תמונת עירום שהיא אמירה אמיתית

אסתר וורגיר, וגם מגזין ESPN, באמירה אמיתית לגבי ספורט נכים

הנה אמירה נדירה באומץ שלה. הרבה זמן אני מתלבט אם התשובה של מגזין ESPN למגזין בגדי הים של ספורט'ס אילוסטרייטד – צילומי עירום של ספורטאים וספורטאיות הוא: א. אמירה אמיתית – בעד גוף ספורטיבי ולא איזה אידיאל של תעשיית הדוגמנות והסקס. או: ב. אולי גימיק מבריק: הבנה שצילומי עירום הם יותר עניין מציצני וספורטאיות מפורסמות הן אטרקציה לא פחות מכל דוגמנית. וגם ספורטאים. רק ששם זה ברור.

ברור שהתשובה היא גם וגם אבל הפעם ESPN באמת נתנו אמירה אמיתית. מי שמככבת בפרוייקט צילומי העירום השנתי שלהם אסתר וורגיר ההולנדית. וורגיר מתקרבת במהירות לניצחון ה-400 ברציפות שלה על פני תקופה של שבע שנים. יש לה גם 15 תארי גרנד סלאם ואת הגרנד סלאם הקלנדרי.

ועכשיו פריצת דרך נדירה ביחס לספורט נכים. האמירה שהיא לא מתביישת בגוף הספורטיבי והנכה שלה היא פרובוקציה שראוי מאד לעשות אותה.

מלך העולם ו"עם הספר"
איזה מסכן ג'ואו שואה גואנג / ארז ברויטמן, טייוואן

30 Comments

אלון 3 בנובמבר 2010

הם עשו את זה גם שנה שעברה עם ספורטאית אחרת (שרה ריינרטסן).

http://www.shoppingblog.com/blog/10060917

פאקו 3 בנובמבר 2010

הערה לא קשורה לפוסט, ומצטער אם אמרו זאת לפני: מה ההיגיון של סידור הפוסטים בדף הראשי? אני הייתי מצפה לסדר כרונולוגי (בתור אחד שנכנס כמה פעמים ביום וקורא בערך את כל הפוסטים), אבל מה שקורה זה שהסמלים של הפוסטים מסודרים בסדר שלא הצלחתי לעלות על ההיגיון שלו.

דורפן 3 בנובמבר 2010

פאקו – ההגיון, שאתה רשאי לחלוק עליו, הוא שכל אחד משמונת הבלוגים נמצא באותה קוביה בעמוד הראשי בשתי השורות העליונות.

פאקו 3 בנובמבר 2010

דורפן – מקבל (איכשהו). הבעיה כאן היא שמי שמחפש להתעדכן בפוסטים חדשים צריך לסרוק את התאריכים בכל העמוד. ואם רוצים היסטוריה של פוסטים אחרונים, צריך להיכנס לכל אחד מהבלוגים.

עוז 3 בנובמבר 2010

יש בזה משהו. סדר כרונולוגי בלי שמירת מקום הוא הגיוני יותר לדעתי

אנונימוס 4 בנובמבר 2010

מסכים עם קודמיי. הסידור הנוכחי לא אינטואיטיבי ולא נוח

דניאל 3 בנובמבר 2010

צילום מעולה.

גיל 3 בנובמבר 2010

האמת היא שאני לא מבין את ההגיון בפרובוקציה הזו מעבר לזו שזו פרובוקציה וניסיון להיות פוליטקלי קורקט. אנשים מעוניינים לראות תמונות עירום משני סוגים: נשים יפות וספורטאיות מפורסמות (והרבה פחות ספורטאים). זה לא מה שיגרום להם לקנות את המגזין.

