כמה מלים על המשחק שזה עתה הסתיים:

הדבר שהכי מאכזב אותי בהתעניינות באלכסיס סנצ׳ז הוא שנראה לי שמוריניו החליט שפוגבה ישאר קשר מרכזי שני. אני לא חושב שהוא איזה טיפש שעומד לקבור את מרשיאל וראשפורד אלא שסנצ׳ז מיועד לאגף ימין עם לינגארד במרכז או להיפך.

עם כל הכבוד לניצחון 0-3 היום, ההתחמקויות החכמות של מאטה לעומק הגנת סטוק קרו מול ההגנה החדירה ביותר ב-5 הליגות הבכירות באירופה. וגם מסירות ה-50 מטרים של פוגבה – יפיפיות כשלעצמן – לא יגיעו ליעדן מול יריבה רצינית. לעומת זאת כשפוגבה עבר קדימה הוא הכין לטוני ולנסיה וטוני מרשל את השערים.

בתחילת המחצית השניה הודיעו שסיטי ירדה מאלכסיס סנצ׳ז ובסופה הודיעו שגם צ׳לסי מתעניינת. לא מאמין שצ׳לסי זה עניין רציני במיוחד וכנראה רק רצון להזיק קצת ליונייטד. נדמה לי שהניסויים במחטריאן נגמרו והעניין הזה גמור.

ולפני המשחק כתבתי על סיריל רג׳ים וג׳וני ג׳יילס:

סיריל ריג׳ס הלך לעולמו ולכן אכתוב דווקא על ג׳וני ג׳יילס. שהחל את הקריירה במנצ׳סטר יונייטד ושנותיו הגדולות היו בלידס יונייטד. אבל הוא גם היה המנג׳ר-שחקן שהחתים את ריג׳ס ואת לורי קנינגהאם בווסט ברום והפך אותם לשחקנים השחורים המשמעותיים הראשונים בכדורגל האנגלי. כלומר מי שסחבו קבוצה למאבק אליפות רציני.

כשג׳יילס שיחק בלידס שיחק בה לתקופה אלברט ג׳ונהנסון, דרום אפריקאי שחור ששיחק באנגליה והיה לשחור הראשון לשחק בגמר הגביע. הוא גם היה שחקן חשוב בעליה של לידס מהליגה השניה בדרך לשנות הזוהר שלה תחת דון ריבי. אבל הליגה העליונה שברה אותו. ג׳יילס סיפר שראה אותו וליבו נשבר.

״הוא ידע לשחק. אבל כאילו לא האמין שזה קורה לו. כאילו לא האמין ששחקן שחור ראוי להיות מפורסם. הוא לא הצליח להסתגל לליגה הראשונה״, סיפר ג׳יילס. כמה לגזענות הייתה השפעה? ג׳ורג׳ בסט ניסח זאת בפשטות ״הוא היה אדם אמיץ מאד לעלות על המגרש בכלל״.

לא יודע אם הרגישות של ג׳יילס קשורה להיותו אירי באנגליה של אותם ימים. אבל אולי הוא תפס שכדי שלשחקנים שחורים יהיה סיכוי אולי יעזור יותר מאחד מהם בידר ההלבשה. הוא צירף את קנינגהאם לריג׳ס. הוא כבר לא יהיה המנג׳ר כשרון אטקינסון יקצור את הפירות.

*

מנצ׳סטר יונייטד רכשה את השחקן השחור הראשון שלה- רמי מוזס, מאותה ווסט ברומיץ׳. וגם אטקינסון יהיה מנג׳ר יונייטד. הוא יביא את קנינגהאם כמושאל. מה שיהפוך אותו לתשובה לשאלת הטריוויה ״מי הראשון לשחק בריאל מדריד ובמנצ׳סטר יונייטד״.

אני לא יודע מה מספר השחקנים השחורים שיונייטד העמידה על המגרש על השנה בעת ובעונה אחרת – אבל יכול לראות סיטואציות של 8-9 שחקני שדה שחורים. לפעמים אני תוהה עד כמה הם רואים את עצמם מקשה אחת – רובם ילדים דור שני למהגרים לאירופה – ועד כמה הם רואים עצמם שונים על פי זהותם הלאומית. הרי הוריו של פוגבה היו יכולים להגר לבלגיה והוריו של לוקאקו לצרפת די בקלות. למרות שכל אחד מהם מחוייב מאד במדי נבחרתו הלאומית – השייכות הלאומית שלהם כמעט מקרית מבחינת היסטוריה פרטית. וסביר להניח שנסיון החיים שלהם כצעירים הרבה יותר משותף מאשר עם לבנים בני ארצם.

*

אין לי איזו מסקנה גורפת על העניין הזה. מצד אחד נדמה שכל הסיפורים הללו מאחרינו אבל עדיין אתה רואה נבחרות אירופאיות לטיניות עם מעט מאד שחורים כאשר במדינותיהם יש הרבה שחורים. ובצרפת עולים כל כמה שנים סיפורי גזענות. אני בטוח שהפרמייר ליג מאד נהנית מהעובדה שהיא המקום הנוח ביותר לשחורים לשחק בו. שאם לואיס סוארז אומר משהו לפטריס אברה לא מעניין אף אחד מה מקובל באורוגוואי ושייתכן מאד שהוא לא גזעני. אמרת משהו לשחקן שחור – אתה בחוץ לכמה משחקים. זה מעניין את הרשויות כמו שמעניין את המשטרה למה שתית לפני שנהגת. ברור שמאמנים שלא מסתדרים עם שחקנים שחורים הגיעו למקומם הראוי בפח האשפה של ההווה.

*

צריך רק לקוות דבר אחד. שהשחקנים הללו או חלקם יודעים על סיריל רג׳יס ועל לורי קנינגהאם. כפי שכדורסלנים שחורים יודעים על ראסל וחובטים יידעו תמיד על ג׳קי רובינסון.

הניצחון על דרבי
הניצחון על ברנלי במגרשה