האם ייתכן פרגוסון חדש (וגם על ההפסד לניוקאסל)

לא דיקטטור שכולם מקשיבים לו, אלא דיקטטור שמקשיב לכולם.

גם חפרתי לפני המשחק, גם נאלצתם לצפות במשחק, אז לא אאריך.

זה לא היה בונקר. זה היה מערך התקפי עם שחקני עילית עולמיים  שאין לו מושג מה לעשות. הוא תלוי במסירות 55 מטר של פוגבה או בכך שאלכסיס ייצר משהו אחד נגד שניים. אשמח אם מישהו יספר לי על תכנית אחרת שאיתר. זו קבוצה בלי שום חלוץ בכושר.

מוריניו הצהיר השבוע שפוגבה יישאר בתפקיד שלו כי הוא קשר. הוא גם אמר בתחילת העונה שהקבוצה תשפט לא על ניצחונות גבוהים כשהיא מבקיע הראשונה, אלא מה יקרה אם היא תהיה בפיגור.

אז אנחנו מקבלים את התשובה: בפיגור היא מאד לא טובה.

וזה נכתב לפני המשחק:

נשאלתי באיזה דיון פייסבוקי לגבי הסיכוי של יונייטד למצוא פרגי חדש. כי מסתבר שיש אנשים שלא רואים במצב שבו לוקחים מנג׳ר מאד מאד מוכר  ונותנים לו 150 מליון לעונה לקנות שחקנים בהכרח ״התקדמות״ אל עבר ״הרמות הגבוהות ביותר״. שיונייטד יכולה עדיין להיות משהו שונה וייחודי. וכשם שקבוצות כמו יובה ובאיירן וברצלונה מצליחות לשמור על הצביון שלהם עם שינויי העתים, גם יונייטד יכולה. אני מודה שהדיון הוא על עולם שהוא כרגע תיאורטי. כי כרגע שולטים ביונייטד אנשי הכסף. הם בכלל לא יבינו מה הדיון.

*

אז האם פרגי היה גאון חד פעמי בלתי ניתן לשחזור?

אני אישית כמעט לא מאמין בגאונים חד-פעמיים בספורט. המקרה המובהק היחיד שאני מכיר הוא כנראה השחמטאי הקובני ראול קפבלנקה – שמקובל למנות אותו בין חמשת השחמטאים הטובים אי פעם – והגיע ממקום שלפניו ואחריו לא הוציא שחמטאי בכיר. אבל זה לא המקרה בכמעט כל גאון אחר. מסי הגיע מארצם של מראדונה ודי סטפנו. ורונאלדיניו מארצם של פלה וגארינצ׳ה וזיקו ועוד רבים אחרים. ואוברדוביץ-מאליקוביץ-נובוסל, וגוטמן-בוקובי-שבש. ובכלל אנחנו רואים נטיה של ״גאונים״ בתחום ספורטיבי מסויים להתמרכז בתקופות שונות לאזורים מסויימים. קוריאה בגולף נשים, רוסיה ושחמט, ספרד וארגנטינה בטניס על מגרשי חימר, שבטי הקלנג׳ין והאורומו בריצה, הולנד בהחלקה מהירה, ניו זילנד בראגבי-יוניון, יוגוסלביה והציבור האפרו-אמריקאי בכדורסל ונשים יהודיות בהחלקה אמנותית על הקרח. ההסברים לעולם יכללו כל מיני אבחנות לגבי גנטיקה ומזג אוויר ותנאי הקרקע. הם יכללו כמובן נטיה לייחס הצלחה של עמים אחרים לגנטיקה ושל העם של הפרשן לעבודה קשה ותרבות.

כי בסופו של דבר גאונות בספורט צומחת מתוך תחרות. מסי הוא מסי בעיקר כי בקבוצת הילדים שלו בארגנטינה הסטנדרט אליו שאפו היה בטיסטוטה או וורון ולא למאור בוזגלו. הוא לא נולד במקרה באותה מדינה של מראדונה. התחרות הייתה קשה יותר ומאמני ילדים שם לא אומרים ״לילד יש את זה״ סתם כי מישהו שם גול יפה אלא מתוך יכולת להשוות לילדים אחרים בעבר. התחרות צומחת מעומק ועומק צומח מערכים מנצחים. מהם ערכים מנצחים? מה שאנחנו קוראים לפעמים מסורת. היא פשוט הדרך בה עושים דברים במקום מסויים. דרך בה מתאמנים, הדרך בה מעריכים כשרון, כל מה שהופך את הקלנג׳ין לרצים טובים יותר מכל הקנייתים האחרים או גורם לכך שצפון קרוליינה מעמידה שחקני כדורסל הרבה יותר טובים מג׳ורג׳יה.

ולפני שהסיפור הזה יגלוש לכל הרוחות – אלכס פרגוסון לא צמח בוואקום. הוא צמח במקום בו גדלו בתוך תקופה קצרה גדולי המנג׳רים של הכדורגל הבריטי. מעל כולם באזבי, שאנקלי וסטין, אבל גם לא מעטים אחרים: ג׳ורג׳ גרהאם וקני דלגליש וטומי דוקרטי וג׳ים מקלין. ואם נתרחב קצת מסקוטלנד כמובן שצריך לכלול גם כמה מילידי צפון מזרח אנגליה הסמוכה: בריאן קלאף ובוב פייזלי והווארד קנדל ובובי רובסון. פרגוסון הוא אולי הגדול בכל אלו – אבל הוא בוודאי לא מרחף כמה דרגות מעליהם. הוא בראש פירמידה עם כמה שקרובים אליו מאד. הסיבה בגללה בכל זאת צריך לתת לו את התווית של גדול המנג׳רים הבריטים היא שהוא הצליח לקיים את מוסד המנג׳ר האבסולוטי  בתקופה של האיום הגדול ביותר על המוסד הזה.

איום בעיקר תרבותי, מצד אנשים שחושבים שצריך להתקדם לדרך בה למשל יונייטד מתנהלת עכשיו.

*

אז פרגוסון חדש בדיוק כנראה לא יהיה, אבל מנג׳ר בדמותו, שיחזיק בתפקיד יותר מעשור, ויבנה קבוצה יציבה עם תחלופה נמוכה של שחקנים, עם תערובת נכונה של שחקני רכש ושחקני בית, עם הבנה של סוג השחקן הנחוץ, בהחלט ייתכן. והוא יחזיר למנצ׳סטר יונייטד את המאפיין הגדול ביותר שלה: שחקנים שהמערכת גורמת להם לשחק הרבה יותר טוב מערכם במקומות אחרים. מערכת שנכשלת לעתים נדירות עם שחקני רכש. שמסוגלת לרכוש גם אלמונים. מערכת אמיצה.

אבל מה עושה מערכת כזו? לדעתי זה למשל בעיקר אידיאולוגיה של חוסר אידיאולוגיה. והיררכיה ברורה של חוסר היררכיה. לא מערכת בה כולם מקשיבים לדעתו של השליט הבלתי מעורער. אלא מערכת בה השליט הבלתי מעורער מקשיב לכולם. השתמשתי באותו דיון פייסבוקי בדוגמא של נאני באחת מתקופות הקאמבק שלו. זה היה באזור 2010 נדמה לי, כשנאני שכבר היה נראה זרוק בספסל ואולי על סף עזיבה, פתאום פרח בכמה משחקים טובים. ופרגוסון סיפר שהשחקנים באו אליו ואמרו Let Nani play

תחשבו מה קורה פה ומה מגולם בסיפור:

השחקנים שמשחקים בהרכב לא חוששים מתחרות.

השחקנים שמשחקים בהרכב הגונים מספיק להגיד שחסר להם משהו כנראה באזור הרחבה.

המנג׳ר מקשיב לשחקנים ולא מתבצר בעמדה שלו.

למנג׳ר אין בעיה להודות שלא הגאונות שלו הביאה לצעד הזה.

אז היריבים וחסרי המושג אהבו לתאר את מנצ׳סטר יונייטד כאיזה דיקטטורה חשוכה בה זורקים נעליים על שחקנים. לא, פרגוסון לא זרק נעל כי מישהו פקפק בו. לא זרק את הנעל כדי להראות מי בעל הבית. אין לי מושג למה זרק אותה – אבל זה קשור לזה שהיה עצבני. באזבי לא היה זורק נעל לעולם. לא כל המנג׳רים הללו הם בעלי מזג דומה.

