היימי פרלו

מה יש לדבר על מלחמות?

היום פוסט בעקבות שיחת פייסבוק שהייתה לי עם ירון טלפז ועם יעוז סבר לגבי גדולי הכדורסלנים היהודים.

*

את היימי פרלו פגשתי בקיץ 1986 לפני הצבא. הייתי בפעם הראשונה בארצות הברית בביקור אצל חבר משפחה יקר בשם בן. בן הוא אחד האנשים שתפגשו בגן עדן. הוא שיחק פוטבול במכללת מרילנד לפני שהלך לצבא בזמן מלחמת העולם. והוא כבר מאריך חיים מעבר לתשעים שזו ברכה לכולנו ולאנושות כולה. באמצע שנות השמונים לחייו עוד הלך לקונגרס להלחם עבור קשישים בדיוני ביטוח הבריאות.

והוא היה מקורב לבעלי הוושינגטון בולטס (היום הוויזרדס) אייב פולן, שנפטר מאז, וכך נהיה ביקור. ולמשל פגשתי שם את סגן הנשיא ווס אנסלד האגדי ששאל אותי מי הכדורסלן האהוב עלי. וכשאמרתי דוקטור ג׳יי הוא אמר שגם עליו.

בביקור היו אני ובן ופוליטיקאי, שרץ לסנאט של מדינת מרילנד, שלא הפסיק להתחנף אלינו בגלל שלבן היה תפקיד בכיר בלובי היהודי של המפלגה הדמוקרטית. וכשנכנסו למשרדו של סגן הנשיא השני, אדם בשם היימי פרלו, הכריז ״שהוא כל כך גאה לפגוש בחור צעיר (שזה כותב שורות אלו!) שהולך לשרת את מדינתו בצבא – וצריך לשקול גם גיוס חובה בארצות הברית״.

פרלו הסתכל עליו, הסתכל על בן, ואמר ״עוד פוליטיקאי אירי טיפוסי. אומר לשחורים מה שהם רוצים. אומר ליהודים מה שהם רוצים. העיקר להבחר״. הפוליטיקאי האדים ובן שינה מהר נושא.

כשעזבנו את הקאפ-סנטר, האולם של אז, בן הסביר לי מי זה פרלו. ״הוא אמור היה להיות הכדורסלן היהודי הטוב בהיסטוריה. עילוי עצום. היינו הולכים בסופי שבוע לראות אותו משחק בתיכון רוזובלט. רד אורבך אימן אותו. אבל הוא נפצע במלחמה. אייב (בעלי הבולטס) נותן לו ג׳וב כי הוא כל כך אוהב אותו״. פולן ופרלו היו באותה כיתה.

שמעתי, הפנמתי – ושכחתי. הלכתי לשרת את ארצי בצבא.

*

לפני כמה שנים בזמן משחק של הוויזארדס אני פתאום רואה כתובית על המסך. חמשת שחקני התיכון הגדולים ביותר של וושינגטון די סי שבחרה הרשת במסגרת איזשהו מבצע. את השחקן בחרו העיתונאים, שמן הסתם היו ביניהם כמה מהוותיקים.

ואלו היו שלושת הראשונים בבחירה:
1. קווין דוראנט
2. אלג׳ין ביילור
3. היימי פרלו

ואמרתי לעצמי ״הולי שיט״. ותהיתי אם הוא עוד חי.

*

כאן קצת נתונים. בהספד לפרלו בוושינגטון פוסט כתוב שנבחר שלוש שנים רצופות – כלומר בכיתות י׳ עד י״ב – לנבחרת העיר וושינגטון. רד אורבך, שהיה תושב וושינגטון וגם חזר אליה אחרי הקריירה בבוסטון, אמר שהיה שחקן התיכונים הטוב של תקופתו. ב-1940 ו-1941 נבחר לשחקן המצטיין בטורניר התיכונים של דרום ארצות הברית שנערך במכללת דיוק – כמובן שראוי להזכיר שזו תקופה בה הטורנירים הללו הם ללבנים בלבד. 50 מכללות הציעו לו מלגה, אבל הוא הלך להלחם בהיטלר. שזה היה בהתנדבות ולא גיוס חובה. הוא חזר מהמלחמה פצוע.

כשחזר הלך ללמוד. היה אחראי על הספורט בקהילה היהודית. אחר כך החל לעבוד עבור פולן – לא רק בבולטס ובכדורסל אלא גם בקידום אירועי אגרוף באולם.

*

כמה חודשים אחרי אותו שידור טלוויזיה הייתי בוושינגטון ושוב פגשתי את בן. שאלתי אותו אם היימי חי והוא ענה שלא. אבל חי עד גיל 83 והוא ביקר אותו כמה חודשים לפני מותו. הם דיברו על ימי הפוטבול והכדורסל ופתאום בן רואה בין החפצים שלו מדליה מוזרה אבל מוכרת לו. היא לא הייתה קשורה לספורט. ״כוכב הכסף״ – עיטור הגבורה השלישי בחשיבותו של צבא ארצות הברית. עשרות שנים הוא הכיר את היימי ולא ידע על זה.

– ״אבל לא אמרת על זה שום דבר״, בן אמר להיימי.

– ״מה יש לדבר על מלחמות?״, ענה לו היימי.

69 יום הוא שהה בשוחה בעומק האוייב באיטליה. כוכב הכסף הוענק לו על שהעביר בשחייה חיילים פצועים אל השטח האמריקאי תחת אש אוייב – והחזיר רבים מהם לאזור מבטחים. באחת המשימות הללו נורה ברגלו מאש גרמנית וסיפור הכדורסל נגמר.

*ֿ

סייעו לדה באזר

משחק בעל חשיבות היסטורית? (ולינק לפודקאסט)
דוראנט 2.0

42 Comments

סער 11 בדצמבר 2017

כל יום אתה מביא סיפור יפה אחר.
תודה

שמעון 11 בדצמבר 2017

איזה סיפור תאמין לי. יפה

איציק 11 בדצמבר 2017

סיפור מרגש.

אביאל 11 בדצמבר 2017

מעניין אם יש סיפורים כאלה גם בימנו, נראה שלא.

ומצוין כרגיל.

אביאל 11 בדצמבר 2017

אגב, אני דיי בטוח שהתכוונת ללובי הישראלי ולא ללובי היהודי, שזה מונח שאנטישמים אוהבים להשתמש בו.

דורפן 11 בדצמבר 2017

הלובי היה הלובי היהודי. הוא תומך בישראל כמובן

7even 11 בדצמבר 2017

אגב העיטור נקרא – Distinguished service medals

סיפור יפהפה

Eyal 11 בדצמבר 2017

סיפור מקסים , תודה רבה

דונטה פישטה קונטרה ונטה 11 בדצמבר 2017

מצויין, תודה רבה.

Matipool 11 בדצמבר 2017

תודה שאתה כאן להביא לנו את הסיפורים הללו. מרגש.

אלון 11 בדצמבר 2017

גורם לי לחשוב שכל מה שיפה בספורט זה הסיפורים שמסביב..

MOBY 11 בדצמבר 2017

ואוו.

פה איתמר 11 בדצמבר 2017

מדהים

יוני (המקורי, מפעם) 11 בדצמבר 2017

ממש וואו. תודה.

Danny - Long Islsnd 11 בדצמבר 2017

יושב ברכבת וקורא…. אחלה אבל היה לי קצר מידי…. תביא עוד סיפורים כאלה….תודה

דורפן 11 בדצמבר 2017

סוף סוף אתה לא בפקקים…

Danny - Long Island 11 בדצמבר 2017

נכון, מנצל את הזמן לכתבות טובות. חבל שאין חדשות טובות בנושא יונייטד

אריאל 11 בדצמבר 2017

יפה מאוד תודה.