הופ 3 בנובמבר 2010

אני מניח שההיגיון הוא שא. מגזינים חזקים לא מפרסמים רק מה שהצרכנים שלהם רוצים לראות אלא מה שלדעתם הצרכנים שלהם צריכים לראות. ב. פרסומים כאלה אולי לא תורמים לקניה של המגזין הזה ספציפית (לא בטוח – יכול להיות שהבאזז שנוצר הוא קידום מכירות מצוין, לעומת עוד תמונת עירום רגילה לצד אלף כאלה בחנות), אבל הם תורמים לתדמית הכללית של המגזין כחזק, ככזה שלא תלוי במידת החרמנות של הצרכן המזדמן וככזה שמקדם אג'נדה. ג. לא כל האנשים רוצים לראות נשים יפות וספורטאיות מפורסמות, ובכל מקרה כאלה יש מספיק באינספור מגזינים אחרים. רק ב-ESPN הם יקבלו משהו אחר.

אריאל 3 בנובמבר 2010

ואני חושב שזה בדיוק הפוך. לא אמיץ אלא פחדני. לא מצד המצטלמת, כמובן, שכל הכבוד לה, אלא מצד המגזין שמנצל אותה לצרכי יחסי ציבור מצוינים, כאילו אכפת לו מספורט הנכים. זה תמונה שהציניות שבה מפחידה.

הופ 3 בנובמבר 2010

למה (רק) הוא מנצל אותה ולא היא מנצלת אותו לקידום נושא חשוב בעיניה?
ולמה ההנחה שלא אכפת למגזין מספורט הנכים?

דורפן 3 בנובמבר 2010

אריאל – אני לא חושש מציניות של עיתונים. השורה התחתונה היא שמספר חובבי הספורט האמריקאים ששמעו את שמה של וורגיר עלה כנראה פי חמישים בערך. וזה לא יכול להיות דבר רע לספורט נכים.

גיל 3 בנובמבר 2010

אני חושב שזה כן רע כי כל מה שידעו עליה זה שהיא הייתה הבחורה שהצטלמה בעירום למגזין ESPN. אף אחד לא יתעניין במה שהיא עושה או בספורט שלה בגלל זה.

אריאל 3 בנובמבר 2010

מצטער, אני לא קונה את זה. דודו טופז היה מנצל עניים ומסכנים בצורה צינית בשביל רייטינג לתוכנית שלו – אז נכון, הם נהנו מזה וקיבלו כסף, אז זה בסדר?
תוכניות טלוויזיה כמו "לרדת בגדול" מנצלות אנשים שמנים בשביל להשיג רייטינג, אז נכון, אותם אנשים מרוויחים ירידה במשקל – אז זה בסדר?
התקשורת היא עולם ציני, וזה שיש אנשים שמרוויחים מזה (ואפשר לחשוב יש מישהו אחד בעולם שפתאום יעבור לראות טניס נכים בזכות התמונה הזאת. בעצם, מי משדר ספורט נכים?) לא הופך את זה לבסדר. אבל מה – ESPN קיבלו את היחסי ציבור שלהם. עובדה, כתבת עליהם.

Mr. Kate 3 בנובמבר 2010

מה שאתה בעצם אומר שאי אפשר לעשות מעשה "טוב" אמיתי, כי תמיד תהייה תועלת עצמית. וזה, סליחה ומחילה מכבודך, בולשיט. אין שום קשר בין מה שESPN מרוויחים מהמגזין הזה לבין עצם העובדה שכן, לשים תמונה של ספורטאית נכה על שער הגיליון שלהם עוזר לחשיפה של ספורט הנכים.
נכון, הרבה מאוד אנשים רק יכירו אותה בתור זאת שהצטלמה לעירום. מעט יותר אנשים גם יבדקו איזה שורה או שניים עליה בויקיפדיה, עוד פחות אנשים יתחילו באמת להתעניין בספורט.
ובכלל אם מדברים, אני חושב שספורט נכים הוא מכשיר חברתי ולא שיווקי. מבחינתי אם ילדה אחת (או ילד) בכיסא גלגלים מסתכלת על הגוף שלה באופן טיפה שונה עכשיו אז זה המגזין עשה את שלו.

d-d 3 בנובמבר 2010

אני מילה במילה עם התגובה של Mr.Kate .