וכשפול סקולס אומר בטלוויזיה שפוגבה צריך לשחק קדימה יותר, הוא לא אמר את זה כי הוא מנסה לעשות רושם כפרשן. הוא אמר את זה כי ככה הוא רגיל. שבמנצ׳סטר יונייטד אתה יכול להגיד את דעתך. הוא לא שיער שהמנג׳ר יראה את זה כהתקפה אישית – שזה פתטי. אבל עוד נגיע למוריניו – הוא לאו דווקא רוע מוחלט.

8

האיש הראשון שהחל להחריב את הגישה הזו, עשה זאת דווקא לא בכוונה. דייויד מוייס דווקא בא מתוך אסכולה דומה לזו של פרגוסון. וכפי שאין גאונים חד פעמיים גם אין אדיוטים חד פעמיים. את מה שקרה לדייויד מוייס תיאר יפה ריו פרדיננד בהרצאה באוקספורד. פרדיננד אמר שבימי פרגוסון היו תחומים בהם לא היית רואה את פרגוסון. למשל את השעות עם הספונסרים היה מנהל מייקל פילן. ואנשי המדע והפיזיולוגיה דיברו עם שחקנים ומאמנים בלי נוכחותו של פרגוסון. ופרגוסון היה מגיע לעבודה בשבע בבוקר אבל דווקא מצא זמן לסוסים. ופתאום כשמוייס הגיע הוא התעקש להיות מעורב ולהיות נוכח בכל דבר קטן כגדול ובסוף זה היה גדול עליו והוא קרס. כמובן שכאן נכנסה לתמונה טעות אחרת שעשה – החלפת הצוות של פרגוסון.

דבר נוסף שאפיין את פרגוסון הוא שלא הייתה לו בעיה להעסיק עוזר מאמן מאד דומיננטים ולעתים בעלי שם גדול עצמאית – וולטר סמית וקרלוש קירוש למשל היו מנג׳רים מפורסמים יחסית לפני שהגיעו ליונייטד. ואז לתת להם אמירה אמיתית בניהול הקבוצה. וכך עד היום אנחנו דנים אם יונייטד הייתה בעיקר קבוצה התקפית, או טקטית, או לוחמת – כי יונייטד השתנתה במשך השנים. כי המנג׳ר לא היה מאוהב באיזו שיטת משחק שמאפיינת אותו. ויונייטד של קירוש לא הייתה דומה ליונייטד של קיד.

הגמישות הזו היא בניגוד לשני המנג׳רים שבאו אחרי מוייס למועדון – שבדבר אחד הם דומים: הם המציאו את הכדורגל. הם שבויים באידיאולוגיה. והם מעסיקים אנשים קבועים שעוברים איתם מקבוצה לקבוצה. אם עוזריו של פרגוסון התקדמו לרוב לתפקידי מנג׳ר – או באו מהם – רוי פאריאה עוזרו הנאמן של  מוריניו נמצא כבר 15 שנים לצידו. ומוריניו הרעיף עליו שבחים ״הוא הבנאדם שמבין הכי טוב את הכדורגל שלי״. כלומר הוא הנאמן ביותר. ואן חאל לעומת מוריניו דווקא העסיק את גיגס בעיקר כי אמרו לו. והייתה לו נכונות ללמד את גיגס – אבל לא נראה שהייתה לו איזשהי נכונות ללמוד מגיגס.

סיפור: אחד הדברים הראשונים שואן חאל עשה, עוד כשהיה בברזיל עם הולנד, היה לתת הוראה להחליף את הדשא בקארינגטון. כלומר מנצ׳סטר יונייטד הגדולה אפילו לא יודעת מה הדשא הנכון למגרש אימונים. צריך ללמד את כל המערכת הזו מחדש.

*

לואן חאל היו גם כמה תכונות פרגוסוניות. באופן עקרוני הוא העדיף לתקוף (למרות שזה נראה זוועתי) ובאופן עקרוני הוא שילב ללא פחד שחקנים צעירים. גם למוריניו כמה תכונות פרגוסוניות. אמביציה לא נגמרת, נאמנות לשחקנים, דגש גדול על לחימה והרבה מאד תשוקה. אבל שני המנג׳רים האחרונים גם דומים זה לזה בכך שהם עסוקים במורשת שלהם, לא של מנצ׳סטר יונייטד. שמענו הרבה מואן חאל מה עשה במקומות אחרים. מוריניו ממשיך את מלחמותיו המשעממות בפפ ובארסן וונגר ולאחרונה גם קונטה – לגבי השאלה מי גדול המנג׳רים של צ׳לסי. שאין ספק שזה מוריניו, רק שזה לא דבר כל כך חשוב ביונייטד, איך היית עם צ׳לסי.

ולעומת זאת, לגבי פרגי אני נזכר בסיפור הבא, שלדעתי הזכרתי אותו בזמנו. הייתי במסיבת עיתונאים לפני שאלקה בחוץ בחצי הגמר האירופי. אלון זנדר היה איתי. ופרגוסון אמר ״זכינו רק שלוש פעמים בגביע הזה וזה מעט מדי״. ולרגע חשבתי ״מה הוא גונב פה גביע? הוא הרי זכה רק פעמיים באלופות״. חשבתי לרגע שאולי הוא  מחשיב את גביע המחזיקות בספירה שלו. אבל זה לא העניין. העניין הוא שהוא לא סופר גביעים של פרגוסון ביונייטד אלא גביעים של יונייטד. כי מי שהולך לשחק נגד שאלקה הוא לא אלכס פרגוסון הגדול אלא מנצ׳סטר יונייטד.

*

לא רק המנג׳רים אשמים בהתנדפות הרוח הזו. כמובן שהנהלה שמשדרת ״אין צ׳מפיונס אתה בחוץ״ – כלומר ״כסף מעל הכל״ – היא הנהלה בעייתית מאד. לכאורה אפשר לקרקר ״הם דורשים תוצאות כי זו יונייטד״. אבל את עצמם הם לא חושבים לפטר. הם לא דורשים תוצאות. הם מחפשים אחראי. מישהו להאשים.  כלומר חלוקת האחריות לחתיכות.

*

צריך לרדת גם למגרש למצוא בעיות.

הבעיה הגדולה ביותר של יונייטד היא שהיא גרועה מאד מול קבוצות שמצטופפות. זו אחת הסיבות שהיא מפחדת מול קבוצות גדולות. כי פיגור הוא נשיקת מוות לקבוצה הזו. הנתון הכי גרוע של מוריניו הוא מאזנו בפרמייר ליג כשיונייטד יורדת לפיגור. 2 ניצחונות (על בורו וניוקאסל בבית), 6 תיקו ו-9 הפסדים. לשם השוואה – פרגוסון ניצח תשעה משחקים מפיגור רק בעונתו האחרונה. ואן חאל ניצח רק פעמיים מפיגור בשנתיים. דווקא מוייס עשה זאת ארבע פעמים בעונתו היחידה – וגם אם את אלו צריך לזקוף כנראה לרוח הפרגוסונית.

עוד סיבה לפחדנות וההססנות הכרונית ביונייטד היא הלחץ. המנג׳ר חושש למעמדו. שחקנים חוששים למעמדם. כמעט כולם נקנו בכסף גדול, הרבה מהם בסכומי שיא לעולם או לתפקיד או לגיל או סתם בכסף מופרך. אני לא מרחם על המצב שלהם במועדון שחושב ״קודם כל כסף״ הם קורסים תחת עול הציפיות. לכן בהחלט הייתי ממליץ לפזר כמה אלמונים בתוך התבשיל. שחקנים שיגידו לעצמם ״אני ביונייטד. כיף חיים״.

אבל גם התשובה ללחץ הזה היא מערכת פתוחה יותר. פרגוסון אמר בנאום הסיום שלו ״גם ההפסדים הם חלק מהמועדון הגדול שלנו״. בגלל זה הוא לא פחד להמר בדקות האחרונות. בגלל זה הוא ביצע כל כך הרבה קאמבקים. כי הוא לא חשש מהפסדים והמערכת לא חששה מהם. והיא לא חששה מהם כי היא הייתה מערכת פתוחה. בה לא מחפשים את האחראים אלא את האחריות.

אז גם בעיות המגרש נובעות מרוח המועדון. קבעון, פחד, חשש למעלה לשנות, חשש למטה לפקפק.

*

האם הגלגל יכול לחזור לאחור?

דרך אחת היא שמישהו שהיה מעורב ביונייטד של פרגוסון איכשהו יגיע אל המשרה ויביא אליה את אותו הסגנון. זה לא רציני לזרוק שמות. יכול להיות שכל שם שיעלה הוא טעות. אולי גיגס יהיה הצלחה עצומה בווילס ואיכשהו יחזור, אולי ניקי באט יעשה גווארדיולה ויצמח מהאקדמיה לקבוצה הראשונה, אולי קאריק יהפוך לעוזרו של מוריניו ויהיה הבטחה גדולה. אולי מישהו משולי ההצלחה של יונייטד – כמו לורן בלאן. כל אלו, אני מודה, ספקולציות פרועות. וסביר שלרוב האנשים הללו אין את זה.

זה יכול לבוא גם מהמנג׳ר הקיים וכשמוריניו מונה הייתה לי תקווה מסויימת כזו. הערכתי שהאיש כלל איננו טיפש, והוא לא, והוא יבין שהוא לא הגיע לצ׳לסי (בה אין ציפיות מעבר לתארים) או לריאל (בה ברור שמנג׳ר לא יישאר שנים) והוא יתאים עצמו ליונייטד. והאמת הוא עושה מאמץ גדול. הוא כן יותר סבלני עם צעירי יונייטד מאשר היה עם דה ברויינה או סלאח בעבר. הוא כן מנסה לשחק התקפי יותר. לעתים נדמה שהוא נלחם בעצמו בעניינים האלו – וזה בסדר. אבל בסופו של דבר הוא יצליח רק אם הוא ישחרר. אם יכניס יותר קולות למערכת ההחלטות שלו. אם יפסיק לחשוב על עניינים שלא קשורים ליונייטד (כמו גווארדיולה או קונטה).

*

כתבתי פעמים רבות בשנים האחרונות על הצורך במנהל מקצועי. כתבתי את זה מתוך תחושה שאי אפשר להחזיר דברים לאחור ובסיטאוציה של הכדורגל המודרני ומנג׳רים לתקופות קצרות, זה כנראה מתבקש. זאת אפשרות אחת. אבל אפשר גם לחשוב בגדול יותר. לחזור לערכי יונייטד הישנה.

הביטו היטב בתמונה: מערכת לא של דיקטטור עצבני שכולם מקשיבים לו, אלא דיקטטור שמקשיב לכולם.

1958-2008-2018. מנצ׳סטר יונייטד
Semper Fi

138 Comments

יואב 11 בפברואר 2018

פוסט מופתי.
ותוספת- פרגי אכן בא מסביבה של גדולים וינק את התורה הבסיסית. אבל אופיו עשה את ההבדל ואיפשר מערכת פתוחה(פחות בשנותיו הראשונות אגב) תוך כדי למידה ושרידות שאין לי איך לתאר אותה. הוא צלח את שנות האלכוהול, הוא צלח את הכסך הגדול והמודרן פוטבול. מגארי נוויל שחותם על חוזה עם עורך דין במקסימום, לחוזי מיליונים והתעסקות מפרכת עם הסוכנים של רונאלדו, טבז, רוני. יש כאן מבנה אישיות נדיר והבנה עמוקה בנפשו של האדם.
מערכת פתוחה יכולה לפעמים להיות שם קוד למערכת מופקרת. בטח בעידן המיליונרים הצעירים שאתה נדרש לאמן היום.
לא אצלו. אין מילים.

ב"פ 11 בפברואר 2018

אם יורשה לי. אני לא יודע אם יש מורשת של עיתונאי ספורט גאונים בישראל. אז לדעתי יש עוד גאונים חד פעמיים.

ארז 11 בפברואר 2018

+1.
ענק ענק

יוסי מזרחי 11 בפברואר 2018

יפה.

Moses 11 בפברואר 2018

אבחנות יפות.
אל תספר לאף אחד אבל נדמה לי שאצלנו (ספרס) צומח אחד שדי מזכיר את הדברים שאתה מדבר עליהם. ולחשוב שטוטנהאם ניסו להביא את ואן חאל, הוא סירב ורק אז לוי פנה לפוצ׳טינו.

דורפן 11 בפברואר 2018

הפוסט שלי עוסק בשאלה של פרגי ביונייטד. מה שאתה אומר מעניין בהקשר הכללי יותר – ייתכן שכדי שיצמח פרגוסון במועדון כלשהו הוא צריך להתחיל עם מועדון בינוני-גדול בו יתנו לו את הסבלנות.

Moses 11 בפברואר 2018

בדיוק. מישהו שיכול להנחיל אתוס לא מתוך כלום (לספרס יש מסורת ארוכה ואוהדים גאים) אלא על בסיס רעוע מספיק בכדי שהרעיונות שלו יתפסו כשונים לגמרי ממה שהיה עד שהגיע. הדרגה שיונייטד נמצאים בה לא תאפשר את זה בעתיד הנראה לעין. כמו מנייה של תאגיד גדול, לא יתנו לכם ליפול באמת ומצד שני, יהיה קשה לעשות הבראה אמיתית ולגמול אתכם מהרעיון שכסף יפתור הכל.

דנידין 17 בפברואר 2018

בקריאה ראשונה חשבתי שאתה מדבר על הסאן אנטוניו ספארס, שבהחלט יש לה פרגוסון משלה :)

יואב 11 בפברואר 2018

ביג לייק.
מעניין מי היה הבאזבי של רונן(((:

יואב 11 בפברואר 2018

מיועד לב"פ

יואב 12 בפברואר 2018

אוקיי, הוא השאנקלי שלו(: (בגלל האהדה).

טל המנצ'סטרי 11 בפברואר 2018

אין לי מה להוסיף מלבד – !!!

איציק אלפסי 11 בפברואר 2018

טקסט מכונן. מצרף ככקריאת חובה לסטודנטים שלי.

ניק 11 בפברואר 2018

ואוו אחד הטקסטים הכי טובים שהיו פה!
לא יכול אפילו להגיב עניינת בלי לקרוא את זה עוד 3-4 פעמים.

אבל מה עם מילה על המשחק? :)))

חיים שרגא 11 בפברואר 2018

אכן פוסט מופתי. לחפש אחריות ולא אחראים זה משפט שכל מנהל בכל תחום צריך לאמץ.

אמיתי 11 בפברואר 2018

דיון חשוב.
לדעתי לא יצמח תואם פרגסון- אין כבר את הסביבה ממנה הוא יצא ואין את המערכת שבה הוא נהייה כזה גדול. צריך להתקדם.
לכן אני מעדיף את המודל של מנהל מקצועי ומאמנים מתחלפים.
כמו בביירן ויובה וכמו בספורט האמריקאי.
לא חושב שעול הכסף והציפיות הוא מה שמונע משחקנים להצליח ולהשתפר אצלנו. זה מקצועי נטו.
הטעות עם מוריניו הייתה שלא היה צריך לצפות ממנו להבין לבד- היה צריך להסביר לו כנראה: אתה פה להרבה שנים אבל בקונסטילציה אחרת ממה שהורגלת. ואז אולי באמת היה משתחרר

ירושלמי 11 בפברואר 2018

אז התשובה היא לא?

matipool 11 בפברואר 2018

1. הנושא בדמך. אין ספק. אורך טקסט שמספיק לך בד"כ ל-3 פוסטים לפחות.
2. מצטרף למשבחים שמעלי.
3. לא (בתשובה לכותרת הפוסט).

Amir A 11 בפברואר 2018

אורך הטקסט היה הדבר הראשון שגם אני חשבתי עליו. רק מהנקודה הזו, בלי קשר לתוכן, אפשר להסיק את המסקנות הבאות:
1. דורפן במצוקה מהיונייטד
2. היונייטד במצוקה מעצמה

דורפן 11 בפברואר 2018

אני ממש לא במצוקה. באמת. לעתים אני מוטרד כמה אני לא במצוקה.

אמוץ כהן-פז 11 בפברואר 2018

אתה מזדקן.

Amir A 11 בפברואר 2018

כן. לא היה לי נעים לכתוב את זה (-:, אבל עכשיו שהעלת את זה אז אני מצטרף.

אמוץ כהן-פז 11 בפברואר 2018

למה אמיר? הגיל מזקק.

Amir A 11 בפברואר 2018

אני מסכים לגמרי, רק שלא הייתי בטוח אם דורפן רואה את זה עין בעין.