אלעד כץ 11 בדצמבר 2017

פעמיים בשלושה ימים גרמת לי לזיכוך הנפש.
תודה רבה.

יהודה ב״ד 11 בדצמבר 2017

תודה

אנונימוס 11 בדצמבר 2017

איזה סיפור. תודה

איברה 11 בדצמבר 2017

דוראנט וביילור, הולי שיט מאוד!
תודה

דורפן 11 בדצמבר 2017

כן. ברור שזו גלוריפיקציה של שחקן ששיחק בעידן שהיה במציאות רק ללבנים, ואולי גם סימפטיה לסיפורו. אבל גם ברור שהיה משחק בNBA המוקדם שהיו בו הרבה מאד יהודים

ארז 11 בדצמבר 2017

יא אללה. נפלא.

אמיתי 11 בדצמבר 2017

מצויין..
מתקשר להרבה תופעות של מהגרים ואיך הם משתלבים בחברה.
נראה שזה יכול להחזיק 3 דורות אבל אחכ אנשים כבר מרגישים שייכים

דורפן 12 בדצמבר 2017

אחיו שיחק פוטבול מקצועני עונה אחת

אלכס דוקורסקי 12 בדצמבר 2017

יפה מאוד.

אלי 12 בדצמבר 2017

מעולה מאוד אהבתי..

פרלה 12 בדצמבר 2017

אולי זה בגלל התמונה בשחור לבן אבל הפרלו הזה מאד דומה לסבא פרלה שלי.
תודה רבה על פוסט נהדר נוסף.

צור שפי 12 בדצמבר 2017

אני שואל את עצמי מה יש בשחור-לבן הזה (לפעמים הוא קצת נוטה לחום צהבהב) שמשפיע עלי. כמעט כל תמונה כזו, בלי קשר לאם אני מכיר את המצולמים או לא, יוצרת אצלי תגובה ריגשית שיכולה להיות בעוצמות משתנות אבל היא תמיד קיימת.

איציק 12 בדצמבר 2017

אני חושב שאתה צריך לבדוק את תעודת הזהות שלך. כנראה על הצעירים זה משפיע הרבה פחות.

רונן דורפן 13 בדצמבר 2017

צור – אני לא בטוח שזה הצבע. אני חושב שבתקופה בה תמונה עלתה הרבה כסף אנשים התייחסו אליה ברצינות. התלבשו לכבודה. הישרו מבט למצלמה

צור שפי 13 בדצמבר 2017

כן, גם זה. ללא ספק.

Guido 12 בדצמבר 2017

אהבתי . סיפור נפלא.
They don't make them like they used to.

צור שפי 12 בדצמבר 2017

יפה ונוגע ללב.תודה.

BRT 12 בדצמבר 2017

תודה רבה !
הסיפורים "היומיומיים" האלו,
הם ממש מרגשים,תודה!

Gil - Zimbabwe 12 בדצמבר 2017

מרגש. תודה.

shohat 12 בדצמבר 2017

פוסט נפלא מהסוג שאפשר לקרוא רק אצלך! תודה.
בדקתי אילו שחקנים נוספים ששיחקו בתיכון בוושינגטון די.סי (כמה מהם):
דייב בינג, אדריאן דאנטלי (שניהם הול אוף פיי רס כמובן), דני פרי, ויקטור אולדיפו ומרקל פולץ. אם מרחיבים לgreater dc area אז כוללים גם את גרנט היל ולן ביאס.
בית הספר de matha cathlic high school הוא אימפריית כדורסל, בשנת 1965 קטעו רצף 71 הנצחונות של התיכון של לו אלסינדור.

אריק 12 בדצמבר 2017

אתה ברצף מרשים, חבל שהיה את העניין ההוא ביום א באמצע ;)

טל המנצ'סטרי 13 בדצמבר 2017

סיפור שמעביר צמרמורת בסופו, תודה!

דורפן 13 בדצמבר 2017

תודה

אבי 13 בדצמבר 2017

תודה רונן. כל המגיבים הקודמים צודקים

Comments closed