לקראת משחק מספר 2

מדוע הייתי בוחר ראשון את טים דאנקן בדראפט של כל השחקנים שאחרי מייקל ג׳ורדן

לברון נשאל אתמול אם יש משהו שהשתנה בצורה בה שומרים עליו מאז שנותיו הראשונות בליגה וענה תשובה מאד כנה. ״היו פעם חלקים במשחק שלי שאפשר היה לא לכבד״. התכוון כנראה לקליעה שלו . זה בעצם נושא שאולי קצת רודף אותו בניתוחים ההיסטורים ואני חושב שמבחינה אנושית עומד לזכותו. הוא למד הכל בעצמו. הוא כמעט מעולם לא שיחק ליד מאמן או שחקן שהוא למד מהם. רק שנותיו במיאמי עם ווייד ופט ריילי שינו אותו והוא חזר משם שחקן אחר.

נראה שבאופן כללי קליבלנד הצליחה לנווט את הנראטיב לכך שהיא קבוצה גמורה והאוויר ייצא ממנה בעקבות ההפסד הכואב במשחק מספר אחד. היא צריכה את העמדה הזו. אפשר גם לפרש את משחק מספר אחד בצורה אחרת: הווריורס לא כל כך גדולים (כרגע, בתמונה של ארבע שנים בוודאי) וקליבלנד לא כל כך חלשה. גם בקליבלנד יש עוד אולסטאר בגמר רביעי שלו והיה טוב (לאב). גם גולדן סטייט מדממת אם דוקרים אותה. אם חסר כוכב או אחד אחר לא מתפקד ככוכב על.

לתחושתי הווריורס עדיין פייבוריטים כבדים. שני כוכבים היסטוריים עדיף מאחד סופר-היסטורי. בעיקר מהבחינה שהמשחק של גולדן סטייט כן יכול לזרום מדומיננטיות של קרי לדומיננטיות של דוראנט. נכון שזה נראה פחות טוב. נכון שזה פחות טוב. אבל אם בידודים של דוראנט זה תכנית ב׳ שלך? לכמעט כל קבוצה בליגה, אם היה לה אותו, בידודים של דוראנט זו תכנית העבודה לעשר שנים.

*

היה לי דיון פרטי בשאלה את מי הייתי בוחר ראשון בדראפט מהשחקנים אחרי ג׳ורדן. וגם אם לברון הוא בקלות השחקן הכי טוב מאז. יש שחקן אחד שהייתי בוחר לפניו. טים דנקן. בוחר אותו לפניו בדראפט אמיתי. לא בכוחות באולסטאר. כי על המאזניים של דנקן צריך להניח הכל. מה עשה לקבוצה. מה אפשר למאמן שלו לעשות. את העובדה שילדים הגיעו מאירופה והפכו לאולסטארים. ואת העובדה שלפחות בNBA לא למד כלום. הוא שלט בקור רוח בסדרת הגמר בעונה השניה שלו.

את זה דווקא אסור להשוות לסדרת הגמר אותה שיחק לברון כי דנקן היה מבוגר ב-3-4 עונות מדנקן בעונה השניה שלו. ולברון שיחק את אותו גמר נגד אחד טים דנקן עם קבוצה בשלה לחלוטין.

אבל בסיכומו של דבר. טים דנקן היה רחוק קליעה אחת בלבד ממאזן ה-0-6 של מייקל ג׳ורדן בגמרים. וכשאתם מעריצים את פופ, ומנשקים את נעליו של ג׳ינובילי – אתם צריכים באמת לשאול כמה סופרסטארים היו גורמים להם להיות כאלו? לפחות לדעתי.

אם עושים כוחות באולסטאר אני בוחר את לברון בלי שאלה הרבה לפני כמעט כולם. ההסתייגות היא שאקיל, כי רק שאקיל לפני שינוי החוקים היה הרסני כמותו. ואגב, כמו לברון, היה צריך ללמוד. וזה עוד דבר בהסתכלות ההיסטורית על לברון. אני שואל את עצמי למה באיזשהי נקודה במהלך הקריירה שלו לא הלך להנהלה ואמר ״אני דורש מאמן על״.

את מי? ממינויים מקוריים כמו יובי בראון או לארי בראון מאד זקנים. אפשר לחשוב על בילי דונובן. זה נשמע כמובן לא הכי רציני כי אנחנו רואים מה עושה בילי דונובן ולא מתפעלים. אבל שוב, זה לא שהסופרסטאר צריך להיות מוכן למאמן. זה צריך להיות סופרסטאר שמשליט במועדון ציות מוחלט וגיבוי מוחלט לחזון של המאמן. מה שעשה מייקל ג׳ורדן. מה שעשה טים דנקן.

*
למה לברון לא עשה זאת? לא רוצה בכלל להכנס לדיונים על אופיו או יועציו כי אלו יהיו ספקולציות בגרוש. אולי זה הרגע לגלות לכם: מעולם לא הייתי יועץ סתרים מצליח לסלבריטאים הגדולים של העולם. צריך גם לומר שהמאמן לא היה בסביבה כמו ג׳קסון או פופ.

אני חושב שהנקודה העיקרית היא כזו. מבחינת תפישת המשחק כולו הוא שחקן הכדורסל הכי חכם ששיחק. למג׳יק היה אולי מוח התקפי מעט טוב יותר, אבל לא הגנתי. ולג׳ורדן הייתה פשוט תפישה בינארית אינטואיטיבית. ״האם הקבוצה מסתדרת או אני צריך עכשיו לשחוט את הבני זונות האלו בעצמי״. זה יתרון מאד גדול להביא את קבלת ההחלטות שלך בזמן אמת למצב בינארי. לג׳ורדן היה מזל מסויים. בעצם מזל גדול. הוא נולד במדינה, צפון קרוליינה, בה יש דת נוצרית ויש אלוהים. ומעליהם יש כדורסל ודין סמית׳. הוא פשוט נלקח לדין סמית׳ וכשעזב אותו היה ג׳ורדן. אף אחד לא שאל אותו איפה ואיך ללמוד כדורסל.

לברון נהנה מהמשחק כמו שחמטאי. נהנה לפתור את הבעיות שנוצרות. נהנה משינויים דרמטיים בהתפתתחויות ובשינויי השמירה. כפי שהוא נהנה מהעסקים שהוא עושה. נהנה ממעורבות בארגון השחקנים. נהנה בלשלוט בכל הדברים שמשפיעים על חייו. הוא אינטלקטואל-סלף-מייד גדול מאד לא רק של המשחק אלא של תרבות המונים ומקומה בחברה האמריקאית.

*

אבל בספורט אני מאמין בדנקן. אני מאמין בEmpowering. בלתת (גם) לאחרים כוח.

חידון מספר 609. גמר הנון בית אלף
ספורט נטו

תגובות

  • אמיתי

    חישבתי ויצא לי שאתה פופ..או. בכל קבוצה אחרת דאנקן לא מגיע לחצי מההשגים שלו. אם כבר ספקולציות

    הגב
    • דורפן

      אז אתה מוזמן להניח את הספקולציות בצד. ולראות רק מה קרה. קליעה מדהימה מנעה ממנו 0-6 בגמרים. סביר.

      הגב
      • אמיתי

        אני אומר בפשטות- יש הגיון (לוגיקה) לקחת את דאנקן ראשון רק אם אתה פופ ושם הקבוצה היא ס״א. לשון אחר- שני הצדדים זכו שם בפיס (וגם ג׳ינובילי ושאר החברה). זה אירגון ומאמן ייחודיים. אתה מסתמך על מה שקרה אבל קרה שם. בכל אופן זו דעתי הצנועה

        הגב
        • שלי

          דנקן היה לוקח אולי אפילו יותר אליפויות בחלק הראשון של הקריירה שלו, בקבוצה שלא פופ המאמן שלה, אבל פופ גם עזר לקריירה של דנקן להיות ארוכה כמו שהיתה, באותה שנה הוא וגרנט היל נפצעו לפני הפלייאוף, גרנט היל שיחק על קרסול דפוק וגמר לעצמו את הקריירה, דנקן ישב וסן אנטוניו הודחה בסיבוב הראשון, וההמשך היה עוד שלוש אליפויות

          הגב
          • אמיתי

            גיל. זה כבר ספקולציה על ספקולציה..אם פופ לא מאמן אותו הם בעניינים בכלל? (בתחילת הקריירה)

            הגב
            • שלי

              טים דנקן, דייוויד רובינזון ושון אליוט היו לוקחים אליפויות גם אם טיירון לו היה המאמן שלהם, לא חושב שיש שאלה בכלל לגבי החלק הראשון של הקריירה, את שוכח איזה שחקן סופר דומיננטי היה טים דנקן הצעיר בעידן בו לשחקן גבוה היה יתרון אדיר, עד ששאק השתלט על הליגה, וזה אחרי שאקים היה הדומיננטי בתקופה שג'ורדן נח

