אני חושב שההרכב הנוכחי של יונייטד – בלי פוגבה וזלטן – נתן היום את מה שיש בו. שזו הגנה מעולה והתקפה אפורה ולא יצירתית עם כמה שחקנים מעניינים.

השחקנים חפרו. יאנג הנהדר וואלנסיה ניצחו את האגפים שלהם. לוקאקו רדף אחרי ההזדמנויות הבודדות שהוא יכול לקוות במשחק כזה. והאחרים לחמו – הררה, מאטיץ׳, סמולינג ושבחים מיוחדים מפיל ג׳ונס שנראה אדם גמור כשירד מהמגרש פצוע שבוע שעבר והיום נתן הופעה גדולה. גם אם זו הייתה טוטנהאם נטולת ההארי-קיין.

ומרשיאל לקח את הצ׳אנס שלו. אני לא חושב שיונייטד תקח אליפות השנה, אבל היא תהיה מעורבת במשחקים גדולים ותהיה תחרותית בהם. אז הרבה מאד מהעונה הזו יהיה תלוי בדיוק ברגעים כאלו.

ניצחון שהוא לא בשורה. כל הבעיות המערכתיות קיימות. אבל ברזולוציה של שבת-לשבת משחק מצויין, יחסית.

וזה נכתב לפני המשחק:
המשחק הזה הוא אחד החשובים בקדנציה של מוריניו עד עכשיו. לא בגלל שהוא יכריע משהו. אם לא יהיה משבר במנצ׳סטר סיטי היא תהיה האלופה ואם לא יהיה משבר במנצסטר יונייטד היא תסיים בין ארבע הראשונות ואולי אפילו שניה. אלא בהסתכלות ארוכת הטווח.

המשחק בליברפול שעמד בניגוד כל כך חד לגישה שנקטו נגדה טוטנהאם ומנצ׳סטר סיטי העלה שוב את הטענות האם האיש הזה מעוניין במורשת המשחק של מנצ׳סטר יונייטד. האם הוא תופס את גדולתה של יונייטד רק ברשימת תארים. האם הוא השתנה בשני העניינים המרכזיים. סגנון המשחק והסיכוי להחזיק מועדון לתקופה ארוכה.

אני חושב שנקבל היום תשובה לא לכמה מוריניו יצליח אלא למה הסיכוי שלו להפוך למנג׳ר יונייטד אמיתי. ואיכשהו כל זה עמד בניגוד למנג׳ר שמכהן עכשיו בטוטנהאם. שכל מה שהוא עושה והדרך בה הוא משחק מזכירים הרבה יותר את דמותה של יונייטד מלפנים.

בינתיים אין הארי קיין ויש שלושה בלמים, אבל כאן דווקא אהיה סנגור. הבעיה באנפילד לא הייתה הרכב או מערך. היא הייתה הגישה של השחקנים. זה יכול להשתנות גם במערך הזה.

ההפסד המדהים בהאדרספילד
לקראת המשחק בו לא אצפה מול ניוקאסל