ההפסד תיקו הזה עלול לעלות ביוקר מבחינה אחת מאד חשובה. לא, לא הנקודות, שקשה להאמין שיהיו קריטיות לאיזשהו עניין מלבד מיקום פנימי ב-2-4. אלא שיונייטד יצאה עם תוצאה גרועה ממשחק בו סוף סוף שיחקה כדורגל די ראוי לשמו במשחק חוץ. משחק יוזם, כמה מסירות נפלאות תאווה לעיניים של פוגבה ולוקאקו, מאטה היה סוף סוף מה שהוא צריך להיות – ספק של קצת חדות בתוך קבוצה מהירה, ו…..הנקודות לא של יונייטד.

 נכון, מוריניו לא לחץ על הדוושה ב-11 נגד 10, ועשה כמה חילופים שאולי שחררו קצת את לסטר מאחיזת החנק בה הייתה נתונה. אבל התיק כולו נופל על רשלנות איומה של לינגארד, מרשיאל, ראשפורד ומחטריאן – שלכולם היו הזדמנויות לסיים את המשחק. לא בסיטואציות של אינסטינקט אלא כשהיה להם את כל הזמן שבעולם לכבוש.

הנקודה היא כזו: צריך לבוא למשחק הבא ולשחק אותו הדבר. אני מקווה שהמנג׳ר חושב כך.

וזה נכתב לפני המשחק:

יש תיאוריה שעם פול פוגבה היה זמין בכל משחק העונה, עדיין היה העונה באנגליה לפחות תירוץ למאבק אליפות. יונייטד הפסידה כמעט את כל הנקודות שלה במשחקים בהם היה חסר או מושעה. הדבר אולי נכון סטטיסטית למרות שקשה לומר שאיכותית. אבל מכול מקום, כשפוגבה משחק, משחקי יונייטד הרבה יותר ראויים לצפייה.

החלק השני של העונה יהיה מבחן גדול מאד לפוגבה. גם אם מאבק האליפות לא יתחדש בשום צורה הוא עדיין יעמוד למבחן בשאלה האם הוא שחקן העתיד של יונייטד. האם יכולתו כפליימייקר היא הבסיס לקבוצה הזו, במאמן ובשיטה הנוכחיים או במאמן ושיטה אחרים. המבחן הזה חורג מהליגה: כולל כמובן את ליגת האלופות אבל גם את המונדיאל ברוסיה. אם יש כאן סופרטאר בינלאומי שיופיע עכשיו בעקביות – כולל מבחינת פציעות ומשמעת. נפוליאון אמר שהוא לא רוצה גנרלים עם מזל – אז שפוגבה יפסיק להפסיד למזל.

*

מה עוד הייתי רוצה לראות בשאר העונה? בעיקר חיתוך חד בשחקנים הלא מתאימים. זה יכול להיות לטובת רכש מתוכנן היטב מראש – או לטובת מקטומני, טואנזבה ואפילו פוסו-מנסה אם הוא אפשרות. כי התירוץ האמיתי שהייתי רוצה לאי-אליפות השנה הוא לא סיטי אלא שיונייטד קבוצה צעירה. סימן מעודד בהקשר הזה היום הוא שלינדלוף פותוח כמגן ימני.

הנצחון במערב ברומיץ׳
התיקו מול ברנלי