על ברני רוס והנרי ארמסטרונג

Man must fight

לשאלה מדוע יש פייסבוק יש תשובה מאד ברורה: פעם ב-423 ימים אתה נתקל במשהו בעל ערך. ובפיד שלי פתאום העלה מישהו חתיכת ממרוביליה שהיא כרזת הקרב בין ברני רוס להנרי ארמסטרונג. 

*

ברני רוס הוא הסיפור הפסיכי ביותר בתולדות הספורט. סליחה, בתולדות הסיפורים.

אשתדל לתאר זאת ממש בקצרה:

דב בער רוסופסקי נולד להורים שהיגרו מפולין המזרחית לניו יורק, שם נולד, ומשם המשיכו לשיקגו. אביו שהיה תלמיד ישיבה הפך לרב ובעל חנות מכולת קטנה. כשרוס היה בן 14 אביו נרצח במהלך שוד. אימו אושפזה בהתמוטטות עצבים, שלושת אחיו ואחיותיו נמסרו לבתי יתומים ואימוץ. 

הוא החליט לאסוף כסף כדי לאחד איכשהו את משפחתו. הוא החל להתחבר לחבורות רחוב ודי מהר הרשים ביכולות הקרב שלו – עד שהועסק ביחד עם חבר יהודי בין שומרי ראשו של בחור חביב בשם אל קפונה. שמו של החבר היה ג׳ק רובינשטיין. הוא יצוץ בעתיד על בימת ההיסטוריה בשמו המקוצר רובי, כשירצח את לי הארווי אוסוולד, רוצחו של הנשיא קנדי. 

רוס יחל לעשות היסטוריה כשהפך מתאגרף אגדי. הפך לראשון שזוכה בשתי חגורות אליפות עולם בקרב אחד. לרוב מחשיבים אותו כשני בין האלופים היהודים הגדולים אחרי בני לאונרד. 

בגיל 33 פרש מאיגרוף  התגייס למארינס להלחם במלחמת העולם השניה (בדיוק נתקלתי  היום בסיפורו קורע הלב של איזה ספורטאי ישראלי שצה״ל דורש ממנו את הימים שקיבל במסגרת דחיית שירות – למרות שהוא מביא כבוד למדינה). הוא מצא עצמו בשלב מסויים בקרב יחידים, לאחר שחברי החוליה שלו נפצעו, מול כעשרים יפנים. הוא הרג את כולם וסחב על גבו את אחד הפצועים למקום מבטחים. הוא קיבל את כוכב הכסף, עיטור הגבורה השלישי בחשיבותו בכוחות המזויינים האמריקאים. 

כל זה זה תמצאו גם ברשת – אבל יש לי סיפור ברני רוס משלי. בלעדי!

חבר בשם מיירון שוגרמן, שעבד במשך שנים עם המאפיה היהודית והאיטלקית (בייצור מכונות מזל לא חוקיות – הוא מתעב מי שסוחר בנשים וסמים) הפך למעין היסטוריון של המאפיה. הייחוס המשפחתי שלו הוא שכמה מאפיונרים מפורסמים כמו לאקי לוציאנו ומאיר לנסקי ודוק סטצ׳ר עבדו עם אבא שלו והיו בני בית אצלו. ראיתי את התמונות! אבא שלו רצה שיהיה איש מהוגן, אבל הוא התעקש לעבוד עם אבא.

אז מיירון סיפר לי שלפני שהחל להשתלב בעסקים הלך ללמוד ולטקס סיום הקולג׳ שלו היה נחוץ נואם. ואבא שלו הציע להביא את ברני רוס, שאחרי השירות הצבאי הפך נואם מבוקש, גם בנושאים ציוניים. איכשהו לרוס היו חברים גם בתעשיה שלהם –  ורוס הסכים לבוא, והם מצאו עצמם שלושתם במכונית בדרך למזרח פנסלווניה שם שכן אותו קולג׳ לאו דווקא יוקרתי. שוגרמן אוהב לספר שלגמרי במקרה השנתיים בהן חי על חשבון משלם המסים כעבור כמה עשרות שנים, היו במתקן לא רחוק מהקולג׳ בו למד.

והם נסעו, ובכל באר דרכים  רוס ביקש לעצור לאיזו כוסית וויסקי. וכשהיו כבר כמה מיילים מהקולג׳ יצא מקרטע ומתנדנד מהבאר ושוגרמן לא ידע איפה לקבור את עצמו. זה עומד להגמר בבושה גדולה לעיני כל העולם שממתין לנאום. ״ואז״, הוסיף, ״רוס עלה לבימה, נשא נאום נפלא ורהוט. קרא לדור הצעיר לעמוד באתגרי הדור הבא כפי שהדור שלו יכל למיתון הגדול ויכל להיטלר. והוסיף כמה מסיפורי האיגרוף והמלחמה וסחף את כולם בתחושת שליחות ומוטיבציה״.

