יש לי ארבעה דברים להגיד על פרשת לארי נאסר, רופא ההתעמלות האמריקאית, שעכשיו נחשף שהתעלל שנים בילדות. ופרשת הטיוח המטורפת סביבו.

1. מעולם לא סמכתי על הענף הזה. אני לא מתכוון למי שמאמנות ילדות בבית הספר ליד הבית שלי. אני מדבר על ענף שמביא ילדות בת 16 ופחות לרמה עולמית גבוהה בפרקפציוניזם כזה, במידות גוף לא פעם זעירות מאד. כשאתה רואה משהו כזה אתה מבין שלא יכולה להיות כאן ילדות סבירה. אני בכלל לא מדבר על נורמלית. אני חושד בזה הרבה יותר מאשר כשאני רואה, למשל, ילדים מתאמנים באגרוף.

2. אני משער שהרבה מההורים של המתעמלות שבורים עכשיו. אבל אגיד דבר כזה: בענף שחשוד מאז שנות השבעים והשמונים, בסביבת אימונים חשודה כפי שהייתה לא פעם סביב משפחת קרולי, אנשים צריכים להיות חשדנים בחזקת אלף כשהם נותנים את הילדות שלהם למשטר אימונים כזה. לכמות כזו של שעות, להשגחה כל כך קפדנית של מזון. כל כך הרבה שנים? שום הורה לא חשד? לא ידע? לא רצה להלחם?

3. אם מדינות מורחקות על סמים מדינות צריכות להיות מורחקות על דברים כאלו גם. לא יכול להיות שזה פחות חשוב. אפשר כמו עם הרוסים – שיתחרו בלי הדגל. שהקהל האמריקאי יראה שאין דגל וישאל למה. ושכל ראשי התנועה האולימפית האמריקאית יתייצבו ויסבירו כמה הם לא ידעו.

4. אני נזכר בילדותי כשהקומוניסטים הרעים היו נוקטים בשיטות לא אנושיות כדי לקדם את המשטרים החשוכים שלהם בעזרת ספורט.

סיכום הקריירה של אוסאין בולט*
פיונגצ׳אנג (1). מה אומר המשבר האולימפי מבחינה היסטורית וחידון מספר 593