בעניין וונגר. ההחלטה

וונגר, ויירה, מורשת

את השבחים לארסן וונגר אסכם ככה: אם באופן כללי הכדורגל האנגלי הוא יותר קשוח ופחות אלגנטי מאשר הכדורגל האירופאי אז לכמה שנים ארסנל הייתה אמת המידה לאטרקטיביות בכדורגל האירופאי. והסיבה הייתה האידיאליזם הוונגרי. מזג האוויר לא התאים, האיצטדיון לא התאים, האופי של טוני אדמס או ריי פרלור לא התאים. אבל וונגר עשה שמתאים. היה לי מזל גדול לראות את הקבוצה הזו לא פעם בהייבורי. 

ואיפה וונגר נפל?  פפ גווארדיולה נשאל מוקדם יותר העונה מי פייבוריט לאליפות אירופה וענה בשאלה ״איפה משחק מסי?״. לא חשוב שלא הוא ולא מסי יזכו בגביע וכנראה שכרגע הכדורגלן שובר השוויון הוא רונאלדו. חשוב שגווארדיולה מכיר בגבולות התרומה שלו להצלחתו. שהגדולה שלו אולי לוקחת קבוצת מX לY. עבור הZ צריך את הייחודי. 

פרגוסון גם הכיר בכך שהיו לו ארבעה שחקנים חסרי תחליף – קנטונה, רונאלדו, גיגס וסקולס. קייסי סטנג׳ל נשאל פעם לסיבות להצלחות כמנג׳ר המיתי של היאנקיז. ״מעולם לא שיחקתי משחק בלי האיש שלי״, ענה. והתכוון לקצ׳ר שלו יוגי ברה. 

*

הטעות שמסיימת את הקריירה של וונגר היא העזבת פטריק ויירה. שנה קודם לכן ויירה התלבט ארוכות עם הצעה ממדריד ונשאר בארסנל. ואז ארסן וונגר החליט שהמחיר הוא טוב. הוא החל לדבר על ארסנל 3.0 ולהפריד את ארסנל שלו ממורשת הקבוצה. הוא החליט שססק פברגאס הוא ויירה הבא. אינני יודע כמה שנים נותרו בויירה. אבל בהחלטה הזו וונגר רצח את הרוח הארסנלית. לפיה האלגנט הוא הקצפת – לא העוגה.

לא על כל טעות משלמים. לפעמים המזל מציל אותך. כשהחליט שחוזה אנטוניו רייס הוא מחליפו של ברגקאמפ שום אסון לא קרה. טעות שקורית לכל מנג׳ר. אבל עם ויירה המזל לא הציל אותו. וההחלטה גבתה מחיר עצום מהמורשת שלו.

הניצחון על טוטנהאם (חצי הגמר)
האידיאולוג

תגובות

  • פרקש

    מעניין. למה אתה חושב שזה לא הנרי? תכלס גם בלי ויירה הם הגיעו לגמר ליגת האלופות.

    • דורפן

      הנרי נשבר ממכירת ויירה

  • 7even

    3 הנקודות שלי על ארסנל הגדולה(בתור אוהד יונייטד):

    1. הנרי היה השחקן הטוב בעולם בשנותיו הגדולות בארסנל (לטעמי). לכל הפחות האלגנטי בעולם במשחקו.

    2. השער ההוא של ברקגקאמפ נגד ניוקאסל בסיבסוב על המגן - אם זה לא השער גדול בהיסטוריה, אני לא יודע מה כן.

    3. ויירה היה שחקן עצום. באמת עצום. אבל תמיד נזכור לו את המסירה לגיגס.

    • no propaganda

      2. לא יודע אם הגדול בהיסטוריה אבל השער האהוב עלי בלי תחרות

      • 7even

        לדעתי הוא לא מקבל את הכבוד הראוי רק בגלל המעמד הפחות יוקרתי.

        • אריאל שתיל

          השער של גיגס עדיין לוקח. גם הטכניקה, גם המעמד, גם הסלאלום נגד ההגנה הטובה באנגליה, גם בעשרה שחקנים וגם טרבל בסוף.

