זכויות השידור של הפרמייר ליג מגמדות היום כל מה שקיים בכדורגל. הפרס על העפלה או השארות בליגה הזאת גבוה מזכויות השידור של איזשהי קבוצת כדורגל מחוץ לאנגליה מלבד ריאל וברצלונה. והליגה הזו מתגמלת על המקום ה-17 הרבה יותר מכל מקום אחר. אפילו מהמקום הרביעי המיתולוגי.

עניין נוסף. בעוד שחקני ההתקפה הבכירים של העולם עדיין הולכים לכמה קבוצות גדולות מחוץ לבריטניה לשחקני הגנה מעולים ופיסיים אין אפשרות לכסף אפילו קרוב למה שהם יכולים להרוויח באנגליה.

לכן אתה לא תכניע את כל ההגנות הכלכליות הללו באופן קבוע ועקבי בכדורגל התקפי פרימיטיבי. וזה מה שראינו היום ומול ברייטון (גם אם היום היריבה כבר נחלצה מירידה).

וזה לפני המשחק:

יש משפט בספר של ניק הורנבי שאומר משהו בערך כזה: ״לפעמים אני לא מבדיל בין יום שהוא בעצם רע אבל מרגיש טוב בגלל הכדורגל ליום שהוא בעצם טוב אבל מרגיש רע בגלל הכדורגל״. והשבוע האחרון נפל איפשהו באמצע. כי אלכס פרגוסון נמצא מעשית לגמרי מחוץ ״לחיים הפרטיים״ ולגמרי חלק ״מאופרת הסבון של הכדורגל״ – אבל זה לא הרגיש ככה. החשש לחייו ואיכות חייו היה אחד הדברים המוחשיים ביותר שחשתי בכדורגל.

אבל לעת עתה יש בשורות טובות במצב רפואי מאד שידוע כשברירי מאד.

*

המשחק מול ווסט-האם ממילא היה חסר חשיבות. כתבתי כבר פעמים רבות השנה שאני מצפה ממנצ׳סטר יונייטד למשהו שונה לחלוטין ממה שאנחנו רואים השנה ושהפער בין המצוי לרצוי הוא עצום. המנג׳ר הנוכחי משדר שרכש הוא הפתרון ואנשים רבים שאני מסכים לדעתם חושבים ששינוי גישה הוא הפתרון – אבל גם אם מסכימים עם המנג׳ר או עם מבקריו השינוי לא יכול מעשית להתרחש עכשיו. הדברים הללו יחכו לעונה הבאה. בינתיים שיתנו דקות לצעירים או מי שצריכים את הדקות הללו בגלל מונדיאל או מה שלא יהיה.

אז זה משחק לא חשוב חסר חשיבות.

*

אחרי שעשינו כזה אנטי קידום למשחק. משהו היסטורי משמח יותר:

״אתה חושב שיש כאן נושא לכתבה?״
ה-0-1 על ווטפורד. המשחק סיכם את העונה לבדו