מוריניו הוא מאמן מצויין למשחקים בהם שתי הקבוצות בערך שקולות מבחינת הכוונות ההתקפיות שלהן. וזה מה שקרה שהיום. ג׳וזה מוריניו שכנע סגל של מאות מליונים בחשיבות הכדורגל ההגנתי. שון דייץ׳ שכנע את הקבוצה הענייה בליגה שהיא יכולה לזום ולשחק התקפי בדקות רבות. וכך נוצר כדורגל חוף-אל-חוף ומשחק לא רע אם לא הייתם יודעים שאחת הקבוצות העשירות בעולם משחקת בו. ובכדורגל שקול-כוונות כזה בסופו של דבר היה ליונייטד את לוקאקו שבעמל רב יצר מצב שהוא עצמו לא קיבל יום שלם. ואת טוני מרשל שממשיך בסדרת שערים יפיפיים.

בתוך המערך הזה ההחלפה של מאטה חסר התועלת באלכסיס תהיה שדרוג עצום. כשאלכסיס לא נמצא אני חייב לומר שאני אפילו מעדיף את פלאיני על מאטה. לפחות מרכז השדה הדוק יותר ופוגבה משחק בקצת יותר חופשיות. קבלת ההחלטות שלו ברחבה הייתה חלשה מאד היום. כמו גם של לינגארד ומרשיאל. למאטה לא הייתה בעיה בקבלת החלטות – הוא היה איטי מכדי להגיע למצבי קבלת החלטות. ולוקאקו לא קיבל שום שירות.

 

וזה לפני המשחק:

פעם היה לי כלל שלא כותבים על עסקה עד שהיא לא רשמית. נשברתי. זה כמו הסכמי שלום. המרחק בזמן בין הדיונים עד שזה בעצם קורה יכול להיות דורות. ובסוף לפעמים זה קורה. אז הנה: אלכסיס סנצ׳ז מגיע. הוא לא מגיע היום ולא ישחק היום אבל הוא מגיע. לא תהיה סטיה מכלל ישן שלי והוא לכבד כל שחקן שמגיע ליונייטד ולדון אותו לכף הזכות בתקופתו הראשונית.

אני חושב שכל תלונה על טיב העיסקה די מתבטלת בכך שהשחקן מוחלף בהנריק מחטריאן. מזמן אני טוען שאני רוצה לראות מי עוזב. אלכסיס יכול לשחק באותן עמדות ממשאבל הרבה-הרבה-הרבה- יותר טוב. הם אפילו די דומים בגיל. זה סימן בעיני שפוגבה לא יוסט קדימה במגרש וזה בעיני חבל. אבל הפיצוי גדול מאד.

באופן קצת יותר כללי הוא גם תחליף לזלטן – שמעניין אם יעזוב בחלון ההעברות הזה או בקיץ. הוא שחקן מכריע משחקים שזלטן אמור היה להיות והצליח להיות בחלקים מהעונה שעברה. וזה ייבחן בליגת האלופות שם השחקן רשאי לשחק. ספק אם היה נרכש סתם כדי לסגור עונת ליגה אבודה.

מוריניו די שם המוניטין שלו על הקניה הזו. עסקת פוגבה הייתה בשעתה היקרה בהיסטוריה. אבל פוגבה נרכש בגיל בו תחזיק אותו לעשר שנים או אולי תמכור אותו. גם ברמתו הנוכחית יהיה שווה את הכסף אם ייתן את השנים. במידדה רבה כמו רכישות השיא לשעתן של רוני ופרדיננד. אלכסיס זה סיפור אחר. ביחד עם המשכורת שלו זה הרבה כסף ואם יונייטד לא תתקרב איתו לאחד משני התארים הבכירים זה יהיה כשלון. כשלון גם אם השחקן עצמו יצליח – כי הוא הבחירה של המנג׳ר לשנות את הקבוצה.

הקניה הזו משדרת ״עכשוויזם״. היא יכולה להתברר כאידיאלית – יונייטד בתהליך של הצערה ובניה להרבה שנים. אני אוהב מאד תהליכים ושונא מאד כשהם מוגדרים כאלו. אם העיסקה הזו תשדר לכל השחקנים הצעירים ״זהו. גמרנו לבנות, תתחילו להיות פקטור בכדורגל האירופאי״ היא תהיה הצלחה. בתסריט החיובי הוא יהיה הזרקה בריאה של עכשוויזם.

על סיריל ריג׳ס וג׳וני ג׳יילס ושחקנים שחורים (וגם הניצחון על סטוק)
משחק הבכורה של אלכסיס