שמרנות

כמו לצפות בדשא צומח

ב-2009 הייתי בגמר ווימבלדון היחיד בחיי. הדשא היה במצב כזה גרוע שהתרחשה פארסה דומה לדבר הזה למרות ששיחקו שחקנים בכמה סדרי גודל טובים מאלו. אנדי רודיק המצוין ופדרר האלמותי שניצח. שנה קודם הגמר הלך ל9-7 לנדאל בחמישית, במשחק הגדול בכל הזמנים, ובמצב 12-13 או משהו איזה עיתונאי אמריקאי שאל-אמר בפאתוס ״הגמר הזה גדול יותר מהשנה שעברה!״

זו דוגמא לשקרים וסטטיסטיקה. הגמר ההוא כמובן נמצא במקום הראוי לו בפח האשפה של ההיסטוריה. זה היה מעניין כמו לראות את הדשא צומח. 

המשחקים הללו כבר לא לגיטימים. הם לא מבטאים מלחמה, הם מבטאים ייאוש. הם לא משחקים של לא לוותר. הם משחקים של כבר וויתרנו.  והם מבטאים שמרנות פתטית. פתטית כי לא צריך לעשות המון לפתור אותם. לא צריך לבדוק את המיתרים או לשנות את הכדורים או לכסח אחרת את הדשא. פשוט צריך שובר שוויון בחמישית ב-10-10. זה רק יקרה פעם-פעמיים בטורניר. זה יהיה קלאסי כשלעצמו.

אבל זו ווימבלדון והשמרנות. אנחנו נעשה את הגמר על גמר המונדיאל. אנחנו נעמיד פנים שעדיין משחקים עם מחבטי עץ. אנחנו הטניס הקלאסי. משחקים פה בלבן.

האמת אני קצת נהנה לראות את הסבל של הקהל הזה ואת הפארסה כולה. הפרשנים הופכים לציניקנים ומצקצקים. ושני שחקנים ביום הגדול של הקריירה יודעים שהקהל רק מת שיעופו לו מהעיניים. 

קרואטיה-אנגליה. מסיפורי הגבורה הנדירים בהיסטוריה של הכדורגל
דג׳וקוביץ׳-נדאל. טניס שלא צריך תוצאה

תגובות

  • יריב ס.

    למה כמו? הדשא כבר צמח וכיסחו אותו בפרסומות...
    פשוט מייאש, לא רואים את הסוף ויותר גרוע, כשיעלו מחר או בשבוע הבא נדאל ודג'וקוביץ, לא נהיה מסוגלים לצפות בטניס על דשא

    הגב
  • פרסלני

    הספקתי לראות הקלטה של ברזיל נגד בלגיה.
    כתבה על חוה יערי ואביבה גרנות (יש לי כרגע יותר סימפטיה להן מלאנדרסון ואיסנר).
    פרק אחרון של המיני סדרה מצויינת של יום גרנט .
    והם בשלהם....

    הגב
    • דורפן

      אחותי הייתה הסטאז׳רית של הפרקליטה במשפט

      הגב
      • פרסלני

        פנינה דבורין? ציינו אותה בכתבה.

        ואיכשהו וזה מה שזכור לי מאז , יצאה בעבר תדמית שגרנות הייתה גרועה מיערי. הכתבה היום הובילה את הקו ההפוך לגמרי (ועדיין שתיהן נאלחות).

        הגב
      • holden

        איזה כתבה על מלבסקי?
        הסיפור הזה הסטוריה ממזמן, מה חדש בכתבה?
        בזמנו אכן זה היה רצח מזעזע בעיקר בגלל זהות הנשים המעורבות,
        זה היה רצח של ישראל הישנה והטובה והצפון תל אביבית לכאורה,

        הסיפור הזה הזכיר לי רצח שיצא לי להכיר את כל הדמוניות בו מקרוב,
        גם שם הקורבן נרצח כשהובל במכונית מקדימה ליד הנהג ומישהו מאחוריו ירה ירייה בעורפו,
        זה היה בחיפה וגם זיעזע את עולם המהמרים שבזמנו הייתי אחד המשתתפים הפעילים בו,
        משחקי-קוביה ,הימורים ונשים:

        אקדים ואומר שאני לוקח כאן את תפקיד המספר והמשקיף מהצד, זאת על אף שהכרתי את מרבית הנפשות הפועלות במעשיית-הרצח הזו שטילטלה לא מעט גברים קשוחים בחיפה- רבתי.

        זה התרחש בתקופה שלשכונת הדר- הכרמל בחיפה עוד נשאר מעט הדר וחן,כיום לצערי הרחובות שם מוזנחים ובלא מעט בניינים שוררת עזובה,בלילות שקטים ניתן ממש לשמוע את רחש הטיח המתקלף , הבהוב או נצנוץ פנסי החרטום של האוניות העוגנות בנמל חיפה עדיין לא עושה את ההזנחה הזו לשולית וכל היופי וההוד של רכס הכרמל והים התיכון לא מחפים על שכונה שלמה שנמוגה עם הזמן, של בתי עסקים שהתרוששו,

        אחד הרחובות המרכזיים שפרח, שיגשג וליבלב בעידן של עליית מאסת העולים ממדינות חבר- העמים היה ללא צל של ספק נורדאו, נורדאו זה רחוב שזכה לשיפוץ מסיבי, בעברו היה רחוב רגיל עם תנועת מכוניות אולם קברניטי העיר החליטו להסב אותו למדרחוב וניתנו כל מיני הצעות אטרקטיביות לבעלי עסקים שיזרימו דם חדש וצעיר לרחוב המתחדש,

        אט אט הוקמו חנויות חדשות , בתי-קפה, בתי- מרזח, חנויות אופנה , כל זה לצד בעלי חנויות מפעם:ספרים שמגלחים גברים בתער, בתי משכון , חנות ספרים משומשים וכו.

        כאמור במרבית שנות התשעים הרחוב פרח, זה נמשך עוד כמה שנים לתוך המילניום החדש ושם זה פסק, העסקים החלו לנבול פיננסית, תמהיל האוכלוסין השתנה,

        דבר אחד לא השתנה :

        בקצה אותו רחוב בואכה רחוב בלפור כמה מטרים שמאלה ניצבה לה בגאון תחנת מוניות ותיקה, תחנה שכל חיפאי הכיר ומן הסתם רבים השתמשו בשירותיה.

        כאן בתחנה הזו למעשה מתחיל ונגמר באכזריות סיפור המעשה שלהלן:

        עם קום המדינה התחנה הזו שירתה מוסדות ציבור רבים, בתי חולים, קופות חולים, רכבת-ישראל, נמל חיפה ועוד ועוד,

        בעשור האחרון של המאה שעברה כמו ועבר ענן של אי-מוסריות על מטרופולין חיפה:

        מועדוני לילה למכביר, בתי עינוגים, עשרות בתי הימורים, נערות ליווי מכל הגילאים ומכל הצבעים, קומבינות של מתווכי דירות שעבדו מול הסוכנות היהודית ומול העולים הנרגשים שזה מכבר באו ארצה,

        התחנה הזו ראתה הכל, כמו בכל מקום עבודה נורמטיבי נוצרו עם הזמן יחסי ידידות או יחסי שינאה בין הנהגים , נוצרו שם גם כמה שותפויות מוזרות בלשון המעטה,

        חבר שעבד שנים בענף ובבעלותו מספר מוניות התיידד עם נהג מונית חדש בענף, לאותו חבר שהיה בעל מספר מוניות היתה מחלה, מחלה קשה:

        הימורים!

        הברנש היה מכור לקזינואים , מכור לריגושים,

        ככל מהמר היו לו לילות מוצלחים מעט אולם רוב הזמן המספרים בגלגל מן הסתם שיחקו לרעתו, עם הזמן הברנש הפסיד את רכושו, זה התחיל ממכירה של מונית אחד שבבעלותו, זה נמשך במכירה של מנייה ציבורית והגיע עד למכירה פיקטיבית בחתימה מזוייפת של נכס שהיה רשום על שם אמו באחד הרחובות הותיקים באחוזה על הר-הכרמל,

        לא רק הימורים היה בראש של אותו ברנש, למרות שהוא היה אהוב ומקובל על כל מכריו הוא אהב עוד דבר:

        אהב לשלם כספים בכדי להיות עם נשים, מן הסתם בתקופה האמורה רוב אותן נשים השתייכו למגזר הרוסי,

        קרה מקרה והברנש שלנו התאהב נואשות באחת מהן ואף נישא לה כדת ודין וברבות הימים מעשה האהבה ביניהם הביא ילד לעולם ,

        אותו נהג חדש שהגיע השתעמם די מהר מהמוניות ובחר להתעסק בתחום אפור:

        אישורים למהמרים במצוקה בקזינו.!

        כאמור ברחבי העיר היו מספר בתי קזינו, שמהמר כלשהו נכנס לשחק והפסיד את הכסף שברשותו מן הסתם הטבע של כל מהמר " להציל" את המולדת, דהיינו הוא חייב עוד סיבוב אחד על הגלגל , חייב לצמצם את הפסדיו ומי יודע אולי אף לצאת ברווח , אלא מה?

        אותו אחד כבר נותר בלי מזומנים אז איך ישחק?

        כאן נכנס לתמונה " המאשר"

        זה אדם שמכיר ומעורה בעיר ובעסקים, זה אדם שבעל הקזינו נותן בו את מבטחו , מילה של המאשר לבעל הקזינו מספיקה בכדי לתת למהמר המופסד עוד ז'יטונים להשתולל כאוות-נפשו,

        המאשר לא עושה זאת לשם שמיים מן הסתם, נניח המאשר אישר למהמר המופסד לשחק בעוד 5000 , אזי אותם 5000 שקלים נהיו עם הזמן להרבה יותר, כל מיני חישובים של ריבית רצחנית ומטורפת.

        כולם הרויחו:הקזינו , המאשר ואפילו המהמר הנואש שמקבל עוד סיכוי לפתור חלק מצרותיו, אלא שמן הסתם לא הכל עובד בצבע ורוד ומתנהל על מי-מנוחות,

        מדובר על כסף גדול, מדובר על אנשים בעלי אגו, מדובר על כבוד ושם ומוניטין והיו לא מעט מקרים של התנכלויות פיזיות באותם השנים.

        בכל מקרה אותו נהג חדש הצליח בעיסוקו החדש כ"מאשר", זה בא לידי ביטוי מהיר בסימני סטטוס חיצוניים:

        נהג בג'יפ מפואר, השכיר דירה במלון דירות יוקרתי, לבש מותגים, סעד את ליבו במסעדות אופנתיות וגם הוא כמו חברו שכיניתי הברנש אהב לשכב עם נשים תמורת מזומנים.

        הברנש שקע ושקע עמוק בבוץ וברפש, כל שני וחמישי קיבל איומים והטרדות והצקות,

        היה חייב כספים לחצי עיר, היה מלווה מזה מחזיר לשני ואז לוקח מהשלישי הלוואה בכדי להחזיר לרביעי ולמשוך זמן,הוא חי על זמן שאול ועל קומבינות ועל חלקלקות לשונו,

        באותה נקודת זמן הברנש שלנו היה לחוץ ממישהו ספציפי, מכיוון שהכי קל היה לו להסתדר עם אותו " מאשר" שאותו הכיר ועימו התרועע הוא היה שאנן יחסית, באחד הימים קדח במוחו קנונייה,

        חשב לעצמו שאם הוא ירצח את חברו שגם לו היה חייב כסף וממון רב צרותיו יתמעטו ואפילו יעלמו כליל, מה עוד שהיה ידוע שאותו " מאשר" היה מסתובב עם מזומנים על גופו,

        וכך קרה שמאותו התחנה הקטנה בקצה רחוב נורדאו נרקמה מזימה אפלה וקודרת:

        הברנש המהמר השיג אקדח מאחד מעובדי התחנה, שיכנע את אחד הנהגים השכירים שעובדים תחתיו לצאת עימו לטיול קטן לכיוון כביש החוף,

        הברנש שלנו הבטיח הבטחות שווא לחברו " המאשר", טען שכדאי לו להצטרף אליו לתל-אביב כי שם מחכה לו סכום כסף גדול ,

        נוצר מצב הזוי שרכב עזב את חיפה בחשכה , הרכב עלה על כביש החוף שאותו ברנש מהמר נוהג ברכבו של " המאשר, במושב האחורי ישב נהג שכיר שכביכול היה זקוק לטרמפ עד צומת גבעת אולגה,

        בסוף אותו לילה מר הרכב חזר לחיפה רק עם שני נוסעים, ירייה אחת בראשו של " המאשר" פילחה את השקט בכביש החוף וניפצה את זכוכית המכונית,

        כמה תמימים היו המעורבים שחשבו שהצליחו לצאת מהעניין חלק, הגוויה נזרקה לא רחוק מהיכן שנמצאה גופתה של רחל הלר ז"ל,

        לקח מעל חודש ימים עד שמצאו הגוויה,

        חקירה מהירה ויסודית הביאה לפיצוח התעלומה שהסעירה את חיפה בתחילת שנות האלפיים,

        אשתו של הברנש המהמר ככל הידוע לי חזרה לחיק משפחתה ברוסיה,

        עובד התחנה שנתן את אקדחו האישי ושימש עד מדינה מן הסתם כבר השתחרר לביתו, הברנש שאהב נשים בכסף והימורים על כסף עדיין עושה את ימיו בבית-האסורים כמו היורה שישב מאחור,

        התזמון של אותו פרשייה היה די מקביל לגסיסתו האיטית של המדרחוב המדובר: נורדאו

        מחיים נוצצים של מועדוני-לילה, מכוניות פאר ונשים הכל מתהפך ויש אנשים שכעת מוצאים את עצמם מעבירים את היום בכתלי בית-האסורים.

        הגב
        • אמיתי

          ריימונד צאנדלר מאזור חיוג 04. שווה תסריט לסידרת פשע חיפאית. אהבתי

          הגב
        • רן מפעם

          דיימון ראניון בלי מירוצי סוסים

          הגב
  • פרסלני

    יו גרנט

    הגב
  • איציק

    שום דבר, אחרי שגמר המונדיאל יסתיים עוד יהיו 3 מערכות לראות, הכל מסתדר יפה מאד.

    הגב
    • איציק

      כמובן במידה שהשחקן המנצח מחצי הגמר הנוכחי (איסנר-אנדרסון) יהיה מסוגל לעלות למגרש ;)

      הגב
  • אלעדכ

    איסנר הזה שותף לכל המשחקים הארוכים, והסיבה ברורה: יש לו סרבים קטלניים ושום דבר חוץ מזה. אז כשהוא מגיש הוא מנצח וכשהשני מגיש הוא מפסיד, וזה נמשך לנצח

    הגב
    • איציק

      לא מבין כמוך בטניס אבל משחק הרשת שלו נראה ממש בסדר. מזמן לא ראיתי שחקן שעולה כל כך הרבה לרשת ובהצלחה (פרט לנאדל לעת זקנה). הראה לא מעט פעמים יד מאד רכה שם.

      הגב
      • אלעדכ

        בהגשות שלו או גם בהגשות של היריב? (אני לא כזה מבין בטניס)

        הגב
        • איציק

          כמובן שיותר בהגשות שלו (הגש ורוץ לרשת זה בדרך כלל על ההגשות שלך) אבל גם על של אנדרסון.

          הגב
      • אלכס דוקורסקי

        הוא גם זז מעולה על המגרש. בטח ביחס לגובה שלו.
        שחקן שאני מאוד מחבב.

        הגב
  • בובו

    אני לא מסכים. מאוד נהנתי. 3 טורנירים בשנה לא נורא. בשביל לזכות בסלאם צריך לנצח ולא בשובר שוויון.

    הגב
    • ליאור

      שני טורנירים

      הגב
      • אלכס דוקורסקי

        שלושה. רק ביו.אס.אופן המערכה החמישית מוכרעת בשובר שוויון, אם יש צורך.
        ברולאן גארוס, המשחקים, שבהם המערכה החמישית נמשכת משחקונים רבים, פחותים לעומת ווימבלדון. משחקים ארוכים כאלה בדרך כלל מערבים חובטים כבדים והדשא הוא משטח שההגשה שלהם משמעותית יותר עליו.

        הרעיון שדורפן הציע (עד 20 משחקונים במערכה החמישית ואח"כ שובר שוויון) הוא מעניין והגיוני.
        עם זאת, לא מוצא פסול במשחקים כמו היום. הם נדירים יחסית ומוסיפים עניין מסוים.

        הגב
  • משה

    לא מסכים, מצויינות בספורט זה לא רק הגאונות של פדרר וג׳ורדן, זה גם יכולת לתפקד בקצה היכולת של אדם.
    אני נהניתי מאוד.

    הגב
    • אלכס דוקורסקי

      מסכים

      הגב
  • יריב ס.

    שני דברים החזיקו אותי להמשיך לצפות במשחק, הפוסטים של דורפן והשידור של דניאל זילברשטיין ושחר פאר, לרגע בשעה השישית דמיינתי ששלמה צורף יכל להיות הפרשן ואיזה סיוט נחסך מאיתנו

    הגב
    • יריב סמוראי

      ועתה התבשרנו כי צורף יהיה הפרשן במשחק של נדאל ודג'וקוביץ :(

      הגב
  • אלכס דוקורסקי

    צריך להחליף מילה או שתיים עם ולדימיר ולדימירוביץ', כדי שיעכב בכמה שעות את פתיחת הגמר. כך היה ב-2006. שמחתי בשביל פדרר והתבאסתי בשביל זידאן וטרזגה.

    הגב
  • דיזידין

    סוף סוף, אחרי חודש יבש, קצת ספורט איכותי.
    גו נובאק!

    הגב
    • ירומיל

      זה אמנם נראה כמו חודש, אבל למעשה נמשך רק שש שעות וחצי.

      הגב
  • ערן (המקורי)

    לצערי, הצפייה בטלויזיה עינוי גדול בגלל שלמה צורף. קול וחיתוך לא נעים, ווליום גבוה, מדבר הרבה יותר מדי, ולאו דווקא לעצמה שצריך. כל כך לא הולם את האוירה הקלאסית שווימבלדון מייצג.

    הגב
    • בובו

      יש ב בי בי סי 1. בוריס בקר גם מעצבן אבל מצחיק עם החוסר פוליטקלי קורקט וחוסר לויאליות לנובאק

      הגב
  • גיא זהר

    ולא שהאוכלי רגלי צפרדעים טובים יותר שאפילו גג עדיין אין להם...

    הגב
  • Selby

    הפתרון הוא מאוד פשוט, לא רק ששובר שוויון צריך להיות ב10-10 או ב12-12, הוא צריך להיות עד 10 במקום עד 7, וככה אלמנט המזל פחות משמעותי.

    הגב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *