תחנה אחת מלונדון ברידג׳

שנות מילוול שלי

תדעו לכם שחייתי פעם כמעט שנתיים בתוך מועדון כדורגל מקצועני. למועדון קראו מילוול והגעתי אליו משום שהייתי מעורב במיזם טכנולוגי שבסופו של דבר לא הצליח – שהיה כרוך בהתקנות מצלמות באיצטדיון כדורגל. והמועדון שהסכים לשתף פעולה היה מילוול. ומצאתי את עצמי עובד שעות עם מתקיני ציוד על גג איצטדיון ה״ניו דן״ – צופה משם באימונים ואף מגיע בשבתות לראות את המשחקים – לפעמים מגג האיצטדיון ולפעמים מחדר העיתונות. וגם הכרתי את עובדי המועדון והרבה מהאוהדים שנהגו לבוא בבקרים בהם לא הייתה להם עבודה, שזה ימים א׳ עד ש׳ בשעות העבודה, לאכול בקפיטריה ולשוחח על החיים לפני שיילכו להשתכר. טוב, לא ממש על החיים אבל על כל מיני בולשיט.

ולכן, בלי סדר מסויים, כמה זכרונות שלי ממילוול. עונות 2004-2005 ו2005-2006.

*

שנה לפני שהגעתי הגיעה מילוול לגמר הגביע, ונוצחה שם על ידי קבוצה אחרת 0-3 הודות למאמציו של כדורגלן צעיר בשם כריסטיאנו רונאלדו. התוצאה הייתה שמליגת המשנה מילוול שיחקה באירופה אותה שנה והוגרלה לשחק מול פרנצווארוש ההונגרית.

בשנים שאני חי בהונגריה עקבתי מקרוב אחרי תהליך הביות של אוהדי פרנצווארוש. נבנה איצטדיון חדש מצויין, קצת דומה לזה בחיפה, והגורם החוליגניסטי הורחק בהדרגה מהיציעים עד שהחל להחרים את משחקי הקבוצה. אבל כיום יש ממשלת ימין בהונגריה שדווקא מטפלת באלו בנוקשות. אז הייתה ממשלת שמאל והחוליגנים של פרנצווארוש השתוללו בעידוד פוליטיקאים שהם בממשלה עכשיו.

החוליגנים של מילוול ספגו שם מכות רצח והיו גם פצועים וגם קבוצתם הודחה. אבל הם חזרו מהונגריה מוקסמים. לפחות פעם בשבוע הם היו מגיעים לנושא אותו מסע אירופי מופלא לבודפשט. ״הם עשו עלינו אמבוש. כיתרו אותנו והשתינו עלינו״, אמר אחד מהם בהערצה, ״שם זה לא הכדורגל בנות שנהיה כאן באנגליה״.

זה גרם להם להשגות לגבי המקום הנחשל בו מצוי הכדורגל האנגלי מבחינה טכנית: ״היו שם אנשים שהופכים בקבוק בירה לסכין בשתי תנועות, שבירה ראשונית, שבירה בזווית ויש להם סכין. הם יודעים מה הם עושים שם״, אמר לי אחד מהם על הכדורגל האירופאי. כשהוא מדגים לי בתנועת יד חדה את הטכניקה ההונגרית.

*

באותו מזנון עבדה גם קייטי, שהייתה חלוצה בטרנד שיכבוש את העולם רק כעשור אחר כך – מימון ההמונים. היא הציבה במקום צנצנת זכוכית גדולה ועליה הכיתוב – For Katy’s Boob Job. הסכום לגיוס היה, אם אני זוכר נכון, 6000 פאונד ולהמחשה הוצבה ליד הצנצנת המודעה של אותה מרפאת ניתוחים פלסטיים עם תמונות ״לפני״ ו״אחרי״. ובתחילת כל שבוע עדכנה קייטי את המספרים – למשל כשהגיעו סוף סוף למחצית הסכום.

