היה קרב מוזר בין אנטוני ג׳ושוע לקרלוס טקם. היריב המקורי של ג׳ושוע נפצע. טקם הגיע על רק 12 ימי אימון אבל מצד שני הרבה יותר קטן מהיריב המיועד. התוצאה הייתה שג׳ושוע שלט בקרב אבל מול יריב עיקש שקשה היה להאמין איך שרד את החבטות שספג. והוא התלונן מרות בסיום שהקרב הופסק בסיבוב העשירי כשהוא עוד על הרגליים. למרות שברוח ספורטיבית תוך מחמאות ליריבו הכבר אגדי. גם הקהל בקרדיף היה לא מרוצה וגם צוות השידור.

אבל אחד הפרשנים הצדיק את ההחלטה ואמר ״שלטקם כבר לא היה סיכוי לנצח״. וזו גישה מעניינת שאני חושב שהאגרוף צריך לשקול אותה. האיגרוף, ואת זה לא יכחיש איש, נמצא על קרקע מוסרית לא מוצקה. יש מעט טיעונים סבירים לטובתו. האחד הוא שהעלמות אגרוף ממוסד יגרום לתעשיית קרבות הרבה יותר מפוקפקים. והשני הוא התפקיד החברתי הטוב של האיגרוף. אבל הטיעון שבאמת מציל לדעתי את האיגרוף הוא שהענף לא חי בהכחשה. אין פה את השקרים של תעשיית הפוטבול למשל. הם קיצרו במשך השנים את הקרבות, הוסיפו לתנאי הבטיחות. הקטינו נזקים וסיכונים.

ועכשיו בה שופט ועשה לדעתי צעד גדול קדימה. אמר שעקרון הפסקת הקרב הוא לא ״סכנה לבריאות״ אלא ״לא יכול יותר לנצח״. וזה באמת מה שקרה. טקם כבר לא תקף. היה בפיגור מוחלט בנקודות וכל השאלה הייתה אם ג׳ושוע ישטח אותו. זו לא שאלת ספורט לגיטימית כבר ב-2017. ב-2017 אם קרב איגרוף הוכרע הוא צריך להיות מופסק.

עוד חזיר
ההפסד הלא מרגיז בצ׳לסי