שנאמר מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם.

במחצית כתבתי בעמוד הפייסבוק שמנהל טל הרמן שיונייטד לא רק טובה, היא אחרי הרבה מאד זמן מרגשת. כי אל תוך המאמץ הגדול שהשחקנים נתנו נוספו כמה וכמה פעולות מבריקות וכשמאטה נתן את המספרת נעמדנו בבאר ומחאנו כפיים.

אחרי זה הייתה מחצית שניה בה הגנת יונייטד הייתה נפלאה אבל אם אתה מזמין התקפות צרות מתרחשות. והמשחק הגיע בסוף אל נקודת הבלימה כש-2-2 ו-1-3 נראו קרובים ואיכשהו זה נגמר כמו שנגמר. כשמוריניו עושה צעד גדול לעצמו כמנג׳ר יונייטד. לא כי יונייטד לומדת אותו אלא כי הוא מתחיל ללמוד את יונייטד. למרות שלפני הכל צריך לתת לו קרדיט על נוקאאוט טקטי שנתן לקלופ במחצית הראשונה. אחר כך הספקות החלו לכרסם, הוא נסוג, דברים הפכו קשים, אנחנו בתהליך.

מנצ׳סטר יונייטד לא בתהליך של הפנמת הכדורגל של מוריניו. מנצ׳סטר יונייטד בתהליך בו מוריניו מתחיל להבין שהאדומים יביאו לו את התוצאות. האדומים הם שחקני הבית והשחקנים ששיחקו תקופה משמעותית תחת פרגוסון. הם באו למשחק עם סכין בין השיניים. כן, מחמאות לאלכסים ומאטה ופלאיני בוודאי. אבל מי שידר לעמלק שהיום יקצור סופה? מקטומיני ויאנג וואלנסיה וסמולינג.

ומרכוס ראשפורד היה התליין.

ולפני המשחק:
באופן אישי הייתי די חסר מזל בשני המשחקים בהם הייתי באולד טראפורד ליונייטד ליברפול. ראיתי הפסד 0-1 בעונת 2000-2001, לא זוכר אם לפני השנה החדשה או אחריה. וראיתי את תבוסת ה-1-4 ב-2009. אבל אתם יודעים משהו? זה היה כואב אבל לא היה מדאיג. הפסדנו, חבל, אבל בשני המקרים יונייטד הסתערה כרגיל על ליברפול בעדיפות ונעקצה. בפעם השניה ליברפול הייתה חדה מאד והפכה את ההפסד לתבוסה. אבל חשש אמיתי למנצ׳סטר יונייטד לא היה. יצאנו מהמגרש. הלכנו לשיר בפאב. ויונייטד המשיכה לאליפויות.

המשחק היום, אני חייב להודות מעורר חששות כפולים. על איך יונייטד תיראה ועל אפשרות שהמץ׳ אפ בין המהירות של התקפות ליברפול להגנת יונייטד ייגמר בהפסד כואב. מדבר אחד אני לא מודאג: מכך שמוריניו יודע מה עלול לקרות אם ישחק התקפי מדי. ולכן אני חושש מההופעה. כמובן שיש תסריטים חיוביים. כמו ההופעה מול צ׳לסי בשנה שעברה ובמחצית השניה השנה. הופעה הדוקה עם התקפיות סבירה. זה לכאורה המקום אליו מוריניו מכוון באופן כללי. ולרוב לא מצליח במשחקים גדולים.

אחד הדברים שבאמת לא נעימים בעידן מוריניו הוא שהדיון נוטה להיות כל הזמן במוריניו עצמו. מעט מאד שחקנים הותירו השנה רושם לכאן או לכאן מעבר לשאלה איפה הציבו אותם ואיך משתמשים בהם ואיך הם מסתדרים עם מוריניו. לינגארד הוא אחד ודייב כמובן יחיד. בעבר מאטה והררה המחישו שהמשחק מול ליברפול מוציא מהם משהו והאמת שגם פלאיני בדרכו. אז אני מקווה להרכב לוחמני עם כמה שחקנים שיהיה להם האומץ לנצח. שלא מוריניו ישחק נגד ליברפול.

חושי התחרות
מוריניו של היום