יפן-סנגל. המנטליות המקומית

מזרחית מקליננגרד יוצאת לשון ארוכה של עשרות קילומטרים של חול לבן אל תוך הים, עם הים משני צידך, דיונות, אגמים, יערות, חזירי בר ושועלים. אפילו נשים נאות בבגדי ים ב-16 מעלות ורוח די קפואה. ובבארים הקטנים עם בורשט והרינג, וודקה ופירוגי. אווירת מונדיאל מקסימה. ושם ראינו את משחקי היום. תפאורה מושלמת למשחק שני מושלם. והמונדיאל צובר תאוצה מיום ליום – קלאסיקות, הכרעות מכוערות, משחקי מרובי שערים.

אני חוזר לנושא הנבחרת הקטנה וליתר דיוק ״הנבחרת מיבשת לא חזקה״ – ודיברנו על הנושא ״מה הן מחפשות במאמן זר?״. אבל יש את האפשרות האחרת שראינו היום. נבחרות שמפתחות זהות וסגנון על פי המאפיינים של הכדורגל המקומי. וכשנבחרות עם צביון אטרקטיבי כמו יפן וסנגל משחקות את הכדורגל שלהן, אתה לא באמת מוטרד אם הן מדורגות 27 או 42 בעולם. הן נותנות למונדיאל את ה״עולמיות״ שהטורניר צריך.

אוקיי…. אני אסייג. כשאומרים לי ״מאמן שמתאים למנטליות הישראלית״ אני מתחלחל. כנראה צריך לבדוק קודם את המנטליות המקומית.

שער יפני אחד היה מטעות והראשון פחות, אבל שניהם היו בעיטות נהדות של טכניקה מושלמת. לפני הרבה שנים רציתי שקבוצתי יונייטד תרכוש את קייסוקה הונדה שהאמנתי שיוכל לתת לה הרבה חוצפה ואיום של כדור חופשי ושהוא מתאים לכדורגל האנגלי הרבה יותר משינג׳י קגוואה. לצערי גם התקופה שעשה בסוף במילאן לא הראתה התאמה מיוחדת לליגת עילית – בצ.ס.ק.א הוא היה נפלא. אז הוא עוד שחקן שנראה מלכותי בהרבה במונדיאל – וזה לזכות המונדיאל!