אביעד 11 בפברואר 2018

פרגוסון הוא לא גאון חד פעמי, אבל דבר כזה לא סביר שיחזור עוד.
אני אוהב את האופטימיות שלך שמדברת על אפשרות ריאלית לכך שיהיה מנג'ר עתידי "שיחזיק בתפקיד יותר מעשור, ויבנה קבוצה יציבה עם תחלופה נמוכה של שחקנים, עם תערובת נכונה של שחקני רכש ושחקני בית". אני הרבה פחות אופטימי.
בשביל שזה יקרה, צריכים להתממש בו זמנית מס' תנאים שהסיכוי לכל אחד מהם בנפרד הוא נמוך, אז כולם ביחד?
צריך מישהו שירצה להחזיק בתפקיד לאורך זמן.
צריך מישהו שייתנו לו להחזיק בתפקיד לאורך זמן, למרות שיהיו כשלונות לאורך הדרך.
צריך לדייק ברכש. יחסית.
צריך לדייק בבחירת שחקני הבית, שילובם והתפתחותם. גם, יחסית.
כל אחד ואחד מאלו הוא קשה מאוד. כולם יחדיו? על סף הבלתי אפשרי, אם לא מעבר לכך.
ובתוך הפריזמה הזאת צריך להסתכל על הסיטואציה.
קח למשל את הביקורת של סקולס. היא אכן באה ממקום של מישהו שרגיל לכך שהמערכת יכולה להכיל כזו ביקורת ואף מעודדת אותה.
אבל זו לא אותה מערכת. לא אותו עולם כדורגל.
בעולם הכדורגל הקיים, לעיתונות הצהובה ולרשתות החברתיות יש משקל הרבה יותר גדול. למנג'ר יש כוח הרבה יותר מוגבל. והתוצאה היא שעל השחקנים מוטל לחץ הרבה יותר גדול (לצד תגמולים גדולים בהרבה כמובן).
אז כשפול סקולס אומר שפול פוגבה לא מוצב בתפקיד הנכון ולא נראה כשיר, יש כאן ביקורת מצד שחקן מוערך על מנג'ר שלא בטוח במשרתו, ושחקן מוביל שמצוי תחת לחץ עצום.
בתנאים האלה, אפשר בקלות להבין למה המערכת לא תהיה פתוחה לביקורת. זה עולם חדש.
ערכי יונייטד הישנה? את רובם יהיה קשה לשחזר בעולם הכדורגל החדש. אפשר לנסות. אבל צריך לשנות את המערכת לשם כך. להבין שאין אדם בודד שיכול להחזיר את מה שהיה. לשם כך צריך לבנות מערכת שלמה.

אמיר המקורי 11 בפברואר 2018

פוסט משובח,תודה,לגבי מוריניו ופיררה, כל מנהל ולא חשוב באיזה תחום רוצה שחלק מעוזריו יהיו בעלי השקפה / דעה קרובה ככל הניתן להשקפת עולמו, אבל, כאן גם המכשלה הגדולה,אם העובד תחת הבוס לא יכול להפרות אותו, להאיר את עינייו לכיווני מחשבה שונים נוצר קיבעון מחשבתי.
מלבד הנאמנות / ההרגל לבנאדם איני רואה ב 15 השנים של פיררה עם מוריניו יתרון גדול,הסר למשל החליף כחמישה ויותר במרוצת שנותיו החל מקיד,מקלארן, סמית, קירוש, פילאן, רק טוב יצא ליונייטד מזה.

רומן 11 בפברואר 2018

אחלה פוסט, הייתי גם מוסיף את היותו של פרגי בריטי, שלמרות שהרכיב קבוצות מכוכבים בינלאומיים תמיד שמר על סגנון בריטי. בתור אוהד של היונייטד(בילדות אהדתי אותם בטירוף, עם השנים נשארה החיבה) הייתי רוצה לראות כדורגל אנגלי ביונייטד.
בלי קשר, אחרי הגולאסו של ורדי אתמול אני מתחנן לסאטגייט שישחק 4-4-2 במונדיאל עם ג'אימי וקיין.

Gareth 11 בפברואר 2018

I would have considered it positively, had it not been for your poor results in the Russian quiz and the mediocre results this past Friday.
In any case, we'll be in touch.
Thank you for your caring and involvement.

רומן 11 בפברואר 2018

Sincerely yours

רומן 11 בפברואר 2018

אגב 6/12 בחידון של דורפן זו תוצאה לפנתיאון.

Gareth 11 בפברואר 2018

Cannot hear you.
In a tunnel.

wazza 12 בפברואר 2018

gareth אני מבין שאין לך עברית במקלדת אבל חשוב שתדע שלא שכחנו את הפנדל שלך ב96', שברת לי את הלב שם!!!

matipool 13 בפברואר 2018

לא רק לך, wazza. לא רק לך.
הייתי אוהד שרוף של אנגליה אז (גם היום אוהד שלהם אבל פחות שרוף ואדוק) וזה באמת היה טורניר שהתחושה הייתה שהם יכולים ללכת עד הסוף.

matipool 12 בפברואר 2018

רומן – התפרסמו אתמול והיום כמה קטעים מהביוגרפיה של קירון דאייר ששיחק למעלה מ-30 משחקים במדי נבחרת אנגליה.
ממליץ לך לקרוא את החלקים שעוסקים בנבחרת ולהנמיך ציפיות לקראת המונדיאל.

http://www.dailymail.co.uk/sport/football/article-5378823/England-squad-gambling-addicts-says-Kieron-Dyer.html

יואב 12 בפברואר 2018

זה החשוב משם,

Paul Scholes was the best player I played with and people like Xavi and Zinedine Zidane counted him as their favourite player.

Other nations would have used him as their fulcrum but Sven Goran Eriksson’s first-choice midfield was always David Beckham on the right, Frank Lampard and Steven Gerrard in the centre and Scholes on the left.

We didn’t have a football culture that appreciated him. So we wasted him by putting him on the left and banished him to the margins. It was disrespectful, one of the biggest crimes ever.

When you talk about Gerrard, Lampard and Scholes, Scholes was the best of the three and yet he was asked to give way. He was the absolute master of one touch in training. One day he scored three or four goals — and I’m not talking tap-ins. I’m talking 25-yarders-lodging-in-the-stanchion-type goals.

When the session was over, the rest of the England players formed a guard of honour and clapped him off the pitch. I’d never seen that before and I never saw it again.

Matipool 12 בפברואר 2018

כן.. ידעתי שהקטע על סקולס יצוד כאן את העין אבל מה שהוא מספר שם על ההימורים במהלך מונדיאלים ועל הפחד של השחקנים לשחק במדי הנבחרת זה מדהים.

יואב 12 בפברואר 2018

וואלה.

רומן 12 בפברואר 2018

בחיים לא הבנתי למה תופסים מג'רארד שחקן. חסר טכניקה, מגושם, נגיעה ראשונה של רפתן.
על השמאלית בכלל אין מה לדבר, בחיי שאני בועט יותר טוב ממנו בשמאל.
סתם שחקן.
זה חטא להשוות אותו לסקולס שהוא ה קשר המרכזי המושלם.

matipool 13 בפברואר 2018

רומן – לא יודע מאיפה להתחיל לענות לך בקשר לסטיבי אז אני יורד מזה. נסכים שלא להסכים.

זה משנה 11 בפברואר 2018

איזה יופי של פוסט. מאלף. תודה רבה.

Gil - Zimbabwe 11 בפברואר 2018

נהדר!!
ההרגשה שלי שמוריניו הוא האיש לעוד הרבה שנים, לא יודע למה.
האמת שאני עדיין מאמין בו, ברגע שהוא יפסיק להיכנס לכל מיני פינות (אגב גם פרגסון היה "מתקוטט" הרבה) הוא האיש ליונייטד.

אייב 11 בפברואר 2018

מסכים. מוריניו כרגע עדיין שבוי ב'אני' ובהצלחות העבר שלו. אבל בהחלט ייתכן שעם הזמן, כשהמקום שלו במועדון יהיה ברור ויציב, הוא יאמץ גישה לפיה הוא הנציג של מנצ'סטר יונייטד ולא של ז'וזה מוריניו.

קירקגור 11 בפברואר 2018

לגמרי, מתקוטט לא מעט ולא תמיד ביותר סטייל או קלאסה. ההבדל נראה לי נעוץ בכך שמוריניו מתקוטט הוא משדר פאניקה. שפרגי התקוטט הוא שידר אימה.

אריק 11 בפברואר 2018

המשפט השני ממש מדכא.

סימנטוב 11 בפברואר 2018

דורפן אני מסכים שתהייה דיקטטור!

אריק 11 בפברואר 2018

מעולה רונן. נתת לשדמי לערוך?
עם הגלייזירם וודוורד לא יקרה כלום כמובן ממה שציינת, אבל גם הם לא יהיו כאן לעד.

יוסי מזרחי 11 בפברואר 2018

התשובה לשאלה שבלב הפוסט היא כנראה לא.
כדי שזה יקרה צריך שיתקימו כמה תנאים שונים ונפרדים, אולי מנוגדים לעיקרון אחר וזה לא יקרה.
אביעד כתב את הדברים לפני, ואני חושב שהם החלק השני של הניתוח שרונן מקיים במאמר הזה. העולם השתנה ומשתנה כל הזמן, קצב החיים אחר, השאיפה למימוש מידי של יתרונות היא ערך בפני עצמו (לצערי).
אני חושב , וסליחה על הביקורת שבדברים, שהנפילה שלנו ,שרונן מתאר דרך אופי המאמנים שהגיעו, התחילה מפני שלא היה מעבר רציף או מתוכנן בעמדת המנגר וסביבו.