            • אמיתי

              גיל. לא מתיימר לזכור עד כדי כך אבל אפשר לשאול את זה בוורסיה עדכנית- ג"ס משחקת כמו שהיא משחקת ולוקחת תארים ללא קר? אני לא ככ בטוח..הייתי אומר שחלק נכבד בירידה ביכולת שלהם הוא עליו

            • שלי

              מסכים שגולדן סטייט לא, אבל סן אנטוניו של דנקן בשנים הראשונות שיחקה כמעט כמו כל קבוצה אחרת בליגה, זה מה שיפה בפופ, שבניגוד לג'קסון הוא בעל גמישות מחשבתית ולא פילוסופיה מקובעת, הוא תופר את החליפה לשחקנים שיש לו, עם השחקנים שהיו לו כלומר עם דנקן בשיאו, לא היה צריך שום קוסם

            • איציק

              את סטף, קלי וגרין היה צריך לגדל. הם לא היו אולסטארים. רובינסון היה סחקן על בהתקפה ויורת מזה בהתקפה, שון אליוט היה סטאר רציני ודאנקן הגיע בשל לגמרי. אחד הדברים המדהימים בשנה הראשונה של דאנקן שסופר סטאר ענק שהוא גם גבוה שמשחק מתחת לסל הבין שצריך לתת את הבמה לכוכב הצעיר שהגיע ונתן לדאנקן את הבמה. אישיות מאד נדירה. לא מכיר עוד שחקן פרט לרובינסון שהיה מתנהג כך (ללא קשר לפופ, ואולי עם קשר לפופ). הם היו שלישיה בשלה לאליפות גם עם מאמן הרבה יותר חלש מפופ כנראה, אבל נוכחותו של פופ לבטח לא הזיקה.

    • שלי

      אם זה פופ, למה הוא לא הצליח לייצר בסן אנטוניו קבוצה שלוקחת אליפויות ברציפות? צריך להזכיר שהם הודחו שנה אחרי האליפות האחרונה של דנקן בסיבוב הראשון מול הקליפרס עם פול פצוע? מה סן אנטוניו עושה השנה אחרי הפרישה של דנקן? מה עשתה שנה שעברה? פופ מאמן ענק, הוא לא היה מגיע לדרגה שהגיע אליה בלי טים דנקן

      הגב
      • מתן גילור

        בשנה שעברה הם הגיעו לגמר המערב והובילו במשחק הראשון בחוץ 20 הפרש עד שהכוכב שלהם נפצע.

        הגב
  • שלי

    בדיוק מה שחשבתי עליו לפני כמה ימים, והגעתי לאותה תשובה. ג'ף ואן גנדי נתן תשובה יפה משלו, הוא אמר שכרגע לקארים יש את הקריירה הגדולה ביותר, אבל סיכוי טוב שלברון יעקוף אותו. אבל, אם צריך לבחור את השחקן שאיתו תתחיל את הקבוצה שלך (משהו כמו בחירה ראשונה בדראפט) אין לו ספק שהיה בוחר בג'ורדן בגלל שהוא שלט בתקופה בה הכללים של הליגה לא נתנו לשחקן חוץ את המרחב שיש לו כיום, הוא לא ראה מעולם שחקן כזה, ומאמין שגם לא יראה. טים דנקן מבחינתי הוא אכן מספר 2 בדראפט הזה, אבל יש מצב שסטף קרי יתקרב אליו, גם הוא מיוחד מאוד בכך שהוא סופרסטאר שמכפיף את עצמו למה שהקבוצה צריכה ממנו, וגורם גם לכל האחרים להיות כאלה, אפילו לדוראנט.

    הגב
    • דורפן

      סטף לא יכול להיות 2 - כי אתה צריך להביא בחשבון ששנות השיא שלו יהיו קצרות יותר ומה כמות הסטטיסטיקה שיעמיס (רק 2 MVP כמה אליפוית ו-25 אלף נקודות). אבל מבחינת האופי והפיכתו לחזון של מועדון כן.

      הגב
    • עומרי

      אני אומר את זה שנים - ההבדל בין ג'ורדן ללברון בקליפת אגוז זה שג'ורדן זרק את דאג קולינס בשביל פיל ג'קסון.
      לברון מנגד דרש את טיירון לו.

      לגבי הגמר הזה - הנראטיב שלקאבס אין סיכוי משרת היטב את לברון, אבל הוא שגוי.

      איך לוקחים 6 אליפויות? מנצחים קבוצות חזקות שמראות פגיעות.
      אין תירוצים. Collect dem rings.

      הגב
  • ניינר / ווריור

    כשאתה כותב שני שחקנים היסטוריים אתה מתכוון לסטף וקליי, כן? מדהים אותי כמה קליי אנדרייטד

    הגב
    • רונן דורפן

      קליי הוא הול אוף פיימר. קארי ודוראנט הם שחקנים שהיו MVP. זה יותר

      הגב
  • רונן דורפן

    וכל האנטי-דוראנט שהתפרץ בעקבות משחק אחד של 26 נקודות... צריך לשים בפרופורציה. הוא השחקן השני אחרי ג׳ורדן שאני נותן לו את הכדור בשניה ה21 וחצי של ההתקפה

    הגב
    • עומרי

      דוראנט נותן פלייאוף שהופך את הדיון לגביו מול לברון שפשה בשנתיים האחרונות למגוחך יותר מדרקסלר-ג'ורדן בתחילת הניינטיז.

      סקורר היסטורי, שחקן טופ5 בליגה. שום קשר ללברון.

      הגב
    • איציק

      גם מול יוסטון דוראנט היה יותר מידי עסוק בעצמו. היו לו משחקים טובים שהביאו ניצחון והיו לו משחקים רעים והוא עדיין לא שיחרר וכפה את עצמו על המשחק בניסיון ללכת לבד. סטף כשלא הולך יודע לעזור לקבוצה בדרכים רבות. זה לא אומר שלא יכול לכל אחד להיות ערב קליעה גרוע, השאלה היא מה אתה עושה עם זה.

      הגב
  • אלון3131

    אני חושב שאתם מאוד מזלזלים בכמה מועדון מסריח זה הקליבלנד קאבלירס.
    מחוסר היכולת להעמיד קבוצה מנצחת ומאמן נורמלי סביב לברון ה"ילד"(ואל תגידו לי שכבר בגיל 24 הוא שלט במועדון). דרך הקדנציה השנייה של לברון שמלאה במהלכים נפלאים כמו פיטור גריפין יומיים לפני הדראפט או חוסר היכולת הכל כך בסיסית להגיד לאדון קיירי, "אדוני אתה תחת חוזה, תכנס עכשיו לחדר עם לברון ותמצאו דרך להסתדר לעוד שנה".
    מהמכתב ההזוי נגד לברון ב2010 ועד המכתב ההזוי שבטח יהיה שלברון יעזוב שוב.

    סביב דאנקן, שהוא אחד השחקנים האהובים עליי בכל הזמנים, מעבר לפופוביץ' הייתה מערכת חזקה ונפלאה. אפשר להכנס פה לדיוני ביצה ותרנגולת, אבל הספרס היה מועדון מאוד יציב מכובד ומוערך גם לפני דאנקן. אין ספק שדאנקן לא הרס ואף שיפר פלאים את המצב. אבל שיגיד תודה שלא נחת במועדון כמו הקאבלירס.

    אני באמת מאמין בצורה אולי תמימה שבמערכת נורמלית יותר לברון לא היה כזה קונטרול פריק והנרטיב הזה שהוא בונה את הקבוצה ומחריב מאמנים לא היה קיים, אני מאמין בזה כי יש לזה הוכחה, בשנים שלו במיאמי תחת ריילי ומאמן טוב לא היו את השטויות האלה.

    לגבי דראפט כל הזמנים? לא רע להיות מקום שלישי מאחורי דאנקן וג'ורדן. אני אישית עדיין בוחר בדראפט דימיוני כזה את לברון מקום שני, אבל דאנקן וגם שאקיל זה בחירות ראויות.

    הגב
    • דורפן

      אני מסכים איתך. הכל היה פרוש בפני מייקל. היה ברור שהוא הולך לדין סמית׳ וזה הנחה את ערכי הכדורסל שלו. אבל עניין אחר: הוא גם הגיע למועדון ועיר ספורט מסריחים של עזים וקללות וסכסוכים.

      הגב
      • אלון3131

        יכול להיות, אני ממש לא מכיר את שיקאגו בולס של לפני ג'ורדן.
        אבל בסוף יש פה עניין של מזל. ג'ורדן היה מגלומן לא קטן, רצה המזל והבחור ההזוי שהחליף את קולינס קראו לו פיל ג'קסון, נכון שג'ורדן "הועיל בטובו" להסתדר איתו וללמוד ממנו, אבל באותה מידה יכל להגיע לו מייק בראון.

