אנגליה-קולומביה. אנגליה ניצחה בפנדלים

כשאנגליה עמדה כ-150 שניות מניצחון התכוונתי לכתוב על הטעויות המנטליות הקשות של הקולומביאנים. להבנתי הם אלו שגררו את המשחק לעצבנות. מה היה להם להתווכח שלוש דקות על בעיטת עונשין מחוץ לרחבה? לאנגליה אין בועטי עונשין טובים. הפנדל שספגו היה רגע של טרוף. הארי קיין לא היה קרוב לאיזה כדור מסוכן.

כל הבלגן הזה שיחק לטובת האנגלים. ושאלתי את עצמי מי ממנהיגות הנבחרת הקולומביאנית היה אחראי לסיר הלחץ הזה.

נזכרתי בהקשר הזה בסיפור ״הקרב על ברן״ בין הונגריה לברזיל שהיה המשחק האלים בהיסטוריה של המונדיאל. כעבור שנים קראתי בביוגרפיה של גארינצ׳ה (שלא שיחק במשחק – הסיפור הופיע במקרה) שהסביר מה קרה. מישהו בנבחרת הברזילאית השביע את השחקנים על ספרי תנ״ך לנקום את מת החיילים הברזילאים במלחמת העולם. שנפלו על אדמת איטליה ולא בידי חיילים הונגרים.

בחזרה למשחק בשלב זה התגלה שהקישור המרכזי האנגלי דל להחריד ביכולת וברעיונות. לכן רצוי לצנן את המחשבות שאנגליה פייבוריטית לגמר כל עוד קרואטיה בטורניר. קולומביה שלטה ברבע השעה הבאה ונראתה כמי שיכולה להכריע זאת.

*

אבל לאנגליה יש מנהיג מפוכח על הספסל. גארת׳ סאות׳גייט ייצב איכשהו את המשחק. הצליח להעביר אותו קצת לאגפים, גרם לקולומביאנים לחשוש ולהוריד את הרגל מהגז. אנגליה הגיעה לפנדלים. לא רוצה לפרשן פנדלים יותר מדי. אבל גם הבעיטה של הנדרסון שאוספינה הציל הייתה לא רעה בכלל – ובברור הנבחרת האנגלית באה אליהם מוכנה יותר מהעבר. אישית אני מתקשה לעכל את הדחתו של איש כדורגל אנושי ומדהים כפקרמן. אבל אם זה כבר קורה – אז מול מאמן צנוע שהוא משב רוח רענן מאד לכדורגל האנגלי.

*

אחרי שסיימתי את הטקסט חשבתי שבוודאי יש איזשהי סיבה שאני מחבב את סאות׳גייט. ואז נזכרתי ששוחחתי עם סאות׳גייט באזור הראיונות אחרי הניצחון האנגלי על דנמרק באותו שלב ב-2002.

מצאתי את הקטע ב״הארץ״:

גארת' סאות'גייט אומר שזו נבחרת אנגליה הטובה ביותר שהוא היה בה. והוא בנבחרת כעשר שנים. "יש משהו רגוע בנבחרת הזאת, למרות שהיא מאוד צעירה. אולי זה בקהאם. הוא המנהיג של הקבוצה, אבל הוא אף פעם לא מדבר אלינו כראש קבוצה. רק עושה את הדברים שלו".
השקט הזה נמצא גם מחוץ למגרש. סאות'גייט יודע על הפראנויה האנגלית ממזון אקזוטי מאז הרעלת הקיבה של גורדון בנקס במקסיקו 1970. "יש לנו את הטבח שלנו פה, אבל אנחנו נהנים קצת גם מהאוכל המקומי. אוכלים קצת סושי ודברים כאלו“.

נפל לי האסימון – זה כמובן רק קיצור השיחה. מה שבאמת דיברנו עליו היה סושי.