היופי במרוצי האופניים האלו שכולם מבינים מה רואים. כמובן שמעטים מתמצאים בנבכי הפלוטון אבל לרכב על אופניים מבאר שבע לאילת במהירות 43 קמ״ש בממוצע זה משהו שלא מצריך הסבר.

כרגיל במירוצי אופניים יושבי המסעדות והבארים במדרחובי אירופה לא יושבים עם הראש נעול אל המסך. רובם מפספסים את תמונות מכתש רמון. זה מזמזם ברקע עד שהרוכבים מגיעים אל הפיניש המדהים. ופתאום כולם מסתובבים. והמלצרים עוצרים את פעילותם. ואנשים שורקים בהתפעלות כשהמובילים נלחמים על מילימטרים.

ועל המסך – אילת!

עיר שהייתי בה המון המון במשך השנים. אחותי בנתה שם את חייה. באמת אחת מערי התיירות הלא מושלמות של העולם. רועש מדי, מסחרי מדי, יקר מדי, שמישהו יעיף כבר את כל המתקנים הצבאיים מקו החוף יקר הערך. אבל על המסך היום היא חגיגית כל כך. האלפים מריעים לרוכבים שבאמת זה לא כל כך משנה שהם לא שמעו מעולם את שמם. העולם מקבל את הניגוד בין המדבר לים. הטקס הבעייתי והאנרכרוניסטי בו שתי יפיפיות מנשקות את המנצח נראה שבא בטוב. מסתבר שהיו גם ציצים בחוץ לאורך המסלול. ויהיה על זה דיון האם ראוי.

ואליה ויויאני הוא מנצח קטע הגרנד-טור הראשון בהיסטוריה של אום ראש-ראש.

לא אירוע הספורט החשוב אי פעם, אבל אני די משוכנע שלמי שצפה בו הוא ממש בלתי נשכח.

והשידור עובר לטור של יורקשייר.

האידיאולוג
״אתה חושב שיש כאן נושא לכתבה?״