מי שעזר מאד למהלך הייתה הנהלת המקום שסברה שעתידה של קייטי יהיה טוב יותר אם המצוי בחזייתה יהיה מרובה יותר. ״היא נערה טובה. ולומדת קשה ועובדת גם בחברה של סידורי פרחים. היא רק צריכה קצת עזרה עם העניין הזה״, נמסר מההנהלה. ניתן היה מן הסתם לדבר על החפצה – אלא שהנהלת המקום הייתה אימא שלה.

*

קצין המלחמה בחוליגניזם במילוול היה איש טוב – פנסיונר בשם סיימון. הוא התקדם במעלה יחידת המשטרה למלחמה בחוליגנים עד שזכה בתפקיד חייו: אחראי על אבטחת האוהדים, שזה יותר אבטחת הציבור מפני האוהדים, במונדיאל 1994 בארצות הברית. ואז החלום התרסק כשבחוריו של גרהאם טיילור לא עלו למונדיאל והוא נשאר איתם בבית. אבל המשיך בעבודה שלו עם חוליגנים בהתנדבות כפנסיונר.

הקטע הזה בסיפור לא אמור להיות מצחיק. סתם לספר לכם על איש טוב. סיימון עשה את עבודתו בקשיחות גדולה. היה מגיע באמצע השבוע לערוך שימועים לאוהדים שהוזהרו ומוציא להם על ימין ועל שמאל הרחקות עד סוף העונה. רבע מההרחקות בכדורגל האנגלי היו במילוול באותן שנים. אבל הוא עשה זאת מתוך אכפתיות אמיתית. בשעות הבוקר היה מתנדב בבית ספר מקומי. ״הילדים פה באזור הם ילדים טובים כמו בכל מקום״, אמר לי פעם. ״החברה הבריטית הזניחה אותם״, הוסיף. הוא האמין שענישה קשה בכדורגל היא חשובה כי היא יכולה להיות שעון מעורר לפני שיגיעו בעיות אמיתיות.

והאמת היא שלמדתי המון שם על החיים בלונדון. תחנת סאות׳ ברמונדסי היא רק תחנה אחת של הרכבת העילית מלונדון ברידג׳. מגג האיצטדיון כמעט יכולת לגעת בטייט מודרן או בטאואר ברידג׳ או מגדלי הסיטי. אבל עולם שונה לחלוטין של רחובות מוזנחים, אנשים קשי יום, אבל גם אנשים שבאמת יישבו איתך במזנון במילוול ויפתחו איתך שיחה. וגם אם יש להם בקורות חיים לא פחות הרשעות ממקומות עבודה הם לא יהיו בלתי חביבים. ובוודאי שאין בהם שמץ מההתנשאות או הכמיהה להיפסטריות הלונדונית המצוייה. רק חיים בתחושה של עיר ומדינה שלעולם לא יספרו אותם.

*

למחרת היום בו ג׳ורג׳ בסט האגדי הלך לעולמו נועד משחק ביתי למילוול מול לידס. כאב ראש גדול משום שהיה ברור שאוהדי לידס לא יכבדו את דקת הדומיה. בחלק ממגרשי אנגליה הוחלט במקום דקה דומיה לעשות דקה של מחיאות כפיים – בייחוד כי ליברפול שיחקה אותו יום עם מנצ׳סטר סיטי – עוד שני מועדונים שלא מכבדים את מורשתו של בסט.

במילוול עשו דקה דומיה וכמובן שכמה אוהדי לידס הפריעו. זה פגע כסכין חדה או אולי בקבוק שבור בנשמתם של אוהדי מילוול שהם בעלי חוש צדק טבעי. הם פרצו במטח קללות על אוהדי לידס וסיימו בקריאות רצופות ״הוא זיין לכם את כל הנשים״.

He was shagging all your women

*

קצת אחרי תחילת העונה הגיע למועדון נבחן מקנדה – קראו לו אדריאן. הוא הסתובב עם הסוכן שלו, ורחש עבר באוויר כשהלך במשרדים. אי אפשר היה לטעות בהבטחה העצומה: הוא היה דומה מאד לרונאלדיניו! ראיתי את אימון המבחן שלו ואכן צבע העור, השיער – דמו מאד לרונאלדיניו.

