כמו בשבוע שעבר בניצחון על טוטנהאם, אין לי תלונות לגבי המשחק הזה ברזולציה של שבת-לשבת. יונייטד לא הייתה שלילית. מוריניו לא היה שלילי. והשחקנים בכח הרצון יצרו כמה מצבי הבקעה שהיו יכולים להביא לשוויון. שלא היה בלתי מתקבל על הדעת. מין משחק שהניצחון של צ׳לסי מוצדק אבל תיקו לא היה שוד. יונייטד כמובן חסרה יצירתיות שאין לה כרגע בסגל. הררה ומחטריאן לא מסוגלים להיות יצירתיים בליגה האנגלית. גם לא מאטה. זה משהו שידיו של מוריניו כבולות לגביו כרגע.

בשולי הדברים המצב בליגה הוא שגורל האליפות ברגליה של מנצ׳סטר סיטי. היא טובה בהרבה מכלון. וזה מחייב איזשהי תגובה מצד יונייטד. זה נכון שפוגבה צריך לחזור ואני אפילו רואה מצב בו זלטן יוצב מאחרי לוקאקו או לפחות ייתן אפשרות לכדורגל קצת אחר. קשר יצירתי אחד כדאי שיגיע בחלון של ינואר, ואם הוא יהיה כשיר לשחק באירופה מה טוב. ובקיץ צריך אחד נוסף. אחרת המאמץ היפה שראינו היום ישיג לפעמים תוצאה נגד קבוצה רצינית – אבל יהיה תקרת הזכוכיות.

וזה נכתב לפני המשחק:
אני לא ממש יודע מה מוריניו יכול לעשות כדי לייצר היום כדורגל התקפי. לפתוח עם מרשיאל וראשפורד – מה שלא יקרה – יהיה צעד מאד מעודד. אבל גם אז הוא צריך פליימייקר. אבל מאטה ומחטריאן לא טובים ופוגבה לא פה. כמובן שאפשר לשחק כדורגל בלי פליימייקר אלא עם שני קשרים נסוגים קצת יותר יותר אבל טכניים מאד עם טווח מסירה ארוך. נניח כמו מודריץ וקרוס. גם זה אין ליונייטד.

במשחק האחרון בין יונייטד לצ׳לסי, בשנה שעברה באולד טראפורד, יונייטד נראתה מעולה. אולי המשחק הטוב שלה בעידן מוריניו. כי צ׳לסי באה לתקוף. ואז יונייטד יכולה לחשוף כמה תכונות טובות שמוריניו החדיר בה. כמו מחוייבות ומלחמה במרכז השדה וגם מהירות.

אבל קבוצת עילית אמיתית היא קבוצה שיכולה לייצר מצבים מול יריבת עילית במצב בו היא חייבת גול – בגלל המצב במשחק או בגלל המצב בטבלה. זה אין ליונייטד. היא יכולה לנצח היום או בכל משחק צמרת – אם היריב תוקף וטועה. היא אפילו יכולה לזכות באליפות, אם סיטי תכנס למשבר.

בכדורגל יזום היא עדיין רחוקה. כשפוגבה יחזור אולי היא תוכל לקוות להיות קבוצה כזו. בינתיים נגיע לגשר, ונחסום אותו

העקרון הנכון
הקומוניסטים שאף פעם לא חייכו