שיר על יונייטד בהשראת אוגדן נאש

בימים האחרונים קראתי קצת על בייסבול, בהקשר לסגירת יאנקי סטדיום השבוע – עניין עליו כתבתי למחר לעיתון. ונתקלתי בין היתר בפואמה נחמדה שכתב המשורר האמריקאי אוגדן נאש שנקראת Lineup for Yesterday, שיר אלףביתי על גיבורי המשחק. אז במהלך המשחק עם מידלסברו ניסיתי לכתוב משהו דומה וקראתי לתוצאה "שיר על יונייטד בהשראת אוגדן נאש".  אל תדלגו על המקור!

שיר על יונייטד בהשראת אוגדן נאש

א לאדוארדס, דנקן הגדול!

חמישה עשר יום נלחם על חייו,

מה קרס בו?

אולי אובדן המשחק שאהב

 

ב לבאזבי בייבז

ילדיו של סר מאט שאותם אהב,

שבשמם נקרא,

כשנצא אל הקרב 

 

ג לגיגס! שבגדולתו קשה להפריז.

קצת מאפיר, אבל עם השנים,

שערו נגד ארסנל,

רק מעצים 

 

ד דג'מבהדג'מבה, שחלילה חוזר!

קמרוני חביב, אולי גם איש שיחה מרתק,

כמה חבל

שלא ידע לשחק 

 

ה זה להארגריבס, הקנדי חוטב העצים.

אזכור איך כשלהמן בהה ברונאלדו לפני הבעיטה החופשית – 

הוא השחיל לו אותה,

בפינה השמאלית

 

ו – לאיש אייאקס, השוער ואן דר סאר,

קר רוח, לעולם איננו טועה –  

וגם לא מחפש להיות הגיבור הראשי,

במוסקבה הביא גביע שלישי

 

ז – לרוןרוברט זילר, שהוא השוער החמישי.

הגרמני הראשון לקבל ביונייטד חולצה,

שאם תשאלו מדוע זכה?

פשוט כי מעולם לא היה שחקן עם שם בבקבוצה

 

ח היא אות גרונית,

צליל שאיננו קיים בשפה האנגלית,

אז בכל הכבוד,

נופלת מחוץ לתבנית  

 

ט זה לקרליטוס טבז,

נרכש מנוכלים, צלקות על פניו,

יהפנט במבט,

איצטדיון מאוהב 

 

י זה דוויט יורק מטרינידד.

חיוך ענק, שיניו בוהקות,

מבקיע ומזיין,

לעיני מצלמות

 

כ לכל כך הרבה שחקנים שכאן אינם מוזכרים,

איך אפשר בלי פארק אוכל הכלבים, רוני, רוד הכובש?

לאו, רובסון, בסט, ורוי קין –  שהוא ממש מתבקש,

פשוט אין מקום, ולא תמיד האב מתלבש

 

ל להנריק לארסון

שמיד ראינו שהוא אחד הגדולים,

חבל שהלך לדרכו,

אחרי תריסר משחקים

 

מ ללו מקארי,

שיש לו פיש אנד צ'יפס בפינת הרחוב.

הצ'יפס בסדר – 

את הדגים עדיף לעזוב!

 

נ גארי נוויל,

אדום בבשרו, שונא סקאוס בלהט,

בלי דאגות,

של ועדת המשמעת  

 

ס – סולשיאר! המחסל בעל פני העולל,

המושיע אליו נשואות התפילות,

את באיירן ניצח,

בזמן הפציעות 

 

ע –  עוד יום בהיסטוריה,

אותו משפט מתון, מלא בחוכמת החיים,

שביום פורענות,

אנחנו אומרים  

 

פ פרגוסון – 

טוב, זה המקום בו יודה גם כותב הדברים,

שהכל כבר נאמר,

ונגמרו המלים

 

צ לבובי צ'רלטון. 

הוא יושב ביציע, לעתים מבטו נראה מרוחק,

אך זה הצנוע,

היה מענקי המשחק

 

ק – קנטונה

בדיוק אינפנטיסימלי,

את הסקאוסרס ניצח,

גאון רדיקלי!

