סיקרתי פעמיים את נבחרת ישראל בעידן אלישע לוי שאני מעריך שנגמר היום. השני היה בניצחון חוץ מאד לא מוצדק בסקופיה – מקדוניה הייתה טובה מאיתנו והחמיצה פנדל בזמן פציעות. מקדוניה כנראה גם הייתה טובה מאלבניה בבית הזה. זה לא קשור.

המשחק הראשון היה משחקו הראשון של לוי. הפסד במשחק ידידות חסר משמעות לסרביה 1-3 בנובי סאד. התקשורת הישראלית סברה שהתוצאה לא הייתה קשה כל כך בלי לשים לב שהסרבים פתחו עם שבעה שחקנים עם חמש הופעות בינלאומיות או פחות וארבעה מהם היו בני 23 ומטה. והם היום במונדיאל.

שאלתי אז את אלישע לוי אם לנוכח ההגרלה שכללה את איטליה וספרד הוא חושב בטווח של שתי קדנציות והצערה גדולה של הנבחרת. הוא היה כנה ואמר שלא. שהוא לא מוותר על אף קמפיין.

לא רוצה לגנות תשובה כזו של מאמן כי עקרונית זו מנטליות נכונה בספורט. אבל לכן אמור להיות מנהל מקצועי בהתאחדות. אולי סמלי שהשחקן האחרון שאלישע לוי שלח למגרש כמאמן הנבחרת הוא יוסי בניון.

*

Fun fact –

בניכוי אנדורה וליכטנשטיין – הפסד בית שביעי ברציפות של ישראל.

מה רוצה פיקה?