24

24 שנים של האיש שהוא כל ההבדל

עופות נדירים. דורסים

המשחק היום יעמוד כמובן בסימן יובל ה-24 של פרגוסון כמנג'ר הקבוצה. ותמיד כשאני צריך להגדיר לעצמי "מה אני אוהד במנצ'סטר יונייטד" אז זה העניין הזה. אינני מנצ'סטרי כמובן. באופן כללי אפשר לומר שאני מאלו שהחלו לאהוד את הקבוצה בגלל הסיפור של תינוקות באזבי. כשכמובן אינני משלה את עצמי – מה שהביא את רוב האנשים לאהוד אותה לא היה הסימפטיה עם ההרוגים אלא ההתאוששות של המועדון.

אם היה לקבוצה זיהוי פוליטי מסויים – שדווקא כן היה בצד שלי של המפה הפוליטית – זה כלל לא רלוונטי לדבר על כך בעידן הזה. היא גם לא מייצגת איזו קבוצה אתנית שאני משתייך אליה ולמעשה מלבד את אוהדיה שבמנצ'סטר לא מייצגת שום קבוצה אתנית באופן ספציפי. ואינני גם אוהד אותה במושגים סמי-פשיסטים של "נאמנות עד מוות לדגל האדום". לעולם לא אחדל לאהוד אותה אבל העוצמות יכולות להיות שונות מאד.

אז זה העניין שאני אוהד. את העובדה שיונייטד שונה. שיש לה מנג'ר אחד שהוא המועדון. שהכל נקבע בדברו. אנשים לפעמים חושבים שאני חושב שהוא לא טועה. בוודאי שהוא טועה. ואז אני מקווה שיצליח להתגבר על הטעות שלו. או להצליח יותר ברכישה הבאה. המחשבה שמישהו יבוא ויעשה משהו יותר טוב לא מעניינת אותי. כי אם זה יתחיל להיות ככה זו פשוט לא תהיה יונייטד. אולי זאת תהיה קבוצת כדורגל טובה יותר – אבל מה אכפת לי?

נגיד יבוא איש עשיר ויקנה מהגלזרים וימחוק את החובות וימנה את מוריניו וייתן לו כסף שיביא מסי ופברגאס וסניידר ומסוט אוזיל. אני מעריך שזו תהיה קבוצה חזקה מעכשיו. אבל זו לא תהיה קבוצה שאני מזהה עם העניין הזה של מנצ'סטר יונייטד. יש בהחלט גבול עבורי לגבי המחיר שאני רוצה לשלם על התחזקות של יונייטד. מצב בו פרגוסון עוזב ומשתנה שיטת הניהול היא הגבול הזה. ואני אוסיף: מי שאומר שהוא אוהד יונייטד ואפילו שוקל החלפה של פרגוסון הוא אדם מוזר בעיני. אדם שלא מבין בכלל את יונייטד.

אגב, אינני בא לומר שרק יונייטד שונה. לכל קבוצה -אפילו קבוצות המותג המודרניות יש משהו "שונה" משלה. לריאל יש את הפאסון. ולברצלונה את העניין הקטלוני. ולליברפול את הייחוד העירוני. אבל אם אני מרחם על אוהדי ליברפול במשהו זו לא העובדה שהם לא טובים. אלא שהם קטעו את מסורת "חדר הנעליים". בצד הכדורגלני הם איבדו את השוני שלהם. כל היתר זה פרטים. נדמה לי שיותר משהם מקנאים בנו כיום על התארים, הם מקנאים על יובלות כמו היום.

וזה השוני שלנו. שבאזבי אימן 25 שנים ופרגוסון יאמן יותר משלושים.

ואוסיף משהו. לא רק שוני וסגנון. אלא בהחלט גם עוצמה. מה אתם חושבים? שיונייטד לא נמצאת לא פעם על סף משבר? אמנם שונאיה ממהרים תמיד לחגוג כל משבר קטן אבל באמת יש תקופות לא טובות. אפילו החודשיים האחרונים למשל – ההגנה שיחקה קטסטרופלי ומה יקרה עם ווין רוני אין לי מושג. אני לא יכול לומר שאני משוכנע במאת האחוזים שהוא באמת חוזר לקבוצה לתקופה ארוכה.

ומחיר המשבר הוא שיונייטד נמצאת חמש נקודות מהמקום הראשון. וזה מחיר מאד קטן. ומחיר שאפשר להתגבר עליו אם יוצאים מהמשבר. כי הפרגוסוניזם פירושו שאיש לא מפעיל את כסא המפלט. איש לא מפעיל את האזעקות. מנגנון ההרס העצמי של פיטורי מאמנים, רכישת שחקנים בהולה, לעולם לא מתחיל לפעול. ולכן כל משבר מרוסן.

חישבו על העניין האחרון: הסופרסטאר מבקש לעזוב תוך כדי הצהרות שהקבוצה לא חזקה מספיק. בהרבה מאד מועדונים זו קטסטרופה. לא ביונייטד. האוהדים שונאים את הגלזרים, אבל הם לא נפלו למלכודת הפופוליסטית הזו. התגובה הכמעט בלעדית הייתה שאדון רוני יירגע. אם בא לו לשחק ביונייטד שישחק. ואם לא בא לו לשחק שלא ישחק. את הקבוצה מנהל פרגוסון.

שום עונה לא נזרקת לפח. כך למשל אם אני לוקח את העונה האחרונה בה יונייטד לא איימה על האליפות – החלק השני של 2005-2006 – ובודק את תוצאותיה אז הנה הן: אברה, וידיץ', פארק ואדווין ואן דר סאר שולבו. רונאלדו ורוני קיבלו את הקבוצה לידיהם.

בלי הצהרות על בניית קבוצה או עונות פיננסיות או עונות מעבר. למעשה ביונייטד (בצד המקצועי, לא הגלזרי) עסוקים מעט מאד "בהצגת הדברים". פשוט עושים אותם. אולי זה הפרגוסוניזם.

*

בגלל שאין כאן שום עיסוק בוולבס, הפוסט הזה הוא לא "לקראת וולבס" ובסיום המשחק הוא לא יעודכן אלא יופיע פוסט אחר. שיעסוק בדברים כמו הגולים של צ'יצ'ריטו.

כל כך קרוב, כל כך רחוק
מי אכל את הזאבים?

39 Comments

נשנש 6 בנובמבר 2010

הארגו בהרכב. זה קשור ל24 של פרגי ?

עזי 6 בנובמבר 2010

פוסט נאה ויפה ואם הייתי אוהד את מניונייטד גם הייתי מרגיש כך.
א-ב-ל גם מניונייטד שאחרי באזבי הגדול פיטרה מנג'רים, כי לא הצליחו, כי היו להם רצפים של הפסדים, כי היו להם רומנים מהצד, כי לא זכו בתארים, וגם כאשר ניצחו הרבה משחקים ברציפות אבל בסופו של דבר לא הביאו את הסחורה. גם פרגוסון הרי היה קרוב להדחה ב-1990. מאז הוא מצליח וחזק ומגדולי המנג'רים בהיסטוריה, בלי ציניות, אבל זו קודם כל ההצלחה ואחר כך הנאמנות ולא להיפך. מי שהביא אליפויות נשאר – האליפות האחרונה שלכם עם מנג'ר שלא יהיה דור במועדון, הווה אומר לא עם באזבי או פרגי, היתה בעונת 1910/11 הווה אומר מאה שנה.

יוסי מזרחי 6 בנובמבר 2010

נכון, אבל זו פנקסנות שמתעלמת מהעיקר.

Australian in China 6 בנובמבר 2010

to cry. . .

אביעד 6 בנובמבר 2010

הפוסט האחר יצטרך להתעסק בעובדה שהארגריבס בהרכב. כאן אנחנו מתעסקים בקבוצה באופן כללי (ולא במשחק כזה או אחר פרטנית)ופרגוסוניזם.
אז הנה משהו קטן ואישי משלי בנושא. היום אני בן 29. נולדתי ב-6 בנובמבר 81 ואני אוהד יונייטד מגיל 8-9 בערך בגלל אבא שלי שאוהד אותם עוד מתחילת שנות ה-60.
אז זה קרה לפני שהתחלתי לאהוד את הקבוצה, אבל אני כל הזמן אומר לאבא שלי שהמתנה הכי טובה שנתנו לי אי פעם ליומולדת הייתה שבגיל 5 הנהלת מנצ'סטר יונייטד הביאה לי את סר אלכס פרגוסון במתנה.
תחשבו על זה, מתנה שמחזיקה 24 שנים, שהזכרונות שהיא נתנה ונותנת לי ימשיכו איתי לעוד הרבה זמן.
אז אני אוהד יונייטד כי לפעם פעמיים בשבוע היא מספקת לי זמן איכות, בין אם בטלפון ובין אם פנים אל מול פנים, עם אבא שלי. זה מה שמיוחד בה עבורי. ואלכס פרגוסון הוא הפנים של הקבוצה שמספקת את זה.