        כנ"ל מג'יק ש"העיף" מאמן וקיבל במקום עוזר מאמן רוקי שרק במקרה התגלה בתור פט ריילי.
        כנ"ל טים דאנקן שנפל לחיקו של פפוביץ'.

        לברון "נתן" כל צ'אנס למאמנים שהיו לו, היה 3 שנים בתור ילד עם פול סילאס שלא עשה כלום אחר כך בקריירה שלו.
        אחר כך היה 5 שנים עם מייק בראון שכשל והפך חזרה להיות עוזר מאמן.

        אומנם מה שרשמת זה בצורה יותר עדינה, אבל זה מתקשר למה שאלפסי כתב, שליד לברון לא צומח דשא. ומצטער אני פשוט לא רואה הכוחות לדבר הזה, בעולם היפותטי אפשר להגיד שמייק בראון מגיע למאמן את מייקל ג'ורדן והופך לפיל ג'קסון בעצמו. אבל זה עולם מאוד היפוטטי.

        הגב
        • ניצן פלד

          אלון3131
          כמה קל לשכתב את ההיסטוריה
          ג'ורדן "קיבל בפוקס" את ג'קסון (לא - ג'קסון היה העוזר שג'ורדן *רצה* שיחליף את קולינס, למרות שג'ורדן וקולינס הסתדרו מצוין)
          ג'ורדן "הואיל בטובו" להקשיב או לקבל את ג'קסון או מה שלא כתבת שם (לא - הוא הוביל קבוצה צעירה ובבנייה לקבל את ג'קסון ואת השיטה המוזרה שהוא הביא איתו, למרות שהיא הוציאה לג'ורדן את הכדור מהיד קצת, הורידה לו את הזריקות ואת באסיסטים, אבל עזרה להעצים את כל היתר. לברון לא עשה משהו קבוצתי כזה בחייו)

          בקיצור ג'ורדן יצר את המציאות בה ג'קסון ופיפן הם גדולי עולם היסטוריים. לברון לא עשה את זה עם אף אחד. וזו המציאות היחידה שאנחנו חיים בה.

          *כל היתר* ספקולציות.

          הגב
        • shadow

          אלון לפעמים אני תוהה לעצמי אם אתה מנסה להטריל או שסתם אין לך ידע באנבייאיי שמלפני שנות ה2000. אתה רושם כל מני דברים שחלקם לא נכונים כמו מה שרשמת על הספרס. חלקם האחר נכון אבל המסקנות שאתה מסיק מהן נראות בערך כמו 1+1=2 אז 2+2=5
          ואני תכיף אוסיף תגובה למטה על מה הנקודה שבה נגע דורפן לגבי כוכב ומאמן וההפריה בינהם.

          הגב
          • אלון3131

            שמע,לא נעים לי להתבכיין אבל אתה הופך בשבילי את הדיונים פה למאוד לא נעימים. בתקופה האחרונה שמעתי ממך מאריך,חסר ידע, בכיין(בכמה מקרים). אז איתך סיימתי.
            לא באתי לפה לריב בטח לא על זוטות כמו כמה טוב לברון ג'יימס...

            הגב
            • shadow

              ראיתי את זה יותר כמו טראש טוק של טוקבקיסטים ספורטיבים. לא הייתה כוונה לפגוע. גם אתה משתמש לא מעט בביטויים חריפים כמו מועדון מסריח, מאמן הזוי ואני בטוח שגם כלפי הוטחו כל מני פנינים לא יודע אם גם אתה כי אני לא מנהל פנקס. לי באופן אישי זה לא מפריע כי מבחינתי פה כולם הם כמו דמויות בהצגה אינטרנטית. אני לא מכיר אותך או אף אחד אחר באופן אישי וגם אותי אף אחד לא מכיר. בכל אופן יצאתי קצת פרנקו אז אני מתנצל אם נפגעת ובטח שלא מעוניין להרוס לך את ההנאה מהדיונים.

  • אלעדכ

    אני זוכר פוסט ישן שלך שעסק בדאנקן, ומשפט אחד שדי תמצת את הכל:
    "אף פעם לא שמעתי מישהו מדבר על צוות מסייע בהקשר של טים דאנקן".
    בכלל, "צוות מסייע" זה צירוף מילים בזוי שמקטין מאוד חבורה של שחקני על שנמנים על הטובים בעולם בעבודה שלהם.

    הגב
  • תום

    זה כבר נאמר בצורה שונה בחלק מהתגובות:
    הבעיה עם דאנקן, שאצלו קשה יותר לחלק את הקרדיט בינו לבין פופ.
    ( אגב מבחינתי זה גם תופס לבריידי-בליצ'ק).

    אצל לברון לדעתי תתקשה למצוא מישהו שיעניק אחוז השפעה משמעותי לאחד המאמנים שלו, שהטוב ביניהם היה ספולסטרה שהוא אמנם מצוין, אבל עדיין הייתי מחלק את ההשפעה של שניהם על האליפויות במיאמי ל-95-5 לטובת לברון.

    אני מסכים שלברון אחראי במישרין ובעקיפין על כך שיש לו צוות מסייע כ"כ עלוב ביחס לפיינליסטית, אבל עדיין, במצב הנתון - אני לא רואה אף אחד לוקח קבוצה כזאת לאן שהוא לקח אותה.
    השחקן הכי שלם ששיחק את המשחק. אבולוציוני.

    הגב
  • שחר

    תודה על הטור.
    אני הייתי בוחר ראשון את ביל ראסל, שיכול לבנות שושלת של 10 שנים (דאנקן דומה לו בהרבה מובנים -גם בחירה גבוהה מאד), לברון שיתן לקבוצה 15 שנה בצמרת אם יהיה ניהול נורמלי, ג'ורדן שיתן 5 אליפויות בסוף בכל קבוצה, וכמובן קארים, שאק, בירד ומג'יק ודר' ג'יי, שהיה לוקח כמה אליפויות ובונה שחקנים אם לא היה בשנותיו הכי טובות ב אב"א.

    לגבי דוראנט, מסכים שלשחק עליו בבידודים זה שני רק לג'ורדן, עושה נקודות בכל צורה אפשרית (עוד ישתפר בחוסן מנטאלי וזיהוי כושרו באותו רגע). קארי - מנהיג טבעי בסגנון שלו, מזכיר קצת את מג'יק באופי, נכס אדיר לקבוצה גם כשהכדרור יהיה פחות זריז בעוד כמה שנים. לקליי קשה למצוא מקבילה בפוזיציה שלו בתוך התלכיד וחוסר האגו האישי, אולי אנדרו טוני? מקהייל?

    הגב
    • אמיתי

      לי קפץ וורת׳י. שחקן אדיר

      הגב
    • רן הנרגן

      צודק שחר. תמיד בדיונים שכאלו שוכחים את ביל ראסל. הבן אדם הוביל קבוצה ל 9 אליפויות רצופות ואז עוד שתים. אמנם זמנים אחרים אבל ראבק. 11 אליפויות

      הגב
  • פרילי

    לפי מה שקראתי עד עכשיו על לברון,כולל טור של דסקל שהוא הלך לאיזה מאמן אישי יהודי שאמר לו במה הוא לא טוב ומה הוא צריך לשפר והוא קיבל את זה לגמרי, הבן אדם באמת תמיד מנסה ללמוד, לפי דעתי יש לו יכולת לראות את התמונה הכוללת אבל יותר מזה יש לו אמונה שהוא יכול לנצח כל קבוצה לא משנה מי איתו כי המון זה פסיכולוגיה וגם בהשפעה על אחרים הוא לא רע בכלל, אין ספק שהוא לא קיבל רק גוף מושלם לכדורסל אלא גם הרבה שכל. מזכיר לי סיפור שקראתי בעלון לשבת האחרון, (להבדיל אלף אלפי הבדלות) החזון איש זצ"ל גדול הדור היה הולך כל יום בפרדס מסיבות רפואיות, ראה אותו שם מישהו באופן קבוע ואמר לו מה אתה מסתובב פה כל יום תקרא קצת פרקי תהילים במקום לבזבז את הזמן, אחרי תקופה הבן אדם הגיע אליו לקבל ברכה וישר התנצל על מה שאמר, החזון איש אמר לו מה אתה מתנצל מאז שאמרת לי את זה אני מקפיד לעשות את זה כל יום.

    הגב
    • Srtest - ארטסט

      פרילי, לברון תמיד מאוד מאוד מעריך ומכבד את המאמנים שאין להם סיי עליו. אין לי צל של ספק שהוא היה מקרב את פופ לגובה של לו...

      הגב
  • Srtest - ארטסט

    בואו ניקח שני צירי זמן - הציר של לברון והציר של מייקל.

    הו דה פאק איז פיל ג'קסון וטקס ווינטר עם התקפת המשולש המצחיקה שלו? ופיל? כהן הוודו עם הניו-אייג' והלחשים האינדיאניים? => פאסט פורוורד ג'קסון כותב ספר על 11 אליפויות. במה שמתחולל בתוך הספר ישנו אחד בשם מייקל.

