דור המעבר

נאומי ההול אוף פיים 2018

זה אחד הימים האהובים עלי בשנה – נאומי הקבלה להול אוף פיים של הכדורסל – והשנה אלו היו גרנט היל וריי אלן וג׳ייסון קיד וסטיב נאש.

הנאומים לא היו סוחפים בעיקר כי סיפורי החיים לא היו כל כך מרתקים. וטוב שכך. איש לא הציל את הארבעה האלו מסמים או פשיעה כי לא היה שום צורך בכך. בוודאי שזה לא נעלם. בעוד כמה שנים ייכנסו להיכל לברון ודוראנט שראו בעיניים את האתגר של למצוא משהו לאכול או בכלל להגיע לבית ספר.

אבל גייסון קיד גדל באזור עשיר. אבא של גרנט היל היה כוכב פוטבול ואחד הבודדים להגיע למקצוענים מאוניברסיטת ייל. ריי אלן הוא ילד צבא. וסטיב נאש הוא בכלל מכוכב הלכת קנדה. אומרים שכל בנאדם שצריך הולך לרופא שם.

וכך הפכו הנאומים לסאגה ארוכה של תודות למאמני כדורסל ולאנשי מקצוע אחרים – כי זה מה שהם קיבלו. המון עזרה ממערכת תומכת. אלן גם הודה לחיילי ארצות הברית ברחבי העולם בקרבם גדל. כלומר היו לו דוגמאות להשקעה ועבודה קשה לא רק בספורט, בהכל.

והאנשים האלו לימדו אותם מה זה להשקיע.

הנה גרנט היל:

*

זה מביא אותי לאלן, כי זו באמת הייתה הפעם היחידה בה הייתי קצת חשוף להול אוף פיימר בתחילת הדרך. ביקרתי בקונטיקט גם אחרי העונה השניה וגם בסוף העונה השלישית של דורון שפר במכללה. בפעם הראשונה ראיינתי קצרות את אלן, ואני זוכר במיוחד את העובדה שציין שהוא יודע לשחק קריקט – משנותיו באנגליה.

כשחזרתי כעבור שנה כל הפוקוס כבר היה עליו ככוכב אן.בי.איי עתידי וראיתי קצת ממהשקעה הזו. הוא למד שיטה מאוסקר רוברטסון הגדול ופשוט החזיק כדור ביד בכל ארבעת חודשי העונה. ישן איתו, הלך איתו לכיתה, לסידורים, למסיבות (אם היו – זו ספקולציה) וכך הלאה. בגמר הביג איסט קלע סל ניצחון בנפילה באוויר. והקהל שיוקון קם וצעק one more year – מה שכמובן היה לא ריאלי.

אגב, הזכיר כמעט את כל חברי קבוצתו ביוקון בשמות – אבל לא את דורון שפר.

*

אבל מבחינה אחת כיתת ההול-אוף-פיים הזו ייחודית, אלו השחקנים ששינויי החוקים ושינויי הסגנון של הליגה שינו את הקריירה שלהם פחות או יותר באמצעה. מתוכם רק היל הגיע לליגה כאתלט ייחודי. מג׳ייסון קיד אני מרגיש ששינויי החוקים לקחו משהו. הוא היה פוינט גארד אגדי בלי קליעה. את גרנט היל קצת קשה להעריך כי השינויים כבר התרחשו אחרי פציעה קשה שהרסה לו את הקריירה. למעשה אני לא ממש חושב שהוא צריך להבחר להיכל. הסטנדרטים נמוכים מדי – יחסית לסטנדרטים של הבייסבול.

אבל ריי אלן הוא כרגע קלע השלשות המוביל בהיסטוריה. הוא ציין בנאום שרג׳י מילר קלעי גדול יותר ממנו, אבל מילר שיחק בעיקר בכדורסל שונה מהיום בהם כמויות השלשות של היום היו לא ריאליות. וסטיב נאש, פוינט גארד לא רע בכלל, תפס את הליגה לא מוכנה לקומפיוטר כדורסל וירטואוזי וזכה בשני תארי MVP שלא היו מתרחשים אחרת.

