בשבת דויד דה חיאה מצא בשני כדורי 70 מטר את לוקאקו שאיכשהו העביר את הכדור קדימה למרכוס ראשפורד, והחדות של ראשפורד וההתגייסות של לא מעט שחקים הביאו ניצחון על היריבה ההיסטורית שהייתה די נאיווית. זה הספיק למוריניו כדי לרדת על הקהל של יונייטד, כדי להגיד על מנג׳ר הולנדי שהוא הגרוע בהיסטוריה.

צריך לקוות שנראה כאן את הדפוס הרגיל בו למוריניו יש את הכבוד העצמי להגיד שהוא לא האדם להתמודד עם משברים.

וזה נכתב לפני המשחק:

סיפור חיובי המשחק בשבת מול ליברפול, מלבד ראשפורד, הייתה הגנה שעשתה שאט-אאוט מוחלט של ליברפול. זו לא הייתה הירואיקה של דה חיאה, אלא הגנה כמעט בלתי חדירה שבאקט של רחמים ליריבה המתוסכלת אפילו נתנה לה שער מתנה בלי מעורבות היריב. זה הביא למצב שמוריניו הכי אוהב בעולם. לשחק עם House Money. לתקוף עם אפס סיכון. ויותר מכך: לתקוף עם אפס סיכון מול יריבה שחייבת לקחת סיכונים.

יונייטד מתחילה להסתגל לימים של אחרי פוגבה כעתיד הקבוצה. אלכסיס אמנם בבצורת הבקעה ובישול מפחידה, אבל בצדק לא מושך יותר מדי אש. הוא בילה עד עכשיו את הקריירה האירופאית שלו בשתי קבוצות שתקפו בחדווה במספר גדול של שחקנים. עכשיו מצפים ממנו לעקוץ בפעולות בודדות. אבל למרות אלו יש תחושה שהוא נותן ליונייטד פנים מסוכנות. אחד העניין המשמחים הם שנראה שהוא החזיר לתמונה את מאטה.

שער החוץ שלא הובקע בסביליה ישחק תפקיד מכריע היום. לא, יונייטד לא תבין מזה שפשוט צריך להבקיע גול יותר, אלא שאסור שסביליה תבקיע. קשה לי להאמין שסביליה תחשוף את עצמו למהירות של יונייטד לפני שתספוג. אלכסיס צריך לייצר פעולות מכריעות. במשחק שתפור ליכולתו וזקוק לתרומתו.

הניצחון על ליברפול
אבל מוריניו עומד בלחץ