    הטיימליין של לברון - לוקח 7 שנים קבוצה ומועדון בינוניים ולא הולך. 7 שנים ואז כשהוא עוזב כולם מתנפלים עליו. חיכה 7 שנים לאיזה סקוטי או כהן וודו ולא הגיע. האחד באותו שלב על המועדון. השני? תשאלו את סילאס. טוב נו לפחות הוא מגיע למיאמי ושמה פט ריילי נכנס בו. אגב בשיאו ולפני הפציעות תפסתי מדוויין וייד שחקן טוב יותר. חשבתי שהוא הטוב ביותר שראיתי מאז מייקל. מהירות וכוח מתפרץ שאני לא זוכר יחד עם סקורר ברמה הכי גבוהה.

    לבוא ולהגיד משהו על ההחטאה היא של דנקן כאילו היא כלום מסתדר לי עם הניסיון להפוך את ג'ינובילי למישהו שיגידו עליו שהוא אנדרייטד אח"כ כשלא תהיה לכך משמעות. אז לא נחכה לאח"כ - ג'ינובילי הוא היישום המובהק ביותר לחזון של מאמן. בשיאו היה המבצע בין ה-2 הטובים בליגה. שחקן של שני הצדדים. לזכותו של פופוביץ' שידע להשתמש בו כגיים צ'יינג'ר בכל מיני סיטואציות.

    בסופו של דבר כל אחד מואשם במשהו לא מוצדק. לברון אכן נתן הרבה לקליבלנד לפני שעבר למקום ווינרי יותר. סן אנטוניו הדיחה את הקבוצה המרגשת של דטרויט ולארי בראון (בלי דנקן אחד לרפואה!!!) בגלל טעות אנוש שהיא בן האנוש שהוא ראשיד ווטלאס ועם שיטה עוד יותר טובה של קבוצה, שיטה ושלושה שחקנים בעלי ערך מוסף על השיטה, משהו שבראון לא השכיל להבין משנותיו עם אייברסון כדי לייצר שושלת. סן אנטוניו כארגון ומאמן ושלישייה ושיטה שהם הכל בסוף תלויים בזריקה של דנקן ממטר וחצי? אז כן, הם תלויים והיא יצאה החוצה. אותו מועדון שידע להביא את הורי בשביל סלי הניצחון היחידניים שלו נתקל במועדון אחר שעשה זאת עם ריי אלן. מאוד מעניינת ההשוואה בין דנקן ללברון מהיבט אחר. דנקן כחלק משלישייה ושיטה ומאמן ודרך הפסיד ללברוניזם ואז ניצח אותו. לברון בקליבלנד הפסיד לבוסטון עם שלישייה ושיטה ומאמן (שלא הוכיח את עצמו מאז אבל היה מספיק טוב כדי להדיח את פופ) ועוזר מאמן דומיננטי בהגנה.

    לסיכום:

    למייקל היה את סקוטי והוא היווה רכיב משמעותי בהפיכתו של כהן הוודו לאחד הגדולים בהיסטוריה.
    ללברון לא היה את סקוטי אז בסוף מהעצבים הוא לקח את בארקלי... סתאם סתאם, סטף קארי ודוראנט זה כמו שג'ורדן ייקח את בארקלי. הוא הסתפק בקרל מלון.

    בכל אופן הטכנה שללברון יש חבורה של עגלות היא טענה שאני מכיר מאז תחילת הקריירה שלו והיא תקפה רק לשבע השנים הרעות שאחרי שעזב עם כל הסיבות המוצדקות והלא מוצדקות (והותקף על המוצדקות) אין בה שום תוקף. כשאתה כלום ושום דבר ברעיון הזה של ספורט קבוצתי אז אתה לא תהיה אול אין כשהכדור מאוד חשוב בדקות האחרונות.

    לכן דנקן הוא יותר שיטה ודרך כי דנקן היה חלק מהיכולת של ג'ינובילי להיות מכריע. היכולת של לברון להיות מכריע כשהוא לא עם הכדור עברה לבוסטון ונפצעה כפי שהיה סביר שיקרה.

    ג'יי אר אחלה שחקן ששיניתי את דעתי עליו והוא ממצה את יכולותיו הכדורסלניות והאנושיות. לאב הוא אולאראונדר שנולד לליגה הזו. דאבל טי הוא ערך מוסף אדיר במאני טיים של העונה ואם הוא נשאר נגר-על אז מה? כאן אין לברון? שאגב עושה בסגל ובמועדון כל מה שהוא רוצה. גם סקוטי ורודמן וקוקוץ' והארפר היו אחלה שחקנים. השאלה איך הם היו אחלה שחקנים. כאלה שיזכרו אותם כשידברו על הבולס. כמו שיזכרו את המאמן של דנקן. כמו שפחות יזכרו את הגיבורים של גולדן-סטייט ורק היותה "קבוצה היסטורית".

    הגב
  • איציק

    אני לא בטוח שלמג'יק או בירד היה מוח כדורסל פחות טוב מלברון בהגנה. ראשית לברון לא שחקן על בהגנה, שנית אני חושב שהם הבינו הגנה לא פחות טוב ממנו, רק היכולות פיזיות שלהם לא אפשרו לממש את מה שלברון יכול. זה לא מוריד מההבנה של לברון, פשוט לא צריך להוריד מההבנה שלהם. לגבי מי לקחת שני בדראפט אחרי ג'ורדן זו שאלה של מה אתה מחפש. אם אתה מחפש קבוצה שתצמח ותתפקד כקבוצה, אז כמובן שדאנקן עדיף על לברון. אם אתה מחפש קונטנדרית אינסטאנט ולא משנה מי זורקים בסל יחד איתו, אז לברון. עם לברון לא תוכל לתחזק קבוצה אבל כל הזמן תהייה מועמד, ובחלק מהמקרים גם תזכה. עם דאנקן אתה בונה קבוצה שגם תהייה קונטנדרית אבל כשיעזוב יהיה על מה לסמוך. תהייה תקופת מעבר אבל גם יהיה בסיס, להבדיל מהפרורים שישארו אחרי לברון. כלומר אם אתה מסתכל על הצלחה לשנה הנוכחית אולי הייתי לוקח את לברון. אם אתה מסתכל על תהליך שגם יוכל להימשך אחרי זה, אז בוודאי דאנקן. שאקיל זה לא לבנות לא להרוס, הוא מגיע, עושה שמות, לא מביא, לא זורק, לא חוסם התקדמות של אף אחד. כשהולך, מה שנשאר זה מה יש, כאשר מתחת לסל נשאר בור גדול.

    הגב
  • הממזר של סטוקטון

    לברון הכי רחוק מהתפתחות שחמטאית.

    ושאלילת השחמט קאיסה תסלח לי על ההשוואה שאינה עושה חסד, ושאני הולך לעשות עכשיו לאחד מגדוליה,
    ואחד אהובים עלי ביותר.
    אבל אם אני צריך להשוות את לברון לשחמטאי כלשהו,
    אז זהו כנראה מיכאל טל - טקטיקה רבת עוצמה, אך נעדרת עומק אסטרטגי יחסי
    (אצל טל זה נבע מבחירה לסיבוכיות העמדה, אופי הרפתקני, וכנראה גם השילוב של וודקה ומורפיום לא הזיק..))
    ברגע שהמשחק הפך יותר פוזיציוני עם החזרה של בוטביניק לשולחן השרטוטים אחרי איבוד הכתר ב1960,
    הרימאץ' ב1961 הפך לגיים אובר. אחרי קרפוב ופישר נשאר לנו רק להיזכר בערגה בהקרבות מאסטרפיס שטל השאיר אחריו, אבל ברור שזה שייך לתקופה רומנטית אחרת (היום אמנם, תוכנת הAI אלפא זירו אמנם כן הראתה יכולת הקרבה בפתיחות שחמט מול מנוע השחמט הטוב בעולם סטוקפיש, אך מדובר יותר על הקרבות אסטרטגיות, פוזיציוניות לטווח ארוך מאשר הקרבות טקטיות)
    ז"א לברון משחק משחק של מט במהלך 1, (אני מכדרר עד שמישהו יתפנה לי לאסיסט) שזה נחמד
    ויש הרבה חידות "מט במהלך 1" כאלו לילדים, אך זה לא באמת המהות והessence של השחמט.
    בעוד ש ג"ס של קארי וס"א של דאנקן שהזכרת משחקות מט ב-3-5-7 מהלכים, (שנת 2014 למשל..היתה טובה לשחמט הכדורסלני, פחות לרב האמן לברון ג'יימס..)מה שדוחף את התיאוריה של ה X Y בכדורסל קדימה.
    ולכן הם, הם השחמטאים האמיתיים.