אריאל 4 בנובמבר 2010

יש תועלת עצמית ויש תועלת עצמית. אם אני תורם למישהו, יש פה תועלת עצמית כי אני מרגיש טוב עם עצמי, אבל זה לא ממש משנה למישהו. אני לא מרוויח פה כסף.
אם מישהו תורם כדי להרוויח כסף בעצמו – אז כן, אני לא אוהב את זה. לדוגמא, החברה שבה אני עובד "תורמת" לעיר שבה אנחנו עובדים על ידי זה שהיא מוציאה עובדים שלה לצבוע בתים של קשישים וכדומה. כמובן, שבכל פעילות כזאת יש צלם ולפעמים גם עיתונאי שיתעד את זה ויאדיר את שם החברה. לטעמי, זה ניצול ציני של העובדים, שהחברה מרוויחה ממנו – ואני מסרב להשתתף בכזאת פעילות. יכול להיות שהראיה שלי צרה אבל ככה אני רואה את הדברים.

Mr. Kate 6 בנובמבר 2010

מה שאתה מתאר היא דוגמה שונה. החברה אכן משתמשת בעובדיה באופן חריג לשם תדמיתה, אבל היא לא מנצלת את הקהילה-כלומר את מי שצובעים לו את הבתים.
מכיוון שבמקרה הנ"ל, המגזין לא משתמש באופן חריג בעובדים שלו(למשל אם אתה מהנדס תוכנה והחברה שולחת אותך להיות בייביסיטר כן מדובר בשימוש חריג אבל פה עיתונאים הכינו כתבה עיתונאית) אז אין כאן שום פן של ניצול. מקסימום עורך מאוד אביציוזי, אבל זה אפילו דבר מבורך.

Mr. Kate 6 בנובמבר 2010

ואני רוצה לחדד-מתי תרומה אכן הופכת להיות מכשיר עצמי ואין בה שום ערך אמיתי?
לדוגמה אם אני מנכל של חברת סיגריות שתורם לעמותה למען חולי סרטן ובתמורה לכך אותה העמותה מזכירה בקמפיינים שלה רק את אור השמש כגורם לסרטן ומתעלמת מעישון.

חצי גולדסטאר 3 בנובמבר 2010

הופ – אני לא הייתי ממהר להגדיר את התמונה הזו כ"משהו אחר". אסתר וורגיר היא בכל זאת אישה יפה וספורטאית גדולה, מהסוג ש-ESPN נוהג לסקר. הייתי יותר מופתע, למשל, לו ESPN הציג תמונת עירום של ספורטאים שמנים (בייב רות', שאקיל של ימינו) ובייחוד ספורטאיות שמנות או שנחשבות לא יפות במיוחד (אין שם שעולה לי לראש).
מה שכן, אני בהחלט מאמין שתמונה כזו מגדילה את המודעות לטניס נכים. אני למשל לא ידעתי שיש גרנד סלאם נכים עד שקראתי את הפוסט הזה.

הופ 3 בנובמבר 2010

גולד – אני בטוח שאם לידיים של עורכי המגזין היתה נופלת תמונה של שאקיל ערום הם לא היו מהססים לפרסם :)
הרעיונות שלך יכולים להיות רעיונות מצוינים עבור "דיון בגוף" – מה המקום של גוף שמן בספורט? (בהתחשב בזה שמראשית ימיו, ספורט וגוף שרירי היו קשורים זה בזה כמעט בלי הפרדה). ובכלל מה הקשר בין ספורט ליופי ולמודלים העכשוויים שלו?
ובכל זאת אני חולק עליך. שמנים עירומים ראיתי. נכים עירומים לא יצא לי לראות אף פעם, וכשאני חושב על זה יש לזה סיבה. נכים נוהגים בד"כ להחביא את הגוף שלהם, ואחרים נוהגים להחביא אותם. אנחנו רגילים *להימנע*, לפעמים בכוח, מלהסתכל על גוף של נכה, כאילו יש בזה משהו לא בסדר. והנה, כאן הם מביאים את הגוף הזה לקדמת הבמה. כאילו אומרים: גם זה בסדר, גם זה גוף אנושי, אין מה להחביא אותו. ולא רק שזה גוף אנושי – הוא לא "פגום" או "רע" (הרי הקונבנציה היא שכמה שהגוף מושלם וספורטיבי יותר כך הוא טוב יותר, ואולי "נכון" יותר > ולכן גוף נכה הוא גוף שלא ממלא את ייעודו והוא "חסר") והוא יכול לעסוק בספורט שהוא מבחנו הגדול של הגוף האנושי.
ולא רק על ספורט – זה פותח את הראש גם למחשבות בנושאי אסתטיקה, אירוטיקה, החבאה וגילוי וכו".
בעיניי זה חלוצי ומרתק.