הנה נאש – ובו גילינו שדון נלסון הפך לגולש זקן:

אם נשים בסיר את הרקע של היל, והדרייב של קיד, והקוארדינציה העילאית של נאש והקליעה של ריי אלן – נקבל פחות או יותר את סטף קארי. את הכדורסל הפוסט ג׳ורדני שפתח את המשחק לכל התכונות הטובות האחרות.

האם זה הכוון שהכדורסל הולך אליו? השינויים הללו בוודאי הולידו את קארי וגולדן סטייט – אבל בסופו של דבר אני חושב שנראה משהו אחר. נאש וקארי הוכיחו שגארד שהוא לא אתלט על יכול להיות סופרסטאר אמיתי בליגה. אבל בסופו של דבר האמריקאים רואים עם אילו יכולות מגיעים הגבוהים הזרים – ופשוט נראה ענקים עם סט יכולות טוב יותר.

אנחנו כבר רואים אותם.

*

וג׳ייסון קיד:

 

ווריירס - קאבס, משחק 2, העולם שוב נורמאלי
עונת ה-NBA פה - 82 סיבות לעקוב אחריה

30 Comments

yaron 10 בספטמבר 2018

שנה טובה ומתוקה דורפן, שנה טובה ומתוקה לכל הכותבים והקוראים.

מסכים לגמרי עם אלן, רג'י שחקן אגדי שאם היה משחק 10-15 שנה אחרי היה עם כמה טבעות. ההגנות שנגדם התמודד היו לא אנושיות בסטנדרטים של היום.
לאותה רשימה אפשר להכניס גם את אייזאה תומאס.

דורפן,
האם אתה מודעים לבעיית הטעינה של הבלוג במובייל?

דורפן 10 בספטמבר 2018

קודם כל תודה על ההתרעה.

מילר היה שחקן טוב מאלן, אבל לא מקארי. שום דבר לא קורא בוואקום. הגנות אז היו אלימות יותר אבל לא קיבלת דאבל טים על קו השלוש כמו שקארי מקבל. ההגנה הדביקה את ההתקפה והיא היום יותר אתלטית ופרושה. אבל מילר טוב מאלן פשוט כי הוא יותר טוב ובאמת היה טוב יותר בתקופתנו אם היה מצליח לשמור.

בוגי 10 בספטמבר 2018

תהיתי כמה תגובות יעברו עד שנשמע משהו על "ההגנות של פעם"

AdamB 10 בספטמבר 2018

לעניות דעתי הקבוצות עדיין לא יודעות איך לאכול ולהעריך נכון פוטנציאל של רכזים "גאונים" כמו נאש או קיד שרואים את המשחק
קצת אחרת מאחרים. לפעמים הם מסומנים כפרנצ'ייז מראש, ולפעמים נשארים לסוף הסיבוב הראשון כמו רונדו,
או עושים קריירה באירופה כמו תאודוסיץ.

אלעדכ 10 בספטמבר 2018

לי הכיתות בשנים האחרונות בהחלט מבשרות על נפילת סטנדרטים מסויימת. שחקן כמו גרנט היל היה נהדר, אבל באמת לא בטוח שהייתה לו קריירה שמצדיקה היכל תהילה. כנל מקגריידי משנה שעברה. ואם שניהם כן נכנסו, אז למה לא כריס וובר?
אלו שחקנים שנכנסו לליגה בתקופה בה התעניינתי בה במיוחד (תחילת – אמצע שנות ה90), ואני בעיקר זוכר אכזבה ותחושת אי מיצוי פוטנציאל מחלק גדול מהשחקנים שם. דרק קולמן, שון קמפ, לארי ג'ונסון, קני אנדרסון ועוד… תמיד היה חסר משהו לגדולה אמיתית. בשיא הקריירה של השחקנים האלו ארה"ב החלה לספוג תבוסות בינלאומיות.

דורפן 10 בספטמבר 2018

זה הכל תוצאה של שינוי חוקי משחק באמצע הקריירה – היחיד שאני מרגיש נכנס אל שינויי החוקים ויצא מהם אותו שחקן הוא דנקן.

אסף 10 בספטמבר 2018

דאנקן נשאר אותו שחקן, אבל כבר טיפה פחות התאים למשחק.
הדוגמה הכי בולטת: ב 99, 03 או 05, אם היית ביתרון 3 חצי דקה לסיום משחק חשוב (נגיד, משחק 6 בגמר ה -nba), לא היית צריך לחשוש שהסנטר של היריבה יקלע שלשה. ב 2013 זה כבר היה איום ממשי, ולכן דאנקן היה על הספסל והשאיר חור בריבאונד.

ניצן נ. 10 בספטמבר 2018

מסכים, בדיוק חשבתי גם על זה. כאילו נגמרו השחקנים הראויים מהעבר ועברנו לשחקנים נהדרים אבל לא ברמה של כל שאר החברים הקודמים במועדון (מבחינת הישגים או השפעה).

דורפן 10 בספטמבר 2018

אבל בין השחקנים של היום יש החומר של לארי ומייקל ואייזאה ואחרים.

יהודה ב״ד 12 בספטמבר 2018

החומר של העבר תמיד שוקע לתוך ההווה והופך להיות חלק מ׳מה זה כדורסל׳. אבל זה שהחומר ההוא נמצא שם, במשקע, לא מעיד על איכות החומר. והאיכות של לארי, מג׳יק וג׳ורדן לא נמצאת היום. זה לא אומר שאין איכויות אחרות (קארי כמשל) שאפשר לאהוב אותן יותר או פחות.

בוגי 10 בספטמבר 2018

בינתיים היוניקורנס או שעפים סיבוב ראשון או שבגלל לא עולים לפלייאוף. רובם עוד לא ארבע עונות בליגה אז זה עדיין לגיטימי. יאניס ודייויס יכולים לטעון לבנייה גרועה סביבם. אבל הם רחוקים מלשלוט בליגה

אלעדכ 10 בספטמבר 2018

הקייס של שלושה מהשחקנים בפוסט הזה (למעט היל), נבנה רק בחצי השני של הקריירה שלהם. עד אז הם היו שחקנים נחמדים אבל לא חומר של היכל התהילה. סבלנות בקיצור

בוגי 10 בספטמבר 2018

יש לי סבלנות. אבל קיד ואלן היו אול סטארז מאוד מוקדם בקריירה והקייס של שניהם קשור גם בלונג'ביטי

אלכס דוקורסקי 10 בספטמבר 2018

כולם הול אוף פיימרים בחסד.
תודה, שנה טובה וחג שמח.

גיא זהר 10 בספטמבר 2018

מעניין שאלן לא הזכיר את שפר, מוח כדורסל מבריק, סוג של קיד לעניים, שהיה לו איתו אחלה שיתוף פעולה. לגבי היל שהיתה לו קריירת אן.בי.איי סולידית, לדעתי מקבל בונוס על קריירת מכללות מעולה.

Matipool 10 בספטמבר 2018

לגמרי. אני אפילו קצת מאוכזב.
זוכר את שפר מפרגן לו מאד בעונה השלישית של שפר כשאלן הפך לכוכב המכללה אחרי שמרשיאל עזב.

דורפן 10 בספטמבר 2018

כנראה כי לא נשאר איתו בקשר. לא הייתי מייחס לזה יותר מדי

איציק 10 בספטמבר 2018

אלן הזכיר את החברים שלו, ולא את השותפים למשחק. שפר כנראה לא אחד מהם.

דני 10 בספטמבר 2018

גרנט היל שחקן ענק ומגיע לו להכנס ועוד נפצע לפני שהגיע לשיאו ממש. לגבי אלן, לא ברור מה קורה אם החברים שלו לשעבר בבוסטון. אחרי כל כך הרבה שנים מה יש להם לשנוא אותו שעבר למיאמי? מתנהגים כמו ילדים קטנים.

פרקש 10 בספטמבר 2018

מאוד מסכים על היל מאוד הופתעתי שבחרו בו. שחקן עם כישרון קיצוני שנהפך להיות שחקן סולידי בליגה. הדבר היחיד שיזכרו ממנו יהיה "הוא היה יכול להיות".
אגב אני לא מכיר את הכללים לבחירות אז מישהו שיודע יכול לעזור לי למה קובי לא נכנס כבר השנה? זה קשור לשנים שמחכים אחרי פרישה? הוא היה נבחר עם קיד ונאש באותו דראפט אם אני זוכר נכון..

יעקב 10 בספטמבר 2018

5 שנים מהפרישה

NoOne 10 בספטמבר 2018

ג'ייסון קיד שאתה בעצם אומר שהוא לא יודע לקלוע הוא מספר 9 בכמות השלשות שקלע בהיסטוריה של הליגה וזה אחרי שחצי קריירה הוא בכלל לא זרק , הוא עבד מאד קשה כדי ללמד את עצמו לקלוע

יוני (המקורי, מפעם) 10 בספטמבר 2018

גם לדעתי היל לא ראוי להיכנס. לגבי נאש, יש לו פרק זמן של 12-14 שנה של 40-50-90. נגיד בין 1999-2011/12. נכון, הוא לא היה הקלע המוביל בקבוצה, ובקושי עבר 15 נק' למשחק, אבל הוא אנדרייטד בתחום הקליעה

dmc 10 בספטמבר 2018

יש לו רק 4 עונות כאלה, ובאחרות היה קרוב. אבל בהחלט קלעי אדיר

איציק 10 בספטמבר 2018

יכולת ניהול המשחר והמסירה של נאש היו כל-כך יוצאות דופן שאנשים פשוט שוכחים שהיו לו עוד יכולות מופלאות בצד ההתקפי של המגרש.

יוני (המקורי, מפעם) 11 בספטמבר 2018

יש לו "רק" 4 עונות כאלה, אבל כשמשקללים את 12 העונות יחד הן גם מעל 40-50-90.

קורדל סטיוארט 11 בספטמבר 2018

שנה טובה לכולם.האם השינויים שהמשחק עבר לחלק מהשחקנים הללו במהלך הקריירה שאתם מדברים עליו זה המעבר לסמול בול באופן כללי?אשמח להתעדכן.
בלי קשר דווקא מוריס הכי ריגש אותי עם אמו שישבה ביציע

רן הנרגן 11 בספטמבר 2018

היל נכנס גם בזכות הקרירה שלו ב קולג. היה שותף משמעותי לשתי אליפויות.

כריס ובר לא נכנס להערכתי עקב הבעיות שהוא גרם להנהלות חלק מהקבוצות בהן שיחק. גם הקרירה שלו היתה חסרת תארים.

זה מביא אותי לתהיה מדוע כריסטיאן ליטנר שללא ספק הוא שלישי רק ללו אלסינדור וביל וולטון בהשגיו כשחקן קולג לא נכנס. נכון שהקרירה שלו בנבא היתה בינונית ומטה והוא נחשב לבן אדם שאינו חביב על הסובבים אותו ובכל זאת.

יובל 13 בספטמבר 2018

מן הסתם גם הפרשה של המממן בקולג' השפיעה על סיכויי הכניסה של כריס וובר להיכל. היתה תוכנית נהדרת על הפאב-5 והזכירו זאת שם.

תודה על הכתבה דורפן ובעיקר על האזכור של ריי אלן והגמר האדיר של יוקון נגד אייברסון וג'ורג'טאון…אם אני זוכר נכון יוקון היו בפיגור 13 ואז עשו 14:0 עד סוף המשחק. חבל שבטורניר המכללות עצמו אריק דאמפיר הרג אותם בסוויט 16. היה מגיע להם להיות בפיינל פור.

יוסי מהאבטיחים 16 בספטמבר 2018

גרנט היל היה אחד משחקני הקולג' הטובים בדור האחרון, ושותף הכיר לקבוצת הקולג'ים מהטובות בהיסטורי.
לשים אותו ואת טימאק באותה קטגוריה זה עלבון גדול להיל.

Comments closed