 

ר – זה לכריסטיאנו רונאלדו.

סיוט יום וליל לאוייבנו – 

ולגמרי בינינו

גדול בהרבה – מכל שחקנינו 

 

ש פטר שמייכל, יונייטד ודנמרק – ודאי!

דוהר לרחבת באיירן, השופט כבר מביט בשעון!

בלבול! מבוכה!

שרינגהאם!!! שער שוויון!

 

ת זה תודה

סנטימנטלית, כי אי אפשר כלל אחרת,

למלכי המגרש,

על ילדות מאוחרת

חגיגות הגיוניות?
הדרבי במילאנו

49 Comments

YB 24 בספטמבר 2008

יפה מאד, למה התכוונת בתודה על ילדות מאוחרת?

האם קראת כבר את AMONG THE THUGS, ספר תרבות כדורגל מעולה ומסמך מרתק על אוהדי יונייטד חוליגנים (שהם הרבה יותר לאומנים ממה שניתן לחשוב).

ושיר במיוחד בשביל אוהדי הקאביס http://www.youtube.com/watch?v=CqHTScDBsDU

Legal Alien 24 בספטמבר 2008

Very nice (but don't quit your day job)
Becks, anyone? Not worthy a line or a mention? (I'm not saying he should get a full letter like Djamba Djamba)

רונן דורפן 24 בספטמבר 2008

לYB על זה שיש לנו את הפריבילגיה להיות כל כך עסוקים בכך, בלא פחות אכפתיות ותשוקה מאשר בילדותנו. לפחות לפעמים
לא קראתי את הספר הזה – האם הוא על שנות השבעים?

לשוהה החוקי – אל תתחיל במי שכחתי. ואל תקח ללב עבור בקהאם. הוא נפל על האות של הבאזבי בייבז

יואב 24 בספטמבר 2008

רונן, אתה סתם אוהד הצלחות.

YB 24 בספטמבר 2008

הספר על שנות ה-80 המאוחרות

rd17 24 בספטמבר 2008

נפלא

ברגעים כאלה כשרון הכתיבה של רונן פשוט מתפרץ

דוד מירושלים 24 בספטמבר 2008

צריך למצוא איזשהו לחן שיכורים לשיר הזה והכל מסודר…
בתור אחד שלא אוהד של היונייטד אבל גם לא שונא אותם (אני באירופה אוהד אינטר) אני יכול רק לדמיין כמה כיף לאוהד הקבוצה שקורא את השיר הזה בפרט ואת תגיות ה"ניוטון הית" בכלל.

רונן דורפן 24 בספטמבר 2008

דוד, תודה. ואני מקנא בך שמוריניו הוא המנג'ר שלכם

בני 24 בספטמבר 2008

ענק

חבל שפרדיננד קופח…

רונן דורפן 24 בספטמבר 2008

בבקשה, אני מתחנן, עזבו אותי מהמקופחים! גם סקולס בחוץ, אפילו מאנוצ'ו

יגאל 24 בספטמבר 2008

יפה מאוד רונן. מעלה חיוך רחב

Legal Alien 24 בספטמבר 2008

Ronen – I agree with respect to the ones left out. There are only 22 letters after all. It just means more poems are required…

Shauli DK 24 בספטמבר 2008

Anak mate
pashut anak

michaly 24 בספטמבר 2008

ד' זה דורפן
אדם, תופעה
כל יום פה בבלוג
נותן הופעה

Glen 24 בספטמבר 2008

Ok, not every one is gifted enough these days to score 6:0 but still
a United game and you find yourself time to write a nice poem?

Was it boring or or is it the not the league/champions league attitude?

YB- I have not read this book but apparently it got into the Obama campaign. They try to learn how to deal with terrorists with lessons from the Hooligans (and the author indeed had learned from United hooligan fans). Now I would like to say that the association of terrorism and United hooligans was not made by me!
So here is my advice – maybe just vote McCain

עופר 24 בספטמבר 2008

גלן מזל טוב על סופו של עידן מאט מילן. יש דיווח מהחגיגות בדטרויט?

אביאל 24 בספטמבר 2008

יפה כרגיל, את המשפט על רונאלדו דווקא הייתי מוריד אם הייתי אוהב יונייטד…או לפחות עוקץ ? :)

רונן דורפן 24 בספטמבר 2008

גלן – האמת שנהניתי מהמשחק, כי הייתה בו תערובת של ישן וחדש, קצת רונאלדו וקצת מפוסבון, וולבק, דה סילבה ואפילו מאנוצ'ו. ואז ריאן גיגס הבקיע. עונה 19 ברציפות בה הוא מבקיע עבור יונייטד. תשע עשרה.

תומר 24 בספטמבר 2008

אחלה שיר,הכי אהבתי את הבית האחרון על הילדות,אוהד של כל קבוצה יכול להתחבר למשפט הזה. כל הכבוד.

Glen 24 בספטמבר 2008

Ofer: the day we show the Fords the exit will be a happy day. Today is just the obvious happening

birdman 24 בספטמבר 2008

שאפו ענק!

גיא 24 בספטמבר 2008

ד – זהו דורפן, הבלוגר הפעלתן
את האדומים מסקר מלפנים מהצדדים ומאחורה
אבל חלילה לא שוכח
לספר לנו גם על הוקי נשים באנדורה

old timer 24 בספטמבר 2008

"האמנם ח' מחוץ לתבנית נופלת?"

אמר חואן ורון בהבעה מתוסכלת.

"העלבון כה צורב. הכאב כה איום"

"הן הלא אף אני אגדה באדום!"

רונן דורפן 24 בספטמבר 2008

אולד טיימר –

ח' לא חואן
ולא בגלל הגבלה לשמות משפחהֿ
את וורון היינו מקבלים בשמחה,
אלמלא האב ואותה נשיכה!

פלד 24 בספטמבר 2008

ח' לחיפה, עיר ונמל

מארץ זבת חלב ודבש

שלרשת מכבי שלה

פורלאן לראשונה כבש!

ירון 24 בספטמבר 2008

לגיגס! שבגדולתו קשה להפריז:
ryan Giggs:
joined United: 09 Jul 1990.
United Debut: 02 Mar 1991

Danny Welbeck:
Birthdate 26 Nov 1990.
Joined United: 01 Jul 2007
United Debut 23 Sept 2008

old timer 25 בספטמבר 2008

אודה בהכנעה כי יש בהסטוריה המפוארת של דון חואן באדום פרקים שאינם ידועים לי. או במילים אחרות – לא הבנתי.

רונן דורפן 25 בספטמבר 2008

אולד טיימר – זה מתייחס לאבא של ורון שהבקיע נגדנו ב-1968 בגביע הביניבשתי, במשחק מאד אלים בו מישהו נשך את דניס לאו.

לון 25 בספטמבר 2008

איזה יופי !

אולי אלה שמתלוננים על פוסטים שאינם עוסקים בכדורגל, יבינו שיש בהם רווח גם לתחום הזה. לפחות בהשראה.

קראתי את תחנוניך, ואיני יכול לקבלם.

עד היום היה לנו רק שחקן אחד שזכה בתואר כדורגלן השנה באירופה. היה לנו רק שחקן אחד שהפך לאגדה, והיה נערץ ואהוב בכל העולם (ואני מדבר על הערצה רק בגלל יכולת המשחק שלו). רק שחקן אחד שהושווה לגדולים מכולם: ג'ורג' בסט.
אם הוא לא זכאי לאות משלו, אף אחד אינו זכאי.

ונכון שב' תפוסה עבור באסבי בייבס, אבל ה-ג' היתה חייבת להיות שלו. למרות שגיגס שחקן עצום.
בדיוק כפי שה-ק' שייכת בברור לקנטונה ולא לקין.

בתור פיצוי, מגיע שיר מיוחד לכבודו של ג'ורג'י, זצק"ל.

yoni 25 בספטמבר 2008

צמרמורת.

שיר כזה והיסטוריה כזו מחזקים לי את האמונה שהאופנה של קבוצות כמו הסיטי וצלסי לעולם לא יחזיקו ככ הרבה זמן.

יונייטד ימשיכו להיות אור לגוים ופרגוסון ימשיך להיות משה רבנו של הפרמייר ליג.

יואב 25 בספטמבר 2008

אולי מספרי שבע, נזקקים לשיר מעצמם?
תודה רונן…

גלן 25 בספטמבר 2008

באינינג האחרון חשבתי שאני רואה טכס העברת הלפיד מהקאבס למטס.

michaly 25 בספטמבר 2008

איזה משחק מבוזבז. מזל שמדברים עכשיו על שלושה ימי גשם. זה יאפשר לסנטנה לפתוח במשחק הרביעי בסדרה.

יהויכין פונדהאור 25 בספטמבר 2008

yoni – אתה טועה אם אתה חושב שיונייטד שונה מהסיטי וצ'לסי. יתרה מכך, את הכסף הגדול בפרמייר ליג המציאה היונייטד. שאר הקבוצות רק מהמשיכו בדרכה.

משתמש אנונימי (לא מזוהה) 25 בספטמבר 2008

מ – בשביל מאנוצ'ו הבחור החביב
ששמו עושה אסוציאציות למשהו מגניב

יגאל 25 בספטמבר 2008

זה לא משחק מבוזבז מיכלי, זה היה המיקרוקוסמוס של הניו יורק מטס.

רונן דורפן 25 בספטמבר 2008

לוןֿֿ, שלושה שחקני יונייטד זכו בתואר שחקן השנה באירופה – גם דניס לאו ובובי צ'רלטון ויש להניח שרונאלדו יהיה הרביעי.

ליאונידס 25 בספטמבר 2008

רונן.
תיקון טעות בכתבה שלך שהתפרסמה בעיתון.
בייב רות' היה חובט שמאלי ולא ימני-ממש חילול הקודש!

רונן דורפן 25 בספטמבר 2008

לאונידס – תודה, טעות בהיסח דעת, אבל מבאסת מאד.

למלמ 25 בספטמבר 2008

פנטסטי!

yoni 25 בספטמבר 2008

יהויכין פונדהאור
לרגע לא דיברתי על כסף, דיברתי על קבוצות חלולות ונטולות נשמה.
תקרא את הפואמה שוב. ותבין את ההבדל בינינו לאחרות.

קשה עד בלתי אפשרי לחקות את זה במועדונים אחרים בלי שזה יראה מזויף.
לצערי אחת הבודדות שכן יכולה להתמודד עימנו על נשמה ואותנטיות זו הקבוצה עם המאמן הספרדי והקשר הישראלי שמנסה להשמיד את עצמה מעונה לעונה.

לון 25 בספטמבר 2008

פשלה, איך שכחתי את לאו…

צ'רלטון זו זכייה שכולה הגביע העולמי של אנגליה ולא שייך ליונייטד.

אבל הייתי צריך לזכור: 64, 66, 68.

אז פורמלית יצאת מהעניין.

אבל בעולם ובארצו של רונאלדו זוכרים רק שחקן אחד מיונייטד בגלל יכולותיו.
וכמו שבבלוג, אתה המשורר היחיד, גם על המגרש, לפחות עד קנטונה, היה משורר אחד בלבד ביונייטד – בסט.

כסיפוביץ 25 בספטמבר 2008

יוני- אין שום הבדל בינך לבין מישהו שאוהד את הסיטי או צלסי גם לפני עידן הכסף הגדול.
הגישה המתנשאת שלך היא מקור לחלחלה.
יש עוד הרבה קבוצות קטנות שלא מעניין אותן תארים ותחרות אגו, אלא פשוט כדורגל.
לסיטי אין מסורת של אליפויות וגביעים אבל יש שם יותר נשמה מהרבה מקומות אחרים כולל כמה מהמושבים מ"היכל החלומות".

כסיפוביץ 25 בספטמבר 2008

סליחה, ב"היכל החלומות".

יהויכין פונדהאור 25 בספטמבר 2008

yoni – ארסנל, ללא צל של ספק, חברה במועדון של ליברפול ויונייטד. יש להם היסטוריה מפוארת, יש להם עתיד, יש להם נשמה גדולה. הם מסתכלים ליונייטד בלבן של העיניים ובכלל לא נרתעים לאחור. צ'לסי מאידך, היא קבוצה חסרת כל חוש היסטורי.

Giant Red Devil 25 בספטמבר 2008

Ronen, if you are interested in the NFL and American football, the hiring and dismissal of Matt Millen at the Detroit Lions is fascinating.
I am attaching here a contact to an interview with Steve Mariucci who used to be the Lions coach.
http://www.freep.com/apps/pbcs.dll/article?AID=/20080924/SPORTS01/80924106/&imw=Y
One of the most interesting documents I read in a long time about the human aspect of the business of the NFL.
Go Giants.

יואב 25 בספטמבר 2008

כסיפוביץ,
ההכדורגל האנגלי(ליגה הראשונה, שניה והשלישית) מאוכלס בלא מעט קבוצות עם מסורת, היסטוריה וגאווה. צודק. יונייטד היא רק אחת מהן. צודק.
אבל "קבוצות שתארים לא מעניינים אותן", פשוט לא מסוגלות לקחת את זה.זה לא מבחירה, אתה יודע.
עוד לא פגשתי אוהד, שלא רוצה לנצח משחק, כשהשופט שורק לפתיחה. בשום ליגה, בכל רמה, בכל ענף. עזוב את הרומנטיקה המזוייפת. ובטח שלכולם יש מקום והשיפוט הוא לא רק תארים בלבד.יונייטד שרדה עשרים ושש שנה ללא אליפות כקבוצה פופולארית…

תומר 26 בספטמבר 2008

אני לא מבין מאיפה אתם מביאים את הדברים האלה שכאילו לצ'לסי אין כל חוש היסטורי וליסיטי אין נשמה וללוטון אין מסורת.
בואו אני רגע אסדר לכם את זה,כל אוהדי הקבוצות הם אותו דבר. כולנו קופצים בגול,תופסים את הראש בהחמצה,מקליים את השופט כשהוא לא שורק לפנדל ומתרגשים כשהם עולים לדשא. ההבדל הוא בסמנטיקה וזה הכול. חוץ מזה,אם כבר מתחילים לשפוט ולהגדיר למי יש נשמה ולמי אין נשמה.האין תמיכה רבת שנים בקבוצה שלא זוכה בתארים מראה יותר "נשמה" מתמיכה בקבוצה שלא רגילה לא להניף גביע בסוף כל עונה? בקיצור יוני תהיה אוהד טוב של יונייטד(כמו שאתה בדרך כלל) ותפסיק עם ההשוואות חסרות הטעם האלה,כל אחד וטעמו שלו ואתה לא טוב יותר מאף אחד:)
יואב ידידי-אתה כזה מכביסט:)

יואב 26 בספטמבר 2008

תומר, אתה מצדיק אותי. כולם אותו דבר. כולם רוצים לנצח, רוב המועדונים קיימים עשרות שנים ולכולם יש אגדות ומיתוסים.
התייחסתי רק לחלק בו כסיפוביץ טען שאת חלקם, תארים לא מעניינים. ברגע שאוהד רוצה לנצח, אז הכל מעניין אותו.רק בגלל שלוטון לא זכתה באליפות, לא אומר שאוהדיה לא היו רוצים שזה יקרה.
הגדולות נבדלות מאחרים, רק ברמת התארים(ומין הסתם בכסף). לכולם יש מסורת, מיתוסים, גאווה. בוודאי.לא תשמע ממני שום זילזול באף מועדון.
אבל לטעון שתארים לא מעניין כלל, זה לעקר את מהות התחרות.
"הידד למנצחים, כבוד למנוצחים".

Comments closed