זה חלב שנשפך אבל רק כדי להדגיש את הנקודה, מענין מה היה קורה אילו סיר אלכס היה לוקח לצידו בתפקידים רשמיים ,את סקולס קאריק וגיגס, ונותן להם שלוש ארבע שנות נסיון במעלה הפירמידה.יחד איתו. יתכן שאז הכוון היה משתנה והיינו קרובים יותר למה שאנחנו רוצים לראות במועדון.
בעיה מרכזית היא אופי ותפיסת העולם של הבעלים. זה מה שימנע יציאה למרחב גם במחיר של צעד קטן לאחור, זמני ומוגבל בהיקף. מנהלים מסוג אחר, דיויד גיל אולי, היו לוקחים את מוריניו לשיחה, וממליצים לו להעזר בכוחות שיש מסביב למועדון, המלצה בניחוח של טוני ס. עליו השלום.
מישהו רואה את וודורד מבין את הצורך???
אני רוצה להעלות נקודה שבעני מהותית: אל תניחו שאפשר לגדל מנגר לתוך התפקיד, משמע לקחת פוטנציאל ולהריץ אותו, נניח כמו טוטנהאם. בעולמנו הנוכחי זו יומרנות להניח שהדבר אפשרי, כמה זמן יקח לפוציטינו לנטוש את ספארס אם יקבל הצעה אמיתית מברצלונה או ריאל, או נניח יונייטד?

יואב 11 בפברואר 2018

יוסי,
אני לא חושב שהחניכה של פרגי היא הקריטית כאן. בסוף, זה אתה ומה שנולדת אליו מול הלחצים הכי גדולים שמועדון כדורגל יכול לספק. זה לא עבד לבריאן קיד, קירוש ועוד.

יוסי מזרחי 11 בפברואר 2018

יואב, זה לא יכול לבוא אחרת אלא אם הוא היה מתוה את הדרך. ראה את היחס לגיגס, את הגישה לסקולס ותבין שלא סופרים אותם כי הם לא חלק מהמחנה. אם היה משלב אותם, היינו במקום אחר.

אייב 11 בפברואר 2018

פשוט מעולה.

יוסי מזרחי 11 בפברואר 2018

ואני מצטרף לכל מי שכתבו ואמרו את דבריהם על הפוסט הזה, עוד אחד בסידרה.

אבי 2 11 בפברואר 2018

נהדר רונן.
הפסקה על החצי גמר לפני שאלקה – פרייסלס.
מנסה לחשוב על מאמן גאון בכדורגל האירופי שיכול להתפתח לסוג של פרגי, ורק מאוריציו סארי עולה לי בראש ומה שהוא בנה בנאפולי, אבל כשאתה נזכר מי הממונה עליו, דה לאורנטיס הקפריזי, אתה מבין שפרגי כבר לא יהיה בכדורגל המודרני.

ברק רום 11 בפברואר 2018

איזה יופי אתה כותב! אתה איש משובח!

ניינר/ווריור 11 בפברואר 2018

בלאדי הל, איזה פוסט ענק!

ארז (דא יונג) 11 בפברואר 2018

עוד פוסט לפנתיאון. אני חושב שיצירת אוסף של פוסטים נבחרים על יונייטד מאז תקופת תופעת דורפן ועד היום ותרגומם לאנגלית יכולה להיות הצלחה בקרב קהל האוהדים הבינ"ל.

יעקב 11 בפברואר 2018

הפוסט יותר מעניין מהמשחק….
אבל מוריניו יודע יותר טוב.
פוגבה בקישור
מרטיאל בימין
ולוקאקו. …בשום מקום

Lord Anthony 11 בפברואר 2018

כתשובה לכותרת, ייתכן פרגוסון חדש אבל לא ביונייטד.
לפרגוסון היה יתרון אחד משמעותי שלא היה לאף אחד מהמאמנים שבאו אחריו – הם לא היו צריכים להיכנס לנעליו של פרגוסון.
המצב שפרגוסון הגיע אליו דומה לזה שקלופ הגיע אליו בליברפול, ולא לזה שמויס או ואן חאל או אפילו מוריניו הגיעו אליו.

אמיתי 11 בפברואר 2018

פוגבה עם הכדור= אני כשאני מגלה שהחידון של דורפן הוא על אולימפיאדת חורף. ובכלל

ק. 11 בפברואר 2018

פוסט לפנתיאון!
אשרינו שזכינו להחשף לכתיבה כזאת וליכולת ניתוח רחבה ומחודדת כל כך, ועוד שמדובר במושא האהדה. תודה
(*רחוק מאוד מלהיות אוהד הקבוצה…*)

ק. 11 בפברואר 2018

היה אמור להיות תגובה נפרדת… כנראה אני רגיל להגיב לאמיתי בפוסטים של יונייטד…

אמיתי 11 בפברואר 2018

זה לגמרי לחובתך..
נראה לי אתה אוהד בארון. תצא עכשיו כשהעגלה עוד בבוץ. עונה הבאה נשיב לניוקאסל כגמולם!

ק. 11 בפברואר 2018

זה בערך כמו שאגיד לך שאתה אוהד ליברפול…

אמיתי 11 בפברואר 2018

נתפשר על זה ששנינו אוהבים את מוריניו כרגע כמעט אותו דבר..

ק. 12 בפברואר 2018

סגור… ולכן לאור הנסיבות 3:1 זו תוצאה נהדרת בשבילך ; )

קירקגור 11 בפברואר 2018

יש איזשהו תחקיר עיתונאי מומלץ שמדבר על השינויים שקרו בהנהלה בעשור וחצי האחרון? אם מישהו רוצה לבסס את האיבה שלו לוודוורד על בסיס יותר מוצק של מידע? :)

קירקגור 11 בפברואר 2018

יש למישהו סתם מאמר, אקדמאי או לא, טור דיעה, סרטון מצחיק ביוטיוב? כל דבר שיעזור להעביר את המשחק הזה?

צור שפי 11 בפברואר 2018

אני לא אוהד יונייטד אבל בפרפרזה על כל מיני דברים, קבוצה שיש לה אוהדים שמסוגלים לכתוב ככה לא יכולה להיות לגמרי שלילית…ברצינות גמורה נדמה לי שאחד השרותים הכי משמעותיים למועדון יכול להיות תרגום הטקסט לאנגלית ולוודא שקוראים אותו שם.
ואחרי שכתבתי את זה, אני אוהד את טוטנהאם ואתלטיקו, שתי קבוצות עם אס בעמדת המאמן אבל איכשהו נדמה לי שניאלץ להיפרד מהם מוקדם מאשר מאוחר, לא בגלל חוסר הסבלנות בהנהלות אלא יותר בגלל שכאשר תבוא הצעה מטורפת מאחת הענקיות (והיא לבטח תבוא) ה״ה פוצ׳טינו את סימאונה לא יוכלו לסרב לה.

D! פה ועכשיו 11 בפברואר 2018

טקסט נהדר רונן.
ומדוייק.

בתור אוהד של ליברפול קשה לי לומר את זה אבל העובדה שהוא העמיד ביונייטד קבוצה, פשוט קבוצה, משהו מוגדר ודי ברור שכל אחד מבחוץ, צעיר או זר או רכש, יכול להשלתב בה ולהראות טוב מכפי שהוא – תמיד עוררה בי קנאה.

אני עדיין חושב שזו הדרך היחידה לנהל מועדון לאורך זמן.

קירקגור 11 בפברואר 2018

מכיוון שאין מה להוסיף על המשחק – אציין רק שעלתה לי גם תהיה כמה אחוזים מתוך הדברים שפרגוסוון אמר בסקוטית רצוצה אי פעם הובנו אצל האוזן הפורטוגלית של קירוש?

coach nd 11 בפברואר 2018

המלך עירום.

אמיתי 11 בפברואר 2018

יונייטד משתפת במהלכים התקפיים 2-3 שחקנים. קבוצה מודרנית משתמשת ב5-6. זה דמקה

אריק האדום 11 בפברואר 2018

אני קצת עיוור בהערצה שלי אליו… אבל אי אפשר להתווכח שהוא היה הספארק שהצית את המנוע של יונייטד המפלצתית של פרגסון.
אם אני אחראי על ההחלטות ביונייטד? אני מחתים את אריק קאנטונה על חוזה ל-5 שנים.
ואומר לו "תעשה מה שאתה רואה לנכון".
הוא לא מאמן, הוא יביא מאמנים, הוא יביא עוזר דומיננטי ויקשיב לו. וא לא יתרגש מביקורת של סקולס וגם לא מראיון של קונטה.
הוא יהיה המנג'ר!
הוא האיש היחידי לדעתי (מאלו שניתן לראות) שיכול להיות פרגסון חדש.
וגם נראה לי שההילה שלו ביונייטד בלתי שבירה.
וגם אם כן… לא נראה לי שאכפת לו.

DS 11 בפברואר 2018

המאמן לא בכושר

איתמר 11 בפברואר 2018

אני אשמח לקרוא פוסט המשך שתהיה בו גם התייחסות ביקורתית לפרגוסון.
יהיו בוודאי אנשים שיביעו תמיהה על כך, שהרי איך אפשר לבקר מנג׳ר שאחראי לכל כך הרבה תארים והצלחות.
ועדיין, אפילו האמירה שלו על כך שיונייטד זכתה מעט מדי פעמים בליגת האלופות (ובהרבה עונות לא הותירה חותם בזירה האירופית) ראויה לבחינה ביקורתית.
כך גם בכל מה שקשור למינוי מוייס; מה עשה פרגוסון ובעיקר מה הוא לא עשה כדי לסייע ליורשו (שהוא, פרגוסון, היה האחראי הישיר לבחירתו).

והערה על המשחק הערב:
החילוף של קאריק היה אחד התמוהים בהיסטוריה של הכדורגל.
ולא רק בגלל שהוא שחקן שלא מתאים עוד לרמות הללו.
מוריניו תכנן להכניס אותו (מסיבות לא ברורות) במצב של אפס אפס.
לפני החילוף יונייטד ספגה שער.
מה עושה בסיטואציה כזו מאמן סביר?
מכניס את מאטה, מחזיר את קאריק לספסל ומשאיר את אחד מהשניים (שהיו חלשים היום אבל כל אחד מהם עדיין יכול לייצר משהו התקפי) – פוגבה או לינגרד.
מוריניו כמו מוריניו בחר להתעקש על קאריק.

דורפן 11 בפברואר 2018

הוא פרש מכדורגל בן 73. הוא לא צריך לסייע ליורשו.

בין 97 ל-2011 היה בחצי הגמר כל עונה שניה. וגם עשה שיא רבעי גמר רצופים, שיא משחקים בלי הפסד, האלופה הראשונה לחזור לגמר במאה ה-21 – ״חוסר החותם״ מתבטא בכך שהפסיד לברצלונה שני משחקי גמר.

אריק 11 בפברואר 2018

הכל נכון, זה בטח לא עליו. הבעיה היא במי שהחליף את גיל לא את פרגי.

מתן 11 בפברואר 2018

לא ראיתי את המשחק אבל ע"פ התגובות עושה רושם שזכיתי. קבוצה ששווה המון ונראית כמו כלום. לא ברור לי איך מאמן שמאמין בשיטת" נקנה שחקנים במלא כסף וניתן להם להחליט איך הם משחקים" נחשב לאחד הטובים בעולם

Danny - Long Island 11 בפברואר 2018

נשמע הגיוני

ברק רום 11 בפברואר 2018

אין לנו קבוצה , יש אוסף שח׳ מעולים
שום תכנית מש׳ התקפית
שום דבר שמצדיק יכולת כזו
נתנו למנג׳ר חבלן ואפס טונות כסף
הוא מייצר איתם כדורגל שאפשר לשחק גם עם המחליפים שלנו: מיקרי, לא יציב, לא מאומן

no propaganda 11 בפברואר 2018

פתרון אפשרי הוא להפסיק לקרוא ללוקאקו ומרשיאל שחקני עילית עולמיים.

D! כאן ועכשיו 11 בפברואר 2018

אתה משליך פה בוץ

no propaganda 12 בפברואר 2018

אם אתה מתכוון שאני הורס את הפוסט של לפני המשחק אז אתה צוד' ואני מצטער, אבל בכל זאת דורפן שם את החלק על המשחק באותו הפוסט, לא אני.

באבא ימים 11 בפברואר 2018

פוסט מצויין.

ערן (המקורי) 11 בפברואר 2018

מצטרף לברכות. פוסט מעולה .
כל הכבוד על האזכורים לעילויי עבר, לרבות הפרגון היפה לגדולי המרסיסייד.

רועי 11 בפברואר 2018

פייזלי מהגדולים שהיו הייתי שם אותו גבוה יותר.
פוסט מצויין

אמיר המקורי 11 בפברואר 2018

קבוצה לא מאומנת עם שיטת משחק שברורה רק לפורטוגלי,זה סגל לא מאוזן עם חורים משמעותיים בעמדות קריטיות,ניתן לחזור לפוסטים מטרום ותחילת העונה,כתבתי שם במפורש שעם הסגל הזה לא נגיע לכלום!

אריאל גרייזס 11 בפברואר 2018

הטור יפה מאוד אבל הוא מנותק מהמציאות של היום לגמרי. יונייטד היא לא מועדון כדורגל – היא תאגיד (כן, גם ליברפול כזאת, אני לא מדבר רק על יונייטד פה אלא באופן כללי). ככזאת, היא תמיד תיאלץ לקבל החלטות שיעזרו לבעלי המניות שלה. כל ארגון מצליח עובר את השלב הזה שבו הוא הופך לגדול מדי ואז ההחלטות מתקבלות על סמך שמרנות נטו, לקיחת מינימום סיכונים.
בראיה צרה – הכמיהה הזאת לאלכס פרגוסון מזכירה לי את הכמיהה של אוהדי ליברפול במשך שנים לליברפול של פעם. אצלנו זה עיכב (ועדיין מעכב במידה מסוימת) את המועדון במשך שנים.

אריק 11 בפברואר 2018

התחלת טוב וסיימת רע. הכמיהה לא מעכבת, היא לא קשורה והחא לא הסיפור לחןסר ההצלחה של ליברפול אלא ניהול רע וקצת מחסור במשאבים. יונייטד מחקה באופן נהדר את החלק הראשון., לגבי החלק השני התאגיד הזה חי פרת המזומנים

אריק 11 בפברואר 2018

חי על פרת מזומנים מניבה ומחסור לא צפוי.

אריאל גרייזס 11 בפברואר 2018

בשנים האחרונות – אין ספק שזה עניין של כסף. אבל ליברפול התעקשה בשנים הראשונות של הפריימרליג לא להבין שהמשחק השתנה והתעקשה על השיטות של פעם ונתקעה במקום במצב כזה שהיה לה קשה אחר כך להדביק את הקצב. כל כך הרבה פעמים שמעתי אוהדי ליברפול מדברים על זה שעוד שניה צ'לסי תיעלם, למשל. ושליברפול מועדון אמיתי וכל מיני שטויות כאלו.
המנהלים של יונייטד זורקים היום כסף כי זאת הדרך היחידה שהם מכירים. בסוף גם יגיע מאמן שיודע מה לעשות עם כל הכסף הזה. וגם הוא יהיה בחוץ שנה אחרי שייכשל, כי ככה זה היום.

אריק 11 בפברואר 2018

הניהול בהחלט דומה לליברפול אחרי שקני עזב.

אריאל גרייזס 11 בפברואר 2018

כן, אם כי יאמר לזכותכם שאתם עוברים את השלבים מהר מאוד. לנו לקח 15 שנה להגיע לבניטז, אתם נמצאים במקביל שלו כבר אחרי ארבע שנים

אריק 11 בפברואר 2018

הוייה זה ון חאל?

Matipool 11 בפברואר 2018

סונס זה מויס.

Matipool 11 בפברואר 2018

אגב – סונס כשחקן הוא לדעתי בהרכב של ליברפול של כל הזמנים.

אריאל גרייזס 12 בפברואר 2018

בדיוק. סונס זה לגמרי מויס – מין המשך טבעי שלא עבד. הויה זה ואן חאל – המאיס את עצמו על המועדון מהר מאוד עם ארוגנטיות שיא.
השאלה המעניינת אם אחרי ההודג'סון שלכם תחזירו את פרגוסון לביקור נוסף סטייל דלגליש והוא יכשל..

דורפן 12 בפברואר 2018

אריאל – אתה מתאר מצב כאילו יש כאן חזרה למדינת הלכה. בסך הכל מנג׳ר סמכותי לקבוצת כדורגל שיאמן עשר עונות. אפשרי גם היום. לא צריך לעשות מזה עניין גדול מדי

אריאל גרייזס 12 בפברואר 2018

חוק שני של תרמודינמיקה עובד תמיד – הרבה יותר קשה להרכיב בחזרה משהו שבור. הסיכוי שזה יקרה היום הוא אפסי. אני אנסה להסביר למה – יש מעמדות בקבוצה. כמעט בכל קבוצה, המעמד השולט הוא השחקנים. מה הכוונה שולט? הם יודעים שהראשון שיילך הוא המאמן ולא הם. יש מקומות מועטים מאוד שבהם המאמן הוא זה שמכתיב את הכל והשחקנים יודעים את זה. אלו בדיוק המקומות שבהם רואים את אותם "גאונים חד פעמיים" – פרגוסון, בליצ'ק, פופ. אלו מקומות שבהם השחקן יודע שאם הוא לא יתן את מה שהמאמן רוצה, הוא לא יהיה שם. בכל מקרה אחר, השחקנים הם ההשקעה מספר אחת של הבעלים. בשאלה את מי לזרוק – פוגבה או מוריניו, התשובה היא ברורה. ופוגבה יודע את זה. העובדה היא שמוריניו נזרק מצ'לסי אחרי ששחקנים שם (שלקחו אליפות שנה קודם, כן?) פשוט זרקו זין. לא התחשק להם. מספיק שאתה משחק ב-90% כוח בליגה הזאת כדי שזה לא יהיה מספיק טוב. אף אחד לא חשב להעיף משם את האזארד, למשל.
יונייטד היא לא מועדון היום, היא תאגיד. והיא תמשיך להתנהל ככזה לתקופה הקרובה. אין יותר "מנג'ר סמכותי" כי אף מנג'ר כבר לא מקבל את הסמכות הזאת כמו בעבר. זה פשוט.

דורפן 13 בפברואר 2018

זה מצב קיים אבל לא הכרחי. דווקא כי הגלזרים לא שייחים עם כסף בלתי מוגבל הם ראו שמנג׳ר סמכותי זול להם יותר. הבעיה היא באד וודוורד – כי הוא זה שמבצע את ההשקעה בשחקנים.

אבל ההבדל שאני מסכים שנכון שלא תהיה סבלנות למנג׳ר סמכותי לבנות את עצמו תוך כדי כשלונות. אבל אם מישהו יצליח מלכתחילה הוא עשוי לקבל מהם מנדט. וודוורד לעומת זאת יודע שמנג׳ר סמכותי הוא הסוף שלו ולכן הוא הסרטן של המועדון.

אריאל גרייזס 13 בפברואר 2018

אני חושב שהנטיה להתמקד בוודרוד כאילו הוא איזה מישהו ייחודי ואם היה מישהו במקומו או היו בעלים אחרים ליונייטד אז היית רואה משהו שונה. אני חושב שזה לא נכון – זה פשוט האופי של ארגונים מסדר הגודל הזה. גם אם יגיע מאמן ויצליח ישר – ברגע שיגיעו הכישלונות (והם תמיד מגיעים) הוא יהיה על רצועה קצרה. אני לא מכיר ארגון אחד בכדורגל העולמי בסדר גודל של יונייטד שמחזיק היום מאמן ליותר מחמש שנים. יש סיבה שזה קורה. היחידים בספורט העולמי בכלל שנמצאים בארגון לאורך תקופה באמת ארוכה הם אלו שהתחילו בתקופה אחרת וביססו את עצמם כגדולים מהשחקנים.

ק. 13 בפברואר 2018

צ'ולו סימאונה

רומן 11 בפברואר 2018

ובינתיים ליברפול משייטת לעוד 2-0 קליל.
לדעתי מקומות 1-2 די סגורים לעונה זו.

Matipool 11 בפברואר 2018

ממש לא בטוח.
1. יש לנו נטייה לבעוט בדלי (דוגמת ההפסדים אחרי הניצחון על סיטי).
2. רזים מאד אבל מאד בחלק הקדמי, במיוחד לאחר עזיבת קוטיניו. אם חס וחלילה קורה משהו לפירמינו, המחליפים זה סולאנקה או אינגס. לצדדים יש רק את לאלאנה שלא מצליח לחזור לעצמו ומאנה שהיה אדיר בעונה שעברה ומצוין בתחילת העונה הנוכחית, לא בכושר טוב כבר די הרבה זמן. איפה זה ואיפה העומק של יונייטד.

שלמה 11 בפברואר 2018

טור מצויין, לצערי כל הדיונים מיותרים מאחר ש Golden Boy
הוא הבוס והאחים גלייזר הם הבעלים,
ובנוסף אני חושב שמוריניו בדעיכה ומעבר לשיאו,
כדורגל התקפי אצל מאמנים מסוימים זה הפילוסופיה ו ד.נ.א אצלם, ואילו אצל מוריניו זה אינו טבעי, וקשה לו לשנות את תפיסת עולמו,
לסיכום עוד אפס בשערים בפעם האלף ב3 השנים האחרונות.

רומן 11 בפברואר 2018

מסכים, אני אוהד גדול של ז'וז'ה. אבל נראה שהוא לא נמצא במקום שמתאים לו. הוא צריך לחזור קצת אחורה, לאמן קבוצות רעבות ולמצוא את עצמו מחדש, שמעתי שיש קבוצה ירוקה בעיר נמל יפיפיה בים התיכון, שמחפשת נואשות מישהו שיקח אותה חזרה לתהילה.

אריאל גרייזס 11 בפברואר 2018

מוריניו מאמן שנתקע בזמן. מעט מאוד מאמנים מצליחים להישאר רלוונטים במשך יותר מ-15 שנים

אריק 12 בפברואר 2018

לא בא לקנטר, אבל הוא וקלופ התחילו ביחד. אני לא בטוח שלא סובלים מבעיה דומה.

אריאל גרייזס 12 בפברואר 2018

בהחלט יתכן. אני חושב שלקלופ יש יתרון שהוא מאמן בקבוצות עם סט שאיפות צנוע יותר. הוא לא קבלן אליפויות. כתוצאה מכך, היחס שלו לשחקנים ושלהם אליו הוא שונה. האם זה יכול לעבוד במקום שבו יש קבוצות שמוציאות 300 מיליון פאונד בשנה והוא שומר על איזון תקציבי? אני בספק גדול.
אני כן מעריך שהוא יהיה בליברפול אחרי שמוריניו לא יהיה כבר ביונייטד

איאן ראש 11 בפברואר 2018

פוסט מעולה. העניין של העוזרים הדומיננטים והתחלופה מאוד מעניין. האם יש/היו מנג'רים אחרים שדגלו בשיטה זו?

רותם 11 בפברואר 2018

מוריניו הוא בושה וחרפה לכל קבוצה שמחזיקה אותו.
בטח לקבוצה עם קלאס כמו יונייטד ,שהמאמן שלה ברמה שם אופירה אסייג עם התקשורת הרדודה שלו.
כל שבוע שהוא פותח את הפה זה עוד שבוע שאני מעריך פחות את המועדון שמחזיק אותו.

איתן 11 בפברואר 2018

יפה רשמת,לא שמים לב שהמלך הוא ערום, איפה הבידור וההנאה שבמשחק,יונייטד עם הרכישות שלה זה לא סולל בונה,הביאו שחקנים מוכחים איפה התוצרת?
איזה בלוף זה פוגבה,לא ייאמן,חבל על הכסף היה אפשר להביא את יוסי אבוקסיס(רוי קין הישראלי) בשיאו היה מציג יותר לחימה ותשוקה למשחק.

בארי ברודי 11 בפברואר 2018

לנעוץ את הפוסט הזה למען הדורות הבאים.
יפה מאוד.

DS 11 בפברואר 2018

לפי היכולת של הקבוצות הטבלה בסוף תיראה כך (לדעתי) :
סיטי
טוטנהאם
ליברפול
יונייטד
צ׳לסי

אמיתי 11 בפברואר 2018

הניצחון של סאותהמפטון א על סאותהאמפטון ב מסבך את העניינים. נקווה שהנבחרת מאנה תגיע רחוק באליפות אפריקה

נעם 11 בפברואר 2018

אליפות אפריקה עברה לקיץ.

אמיתי 11 בפברואר 2018

אז אולי שיעברו לעשות סרטים למבוגרים. שמעתי זה חזק שם

Matipool 11 בפברואר 2018

אם האליפות הייתה נשארת בחורף, היה עדיף לך כאוהד יונייטד שמצרים תגיע רחוק..

Matipool 11 בפברואר 2018

זו הייתה אמורה להיות תגובה לאמיתי (53).

אמיתי 11 בפברואר 2018

מפרגן לפרעונים בלי קשר. אני גם אוהד זמאלאק

דורפן 12 בפברואר 2018

אוהדי יונייטד אמיתיים מתייצבים כאיש אחד מאחרי מאמננו לשעבר – ותומכים בנבחרת איראן

רומן 12 בפברואר 2018

אם ירצה השם ויסתדרו הכוכבים אני אשב ביציע במוסקווה ואצפה הפרעונים בועטים בתחת של ספרד השמינית הגמר.

גלעד בלום 11 בפברואר 2018

בשביל פוסטים כאלה אנחנו נכנסים לדהבאזר, מה שכן- הייתי רוצה מכונת זמן לשנים הראשונות של פרגי ושדהבאזר היה פעיל ולקרוא טורים של דורפן על שנות פרגי הראשונות, עד כמה שזכור לי בשנים הללו יונייטד היתה בינונית בליגה ולא קונטנדרית אם כי מלהיבה לפרקים עם בריאן רובסון וחיית גביע, הציפיות היו שונות ולכן הוא שרד שש שנים בלי תואר.

מוריניו על הנייר עושה הכל חוץ מאליפות וליגת אלופות, לקח תארים בשנה הראשונה ושיפר את הדרוג בליגה לעומת קודמיו, תיאורטית הוא בדרך להיות הפרגי הבא, הרי אם יתנו לו עוד עשר שנים הוא ימצא את הקומבינציה הנכונה( או שלא), השאלה אם ייתנו לו.

בינתיים ממראה עיניים זה די בלתי מובן שיונייטד מקום שני, גם ליברפול וגם ספרס נראים יותר טוב .

לגבי פוגבה- יאללה כבר נמאס שהוא משחק מאחורה, הוא לא גאון טקטי כמו פברגאס או בוסקטס ( או אפילו רקיטיץ המעולהשמבקיע לא פעם) שמסוגל להניע מכונה מאחורה בלי
השפעה על גולים ואסיסיטים.

שים אותו מאחורי החלוץ ותן לו חופש שיעשה מה שבא לו, לכל קבוצה יש שחקן כזה, מי בדיוק מתפקד בתפקיד הזה ביונייטד? חבורה של מפוחדים.

ההכנסה של קאריק באמת הזויה לאור ספיגת הגול( למרות שכמעט הבקיע בסוף ), ואגב איזה שוער גדול ניוקאסל רכשו!

Selby 12 בפברואר 2018

מסכים עם על מילה.
אוסיף רק משהו קטן: החזרת הגלגל לאחור היא לא מעשה רומנטי או נוסטלגי אלא פרקטי ופרגמטי. הדרך שדורפן מתאר היא הדרך היחידה שבה מנצ'סטר יונייטד תזכה באליפות, אלא אם כן יעברו המון שנים(בערך דור שלם) ולא ישאר זכר מהמורשת הזאת. כרגע מה שקורה זה מועדון שהולך נגד הDNA שלו וזה נועד מראש לכישלון. אפילו הצלחה בדרך הנוכחית תהיה הרבה פחות מהנה עבור חלק ניכר מהאוהדים.

גיללתר 12 בפברואר 2018

כל המחצית השניה חשבתי על הסרט ׳אישה יפה׳.
1. כי זה מענין לראות לאן המחשבות מפליגות בזמן צפיה ביונייטד
2. כי בתחילת הסרט רואים את ריצ׳רד גיר שלוקח את המכונית לוטוס ומסתבך עם הגיר(לא הריצ׳רד) עד שג׳וליה רוברטס מגיעה לעזור לו. אז מוריניו מחכה ליפיפיה עם חכמת רחוב שתבוא לחלץ אותו. אני הולך על אלונה ברקת

טל המנצ'סטרי 12 בפברואר 2018

אלכסיס סאנצ'ז, זה מה שיכול לקרות כשמביאים שחקן אבל בלי תוכנית ומחשבה מעמיקה מראש.
זה לא שהייתי או שאני נגד ההגעה של סאנצ'ז, להיפך.
זה לא שאני נגד שהוא יהיה אחד השחקנים המרכזיים שלנו, אני רוצה שהוא יהיה כזה, הוא חייב להיות כזה.
אבל בפועל זה מרגיש כאילו אנחנו מתחילים לבנות עכשיו מחדש ונמצאים בשלב של ניסוי וטעייה, ולאחר כמה זה? כבר מעבר לעונה וחצי עם מוריניו.
אז מה יהיה כשיגיעו שחקני רכש נוספים בקיץ?

לגבי השער שספגנו, כן, זה סמולינג שעשה שטות שהובילה לכדור חופשי, אבל חמור עוד יותר היתה העובדה שריצ'י מצא את עצמו לבד לגמרי!!! בתוך מרכז הרחבה שלנו.
כמה חוסר סדר ובלבול מול כדור חופשי, מביך וכשזה לא הפעם הראשונה העונה שאנחנו לא מוצאים את הרגליים והידיים בהתמודדות מול כדורים נייחים.
אז מילא יש לנו בעיה גדולה בכל הנוגע למשחק ההתקפי כשצריכים לנפק יצירתיות במשחק עומד מול קבוצה מתגוננת, אבל עכשיו גם המספרים ההגנתיים מתחילים להתיישר אל מול שאר יריבות בצמרת.

matipool 12 בפברואר 2018

לפי התקציר, רק במזל לא כבשתם 3-4 שערים.
לצערי, הדברים צפויים להתאזן ולהסתדר, סאנצ'ז עוד יכבוש הרבה ויביא לכם נקודות ואתם תסיימו במקום השני.

אמיתי 12 בפברואר 2018

סתם אומרים עליכם שאין לכם קלאס. או שזה ניחוס מהרמה הגבוהה ביותר..
בגדול אין ספק שעם קצת מזל היה נגמר תיקו ומעלה אבל הדרך והעשרים דקות הראשונות המזוועות יחד עם ההתרופפות בהגנה גורמות גם לאופטימיסט כמוני לכשכש בזנב. ימים אפורים

matipool 12 בפברואר 2018

זה באמת מה שאני חושב אבל זה לא נוגד את ניסיון הניחוס.. (-:
יש לכם גם את האקס פקטור בשער. אם הוא היה השוער שלנו, אנחנו עכשיו עם עוד 10 נק' בשקט.

אמיתי 12 בפברואר 2018

ביום שתוותרו על גישת ה ״אם״ תחזרו להיות קהל של קבוצה גדולה

יואב 12 בפברואר 2018

מאטי,
דה חאה זה בלוול של מסי, רונאלדו, ניאמר. גם אותם אתם לא יכולים להרשות לעצמכם וגם איתם הייתם מין הסתם קבוצה טובה יותר.

אמוץ כהן-פז 12 בפברואר 2018

מטי, אם המאמן שלכם היה יורד בתחנה הנכונה היינו כבר עם האליפות הראשונה פוסט פרגוסון.

טל המנצ'סטרי 12 בפברואר 2018

הגענו להזדמנויות, אחת יחידה במחצית הראשונה, מרסיאל מול השוער, השאר הגיעו במחצית השנייה, לאחר שניוקאסל עלו ליתרון.
אבל גם להם היו הזדמנויות, כולל פנדל ברור במחצית הראשונה.
המקום השני לא בטוח, אנחנו כבר עם חמישה הפסדים, אומנם עדיין במקום השני גם בזכות חוסר היציבות של אלה שמתחתינו, אבל גם אנחנו כבר לא ממש יציבים.
סוף החודש צ'לסי מגיעה לאולד טראפורד, משחק מאוד חשוב, ל2 הקבוצות ולתמונת הטופ 4.

ניק 12 בפברואר 2018

אם יש משהוא מעודד אחד מה3 משחקים האחרונים זה שמוריניו התחיל קצת לפגוע בפרות הקדושות שלו – פוגבה לא סיים 90 דקות בכל המשחקים ומאטיץ הוחלף לדעתי בפעם הראשונה העונה מסיבות טקטיות (ולא כחלק ממנוחה).
מקווה מאוד שהוא יתחיל להכיל את הכלל הזה גם על לוקאקו.

ארז 12 בפברואר 2018

ניק,
לדעתי פרשנות שגויה.
הביקורות עליו מתרבות והוא מנסה להפנות אש אליהם.

טל המנצ'סטרי 12 בפברואר 2018

נצטרך לראות משהו הרבה יותר מהחילופים הנקודתיים הללו, שלטעמי גם הגיעו מאוחר מדי בעונה וכמו שציינת, לוקאקו עדיין ממשיך לקבל קרדיט ללא הפסקה, גם כשלא כובש, גם כשלא מספק הרבה מעבר.

דנידין 17 בפברואר 2018

דורפן, מתי הספר?

Comments closed