הסופרקלאסיקו. חורחה לואיס בורחס

אני חייב לומר שקצת איחרתי להכנס לסופרקלאסיקו הזה. התכוונתי לצפות בראשון אבל ירד שם גשם ומהמשחק שהתקיים ראיתי רק את 25 הדקות האחרונות ולאחריהן תקציר. אבל הקשיים סביב קיום המשחק השני הכניסו אותי חזק לעניין. כזה אני! תוצר של תקופתי! רואה מצוקה קיומית, יש לי מה להגיד באינטרנט. 

בכל אופן הסופרקלאסיקו הבלתי-מתקיים-בחציו בינתיים החזיר אותי לסיפור שקראתי לפני שנים של חורחה לואיס בורחס. סופר שאם לא קראתם עשיתם לעצמכם עוול נוראי. בורחס הוא ארגנטיני מאד מובהק מהרבה בחינות אבל מבחינה אחת לא. הוא שונא כדורגל ואף אמר ״הכדורגל הוא פופולארי כי הטפשות היא פופולארית״. ועדיין כתב, ביחד עם מורו אדולפו ביוי קסארס (בורחס כתב איתו לפעמים במשותף) סיפור על כדורגל. כלומר על לא-כדורגל. כלומר באיזשהו מקום סיפור נבואי על הסופרקלאסיקו הזה. 

ואני מתחיל לשאול את עצמי לא מתי יתקיים המשחק השני, אלא האם הראשון בכלל התקיים.

וכך כותב בורחס, או אולי קסארס. אני מתרגם מאנגלית – זה הנוסח שמצאתי באינטרנט – ומתנצל בפני מי שתרגם באופן רשמי לעברית. 

״כמשוטט קבוע בשכונת נונז ובנותיה, לא יכולתי שלא להבחין כי המונומנטל, איצטדיון ריבר פלייט, כבר אינו עומד במקומו הקבוע״.

מסתבר שהכדורגל בוטל, יותר מדי בלגן לקיים אותו, אבל השלטונות יצרו מציאות חלופית בה הם ממשיכים לספר סיפורי כדורגל להמונים.הוא הולך לברר את העניין אצל חבר, ולפני השיחה אפילו מברך אותו על שער ניצחון של קבוצתו ״אותו כבש הבלם רנובאלס תודות למסירה היסטורית של מוסנטה״

אבל נכונה לו הפתעה מדהימה!

״סבאסטאנו ממש הפיל אותי לאבק ״אין תוצאות, אין קבוצות, אין משחקים״, הוא אמר. ״האיצטדיונים נידונו למוות ומתפרקים אט אט לחתיכות. כיום הכל מבויים לטלוויזיה ורדיו. השמחה הכוזבת של השדרים- האם היא לא גרמה לך לחשוב שהכל מזוייף? הפעם האחרונה בה שוחק משחק כדורגל בבואנוס איירס הייתה ב-24 ביוני 1937.

מאותו הרגע הכדורגל, וכל הספורט, שייך לעולם הדרמה. אותה יוצר אדם יחיד בתא שידור או שחקנים בחולצות לפני מצלמות הטלוויזיה.

״ומי המציא את כל העניין הזה?״, מצאתי את האומץ לשאול.

״איש אינו יודע. זה כאילו תשאל מי חשב על טקסי חנוכת בתי ספר. הדברים הללו לא קיימים מחוץ לאולפנים ומערכות עיתונים.״