ואיש לא הרגיש שהוא שיכור. ובדרך חזרה עצר שוב בכל באר בדרך לדרינק עם העם. 

*

התמונה היא מהקרב האחרון של רוס. הוא נלחם בהנרי ארמסטרונג שהיה מתאגרף גדול בהרבה ממנו. מגזין רינג דירג אותו ב-2007 כמתאגרף השני בטיבו בכל המשקלים ב-80 השנים האחרונות (שוגר ריי רובינסון ראשון ומוחמד עלי שלישי). 

לפני הקרב ניסה עיתונאי להתסיס את האווירה, כששאל במסיבת העיתונאים את רוס לגבי העובדה שהוא נלחם במתאגרף שחור, ואביו נרצח בידי אדם שחור. רוס גירש את העיתונאי ממסיבת העיתונאים. 

מלבד מתאגרף אלמותי, הנרי ארמסטרונג היה גם משורר, שפרסם מספר ספרי שירה. על הקרב הזה כתב:

Two fighters of oppressed races fighting each other 

just like that

It doesn't seem exactly sensible or right 

We're not mad at each other; we're just fighting for 

the things we need 

It comes right back, the same old thing–to live, man 

must fight

גוד ביי דויטשלנד, טייק טוּ
נו האדל - פוטבול אפלטוני

24 Comments

איציק 20 בנובמבר 2018

מעולה, תודה.

סער 20 בנובמבר 2018

נפלא. איך לא עשו עליו סרט?

רונן דורפן 20 בנובמבר 2018

אני לא רשאי לגלות

אמיתי 20 בנובמבר 2018

מסקנה שלי- פעם כשהיו בארים בדרכים גם היו סיפורים גדולים מהחיים.
אדיר
נ. ב. איכשהו יהודים הצטיינו פעם באיגרוף. בטח עניין של מהגרים

D! פה ועכשיו 20 בנובמבר 2018

היום אין ברים בדרכים?

אמיתי 21 בנובמבר 2018

פחות. אבל יותר התכוונתי שלא שותים בדרכים. אנשים היום יותר פיכחים

D! פה ועכשיו 20 בנובמבר 2018

נהדר. תודה

יוסי ברקלי 20 בנובמבר 2018

מעולה

חיים 20 בנובמבר 2018

אאלט ארמסטרונג כסח אותו והשופט רצה להפסיק את הקרב ורוס התעקש שיתן לו לסיים את הקרב על הרגליים.

רונן דורפן 20 בנובמבר 2018

רוס ידע שזה הקרב האחרון שלו. וכמה שהיה טוב ארמסטרונג כאמור היה ליגה אחרת לגמרי

אבי (נורטון) 20 בנובמבר 2018

מאד מעניין

פה איתמר 20 בנובמבר 2018

יפה

ארז 20 בנובמבר 2018

וואו

גילי פלג 20 בנובמבר 2018

וואו, חטפתי סנוקרת ללסת מהסיפור הזה. אדיר, דורפן.

בו רדלי 21 בנובמבר 2018

אחלה סיפור דורפן! סבא שלי הכיר את פול קסטלנו וטוני קנטי – דרג ביניים+ באחת מחמשת המאפיות הגדולות של ניו יורק ובזמן מלחמת העולם השניה הם אמרו לו: "מיסטר פישר, אתה לא צריך לדאוג במקרה שהנאצים יכבשו את ארה"ב כי אנחנו נשמור עליכם.."

דורפן 21 בנובמבר 2018

יש סיפור מאד ידוע. כשאנשיו של פריץ קוהן – האיש שהיטלר שלח לארצות הברית לנסות להניע שם תנועה נאצית (ואבא של הנשיא הנוכחי דווקא חשב שזה רעיון לא רע) הגיע לניו ג׳רסי, המאפיה האיטלקית והיהודית שיתפו פעולה כדי לחבוט היטב באנשיו. זה מעניין כי האיטלקים עשו זאת למרות השייכות של איטליה במלחמה

איציק 21 בנובמבר 2018

זה ממש לא מפתיע, כל אחד רוצה להרביץ ליהודים שלו בעצמו.
לפני כמה שנים בבלגיה גלוחי הראש הודיעו שישמרו על בתי הכנסת בכיפור מפני המוסלמים בטענה שאלו היהודים שלנו ולא ניתן לזרים לפגוע בהם. למה שיחלקו בתענוגות שלהם אם אחרים.

אלכס דוקורסקי 21 בנובמבר 2018

מעניין מאוד, תודה.

גיא זהר 21 בנובמבר 2018

מצוין

matipool 21 בנובמבר 2018

סיפור נפלא, רונן. גם הכתיבה שלך. זה מסוג הפוסטים שהם הערך המוסף של דה באזר על כל בעיותיו הטכניות.

ארם אבירם 21 בנובמבר 2018

מצוין רונן!

אלון66 21 בנובמבר 2018

נהניתי, תודה !

יהודה ב״ד 22 בנובמבר 2018

תודה

Comments closed