הפסד שלא צריך לעשות ממנו יותר מדי ברמה הקבוצתית – רק נס מתמטי מטורף ימנע מיונייטד את המקום הראשון (למרות שהפסד של 0-7 מסכן את העליה עצמה). לא הייתה מוטיבציה אדירה ולא היה חיבור בין שחקני ההרכב ששיחקו ובשלב מסויים הסתפקו ב-0-0 ולא קיבלו אותו. קורה. אני באמת מעדיף במקרה הזה לתת לקבוצה את הקרדיט על כך שהיא סגרה על העליה בארבעה משחקים.

(עדכון: לאחר בדיקה, אם באזל מנצחת את בנפיקה, יונייטד מאבדת את המקום הראשון בהפסד 0-6 ועפה בהפסד 0-7. אם באזל לא מנצחת – מספיק לרוסים ניצחון 5-0 או 5-1. אז יונייטד ראשונה ואין מה להתעסק בזה).

אבל יש מהמשחק הזה שלושה שיעורים:

ראשית, מתאו דרמיאן לא תורם דבר ליונייטד. הייתי אומר שהוא יכול להיות כלבוייניק הגנתי אבל בתפקיד הזה רוחו עדיף עליו. חבל, כי יכולה להיות לו קריירה באיטליה.

שנית, דיילי בלינד לא תורם דבר ליונייטד. גם הוא יכול להיות סוג של כלבוייניק בין ההגנה לקישור האחורי אבל גם כן חבל. היה פעם שחקן השנה בהולנד, עדיף שישחק שם.

שלישית, אנדר הררה לא תורם דבר ליונייטד. זה היה משחק נוח מאד במחצית הראשונה להראות שיש לו איזשהו נוכחית התקפית. אין לו. גם הוא בוודאי יכול להיות שחקן הרכב, אפילו קפטן של קבוצה, בסיטואציות רבות ברחבי אירופה.

באמת שאין פה עניין של זריקת תיקים. הכוכבים כנראה יותר אשמים מהם בהפסד. ואני הראשון להגיד שמועדון חזק לא מורכב רק מסופרסטארים ויש שחקנים שהם חשובים כשחקני סגל.ֿ אבל שחקן סגל צריך להיות בעל איזשהי תכונה נחוצה. ג׳סי לינגארד אוכל את הדשא ולא פעם שם גול גדול. מרואן פלאיני נותן משחק אוויר ופיזיות – לא מלבב אבל לפעמים יש בזה צורך. מחטריאן ומאטה ממש לא טובים, אבל כרגע צריך לפחות אחד מהם בגלל מספרי השחקנים בהתקפה.

בשלושה הללו אני לא רואה את הסיבה שהם ביונייטד. בוודאי שאין להם עתיד טוב יותר.

אדינבורו, ברצלונה
הניצחון בויקארג׳ רואד