קולומביה -יפן. השכמה מוקדמת

מאד חיכיתי למשחק הזה של קולומביה לראות אם נשאר משהו מהקסם של הנבחרת הכי מרהיבה של ברזיל-2014. טורניר המוקדמות היה די בינוני. הקריירה של חאמס ופלקאו באירופה עברו תקלות. ואז במקום לקבל תשובה קיבלנו אדום ופנדל של דקה שלישית. ככה מוחקים פערים!

אבל אגיד לכם משהו. אני חושב שלמדנו פה משהו יותר משניצחון בהרכב המלא היה מלמד אותנו. לקולומביה יש חוסן קבוצתי, היא חזרה למשחק והפסידה כנראה כי עשרה שחקנים שקבוצה עדיפה יכולה להתגבר עליו ל-30-40 דקות. ל86 זה קשה. אבל היכולת הקולומביאנית נותנת לי אופטימיות שקולומביה עוד תדבר.

האדום היה על פי הנוהג בכדורגל. כיום כבר אין חובה לתת אדום אם הפנדל הוא מצב יותר טוב מהמצב שנמנע. אבל כאן נמנע שער בטוח. התחושה היא לא קלה כי העצירה ביד אמנם הייתה תנועה לא טבעית אבל היא בוודאי לא הייתה צינית כמו נניח סוארז בשעתו. אבל מצד שני ״ציניות״ היא לא משהו שהייתי רוצה שייכנס לשיקולים. 

צריך כמובן להיות זהיר עם המחמאות ליפן ועל הניצחון הראשון של אסיה על דרום אמריקה. אבל על דבר אחד מגיע להם קרדיט. ההשפעה הברזילאית המבורכת על הכדורגל שלהם יצרה מצב שמכל המדינות הקטנות שמצליחות יחסית – יפן היא המדינה האחת שלא רק שמה דגש על עמידה טקטית וחוסן גופני – אלא על מחיקת פערים טכניים.

ויתרון השחקן לא ימנע פרק חדש ומפואר בקורותיו של קפטן צובאסה המלווה את נבחרת יפן לאורך ההיסטוריה שלה (בתמונה).

תמיכה בדה באזר