אני לעולם לא מתלונן על שיפוט ואל תראו בדברי אלו תלונת קיפוח. אבל הפנדל שיונייטד לא קיבלה במחצית הראשונה על הכניסה של קנגולו במקטומיני הוא דוגמא קלאסית לצד הפסיכולוגי-סובייקטיבי בראיה. שופטים מסתכלים בשבע עיניים על כל מיני מקרי פנדל גבוליים. כמו הפנדל שיונייטד כן קיבלה. רגילים לחפש דקויות כמו מגע רגליים. כניסת נינג׳ה באוויר זה לא דבר שהם מצפים לו והשופט לדעתי פשוט לא עיכל את מה שראה.  כי זה לא היה מתחום עבירות הכדורגל והשופט התייחס לזה כאילו נזיר טיבטי מהלך פתאום ברחבה בגלימה כתומה ומקל. פטר את זה כמשהו שהוא כנראה מדמיין.

יונייטד שוב נתקעה מול יריבה שצופפה את המשחק אבל לפחות מוריניו הגיב בכמה שינויים שאולי ישנו דברים בהמשך העונה. הוא הכניס להרכב הפותח את מקטומיני לעמדה הכי חסרה של יונייטד. וגם כשפוגבה שולב זה היה לעמדה בה הוא צריך לשחק – לא לזו שמוריניו מנסה לכפטת עליו הר כגיגית.

מקטומיני הכניס איזשהו פשטות מבורכת ועםעם אלכסיס ומאטה היו ליונייטד שני שחקנים שאמונים על משחק בשטח צפוף. אבל לוקאקו עדיין קשה מאד להפעלה. כמו טנק במלחמה בשטח עירוני צפוף. חסרים ליונייטד לא מעט כלים למשחק מהסוג הזה. למשל בועט טוב מרחוק. אבל הפעם היא פרצה בזמן סביר את הבונקר וסיימה בניצחון קל על קבוצה מאד מאד גרועה.

לפני המשחק:

אחרי כל משחק מתנהל דיון אם מנצ׳סטר יונייטד שיחקה טוב או רע. הדיון מתנהל סביב יכולתם של שחקנים – כשהרבה מהאחריות מיוחסת למנג׳ר שהציב אותם בעמדה כזו או אחרת. אבל יש פיל בחדר: משחק המסירות של יונייטד גרוע מאד במשחק עומד. נדיר לראות מסירה טובה בכדור אחד שאינה אחורה. בגלל זה כל כך נדיר שיונייטד חוזרת מפיגור. בגלל זה מוריניו מצר על הטעויות הקשות מול טוטנהאם שעלו לו בפיגור. כי יכולת הייצור שלה במשחק מסודר רחוקה דרמטית מקבוצת צמרת.

היום היריבה אינה קבוצת צמרת. אז האסטרטגיה הכללית – שחקנים מאד כשרוניים ויקרים יביאו לשערים יכולה לעבוד. ואם יהיה שער מוקדם אפשר יהיה להוסיף עוד כמה במתפרצות. ולהמשיך לצור את מסך העשן הסטטיסטי שמחפה על עובדה פשוטה: יונייטד לא מסוגלת לייצר התקפה מול קבוצות טובות.

בתמונה: פיל.

המבוכה בוומבלי מול טוטנהאם
1958-2008-2018. מנצ׳סטר יונייטד