          ותודה לויירה על המסירה

  • אמיתי

    מתחבר לי לפוסט על פופ- שלדעתי כן מבין את מקום הכישרון במשחק- ואנגר פיתח שיטה שאמורה להיות גדולה מכל שחקן. זה לרוב לא עובד.
    העניין שזה לא רק ויירה (ואן פרסי ועוד) ולא רק ואנגר. זה גם הבעלים שלא אוהבים להוציא כסף לכן יש לארסנל דרך ארוכה לדעתי.

  • רומן

    לא מבין את כל הרומנטיזם סביבו. מאמן חלש מאוד מאוד,איך בכלל מדברים עליו כמשהו עם כמות ההשפלות והתבוסות שהוא חטף. כל פעם כשפגש קבוצה גדולה המשחק היה מתחיל מ 4-0 לרעתו. אלהים, שישיות, שביעיות, מה לא? מאמן בושה.

    • אמיתי

      לנחרצות לא תמיד יש חן

      • ארז

        +1
        התחברתי אליו יותר בתקופתו כואן גוך.

        גם לי יצא לראות את ארסנל בשיאה בהייבורי מספר פעמים. חוויה מיוחדת. הייתה קבוצה אדירה ומענגת ומפחידה.

    • איציק

      שלוש אליפויות ושבעה גביעים בליגה הכי נחשבת בעיניך... באמת מאמן חלש מאד. כל אחד מאיתנו היה עושה יותר.

      • ירושלמי

        בפרספקטיבה של 22 שנה זה לא רע, אבל בהחלט לא הצלחה ששמה אותו בין בגדולים.

        צריך גם לקחת בחשבון שהרושם הסופי שנצרב בתודעה הוא מחוסר ההצלחה היחסי של 14 השנים האחרונות.

        • אמיתי

          בפרספקטיבה צריך להסתכל על ההשפעה של וונגר על הכדורגל האנגלי בכללותו. לדעתי הוא בהחלט בין הגדולים ואולי המשפיע ביותר

      • Lord Anthony

        לא מאמן חלש, אבל זה מדגיש שההישגים שלו היו יותר מבוססים על סגל חד פעמי שהיה לו מאשר על יכולות האימון שלו.
        פרגוסון בתור דוגמא הצליח לבצע יותר מחילוף דורות אחד. וונגר אחרי שהנרי, ויירה, ברגקאמפ ושאר כוכבי האליפות שלו עזבו לא הצליח לשחזר את הקבוצה ההיא או אפילו להתקרב אליה.
        וככה בזמן שמאמנים אחרים זוכים באליפויות הוא הסתפק באופן קבוע בפרס הניחומים - הגביע.

        • איציק

          הוא לא הגדול מכולם, אך בטח לא מאמן חלש. אם אני ככה מחטט חזק חזק בראש שלי, אני יכול למצוא כמה מאמנים חלשים ממנו אפילו באנגליה.

    • Jhkj

      רק אומר שיש לך זיכרון קצר מאוד. כולנו יודעים לפחות על עונה אחת בה לא הפסיד לקבוצות הגדולות וגם בכל השנים סביבה ארסנל הייתה קבוצה חזקה מאוד

      • רומן

        מאמן שחוטף השפלות על בסיס קבוע הוא לא מאמן טוב, נקודה. כן צריך להיות נחרץ לפעמים. לפעמים הייתי מסתכל ואומר, אלהים הוא עושה מאיתנו צחוק? מחתים עוד ווינגר ועוד ווינגר, כש10 שנים לא שיחק אצלו קשר מרכזי אמיתי. (סליחה קוקלין) איך אפשר לשחק כדורגל בלי קשר מרכזי? ככה חוטפים 7 חתיכות פעם אחר פעם ואז יש עוד רומנטיקנים שמהללים אותו ואת הכדורגל היפה שלו. נכון היו פה ושם הבלחות והיתה את הקבוצה החד פעמית, אבל יותר מדי שנים הוא פשוט מושפל פעם אחר פעם בכל משחק חשוב.

        • Jhkj

          א. ראמזי קשר מרכזי אמיתי למשל
          ב. בניית הקבוצה אכן הייתה לא טובה בשנים האחרונות אבל אתה גוזר נטו מהכמה שנים אחרונות על קדנציה של עשרים ושתיים שנה
          ג. ממי חטפנו שבע חתיכות, מבאיירן לא קיבלנו שבע אבל הושפלנו, ובטח שהושפלנו, הסגל שלהם טוב פי אלף, תקציב יותר גדול, ואתה לא עושה בונקר. כל הקבוצות האנגליות בשנים האחרונות הפסידו בליגת האלופות, לפחות הקבוצות של ארסן ונגר עשו את זה כשהן משחקות כדורגל יפה.
          לסיכום היה מאמן גדול והיום כבר אבד עליו הקלח, אבל הוא ממש לא מאמן חלש לא היסטורית, ואפילו בעשור האחרון ארסנל הייתה די יציבה ובמקום טוב עד לשנתיים האחרונות.

    • דוד

      היה מאמן מצויין כמה שנים טובות.
      אבל מסכים שבאמת קשה להתלהב ממאמן שברזומה שלו תבוסות איומות שכל אחד היה עוזב את הענף אחריהן (8-2 מישהו זוכר? 6-0 לצ'לסי?).
      אם אני צריך לסכם את החצי השני בקריירה של וונגר, אני אגיד שהקבוצה שלו נראתה בדיוק כמו שהייתי מצפה מקבוצה עם שילוב של כישרון והמון הרפתקנות מיותרת. ובלי מאמן.

  • זינק

    הדבר הכי נורא שקרה לוונגר, שברוב שנותיו הוא אימן במקביל לפרגוסון.

    • איטלקי

      ומוריניו

    • אסף כלשהו

      לא חושב שזה עומד במבחן המציאות. עד למכירה של ויירה, או העזיבה של הנרי, או מה שתבחר- ונגר זכה בשלוש אליפויות לעומת ארבע של פרגוסון. לאחר מכן הוא לא זכה בכלום גם אחרי שפרגוסון פרש.

      אם כבר אז ההגעה של מוריניו לצ'לסי מסמלת את הנפילה של ונגר- אולי כי מוריניו הביא איתו את בשורת הכדורגל הפרגמטי והקשוח ו-ונגר חשב שהתשובה לכך היא לזכך את האלגנטיות בקבוצה שלו. שם הוא נפל- בניסיון להיות האנטי-תזה המושלמת למוריניו. ובאמת מהרגע שמוריניו הגיע לאנגליה ונגר לא זכה יותר באליפויות.

      • יואב

        בסדר, גם ביונייטד התחלף דור(הרבה יותר מוצלח מהדור המקביל בארסנל- לזכות פרגי בוודאי) .לא חושב שוויירה והנרי (נכון לזמן שעזבו) היו מונעים משהו מרוני, רונאלדו, רוד, טבז, ריו , וידיץ. ממש לא. וכנראה גם וונגר לא חשב כך.

        • אסף כלשהו

          אולי, אבל אלו ספקולציות... אפשר גם לטעון שאם ויירה לא היה עוזב ו-ונגר היה ממשיך בקו שאיזן בין פנטזיה לפרגמטיות אז הוא היה מעמיד עוד כמה שושלות שהיו נותנות פייט לפרגוסון...
          מבחינת העובדות זה כמו שהצגתי. הטענה שלי בקשר למוריניו היא כמובן פרשנות שלי לאור העובדות הללו.

          • יואב

            מה בעצם מנע את ההישארות של ווירה? שואל ברצינות, פרח מזכרוני.
            ווירה כבר לא היה בשיאו וונגר(בלי קשר לפרגי), התקשה לייצר עוד שושלת מנצחת. ווירה הרי לא היה משחק לנצח. גם קאנטונה וקינו לא. הוא ייצר קבוצה טובה מאד אגב, עם פאברגאס, חלב, אדביור ועוד אבל לא מספיק הישגית.

  • ירושלמי

    זה מה שקורה כשמאמן מתאהב בפילוסופיה שלו יותר מאשר ברצון לנצח.
    ומוריניו הוא הבא בתור מהבחינה הזו.

  • אלי-לא אוהד כ"ס

    1. אני מודה שפתרת לי את חידת ארסנל בקביעה שוונגר איבד את האיזון בין העוגה לקצפת.
    2. אני חושב שככל שהזמן יעבור יעריכו אותו יותר.
    3. אני מקווה שלא יקרה להם מה שקרה ליונייטד אחרי שפרגוסון עזב.

    • ירושלמי

      למה שיעריכו אותו יותר?
      ולא יכול לקרות להם מה שקרה ליונייטד אחרי פרגוסון, כי הם (בניגוד ליונייטד) ימשיכו לא לזכות באליפויות, בדיוק כמו בתקופת ונגר בשנים האחרונות.
      צריך לזכור גם שההדרדרות נמשכה מאי זכיה באליפויות לאי העפלה לליגת האלופות, לכן מכאן אפשר רק להשתפר.

  • יואב

    היה לא מעט שנים קו תקן של איכות ופורמט ברור של כדורגל.
    היריבות עם פרגי היתה יצרית ונהדרת ושאבה המון אמוציות. גם ממני.
    דבר אחד נשגב מבינתי- הכישלון המתמשך בבניית חוליית הגנה טובה, אמינה ומתפקדת. איך מוח כדורגל כמוהו לא מצליח לבחור/לאמן שחקני הגנה טובים?

    • ארז

      נכון מאוד. וגם קשר דפנסיבי "קלאסי".
      בדיוק הנקודה של חשיבה אוטופית שהתנתקה מהמציאות.

      • Wazza

        זאת הנקודה המרכזית לדעתי, מישהו שיאזן את כל השחקנים היצירתיים

    • רומן

      זה לא ההגנה זה קישור מרכזי.

      • יואב

        גם ובעיקר בלמים ושוערים מאד לא מרשימים. לקהוצות שלו הגנה הפכה למטרד וכשהפלייר ההתקפי ירד- זאת היתה התוצאה.

  • dk

    אותו הדבר פירק את ריאל הגדולה (עזיבת מאקללה)

  • טל המנצ'סטרי

    אני חושב שונגר נפל גם בהקשר של לא בחר להביא יותר יוצאי ארסנל ששיחקו תחתיו לאמן איתו, לצידו ובכלל למערכת בארסנל.
    יש את סטיב בולד, עכשיו לצידו כמספר 2 ולאחר שנים של פט רייס שם, וקודם לכן בולד היה באקדמיה, אבל מה עם אחרים ושמות בולטים יותר?
    איך לא מצאו לטוני אדאמס מקום בכל השנים?
    ציינת את ווירה השחקן, מה לגבי וויירה המאמן, אולי מאמן עתידי בסיטי אני חושב, כשנמצא במערכת בקבוצת בת.
    מה עם הנרי? היום עוזר של מרטינז בבלגיה ומעבר להיותו פרשן.

  • יאיר אלון

    ונגר לא הצליח להתאים את עצמו מספיק טוב לכסף הגדול שהביאו איתן שנות ה-2000. הייתה לו הצלחה לא מבוטלת בשנים הראשונות של המילניום, המשך של מה שהשיג בשלהי שנות ה-90 ולאחר מכן די שום דבר.

    אני לא יודע אם זה נכון או לא אבל קראתי פעם באיזשהו מקום שעד ההגעה נדמה לי של אוזיל או משהו כזה ונגר דגל בחוק בו כל השחקנים מקבלים שחקן די דומה. כלומר גם הכוכב של הקבוצה לא מקבל יותר מנניח מאשר פי 2 מאשר הכלבויניק או שאף אחד לא מקבל מעל 100 אלף ליש"ט לשבוע.
    כל ההגבלות האלה, אם אכן היו מעידות עד כמה לקויה הייתה ההתאמה של ונגר לעידן הכסף המפלצתי שעוטף אותנו.

    לגבי השנים האחרונות שהיו כבר ממש גרועות (לא נכון להכליל את כל השנים ללא אליפות באותה קטגוריה לדעתי) זו כבר עקשנות נטו. כל העולם ראה את הנרפות של ארסנל ואת החולשה במשחק ההגנה ורק ונגר בשלו הרגיש שהוא יודע יותר טוב מכולם.

    העמיד קבוצות נהדרות אך יחד עם זאת סיים עם ארסנל בלתי רלוונטית לחלוטין. וכך לטעמי ההיסטוריה תזכור אותו, לא מהגדולים ולא ליצן.

  • Jhkj

    בסופו שך דבר ויירה היה שחקן ענק, ארסנל העפילה גם בלעדיו לגמר ליגת האלופות. על מה שנפל ונגר היה האידיאליזם. אותו אידיאל של הדרך האטרקטיבית בה ארסנל שיחקה והביא לה אליפויות וגרם לי להתאהב בה הוא אותו אידיאל בו דבק במשך כל השנים האלה, וכשהשנים עברו והכדורגל השתנה והתפתח הוא דבק באותו אידיאל. לכן ככל שעברו השנים התוצאות שהשיג היו פחות טובות, ועיין להחזיק עשרים ושתיים שנה על אותה אידיאולוגיה זה ראוי להערצה. שמח שעוזב, ובכל זאת אתגעגע

    • ק.

      האידיאליזם לצד הפרגמטיזם להחזיר את ההשקעה באמירויות, לפני העמדת קבוצה שנלחמת על אליפויות

      • Jhkj

        על להחזיר את ההשקעה מצד אחד כאוהד הייתי רוצה שזה לא יהיה המצב, מצד שני זה התקציב שאתה עובד איתו ולא נשאר לך יותר מלנסות לעשות איתו את המיטב. במשך פרק זמן ניכר מהקריירה הוא אכן הוציא את המיטב, עד שהאידיולוגיה התיישנה

  • ינירדר

    דורפן -

    סליחה על הטרחון הקל אבל היות ואני מסכים עם הכלל -

    דווקא מסי הוא הדוגמא לשחקן שאתה מחפש: 7 אליפויות ו-6 גביעים בעשור שלו בספרד (באלופות הוא עם 4 כמו רונאלדו).

    ולכך בדיוק מתכוון גווארדיולה...

    • אחד שבקושי מבין

      4 זכיות למסי ? ב2006 הזכייה ממש לא עליו. יש לו 3 אם תהיה הוגן (ו2 מהן עם שערוריות שיפוט איומות).
      ולזה בדיוק התכוון דורפן בליגת האלופות אתה פוגש קבוצות בסדר הגודל שלך, בעוד בליגה אתה חייב לאסוף נקודות מול לגאנס, אספניול וג'רונה. באחד מהם מסי טוב(מגדיל יתרון), בעוד בשני הוא לא משהו(שובר שיוויון).

      • Jhkj

        א ביחיד בינו לבין רונאלדו הוא שבר את השיוויון,
        ב' למעט באחרון ובראשון גם רונאלדו לא היה שובר שיוויון.
        ג' במסגרות נוספות כמו קלאסיקו, כדורגל נבחרות או משחקי ליגה אחרים הוא הרבה יותר שיוויון

      • ינירדר

        לא.

        הטענה של דורפן היתה שכדי להצליח, מנג'ר צריך שחקן שובר שוויון, שאם תרצה יהפוך את הקבוצה שלו מטובה למנצחת (ואז הסביר שטעה כשמכר ויירה והביא דוגמאות לשחקנים כאלו ביונייטד).

        אחר כך דורפן הביא את הדוגמא להכרה של פפ בחשיבות של שחקן להצלחה של הקבוצה שלו.

        עד כאן הבנת הנקרא.

        אני הערתי שמסי הוא הדוגמא המושלמת: הוא הביא 7 אליפויות בעשור האחרון. כולן על שמו. ואת זה יודע פפ. וגם דורפן אבל הוא לא אובייקטיבי.

        באלופות זה שווה. ובוא לא נכנס לחפירות הרגילות.

        • אחד שבקושי מבין

          מצחיק שמתוך פוסט שלם על ונגר מצאת חצי משפט על מסי ורונאלדו והיית חייב להגיב עליו.
          העיקר שאתה אומר "בוא לא ניכנס לחפירות הרגילות". קצת צבוע לא ?
          ההייטרים של רונאלדו לא נחים לרגע.

          • ינירדר

            אם כבר, מתוך פוסט שלם על ונגר דווקא דורפן הוא זה שמצא איך להכניס את מסי-רונאלדו..

            למעשה הוא כל כך התעקש להכניס את מסי-רונאלדו, עד כדי שהוא הביא דוגמא בה מוזכר רק מסי והכניס בעצמו את רונאלדו.

  • רומן

    אהה ועוד משהו שוונגר המציא, זה קבוצה אנגלית בלי שחקנים אנגלים, הוא בהחלט אבי השיטה הזאת.
    מאוד מרגש לראות את אוקס צ'מברליין השנה ולראות ששחקן אנגלי יכול לשחק כדורגל (ולא רק לרוץ מהר על הקו).

    • קובי

      תראה את טוטנהאם, תראה הרבה אנגלים משחקים יופי של כדורגל(אבל נאיבים כרגיל)

    • אדם

      צ'לסי של לפני עידן אברמוביץ' היה בה יותר זרים מארסנל. נראה לי שבשלב אחד היה להם רק את דניס וייז כאנגלי בסגל.

  • אמנון א.ק.א. טרנטה

    כשבאים לבחון את ונגר צריך לקחת בחשבון מה היו הדרישות ממנו. ונגר נשאר בתפקידו כל כך הרבה זמן משום שהצליח לרצות את הבוס. הוא שמר על איזון כלכלי בשנות הבניה והמעבר לאצטדיון החדש. בשנותיו הראשונות הוא יצר קבוצה מדהימה ותחרותית שהפכה למותג בינלאומי מצליח (מי רצה בכלל לראות אותם לפניו? בורינג ארסנל). אחר כך הצליח פחות או יותר לשמור על הקבוצה שלו בפרונט של הכדורגל האירופי (ליגת האלופות) למשך שנים רבות ועוד הביא תואר פה ושם. הצלחה כבירה.
    ברגע שכשל להגיע לאלופות נחרץ גורלו.

    • Srtest - ארטסט

      בדיוק. ״עלייתו ונפילתו״ בגלל מבחן המינימום לא המקסימום.

  • פה איתמר

    בתקופתו ענק בין ענקים

  • Selby

    ארסנל 97-99, הקבוצה שאני הכי מעריץ ומכבד באיזשהי תקופת זמן, מלבד יונייטד. ובעיניי גם אחד ההישגים הכי גדולים של פרגוסון היה להכניע את אותה ארסנל, הישג שנחתם סופית רק ב14 לאפריל 1999, בדקה ה109.

  • אבי (תמיכה ביקורתית במוריניו)

    וונגר יירשם בהיסטוריה כאחד מגדולי המנג'רים באנגליה. אם היה פורש לפני כמה שנים היה חוסך לו ולאוהדים טעם חמוץ בפה, אבל גם לבריאן קלאף שכחו די מהר את השנים האחרונות.

  • קירקגור

    תודה על היריבות הענקית. היה עשור שזה פשוט היה נפלא לפחד מהם ולנצח אותם.

  • Mr. Kite

    את עידן ונגר בארסנל צריך לחלק ל-3 תקופות:
    עד 2004
    2004-2014
    2014-2017
    --
    בתקופה הראשונה ונגר הוא מהפכן מיליטנט. הוא מסתער על ארמון החורף ומביא אליפויות ותארים תוך שינוי כללי המשחק של הכדורגל האנגלי. ארסנל שלו, למרות שלא זכתה בתואר אירופי, הייתה לקבוצה האנגלית הראשונה מזה כעשור שחידשה במשהו ברמת הכדורגל.
    בתקופה השנייה ונגר הוא פנטזיונר דון קישוטי. הוא רוצה לנצח בדרך שלו, בכדורגל שלו, בניהול שלו ובביזנס שלו. לארסנל יש קבוצה מעולה ורכה, שהופכת לאט לאט לקבוצה עלובה ורכה.
    בתקופה האחרונה ונגר הוא כבר פרגמטי. זה מתחיל ברכישה של אוזיל וממשיך הלאה. ארסנל אמנם חוזרת לזכות בתארים, אבל מסתבר שלונגר כבר אין את זה. למרות שהסיר מעליו את כל ההגבלות מתקופת הפנטזיונריות שלו, הוא נכשל בלהביא אליפות.

Comments are closed.