נשנש 6 בנובמבר 2010

6 דקות.

תומר ש 6 בנובמבר 2010

מזל טוב!

אביעד 6 בנובמבר 2010

תודה :)

תומר חרוב 6 בנובמבר 2010

מזל טוב אביעד, עד מאה ועשרים+ פנדלים

דורפן 6 בנובמבר 2010

עזי – אני חושב שטומי דוקרטי היה מביא אליפות ונשאר הרבה שנים. זה היה עולם מושגים אחר בו אי אפשר היה לקבל התנהגות כזו ממנג'ר. אבל הנה לך סיפור יפה – סיפר אותו בנו של דוקרטי.
דוקרטי אכן נשא לאישה את האישה המדוברת. ולאחרונה חגגו חתונת כסף. הבן שלו אמר: "ציירו אותו כאיש לא נאמן – אבל הוא מהגברים היחידים בעולם לחגוג חתונת כסף עם שתי נשים שונות."

B. Goren 6 בנובמבר 2010

מילים יפות כתבת, דורפן.

ארנון 6 בנובמבר 2010

מזל טוב לפרגוסון ולאביעד.
ובהצלחה לוולבס.

רועי שהגיע אחר-כך 6 בנובמבר 2010

Remember, remember / The sixth of November

נקווה שהמחצית השניה תראה טוב יותר. לא מגיע לנו להוביל. למעשה, יונייטד צריכה להגיד תודה שהיא לא בפיגור.

יוסי מזרחי 6 בנובמבר 2010

הגול בא רק כתגובה לפרשן המטומטם שמשתתף בשידור.
בושה וחרפה זה ביטוי עדין ולא משקף.

אבי 6 בנובמבר 2010

חותם על 1-0. בראון מלחיץ אותי. פלטשר ממשיך בקו התקדמות, וגם פארק. בבה עדיין כשרון גולמי, כמו שאומר פרגוסון -יש לו את זה, אבל זה עדיין לא מהוקצע.

יוסי מזרחי 6 בנובמבר 2010

"ופרגוסון יאמן יותר משלושים…" איך אומרים בירושלים, מהפה שלך לכסא הכבוד.
פוסט של מנצחים.
ורק שאלה אחת ליושב במרומים, אלוהי הכדורגל,הממונה על הפציעות, למה האכזריות הזו כלפי הארגריבס? לא הגיע הזמן להניח לו?

אבי 6 בנובמבר 2010

לגבי הפוסט, כמו תמיד הוא קולע לדעתי, ורק מנסח אותה יותר יפה. מזדהה מאוד.
אני התחלתי לאהוד את יונייטד בתוך עידן פרגוסון, ובזכות הסקוטי. אני רוצה שתזכה בכל התארים, אבל רק בדרך שלה. שלו. אף פעם לא רציתי שיגייסו קבוצת "גלאקטיקוס" תוך קייץ אחד; מעדיף שלא יביאו כוכבים מוגמרים (גג שניים בעשור); רוצה לראות קבוצה צומחת אורגנית. פרגוסון אומן בזה: הוא "בונה קבוצות" בזמן שקודמותיהן עדיין מנצחות, כמעט לא רואים את תקופות המעבר.

רועי שהגיע אחר-כך 6 בנובמבר 2010

מה זה הפרח הזה שצמוד לסר אלכס לדש המעיל? זה היה עליו (וגם על רדנאפ) גם בשבוע שעבר וגם במשחק הצ'מפיונס באמצע השבוע.

בני תבורי 6 בנובמבר 2010

רועי וכו'…
מדובר באות לציון יום השנה לנצחון על גרמניה. לא בכדורגל. האנגלים מאוד מאוד מקפידים בנושא זה ובאנגליה תראה את הסמל על כל נושא תפקיד בכל תחום.

עזי 6 בנובמבר 2010

זה לכבוד הממוריאל דיי, 11.11 יום הניצחון במלחמת העולם הראשונה שהוא יום הזיכרון לחללי שתי מלחמות העולם.

דורון 6 בנובמבר 2010

מנחם,

הוכחות, הוכחות.

רונן הציב סטנדרטים מסוימים כשמדובר על נוף אנושי משובח מהזן עליו אתה מדבר.

אני חושב שאם תשלח 8-9 תמונות יש סיכוי שזה יכפר על הפ' העודף, ואידך זיל גמור.

סימנטוב 6 בנובמבר 2010

פארק הזה משחק כמו יתוש שלא מפסיק לזמזם ליד האוזון
יתוש בראש !!

בני 6 בנובמבר 2010

נשכח משום מה העניין הפעוט של הכסף הגדול שסר אלכס,כמו כל המאמנים הגדולים בקבוצות הגדולות,השתמש בו כדי לקנות באמצעותו תארים.

יוסי מזרחי 6 בנובמבר 2010

בני, תתקדם.
משתמע מדבריך משהו אחר ממה שכנראה התכוונת.
בכל מקרה, הוא "ייצר" את הכסף הזה, בזמן שאחרים התרפקו על היסטוריה ועל זכרונות.
מגיע לו קצת יותר כבוד.

הופ 6 בנובמבר 2010

יפה הגדרת את מה שאתה קורא "הדבר השונה" ואני חושב עליו כעל "המהות" של המועדון. אני חושב שכל עוד ישנו הדבר האחד הזה בכל מועדון, זו הערובה שמכלול האופי שלו נשאר אותו דבר.
אצלנו (חיפה), לדוגמה, נדמה לי שזה הניהול. לפחות בימי חיי. ולכן מצחיק אותי שמתרגשים מכל משבר זמני (שאצלנו מתבטא במקום הראשון ובאפס הפסדים) ככזה ש"יחסל סופית את האתוס של המועדון". כי כל עוד יש שם את אותה מערכת ניהולית, האתוס יישאר אותו דבר. ואם אתם לא מסוגלים להאמין בכוחה של הקבוצה לחזור בסופו של דבר תמיד לאותו קו שמאפיין אותה, אתם לא באמת מאמינים בקבוצה.
(אגב כשהאתוס ישתנה, סביר שלא נשים לב לזה אלא רק איזה עשר שנים אחר כך).

רועי שהגיע אחר-כך 6 בנובמבר 2010

חוץ מפארק, השחקן המצטיין היום היה הארגריבס. מחפירים במיוחד: וידיץ', פלטשר, בבה, אוברטן. מועמדת (ככל הנראה בעיני עצמה) לתואר האליפות שבמשך חלקים יותר מדי ארוכים של המשחק לא מצליחה לחבר יותר משתי מסירות.

אבי 6 בנובמבר 2010

פףףף, לא טיול בפארק…

מנחם לס 6 בנובמבר 2010

אני לא יוגדע לאן נעלמה התגובה שלי לרונן על הפוסט שכתבתי אתמול והחצי ערומות כאן הרוקדות לידי. ממש אני מתבייש להרגיש חרמנות כזאת בגיל 73.מה אני? חרמן זקן? טוב, הטקילה קצת מדברת עבורי. אני מרגיש בדיוק כפי שהייתי מרגיש לפני 40 שנה: דחף לקפוץ על אחת מהן ולומר להן בעברית שהן מלכות העולם. טוב, הטקילה קצת מרשה לי חופש דיבור, אז כאן המקום לחכתוב שאני מרגיש חופש פעולה כאן כי אין בדהבאזר נקבות שכותבות. למה? זה אתר פילוסופי, רוחני, רעיוני, אז היכן הנקבות? בעברית "נקבות" נשמע פטרונייזינג, אך באנגלית FEMALES זאת אפילו מילת כבוד. אז הסבירו לי למה באתר שלי – שהוא אתר ישר לעניין בהופס – יש לי נקבות כותבות קבועות: סימה, נטע, נורית, אלינער, אחת עם שם מוזר אורחנה או משהו כזה, ועוד, וכאן אני כמעט לא רואה שמות נקבות (אוקיי, סליחה, בעברית יותר נכון ונאה לכתוב 'נשים'). אוקיי.אם כתבתי משהו לא בסדר – תאשימו את הטקילה הקובנית (שלא נופלת מהמכסיקנית).
אז היכן נעלמה התגובה האחרונה שלי, והיכן הפוסט שכתבתי אתמול על פוליטיקה וספורט, ואיפה היה כריס בוש נגד אוקפור אמש כשהיינו צריכים אותו?
רונן, ברצינות, אם לא קבלת את הפוסט, כנראה שחל שיבוש בהעברה כי יש לי קשיים עם הוטמייל כאן בקפה האינטרנט עם הלאפ-טופ שלי. יש פה מין הפרעות.
אוקיי, הן חוזרות הרקדניות הקובניות.צריךלצאת החוצה לחזות כי, לצערי, זה כל מה יש: חזייה.

הופ 6 בנובמבר 2010

LOL
אם זו הטקילה שמדברת במקומך, אז מגיע לה בלוג משלה

נעל קרועה 6 בנובמבר 2010

עם 2 אליפויות אירופה ב 27 שנים אין ספק שעדיף ללכת על הרומנטיקה של פרגוסון,ולא על הסטטיסטיקה הלא מרשימה,לקבוצה עם קהל ענק כל כך,לגבי האליפויות באנגליה,עד שוונגר ומוריניו לא הגיעו לאנגליה זה היתה ליגה של קבוצה אחת,ברגע שהגיעו מאמנים ראוים,עקומת האליפות צנחה בהתאם

גיל 6 בנובמבר 2010

הצחקת אותי נעל. אם כל מה שמצאת לומר רע על מנצ'טסר זה שהם זכו "רק" בשתי אליפויות אירופה בשנים שפרגוסון שם, אז ניסית לקלל ויצאת מברך. כל קבוצה אחרת כמעט תחתום על זה בלי היסוס.

דורפן 6 בנובמבר 2010

גיל – אתה טועה בענק ואתה גם מיושן. האוהד המודרני יש לו דרישות. קבוצת האן.בי.איי שלו צריכה לנצח 65 משחקים בעונה. אליפות, בגלל השיטה, פעם בשנתיים. רצוי שהאם.וי.פי יהיה ממנה. מקבוצת הכדורגל הוא מצפה ל75% מהתארים המקומיים ולפחות חצי גמר באירופה. אחרת? שחקנים אפסים, הנהלה נפל, מאמן אין לו מושג.

גיל 6 בנובמבר 2010

אתה צודק, אני מיושן. פעם לראות אחת לשבוע גול של מקלייר שהעלה את יונייטד ממקום 8 ל5 היה שיא האושר. מפונקים כולנו.

דורפן 6 בנובמבר 2010

נעל קרועה – אתה חוזר וחוזר על התיאוריה הזו שלך.אז כפי שאמרתי, כאוהדי יונייטד אנחנו מסתפקים בהישגים העלובים הללו. וגם אתה כמי ששונא את יונייטד צריך להיות שמח בחולשתה העצומה.

לירן שבתאי 6 בנובמבר 2010

"אנחנו לעולם לא מתים" אמר פרגוסון בסיום המשחק, כמה אגדי הוא. הבוס. שחקנים, פרשנים, מאמנים, ואפילו שחקני עבר מדברים על ה"בוס" ביריאת כבוד. זה לא עוד כינוי של מאמן ובטח לא דבר טריוויאלי בעולם האגו והכסף הגדול של הכדורגל.

שודד 7 בנובמבר 2010

יונייטד של פרגי זו אגדה- פנטזיה
הלוואי שהחלום לא יגמר, שלא נתעורר

יואב 7 בנובמבר 2010

פוסט מרגש ומדוייק.
יכולתו להישאר מעודכן ורלוונטי בעולם כדורגל ציני כל כך, תמיד הדהימה אותי.
כי אין גיל ומחיר- לעין מיקצועית,הבנת נפש האדם,יצירתיות, אופטימיות ואמונה, הבנת המשחק,אמונה בצעירים וחוסר הסירוס.
יש משפט שאומר-שלקראת משחק עובדים קשה באימונים כי במשחק עצמו קצת קשה לתקן(כמו הצגה),מגדיר מצויין את פרגי.החופש היצירתי שהוא תמיד נתן לשחקניו בתוך מבנה שעליו עבדו מראש.למרות קשיחותו ומוסר העבודה הגבוה, מדובר באחד המאמנים הליבראלים ביותר שיש.
כמעט לא היו ביונייטד של פרגי שחקנים "פחדנים".ופארק של היום-הוא דוגמה נפלאה. מנהיג כדורגלני, כמו שפרגי אוהב.

Comments closed