    הגב
    • שחר

      ההשוואה בין לברון לג'ורדן מזכירה את ההשוואות בין האלוף הנוכחי בשחמט קרלסן לבין קספרוב.
      קספרוב, כמו ג'ורדן, היה סופר פרפקציוניסט, שהיה חשוב לו להצליח בכל טורניר ובכל משחק, קצת כמו ג'ורדן שאם היה מפסיד סדרת גמר היה נכנס למרה שחורה, ראו למשל אחרי ההחטאה שלו בסדרה מול הלייקרס במשחק הראשון.
      קרלסן נחשב לטוב בעולם כבר 9-10 שנים בפער, אבל זה לא כמו בתקופה של קספרוב. מרשה לעצמו לנסות נסיונות חדשים, להשתעשע בטורנירי בליץ בקצב מהיר וכדומה. האמת היא שזה דור אחר. קרלסן פחות זוהר מקספרוב, אבל בסוף הקריירה כנראה יזכה ביותר טורנירים, וגם המד-כושר השחמטאי שלו יותר גבוה.

      נושא אחר, זה שג'ורדן פרש לשנתיים לא קצת מוריד מהקליים שלו להכי טוב בכל הזמנים ללא עוררין (על ידי כמה אנשים)?
      דאנקן פרש לשנתיים? ביל ראסל? מג'יק?

      אגב, בובי פישר אלוף העולם בשחמט היה בפיק הכי גבוה בהיסטוריה למשך שנתיים, ואז פרש, קשה למצוא מקבילה למשהו כזה, אולי מישהו כמו רונלדיניו, או אם תרצו רוני קלדרון (ביחס לארץ)

      הגב
      • איציק

        אני לא חושב שמד הכושר בשחמט הוא מדד להשוואה. אתה לא משווה את התוצאה של אוונס מול זו של בולט כדי לקבוע גדולה ב-100 מטר. בבליץ אני לא בטוח שקספארוב היה בתקופתו פחות טוב מקארלסון היום ומבחינת אחוזי הצלחה קאספרוב עלה על קרלסון (אולי בגלל הצורך האובססיבי לנצח כמו אצל ג'ורדן). עם כל הכבוד לקרלסון הוא כנראה לעולם לא יהיה ג'ורדן, כמו שלברון לעולם לא יהיה קאספרוב.

        הגב
        • שחר

          הם אנשים שונים. מד כושר מהעבר מקובל להוסיף "אינפלציה" של 3 נקודות לשנה. אז אם נניח קספרוב היה 2850 בשנת 2000, זה באזור ה 2900 היום. קרלסן בשיאו גם כמו 2900 היום. פישר 2915. זו אחת האפשרויות. יש גם את הצ'ס מטריקס שמשווה באופן יותר ישיר בין אנשים מתקופות שונות.
          קרלסן יוכל לעלות על קספרוב בכמה פרמטרים, כמו מספר הטורנירים שיכה, מספר הדו קרבות על אליפות עולם שיזכה וכו'.
          כמו שלברון יעבור את ג'ורדן במספר הגמרים וברוב הגדול של הסטטיסטיקות. אם הוא עובר נניח לפילדלפיה יש מצב שיגיע גם ל 6 אליפויות.

          הגב
          • איציק

            יש פרמטר אחד שלברון בחיים לא יוכל לעבור את ג'ורדן, 100% הצלחה בסדרות גמר (ולא שהייתה לג'ורדן סדרה אחת בלבד) :-)

            הגב
  • זיגי

    מייקל ג'ורדן נולד בברוקלין

    הגב
    • דורפן

      נכון :-) והוא הכי לא ברוקלין שיש

      הגב
      • yaron

        כי הוא רק נולד שם :-)

        הגב
  • יוסי

    לברון שחקן אדיר, אבל קשה מאוד לחבב אותו. אחרי שסטף עושה מהלך יפה הוא עושה שריר בחצי הומור, או רוקד את הריקודים המביכים שלו. כשלברון עושה מהלך יפה הוא מנפח את כל הגוף שלו ועושה פרצוף מפחיד של אלפא מייל שמאותת לחברי השבט לא להתקרב אליו כי הוא יהרוג אותם. ללברון ברור לגמרי שכל מה שחשוב זה הוא, ושכולם מסביבו קיימים כדי לשרת אותו ואת גדולתו. בכל ראיון שלו הוא מסביר שהוא המנהיג ואי-אפשר, פשוט אי-אפשר, למצוא אצלו טיפת צניעות או מבוכה. לדוראנט, תומפסון וקארי אין ראיון אחד שלא מתפלקת להם לרגע איזו טיפת צניעות, איזו הבעת פנים נבוכה, ביישנית, אשמה.

    הגב
    • רוני

      זה עניין של נקודת מבט. אני חושב שקארי הוא אחד השחצנים הגדולים ואחרי כל שלשה שלו הוא עושה פרצוף/פוזה ולועס את מגן השיניים שלו. תראה למשל את הריקוד המטופש שלו מול יוסטון או החגיגה לפני המחצית במשחק ביום שישי. אני גם לא חושב שהוא כזה גדול/היסטורי, הוא קולע ברצפים מטורפים כאלה, וחושב שהוא מלך ואז מחטיא כמות דיי דומה של זריקות משוגעות ולא קשורות. לא תראה את כריס פול עושה את הפוזות שלו (מלבד כשהוא לועג לו כמובן) למרות שפול נתן סדרה עצומה בגמר המערב, הרבה יותר טוב מקארי.
      לברון עושה פוזות גם כן, כולם שם חולי אגו לדעתי, אבל לפחות יש לו על מה, הוא מוביל קבוצת גלמים ונותן משחקים עצומים כולל בקלאץ׳ במשך פליאוף שלם (קארי לדעתי קלע סל קלאץ׳ ראשון בקריירה במשחק ביום שישי). באופן אישי אני גם מעריך אותו על זה שהוא לא יצא משוגע לחלוטין/התאבד אחרי שמגיל שש עשרה אומרים לו שהוא הנבחר, זה פשוט לחץ בלתי אפשרי להיות בו. בקיצור, קליבלנד רוקס!

      הגב
  • ניינר / ווריור

    אני בוחר שני את לארי כי אין בעולם בו זונה שמנצח שילוב של שני הווינרים האלה

    הגב
    • אביאל

      ממ לארי בירד שיחק לפני ג׳ורדן.

      הגב
  • אורי

    בדראפט דמיוני, הבחירה הראשונה אחרי מייקל היא מג'יק או שאקיל. אחכ לברון ודאנקן.

    הגב
  • NoOne

    גם אני הייתי בוחר את דאנקן שני , אחרי לברון

    הגב
    • איציק

      ג'וני, 1+

      הגב
    • ניצן נ.

      NoOne, הייתי בטוח שתכתוב אייברסון :)

      הגב
    • yaron

      אם אני שיקגו ויש לי את שתי הבחירות הראשונות אז זה לגמרי פיפן :-)
      אם אני לא, אז רק שאקיל.

      הגב
  • סתם מישהו

    לא אוהב את כל ההאדרה הזו סביב דאנקן. אתם גורמים לזה להישמע כאילו כל הrecruitment האדיר של הספרס נבע מדאנקן והוא בחר בעצמו את פארקר, ג'ינובילי ושלל הגניבות של הספרס. בסוף הוא היה שחקן מעולה שהיה במערכת הספורט הכי טובה בספורט האמריקאי תחת אחד המאמנים הגדולים בהיסטוריה (שכמו שאמרו, שנה שעברה בלי כלום עשה גמר מערב עד שלאונרד נפצע). לא קרוב מקצועית ללברון.

    לא צריך לסגל לו תכונות מיסטיות, זה סתם נשמע יומרני ומגוחך.

    הגב
    • איציק

      זה בדיוק מה שאני אומר, לא צריך לסגל ללברון תכונות מיסטיות, זה סתם נשמע יומרני ומגוחך.

      הגב
      • סתם מישהו

        לא רואה מה מיסטי באחד השחקנים הגדולים בהיסטוריה שנותן פלייאוף מטורף וסוחב חבורה של כלום.

        הגב
        • איציק

          המיסטי זה שעושים ממנו מה שהוא לא (וכן, הוא נותן הופעות היראויות השנה). דאנקן כנראה מספר 4 הכי גדול בכול הזמנים, אז כנראה גם הוא לא בסוף הרשימה. אף אחד לא משווה מי באופן אישי גדול יותר, אך מה לעשות, יש לו תכונות שללברון לא היו, אין ולא יהיו. לא מיסטי ולא בלתי מפוענח, רק תכונה שהייתה לדאנקן בשפע, וללברון אין בשיט.

          הגב
    • ניצן פלד

      מה היה פופ לפני דאנקן?
      מה היה ג'ינובילי לפני דאנקן?
      מה היה פרקר לפני דאנקן?
      מה היה מועדון הספרס לפני דאנקן?

      הגב
      • איציק

        זה לא לגמרי מדוייק, הבנייה של פופ החלה עוד עם דויד רובינסון ודאנקן היה הלבנה החסרה. כמובן שהם גדלו יחד אבל אי אפשר לזלזל ביכולות הפופ לפני הגעת דאנקן.

        הגב
      • סתם מישהו

        זה מאוד בעייתי להגיד מה היו פארקר וג'ינובילי "לפני דאנקן" בהתחשב בכך שהם הגיעו לNBA ישר לספרס ובילו את כל השנים הטובות שלהם לידו. זה לא שהם הסתובבו בליגה בתור שחקנים סתמיים ופתאום פרצו לידו. ושוב אני לא מבין למה מייחסים לדאנקן הצלחות אדירות של הצוות המקצועי והניהולי - לא דאנקן אימן את הספרס, לא דאנקן בחר שחקנים בדראפט ולא דאנקן גנב את קוואי מאינדיאנה תמורת ג'ורג' היל. או שכן?

        אותו דבר לגבי פופ, זה לא שהוא אימן 10 שנים בNBA והיה מאמן סתמי לפני בואו של המשיח דאנקן.

        הגב
        • ניצן פלד

          לפני דאנקן, לפופ הייתה עונה אחת ברזומה כמאמן ראשי, עונת הטאנקינג וה-17 ניצחונות. טוני פרקר הגיע כילד בבחירת דראפט נמוכה ואכזב רבים הרוקי (לרבות פופ). מאנו הוא בחירת סיבוב שני.

          כל השלושה הפכו, לצד ו*תחת* דאנקן, לאנשי היכל תהילה.

          אלה עובדות, נכון?

          **

          כמו כן, מדביק כאן משהו שהרגע כתבתי בפייסבוק לגבי מה החשיבות/קרדיט שאני מייחס לכוכב הגדול במקרים האלה, שכן ברור שהכוכב הגדול הוא לא המאמן ולא הג'י.אם. לברון מנסה להיות, שזה כמובן בעורכיו. ודאנקן היה חשוב עוד יותר, ברמת התרבות הארגונית שהוא איפשר והתווה והנחיל והוביל. ג'ורדן גם הוא היה חשוב יותר מכל אחד אחר ברמת ה"איפשור" של הסיטואציה.

          והנה מה שהרגע כתבתי בפייסבוק:
          "חס וחלילה לא מייחס את השיפור של פיפן לג'ורדן, של קוואי לדאנקן, ושל קיירי ללברון.

          אני כן בהחלט מייחס את העובדה שבסוף שנות השמונים ולמשך עשור הבולס היו ארגון וסיטואציה בה פיפן הפך לבחירת דראפט אלמונית ורוקי מאכזב לשחקן נבחרת חלומות, ג'קסון הפך מעוזר מאמן למאמן היסטורי, רודמן שיקם את הקריירה אחרי פיאסקו הספרס, וסדרה ארוכה, ארוכה של אנשים כמו ג'ון פקסון, בי.ג'יי ארמסטרונג, סטיב קר, לוק לונגלי, וויל פרדו, ביל וונינגטון, סקוט וויליאמס, סטייסי קינג, רנדי בראון, ג'אד בוצ'לר, ג'ייסון קאפי ויסלח לי מי ששכחתיו, שבין 90 ל-98 נתנו בבולס את הכדורסל הכי משמעותי בחיים שלהם, לכך שהדמות הכי חשובה ומשפיעה במערכת הייתה מייקל ג'ורדן, ולדרך שהוא התווה. אם מחלקים את עוגת הקרדיט בין ריינסדורף לקראוס לג'קסון לג'ורדן, לפיפן, ל"צוות המסייע" ולחבר'ה עם הג'קטים הצהובים... מי מקבל את החתיכה הכי גדולה? נו זה ברור.

          באותו מובן, דאנקן בספרס.

          באותו מובן, של עוגת הקרדיט, מי אחראי לזה שאיכשהו בצורה שקרית ופתטית לגמרי הולך ומתקבע בשיח הפורומים נרטיב (שקרי, שוב) שכבר 15 שנה ללברון אין מספיק עזרה? כמה מעוגת הקרדיט הזו הולכת למאמנים שהיו לו, למנהלים שהיו לו, לבעלים שהיו לו, לצוותים המסייעים שהיו לו, וללברון עצמו? ובכן, גם כאן - את הפיסה הכי גדולה בעוגה, מקבל האיש הכי חשוב במערכת."

          הגב
  • נעם

    לדעתי לא מדברים על הכשלון הגדול ביותר של לברון - הבקשה של קיירי לעזוב, וחוסר היכולת שלו להביא טאלנט טוב שיהיה סביבו. בעידן שבו שחקנים מדברים על טלפונים וסמסים שהם שולחים זה לזה כדי לבנות סופר טים, זה חלק מלהיות שחקן פרנצ'ייז. לברון הוא השחקן הפיזי והחכם בהישרדות אבל אין לו social game, וזו הסיבה שהמאזן שלו בגמרים נראה ככה. פיפן לא נופל מקיירי, אבל אף פעם לא רצה להיות alpha male בקבוצה אחרת.

    הגב
    • סתם מישהו

      כשהוא מתאחד עם ווייד ובוש עם אותו social game שאתה מדבר עליו זה תמצית הרוע, וכשהוא לא עושה את זה אז זה הכישלון הגדול ביותר שלו?

      ויש גבול למה שחקן אחד יכול לעשות. אני בטוח שפול ג'ורג' היה מת לבוא לקליבלנד אבל יש מגבלות של טריידים שהGMים צריכים לסגור ולא תמיד זה מתאפשר. עובדתית כל פעם שהוא היה פרי אייג'נט עם חופש מוחלט הוא כן עשה את מה שאתה מדבר עליו.
      ועצם זה שאתה מדבר על היכולת שלו להביא שחקנים לידו בתור ה"כישלון הגדול" כבר מוכיחה שמקצועית אין מה לדבר בכלל והוא בפסגה של הפסגה.

      הגב
      • נעם

        אם זה היה בקליבלנד אז היית צודק. אבל זה היה במיאמי. לא חושב שזה מקרי או מזל. השאלה היא לא "אם לברון ודאנקן היו מתחילים את הקריירה במקום אחר מי היה מסיים עם יותר אליפויות" אלא "מי היה בונה פרנצ'ייז בקבוצה שבחרה בו"

        הגב
        • סתם מישהו

          אם אומרים לך לבחור שחקן אחד שהוא לא ג'ורדן לבנות סביבו קבוצה בידיעה שהמאמן הוא איזה מייק בראון ויש לידו שחקנים בינוניים, אתה לוקח את דאנקן לפני לברון? אם כן אז בהצלחה.

          הגב
          • איציק

            על זה דורפן מדבר (אולי אתה לא מסכים איתו). דאנקן הגיע לליגה בשל גם פיזית וגם מנטאלית. הוא הגיע מאד בוגר לגילו מבחינת קבלת החלטות. בגלל זה השחקנים הבינוניים ליד דאנקן יכלו להיות טובים מאשר אלו שצריכים לפלס לעצמם את הדרך או כאלו שצריכים להיות ליד לברון. טענה נוספת היא שדאנקן היה צריך הרבה פחות הנחייה מלברון ולכן מאמן בינוני כמובן פחות טוב מפופ אבל עדיין דאנקן היה דאנקן. ללברון מצד שני היה כמעט הכל כשחקן אינדיוידואל, כח, שליטה בכדור, יכולת מתפרצת, יכולת מסירה, ריבאונד. מה שהיה חסר לו את הבשלות המנטאלית, ואחד כמו בראון לא יכל ללמד זאת את לברון, ואת דאנקן לא היה צורך. מבחינה זו כמו שכתבתי, אם רוצים מועמדת אינסטאנט מעכשיו לעכשיו, הייתי לוקח את לברון, ואם רציתי לראות רחוק, הייתי לוקח את דאנקן.

            הגב
  • אבו צ'יצ'ריטה

    א. אני בוחר את זלוטיקמן. חולה עליו
    ב. יותר ברצינות: אפשר הסבר לעניין ה"החטאה אחת מ 6 0 בגמרים"?

    הגב
    • shadow

      הוא מדבר על דאנקן שיש לו 5 מ 6 בגמרים ולא 6 מ 6 כמו ג'ורדן רק כי (תלוי איך מסתכלים) קוואי החטיא מהקו מה שאיפשר לקליעה של ריי אלן להשוות את המשחק.

      הגב
  • אביאל

    מעניין שברייאנט נעדר מהדיון כאן, תמיד הדיון הוא סביב מי היה לידו, אבל שוכחים שגם ליד דנקן היו כמה אול אוף פיימרס רציניים לאורך השנים (ותיקים וחדשים כאחד), לדנקן היה גם לאורך כל הקריירה מאמן היסטורי.

    לא יודע איך אתה שם את שאקיל (אותו אני מאוד אוהד בתור אוהד לייקרס ובכלל, על היכולות האישיות וכו׳) אבל שחקן עם קליעת עונשין כזאת מגיע עם טיעון שלילי ביותר לקדמת ההיסטוריה.

