי להשתתף בחגיגה הדמוקרטית המופלאה הזו. שלוש שנים? תוך עשר דקות יש להם מדינה.

זוהי רק מחאת ספורט. היא מאד בוסרית כפי שציין וויל קיין בESPN ״לא ברור מה קפרניק דורש״. אבל זה גם היופי במחאה הזו. הצד החזק חושב שיש פה משא ומתן. שקפרניק ידרוש משהו ואולי נתפשר. אבל קפרניק אומר ״אני לא דורש כלום. אני רק עצוב לי שזה המצב של האחים שלי באמריקה״. הוא רק מציב מראה.

אם קפרניק היה מצטרף למחאה אלימה הקומישינר בחוכמתו היה מרחיק אותו. מוצא איזשהו סעיף. אבל הוא לא הביא את הסעיף. הוא רק אמר שלא טוב לו. והצווחות של הציבור השמרני ״מה לא טוב לו? יש לו מליונים״ היא רק מראה בפרצוף שלהם. שהם חושבים שאדם טוב לו על פי כמות הכסף שיש לו. ששום דבר אחר, כמו המצב של האחים שלו, לא מטריד אותו. כן – מי שחושב שהוא צריך לשתוק כי יש לו כסף מצייר תמונה מאד עגומה של עצמו.

וזו גם תמונה לא נעימה של מי שאמרו שהם מתנגדים להפגנות נגד אלימות משטרה כי הן אלימות. ״זו אמריקה וזו הדמוקרטיה הגדולה מכולן ואין הצדקה לאלימות״. אז הנה. מישהו כורע ברך בשקט בזמן ההמנון הלאומי. אין אלימות. מה אתם אומרים עכשיו?

אנחנו אומרים ״בלה בלה בלה״ זה היה מצחיק. מיד הופצו שמועות (אני שמעתי עליהן לראשונה מאיזה אדיוט שהגיב פה) שקפרניק התאסלם. קפרניק מקועקע כולו בפסוקים מהברית החדשה. אבל כן – זה שולח אנשים לחפש טיעונים חדשים נגד האי אלימות. וממשיך לחשוף עוד ועוד – למשל את הקשר בין גזענות אתנית לשנאה דתית.

*

אז בעלי הקבוצות החליטו להחרים אותו. לא מחתימים את קפרניק כי המראה לא נעימה. ומה קרה? הדבר רק צבר תאוצה. מבעיה של אלימות משטרה מובנית נגד שחורים פתאום עלה דיון על מקומם של הקואופרטיבים. והNFL ספג מהלומה שלא יכול היה למנוע. כי אי אפשר לרצות את קפרניק בלי להרגיז עכשיו גם את האגף השמרני הגדול בין תומכי הפוטבול.

ועכשיו כל החלטה של הליגה נגד מכי נשים (שישה משחקים בחוץ) או מארגני קרבות כלבים (זה רק ארבעה משחקים) מיד נכנסת תחת זכוכית מגדלת. הצביעות שתמיד הייתה ידועה עומדת חשופה: ״הא, קפרניק לא משחק ורוצחים כן? ומכי נשים כן? וקרבות כלבים כן?״ הכל עומד מול ההחלטה האומללה לא להעסיק את קפרניק. ברור שהוא לא הקווטרבק הטוב ביותר – אבל מחכמי הסטטיסטיקה ופרשנים אני שומע שהוא בטח לא פחות ממספר 25. שיטת המשחק לא מתאימה לרוב הקבוצות? אולי. אבל בליגה מוחתמים כרגע 100 קווטרבקים. הוא מוחרם. וכשהוא מוחרם הוא רק חזק יותר פוליטית.

תחתים אותו קבוצה טובה ובנסיבות שיווצרו הוא יחזור, נניח, עמוק אל תוך הפלייאוף? רייטינג גדול ובלגן. תחתים אותו קבוצה סתם – נזק עם הציבור השמרני. לא תחתים אותו שום קבוצה? הליגה נתפשת בעיני הציבור כאוליגרכיה.

כמובן שלא הציבור הנאמן שבוכה בהמנון ומצדיע לדגל. הם יריעו. אבל מה לעשות הכסף הגדול של הליגה הוא יותר בקליפורניה וניו יורק והציבור הבוגדני שם. מי שעושה את אמריקה לגדולה, או לפחות שומר אותה בצמרת, זה הקומוניסטים האלו בצפון קליפורניה. עם שכר מינימום והומואים ומהגרים בכל פינה. אם הליגה צריכה לבחור ביניהם לקהל של הטנסי טיטאנס… די ברור מי עדיף לה כלכלית. ודבר נוסף: השחקנים. הם שחורים. הם ישבו ברובם על הגדר בזמן שקפרניק כרע בזמן ההמנון הלאומי. אבל מרגע שהחרימו אותו. אין היום ספורטאי שחור שמחשיב את עצמו לבעל מודעות חברתית שיכול להגיע לבית הלבן. למשל.

*

מחאה לא אלימה זו חתיכת צרה. אני קצת מקנא במי שצופים בפוטבול מקצועני עדיין. כי יהיה היום מחזור מעניין.

המודרנים
מה רוצה פיקה?