היו גם הבדלים מסויימים בפרצוף ועוד הבדל שקצת בלט. התיאור ״חסר מושג בכדורגל״ לא היה משהו שאינטואיטיבית היית אומר על רונאלדיניו.

אבל אנשים במילוול לא ממש התרגשו מאימון הבכורה המאכזב. ״טיסה ארוכה״, ״צריך להתרגל למזג האוויר״ אמרו. למרות שיש לציין שוב שבעוד רונאלדיניו בא מפורטו אלגרה שבברזיל הבחור הזה בא מקנדה – ולא ברור לאיזה מזג אוויר הוא צריך להסתגל.

הוא באמת לא הסתגל. היה גרוע ב-24 המשחקים ששיחק (חוץ מהוצאות אאוטים בהן היה כנראה טוב מרונאלדיניו), חזר לארצו ושוב לא נראה על מגרשי אנגליה או אירופה. המשך הקריירה שלו באמת המחיש את העובדה שלא היה רונאלדיניו – אבל אולי מבחינת מילוול היה פה איזשהו פספוס. ב-2008 נקנס באלף דולר על נסיון לפצוע את דייויד בקהאם במשחק בארצות הברית, אחרי שהתראיין ל׳סאן׳ ואמר שבכוונתו לנסות לחסל את בקהאם.

*

באחד האימונים של המנג׳ר דניס ווייז, במהלך משבר קשה, הם ירדו בסיום העונה, הגיע למקום חבר קרוב של ווייז. בחור בשם וויני ג׳ונס שלבש ז׳קט מעור נחש. הוא הצטרף לאימון של ווייז כשהוא צורח ומקלל את השחקנים. אבל הייתה לו גם תרומה טקטית חשובה: בסיום האימון העמידו כל השחקנים את הכדור על קו ה-16, כל שחקן בתורו הבקיע מול שער ריק, רץ לדגל הקרן ושם קפצו עליו כל השחקנים בשמחה. במשחק הבא נוצחה מילוול 0-2 וכל תרגולי חגיגות השערים ירדו לטמיון.

דברים שקורים בברלין
לידס יונייטד. דרכים צדדיות. כניסה אחורית.

48 Comments

יואב 9 בדצמבר 2017

נהדר(((:

טל המנצ'סטרי 9 בדצמבר 2017

ענק!

סיפר לי פעם אוהד צ'לסי שרוף בארץ (שלא פעם טוען שהיה אמור בכלל להיוולד כאוהד מילוול) על שמילוול לפני מספר שנים נסעה למשחק אימון טרום עונה בברצלונה, המשחק התקיים במגרש האימונים שלה וגם 3,000 קוקנים עשו את הדרך במיוחד וכמובן, שקטים ומנומסים הם לא היו.
הקטלונים לא הבינו מה נחת עליהם במשחק שכזה…

הייתי בגמר בקרדיף נגדם ב 2004, בהיותי שיכור גמור כמה שעות לפני המשחק (ככה זה כשמתחילים לשתות ב 6 בבוקר כשיוצאים בהסעת אוהדים ממנצ'סטר) היתה לי את החוצפה הישראלית להקניט 5 אוהדים שלהם בשירותים בפאב במרכז העיר, אחרי כמה שניות האגרוף שקיבלתי מאחד מהם לראש העיר אותי מהאלכוהול והבנתי שאני בבעיה, למזלי הם ריחמו עלי ועזבו אותי כשאני עומד על הרגליים…

ארז 9 בדצמבר 2017

גדול.

Matipool 9 בדצמבר 2017

בטוח ראית את גרין סטריטס (בהנחה שזיכרוני אינו מטעה אותי וזה היה שם אוהדי ווסטהאם מול אוהדי מילוול).

אמיתי 9 בדצמבר 2017

מצויין..נישמע שוויני קשישא הוא הוא אביו הרוחני של גיא לוזון..
חייב ללמוד את הקטע עם הבקבוק.
הפוסטים האלו פשוט חייבים לצאת כספר או משו. מעין אתגר קרת של כדורגל

זה משנה 9 בדצמבר 2017

נהדר, רונן. חוויות מעוררות קנאה במובן מסוים.

איציק אלפסי 9 בדצמבר 2017

ענק!!

צור שפי 9 בדצמבר 2017

יש איזו סיבה קונקרטית שנזכרת בחוויות המרנינות האלה דווקא עכשיו? לי הן הזכירו שבאחד הסרטים של מונטי פייתון (לא זוכר איזה) היה כתוב בהתחלת המערכון – העולם השלישי, סקוטלנד.

וכמובן שהמקבילה האדומה ללוגו היא ״כל העולם כולו שונא את הפועל ורק אני…״

דורפן 9 בדצמבר 2017

שיחה עם שאול אדר אוהד צ׳רלטון – להסביר לו את האיבה שלי לקבוצתו

דורפן 9 בדצמבר 2017

לגבי הפועל… יש איזה גרעין חוליגיסטי של הפועל עם התחושות הללו. אבל זה בא ממקום שונה בחברה. לא אליטה אבל גם לא מסכנות מהסוג המילוולי.

אביאל 9 בדצמבר 2017

זה בא מעיקר ״גנבו לנו את המדינה״.

צור שפי 9 בדצמבר 2017

אביאל, חדל קשקשת ברשת, זה בא כאנטיתזה לקבוצה של המדינה ותו לא.

אביאל 10 בדצמבר 2017

מעניין איך הקבוצה שייצגה את השלטון היא אנטיתזה לקבוצה של המדינה.

יובל שהוא אחר עד כאב 9 בדצמבר 2017

"טעם החיים", וזה יורקשיר.

ארז 9 בדצמבר 2017

אדיר!

גור אילני 9 בדצמבר 2017

מצוין ומלא השראה

אלון 9 בדצמבר 2017

מרגש
באמת חוויה מיוחדת ונשמע שיש לך עוד הרבה כאלה… רק תמשיך

משה 9 בדצמבר 2017

בתור אוהד ליברפול אני מאוד מכבד את מורשת בסט, גם בתחום הנשים וגם בתחום האלכוהול. הרבה יותר מתחבר אליה מאשר למורשת גיגס.

דורפן 9 בדצמבר 2017

אלו שני צדדים לאותה מורשת. בסט חינך אתכם מחוץ למגרש וגיגס במגרש.

משה 9 בדצמבר 2017

לפי הבחירות שלו גיגס דגל בחינוך ביתי.

דורפן 9 בדצמבר 2017

גיגס חינך אתכם בבית וגם בחוץ!

משה 9 בדצמבר 2017

חשבתי שהוא מעדיף לנהל מוסד חינוך משפחתי.

אלעדוס 9 בדצמבר 2017

מעולה.
דניס וויז היה חתיכת ממזר קשוח בצ'לסי

יואב מקטמון 9 בדצמבר 2017

no one likes us
no one likes us
no one likes us
we don't care

we are millwall
super millwall
we are millwall from the den

(לפי הלחן של I am sailing של רוד סטיוארט)

הייתי שם במשחק בשנות התשעים כחלק מטיולי כדורגל לא מעטים שערכתי בממלכה באותו עשור קסום.
לא היה מפחיד, אפילו נהניתי.

והסיפורים, כמובן, נפלאים

יאיר אלון 9 בדצמבר 2017

מה הסיפור של דוד לואיז?

יואב 9 בדצמבר 2017

שני חברים ואני(במסע של מכבי לסטוק), גנבנו משחק בדאן. שלושתינו לא ממש נראים מקומיים והכרטיסים שנשארו היה לשער העמידה של הארדקור. ברייטון הובילו. והיו מבטים. וטיפונת אי נוחות. ואז שחקן מילוול נתן סקרימר משלושים מטר והשווה. קפצנו כמו משוגעים חחח. זה היה חושב לקפוץ… באמת.

Matipool 9 בדצמבר 2017

נפלא, רונן.

אבי 10 בדצמבר 2017

זה פוסט קצר מדי

סימנטוב 10 בדצמבר 2017

נהדר, תמונות מילווליות.