    הגב
    • איציק

      בראינט נעדר מהדיון כי אין לו מה לעשות שם.

      הגב
      • אביאל

        איציק - סגנון הדיון הזה דיי מיצה את עצמו אם לומר את האמת, כמובן שבראיינט הוא כלום ולברון הוא אוויר, ההיסטוריה בינתיים שופטת אחרת.

        בכל מקרה, זה נחמד מאוד הסיפורים על דנקן, אבל אני בספק אם מאמנים באמת לוקחים אותו לפני השניים הנ״ל, הטיעונים של דורפן הם בעיקר לזרוק את החץ ולסמן את המטרה, בסטטיסטיקה ובהשפעה של שניהם על המגרש קשה מאוד להכריע לכיוון של דנקן. כמו שכתבתי למעלה, ברייאנט תמיד ישפט על זה שהיו לידו כוכבים, אבל דנקן לקח אליפות בלי אול אוף פיימר לידו (ושלוש מהן, אם אני לא טועה) עם שניים, אז אני אשמח באמת לדעת את ההבדל בנקודה הזאת, כי לא מצאתי אף פעם תשובה.

        הגב
        • אביאל

          *לא לקח אליפות.

          הגב
        • איציק

          אביאל, אתה העלית את קובי מין האוב ומתלונן שמגיבים. לגבי לברון, אני לא חושב שיש הרבה שבראיה היסטורית שמים את דאנקן לפני לברון. אפילו אני לא. מדובר כאן על נקודה ספציפית ברמה הארגונית. כאן לדעת דורפן וגם דעתי לדאנקן יש יתרון, בדיוק בנקודה בה אני מבקר כל הזמן את לברון, בנקודת החולשה שלו. קובי זה סיפור אחר, הוא היה עם כוכבים גדולים ווינרים גדולים (דרק פישר לא היה כוכב אך ווינר עם שתי ביצים ענקיות), ועם כל מי שהיה סביבו היה אגו מניאק שלא ראה זריקה שהוא לא יזרוק גם אם יש כאלו במצב טוב יותר. אז כשזה נכנס זה היה וואווו, אבל הרוב לא נכנסו. אם לא היו נכנסות אבל לא הייתה בררה אלה לזרוק, אז אין מה לעשות, אבל אצלו היה המצב אחר. היו אפשרויות טובות בהרבה במקרים רבים אך הוא לא ספר אף אחד. האגו שלו היה כל-כך בשמיים שהניצחון אצלו לא היה הדבר החשוב ביותר, אלה שהניצחון יהיה רשום על שמו.

          הגב
          • אביאל

            איציק - אתה כרגיל מתחמק, תענה בפשטות - שאקיל זכה באליפות בלי אול אוף פיימר לידו ? לא, דנקן זכה ? לא - אז למה לברייאנט זה נזקף לרעתו ובהקשרים שלהם לא ? האמת שהתשובה פשוטה מאוד, בגלל שאנשים מערבים את הרגש שכל שחקן מייצר אצלהם כדי למדוד את גדולתו, שהם ינתקו את הרגש (שאגב במקרה של ברייאנט הוא אכן הרוויח אותו מכל הסיבות שציינת) אז הם ידעו להעריך את הגדולה שלו, כי זה באמת אירוני לצעוק תמיד על ברייאנט שהוא לא יכול לבד אבל הסיבה הזאת לא תופסת אצל אחרים. בכל מקרה, נראה שזה בהחלט שיקול מרכזי אצלך גם שזה נוגע ללברון.

            ארטיסט - מה זה משנה שהם מצרפת או ארגנטינה ? זה שדנקן לידם הופך את גדולתם לתלויה בו בלבד ? הם שחקנים גדולים ואול אוף פיימרים לעתיד בזכות עצמם, ששיחקו טוב גם אחרי דנקן (עונה שעברה), אגב - גאסול הוא ספרדי לא ? התזה שלך מתרסקת בהשוואה הזו.

            הגב
        • Srtest - ארטסט

          זה בסדר אנחנו יודעים שאתה לא מבין את ההבדל בין השחקנים הכי גדולים שצמחו לידם שחקנים מקרואטיה, צרפת וארגנטינה לכדי שחקנים משמעותיים ביותר בליגה בתקופה שלוקה דונצ'יץ היה יכול להיות אולי המחליף של בודירוגה לבין כאלה שצריכים את הבחירות הראשונות בדראפטים כדי להרכיב חמישיות "עם סיכוי". כמובן בעסקת החבילה כלולים גם כמה אנשי מקצוע שהביאו אותם ובחרו אותם.

          הגב
  • Srtest - ארטסט

    אתם כל הזמן מחפשים באובסס להשוות אז בואו נשווה בין שני דברים - הצטרפות של שחקנים לסופר-טים מחד ומשחק באיזור אחד כל החיים מאידך. לאחר מכן בואו נסתכל בצורה ריאלית על ההיסטוריה של הליגה ומה הסיכוי לבנות קבוצה מנצחת. אני תמיד חשבתי שהמודל של דטרויט, ס"א, בוסטון ועוד הוא המודל ומה שעושה ג"ס כמו גאונות ניהולית שנבנה על המודל של הקבוצה. לעומת זאת יש את הלך הרוח הקבוע שאומר שיש שוק העברות ודראפט ובואו נבנה קבוצה על דמוי-לברון.

    אם התשובה שלכם היא שתמיד יבחרו בלברון על פני טים דאנקן כי מי יודע מה יוליד יום וכולנו בחכמת הבדיעבד יודעים מה לברון מביא לשולחן, ייתכן שהשאלה מי אמור לנהל מועדון מאוד מוצלח כמו ס"א לא מופנית לרוב האנשים ולחכמה הקובנציונלית... כי את הפרנצ'ייז בנו הבחירות שכן בחרו והשחקנים שכן הגיעו והאופן שאלה מילאו את המקומות בשיטה והאופן שבו השיטה הכינה מקומות לשחקנים. האדם שהציב אחד מול השני מוכר לכם. אין צורך לבחור בו. בחרו בו כבר. הוא עיצב את המועדון.

    באיזור המערב שבו הקרבות על הפלייאוף מאוד קשים מעבר של דוראנט הוא שובר שוויון. לא הוגן, אומרים. מה עם הישארות כל החיים באותו איזור עם תחרות מאוד מסוימת נטולת אוקלהומה בשיאה או יוסטון של השנתיים האחרונות?

    עכשיו אם יש משרת מאמן שיכולה להשפיע נדמה לי שהאיזור שבו יש פחות מעברים של כוכבי-על ויותר סטטוס-קוו שבו המלך הוא המלך, נראה ששם מדובר בציוות שיכול להכריע. מדוע אם כן אנחנו לא רואים יותר דוגמאות כמו דטרויט של אז ובוסטון של היום? אולי התשובה היא שיש מועדון במערב שלא רק שיש לו את השחקנים יש לו את היכולת לשים את האדם בראש המערכת ולהגיד לשחקנים שלא אמורים להיות שם - הדרך שלנו או בכלל לא. במזרח כאמור מדובר בפריביליגיה. במערב בשתי קבוצות עם מספר מצומצם של נתינת אמון בכמה אנשים ספורים. השנים האחרונות הן היוצאות מן הכלל.

    הגב
  • shadow

    דורפן אני מגיע דווקא להתסתכלות קצת אחרת על הנושא הדתי שנגעת בו. וגם מחזק את מה שרשמת על הדואליות וההפריה בין מאמן לכוכב ואני רואה קשר בין השניים. אגב כשהתחלתי לקרוא על את הפוסט עוד לפני שהגעתי לשלב שבו אתה מזכיר את ההיבט הדתי קפצה לי משום מה לראש אותה מחשבה ושמחתי לראות שגם אתה רשמת את זה.