D! 3 בנובמבר 2010

like
very like

דורפן 3 בנובמבר 2010

חצי גולדסטאר… אוהו עשית אותי מרוצה עכשיו! בכל אחד מטורנירי הגרנד סלאם בטניס מתקיים גם טורניר לנכים.

אלון 3 בנובמבר 2010

חצי גולדסטאר, יש שם גם תמונות של ספורטאים לא אטרקטיבים וגם ספורטאיות לא אטרקטיביות.
לא כל הספורטאיות שם יצאו יפה כמו דיאנה טורסי.

עופר 3 בנובמבר 2010

מרשים ביותר ואמיץ!

חצי גולדסטאר 3 בנובמבר 2010

אלון – אתה צודק. עיינתי בגיליון של השנה שעברה, ומופיעה שם הודפת כדור הברזל מישל קרטר. היא אמנם אשה יפה, אבל הגוף שלה לא מתיישב עם האידיאל (הגברי לפחות) לגבי הגוף הנשי.
הופ – זה אכן דיון מעניין. לפני כמה שנים היה קמפיין של דאב שבו כיכבו לכאורה נשים "לא יפות". בתכל'ס הנשים שהם הציגו היו יפהפיה ג'ינג'ית עם הרבה נמשים, מישהי אחרת ששקלה כמה קילו יותר מארבעים הקילו שמותר לדוגמנית לשקול, וכו'.
עוד הסתבר לי ש-ESPN הציגו ספורטאית נכה כבר בשנה שעברה, גם אם לא בכסא גלגלים: שרה ריינרטסן, הטריאתלטית קטועת-הרגל.

חצי גולדסטאר 3 בנובמבר 2010

רונן, תוכל בבקשה למחוק את התגובה הזו? הבאה מתקנת אותה. תודה.

חצי גולדסטאר 3 בנובמבר 2010

אלון – אתה צודק. עיינתי בגיליון של השנה שעברה, ומופיעה שם הודפת כדור הברזל מישל קרטר. היא אמנם אשה יפה, אבל הגוף שלה לא מתיישב עם האידיאל (הגברי לפחות) לגבי הגוף הנשי.
הופ – זה אכן דיון מעניין. לפני כמה שנים היה קמפיין של דאב שבו כיכבו לכאורה נשים "לא יפות". בתכל'ס הנשים שהם הציגו היו יפהפיה ג'ינג'ית עם הרבה נמשים, מישהי אחרת ששקלה כמה קילו יותר מארבעים הקילו שמותר לדוגמנית לשקול, וכו'.

אבי 4 בנובמבר 2010

אני לא מצליח להסתכל על התמונה כחובב ספורט, וגם לא כמתעניין במעמדם של נכים; לפחות לא לפני שהמודעות נכנסת לפעולה.

לא נעים להודות, אבל המבט שלי הרבה יותר פרימיטיבי: רוצה שיזיזו את הדברים שמסתירים.

אבי 4 בנובמבר 2010

הערה טכנית: אני רואה שהבלוג ממשיך לציית לשעון אירופה!
(שעון החורף המוקדם אצלנו יצר אשליה כאילו הבלוג הוא ישראלי במרחב ובזמן…)

Comments closed