אלי 10 בדצמבר 2017

מעולה תודה
מילוול לעולם תהיה הקבוצה הכי מרגשת בלונדון..הרבה ישראלים מוותרים על ביקור בדן שהם בלונדון והם מפסידים חוויה של קהל של פעם…

ניר 10 בדצמבר 2017

בשנות התשעים המוקדמות טיילתי עם אבי (שלא מתעניין בכדורגל בלשון המעטה) ללונדון והוא בתמימותו קנה לנו כרטיסים למשחק ליגה שניה בין מילוול לווסטהאם באפטון פארק.
המשחק היה מיועד לשעות אחה"צ אבל בהחלטת משטרה הוחלט להקדימו לשעות הצהריים המוקדמות, ברכבת התחתית בדרך למשחק התוודענו להפרדה בין אוהדי מילוול לווסטהאם ואפשר לומר שפה חשדנו, או אז הבנו שהמשחק הוקדם כדי שהחוליגנים לא יספיקו להשתכר (או יספיקו להשתכר פחות) ולמעשה מדובר באחד המשחקים הכי מועדים לפורענות בממלכה.
בסופו של דבר היה אחלה משחק, אווירה נהדרת ולכל הסוסים שלום.

עידו א 10 בדצמבר 2017

התאפקתי עם הטור כדי לקרוא אותו בראשון בבוקר לפני פתיחת שבוע עבודה חדש. נפלא!

ק. 10 בדצמבר 2017

מעולה.
מצחיק שגם לבריטים (מסויימים) יש את הכמיהה להיות "כומו באורופה"

אמיתי 10 בדצמבר 2017

אבל לא כמו בספרד!

ק. 10 בדצמבר 2017

זה ברור, הספרדים מתפתלים איך שהם רואים בקבוק נשבר, עוד לפני שהוא חותך אותם

אמיתי 10 בדצמבר 2017

חח. רק שבמציאות אין שופט שיוכל את ההצגות האלו..
ספרדים יותר בקטע של ראשי חזירים לא?

אמיתי 10 בדצמבר 2017

*יאכל

ק. 10 בדצמבר 2017

חזירים, חשיש ממרוקו, פלמנקו, כדורגל טכני

אמיתי 10 בדצמבר 2017

בתאכלס תרבותית אני קרוב לספרד יותר מלאנגליה. גם מדבר וגם נוסע כל קיץ לחודש לשם. מבחינת כדורגל פחות אוהב..

D! פה ועכשיו 10 בדצמבר 2017

נהדר.
+ מה שאבי אמר

7even 10 בדצמבר 2017

החזרת אותי לימים של שם המשחק בתחילת שנות ה 2000.
איזה כיף…לא היה פה עוד מגזין שאפילו מתקרב אליו ברמה.

למיטב ידיעתי(ממה ששאול אדר כתב בזמנו), הוא לא ממש אוהד צ'רלטון, אלא שבשכלול של הרבה משתנים הוא מצא בזמנו שזה המועדון/איצטדיון/ווטאבר שנותן את התמורה הכי טובה לכרטיס.
משהו כזה אל תתפוס אותי במילה.

היו להם גליונות אגדיים ובזכותם התאהבתי בליגות הנמוכות באנגליה (טוב גם בגלל צ'מפיונשיפ מנג'ר נו…)

זכור לי במיוחד הסיפור על גרימסבי ומאט טיז. הוא אפילו זכה להיכנס לגיליון ה 100 שהיה אוסף של כל הכתבות הכי טובות. עד היום הגיליון אצלי.

מגזין אגדי שכ"כ חבל שלא קיים עוד, בימים של תקשורת ספורט ישראלית בשפל של השפל…למעט פה ושם כמו אתר זה למשל.

אריק 10 בדצמבר 2017

גדול!!

ארם אבירם 10 בדצמבר 2017

מעולה!

אלכס דוקורסקי 10 בדצמבר 2017

כיף לקרוא. תודה.

דנידין 14 בינואר 2018

מעולה!

Comments closed