    חשוב לציין שאיני מומחה לכלום וגם לא מתיימר (כרגע).
    בפן הדתי אני דווקא חושב שלברון מזכיר מונותאיסט אולטימטיבי. אחד שמאמין בכוח אחד ששולט בכל, הוא עצמו. קצת מזכיר סוג של ישו שכל דרכו רצופה סבל בשביל להגיע לגדולה.
    שחקנים אחרים שעלו לגדולה וגם זכו בהרבה אליפויות תמיד ידעו שהם זקוקים למאמן שיבין אותם ולהפך ושתווצר מערכת של יחסי גומלין בין השניים שתפרה את שנייהם ותגדיל את שנייהם. קצת כמו תורת היין והיאנג שבו תמיד יש אינטרקציה מתמדת בין שני הפכים שבכל אחד יש קצת מהשני והם בתנועה מתמדדת.
    כך ג'ורדן עם ג'קסון כך מג'יק עם ריילי כך דאנקן עם פופ הייתי גם אומר שאק וקובי עם ג'קסון למרות שהוא כבר הגיע כמאמן כוכב אך עדיין ביחד איתם הוא הפך למאמן המעוטר ביותר. ורק לברון בוחר לעצמו מייק בראונים וטיירון לו שאין להם שום יכולת להפרות אותו. דווקא התקופה תחת ריילי וספולסטרה מוכיחה שאם היה נותן מרווח אולי גם היה מצליח לייצר שושלת.
    לדעתי דווקא דיוויד בלאט שהוא כל כך שנא היה יכול להיות בדיוק המאמן הזה. השילוב של הניגוד בינהם היה יכול ליצור מהם צוות מנצח (לעולם לא נדע) אבל הוא מונוטאיסט מגלומן, קדוש בפני עצמו ולכן נידון לדרך ייסורים.
    האמת שאותו דבר דיי דומה לאוהדים שלו שבעיקר אוהדים אותו ולא את הקבוצות בהן הוא משחק כי מבחינתם שאר השחקנים רק מורידים מגדולתו והם חדלי אישים וחסרי יכולות/כישרון שלא מסייעים (שלא לומר מחבלים) לאל לממש את עצמו. ===================נ.ב לא הייתי קורא לשליש מהקריירה "לא שיחק כמעט אף פעם" הוא פשוט לא באמת רצה את זה וגם לא כיבד אף מאמן ששיחק תחתיו.

    הגב
  • shadow

    אני באופן אישי הייתי לוקח את מג'יק. גם אליפויות גם וונריות גם שמחת חיים וגם שואו טיים מעולם אחר. לא סתם קוראים לו מג'יק ולא סתם השם הזה הפך להיות יותר חזק מהשם הרישמי שלו.

    הגב
  • Jhkj

    דאנקן הוא קצת כמו קלוד מקאללה, הוא השחקן הכי חשוב בקבוצה, הרבה יותר קשה להחליף אותו מאשר את ראול, פיגו, היירו או אפילו זידאן ורונאלדו, כמו שאתה יכול לקחת אליפות היום גם בלי לברון. יחד עם זאת אם אני בונה קבוצה מאפס, אני צריך שחקן שאני אדע שיכול לעשות מה שצריך לא משנה מה יישאר לי בבחירות הבאות בדראפט, לכן הייתי הולך עם רונאלדו או זידאן. לכן גם כאן הייתי מעדיף ללכת אם שחקנים כמו לברון, קובי שאק או ווילט שיביאו את התואר יהיה אשר יהיה

    הגב
    • איציק

      רק שלברון, קובי, וילט לא הביאו תואר יהיה אשר יהיה.

      הגב
  • מיקיג'

    קרים שני.

    הגב
  • פצפוץ חמוץ

    טיירון לו, לדעתי, לא מקבל מספיק כבוד .יש לו חלק דיי גדול מדוע קליבלנד שוב בגמר. כמו מאמנים גדולים אחרים, יש לו 'הרגשה' של המשחק ולאן המשחק הולך. ההחלטות והחילופים שלו בזמן אמת הם און דה מוני.
    במשחק השביעי בבוסטון, הוא נשאר עם גרין למרות שבמחצית הראשונה הוא לא פגע.או שהוא מעביר את לאו בין סנטר לפאואר פורד, כדי לאלץ את הקבוצה השניה לשחק יותר קטן.

    הגב
  • NoOne

    הדבר הכי משעשע בשנים האחרונות איך אנשים מוציאים סיבות מהתחת לגמד את לברון והיכולות שלו.
    בהתחלה זה היה על מה שהוא עושה על המגרש,אחרי זה ההחלטה לעבור למיאמי,לאחר מכן האישיות שלו,בישראל יש אקסטרא שנאה על זה שפיטר מאמן כמו בלאט שמשתין במכנסיים במשחקי פלייאוף ולא מסוגל לגמור לשחקנים להקשיב לו,מאשימים אותו בזה שקיירי אירוינג עזב, עכשיו עושים מטריסטן תומפסון וקייל קורבר רול פליירס ברמה של ג'ינובלי.

    לא יעזור לכם , כל שנה ממציאים סמים חדשים ולברון מוציא מליון וחצי דולר בשנה כדי להשתפר והוא ישחק עד גיל 40 ישבור את כל השיאים בעוד רובכם תשבו מול מסך מחשב או טלוויזיה ותחרחרו בשיניים.
    אם מייקל ג'ורדן במקום לעשן סיגרים, לשתות כמו חמור ולהסניף קוק מהתחת של זונה קולמביאנית היה מטפל בגוף שלו כמו שצריך אולי היה מגיע לרמה של לברון אבל הסיפור שלו נגמר מזמן.
    הלך לשחק בייסבול מיי אס , הלך שנתיים למכון גמילה מאלכוהול וקוק

    הגב
    • רן מפעם

      הוא עשה את כל זה על קוק? איך זה בדיוק מוריד מערכו?

      הגב
  • טל 12

    פתיחה מעניינת למשחק 2. לברון לא לבד, גם ג'יי אר נכנס לעניינים. הוא הגיע לסאות'פורק עם הכדור החוזר מהמשחק הקודם ועכשיו הוא עובד על נפט.

    הגב
  • אבי

    רונן, לא הבנתי מה הטענה שלך.
    שלברון לא הקשיב מספיק למייק בראון ולא כיבד אותו מספיק? לאורך *כל* השנים ששיחק תחתיו? מהן הראיות לכך?
    ואילו היה מקשיב, בראון / בלאט או טיירון לו היו נרשמים היום בדברי הימים של הליגה באותו עמוד, או אפילו באותו ספר, שבו מופיעים ג'קסון ופופוביץ'?
    וכנ"ל לגבי השחקנים והיריבות. בקדנציה הראשונה בקליבלנד לברון כפי שכתבת הפסיד בגמרים לגולדן סטייט ולאותה סן אנטוניו מופלאה, ואחרי שעזב קליבלנד גמרה עם המאזן הלפני-אחרון בליגה (בעצם היתה הקבוצה החלשה ביותר, כי באה מהמזרח החלש). לעומת זאת, שיקגו בלי ג'ורדן הגיעה הרחק לתוך הפלייאוף. גם סן אנטוניו שאחרי דנקן, בשנה שעברה ואפילו השנה, הצליחה לאין שיעור יותר מקליבלנד בלי לברון (הובילה 20 הפרש על גולדן סטייט לפני פציעת קוואי).
    צריך לקבל את זה שיש דברים שהם לא בשליטתנו, גם לא בשליטת לברון, דנקן או ג'ורדן.
    צריך לקבל את זה שהנסיבות החיצוניות של ג'ורדן ודנקן היו טובות יותר. שהיה להם פשוט יותר מזל מללברון עם מאמנים, שחקני קבוצתם ויריבות.
    ויש גם דברים שרואים בעיניים: ההתנהלות מחוץ למגרש (האישית, הזוגית, הכלכלית, הפוליטית) ובתוך המגרש (החוכמה, האסיסטים) - לברון הוא לא אבי נמני שבא במטרה להחניק כל מי שרוצה לצמוח לידו. להפך. אתה בעצמך כתבת איזו קבוצה הוא בנה בפלייאוף הזה, ואיך במשחק הבוקר הוא ניסה להכניס את כולם לעניינים.
    פשוט היה לו יריבות חזקות יותר ופחות עם מי ותחת מי לעבוד מאשר לדנקן ולג'ורדן - ולא באשמתו.

    הגב
    • shadow

      רחמים עליו. איזה מסכן כבר 15 עונות שהוא לא מצליח לבנות קבוצה ותמיד הקבוצות שלו יותר חלשות. אגדה אורבנית שהתפתחה למימדים הזויים.

      מקרה המבחן של לברון הוא מיאמי ושם הוא כשל בענק. כל השאר זה תירוצים. היה צריך לקחת שם 4 מ 4 במקום זה הוא הפסיד לדאלאס ולסן אנטוניו כשגם את הניצחון נגד סא שנה לפני הוא גירד בשניים.

      הבנאדם שחקן מצויין אבל הוא מלא בחולשות אנושיות ומקצועיות. בשבלב זה בקריירה אין לו קייס אפילו לטעון שהוא בטופ חמש למרות שכל המעודדות שלו בטוחות שהוא השחקן הטוב בהיסטוריה.

      למזלו הוא בן 33 ובגיל הזה לשחקן כמו ג'ורדן היו 3 אליפויות. אז אולי עוד שלוש שנים הוא יהיה עם 6 ואז יהיה לו קייס. גם אם הוא יקח רק 2 יהיה לו קייס. אני אישית לא רואה את זה קורה אבל נחיה ונראה מה יוליד יום.
      הרי אם הוא יפסיד בעוד שלושה גמרים או לא יגיע יותר לגמר זה לרעתו לא לטובתו ומצבו יהיה עוד פחות טוב מהיום. קריירה מסכמים בסוף.

      הגב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *