חורבן של ציוויליזציה

במקום בו עמדה פעם יצירת אמנות עומד היום בית חרושת. על כדורסל סרבי-יוגוסלבי

ביום חמישי, קצת אחרי שמכבי תל אביב סיימה כתישה מדכאת של פרטיזן בבלגרד,  אמרתי שלום לשחקן כדורסל סרבי עם סיכוי אמיתי. לא סיכוי להיות שחקן אן.בי.איי, את זה יש ללא מעט, אלא סיכוי אמיתי לשחק את המשחק כמו הגדולים הישנים.

קוראים לו מאטיה, הוא מככב במחלקות הצעירות של פרטיזן אבל אם מישהו יחליט לבחור אותו בדראפט כשהוא בן 18 הוא לא יילך לאמריקה לפני שיגמור ללמוד לשחק. המזל שלו הוא שאבא שלו – אחד בשם ולאדה דיבאץ' – כבר עשה בשבילם קצת כסף. אז יהיה לו אורך נשימה ללמוד את המשחק כמו שצריך.

אתם יודעים שכתבתי כאן לא פעם על ההשחתה שגרמה הגלובליזציה בספורט. אבל זו באמת תאוריה של עיתונאי. אז שאלתי את האיש האגדי בעצמו:

אם היו בוחרים אותך בדראפט בן 18. והיית הולך מיד לאמריקה. מה היה קורה איתך?

"לא הייתי אפילו רבע השחקן שהייתי. אין סיכוי"

אז במציאות הנוכחית לא נראה שוב קבוצות כדורסל מהסוג של הנבחרות היוגוסלביות או הסרביות שהיית חלק מהן?

"קשה לי מאד לראות את זה קורה"

מה שנקרא מפי הגבורה.

*

מה ההבדל בין קוקוץ' ודיבאץ' לפסבדו-יוגוסלבים שאנחנו רואים היום?

את השחקנים ההם גידלו יוגופלסטיקה ופרטיזן בכדי שיככבו אצלן. בכדי שיובילו אותן לתהילה אירופאית. ליטשו כל תנועה במשחק שלהם. ליטשו באהבה. את השחקנים היום מגדלים כדי למכור. אז עובדים על כמה תנועות טובות ומוכרים. שהאמריקאים ישלמו ויעשו מה בראש שלהם.

עכשיו אינני טוען שהאמריקאים לא יכולים לגדל שחקן באהבה. אבל את זה הם יעשו עם כשרונות העל שלהם – דוראנט או לברון. לא עם ילד סרבי. שהילד הסרבי ילמד לקלוע שלשה כשיש דאבל-אפ על הסנטר. שלא יתחיל לנהל פה קבוצה סביבו.

*

דייויד שטרן דיבר לא מזמן בראיון בESPN על ההתרחבות של הליגה בקדנציה הארוכה שלו כקומישינר. ובין היתר ציין כי השחקנים הזרים נתנו לליגה כ-7-8 קבוצות שלמות. חשבתי על כך בדקות בו המשחק בבלגרד הדרדר למיצג אפור בינוני עד נחות מבחינת איכות כדורסל. כאן בפיוניר – בו שחקנים כמו דיבאץ', ג'ורג'ביץ', פספלי ודנילוביץ' פעם רקדו כדורסל. והם היו רק הקבוצה היוגוסלבית השניה בטיבה בדורם. יוגופלסטיקה ספליט הייתה טובה עוד יותר.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

במקום הקבוצות הללו קיבלנו 7-8 קבוצות תחתית בNBA, שמשחקות כדורסל מזוויע מול אולמות פלסטיים של קהל משועמם. זו במלים פשוטות ההשחתה של הכסף. ובתחתית הסולם ההרס הוא הגדול ביותר. אם קובי בראיינט הוא העתק דהוי של מייקל ג'ורדן הוא עדיין שחקן מרגש בזכות עצמו. נאנד קרסטיץ הוא אפילו לא העתק דהוי של דיבאץ'. לדבר על גוראן דרגיץ' ודרזן פטרוביץ' באותה נשימה זה חורבן הציוויליזציה.

האמת שזה מה שקרה. חורבן ציוויליזציה של כדורסל. העידוד של אוהדי פרטיזן הוא משהו אקזוטי. אבל אם ראינו בשנה שעברה איזשהי תחילת התפתחות של קבוצת כדורסל היא פוזרה בידי הכוחות הכלכליים. במקום בו עמדה פעם יצירת אמנות עומד היום בית חרושת.

מי אכל את הזאבים?
צער בעלי חיים - על חיות ועל חיות אדם

107 Comments

martzianno 7 בנובמבר 2010

היה רגע במשחק בו המצלמה התמקדה בפניו המכורכמות של דיבאץ'.
ההבעה שלו אמרה ללא מילים את כל מה שתיארת כאן.

טל 7 בנובמבר 2010

האמת שזו מגמה שאתה רואה גם בכדורגל היוגסלבי(לשעבר). יש להם שחקני הגנה טובים, אבל מבחינת שחקני התקפה הם לא מתקרבים בכלל לכישרונות שהם יצרו בעבר, לא באיכות ולא בכמות (נבחרת יגוסלבית מאוחדת הייתה אמורה לשלוט בכדורגל האירופאי לאורך שנות ה90).

מצד שני, עובדה הגלובליזציה לא מפריעה לארגנטיאים למשל, כך שיכול להיות שספציפית, המעבר לחברה דמוקרטית ופתוחה יותר לא עשה טוב להצטיינות היגוסלבית בענפי הכדור הקבוצתיים. עובדה שבענפים האישיים הם מייצרים ספורטאים מצוינים.

טל 7 בנובמבר 2010

ואגב רונן, זה נחמד שאתה מבכה כאוהד ספורט את הגלובליזציה, אבל אני בטוח שברמה האישית (אפילו לא כספורטאים, כבני אדם) אותם שחקנים שמשחקים בקבוצות תחתית בNBA מברכים בכל שניה על האפשרות שניתנה להם ולא הייתה לקודמיהם.

דורפן 7 בנובמבר 2010

טל – זה נכון לגבי הכדורגלן הארגנטיני אבל לא בטוח שלגבי הכדורגל המוצג בליגה הארגנטינית.

פולדש 7 בנובמבר 2010

אחד הפוסטים המדוייקים ביותר שקראתי לאחרונה.

הופ 7 בנובמבר 2010

בלי קשר לנושא, הקבוצה הקרויה "מכבי" בקטע הווידאו לעיל נראית, מבחינת השחקנים, כמו קבוצת NBA שבאה לשחק מול הקבוצה האירופית. לפי הסרטון הזה לפחות, אני מבין פתאום את הטענות שמכבי היא לא באמת קבוצה ישראלית (מצחיק כי תמיד, גם ב-1989, הרגשתי שהיא ישראלית לגמרי והייתי גאה בה ככזו).
לעניין התיאוריה – לפחות לפי הפוסט הזה הגלובליזציה השחיתה רק את הכדורסל היוגוסלבי. נדמה לי שבכמה מדינות שליחת השחקנים לארה"ב לא בהכרח הרסה את הכדורסל המקומי (ואולי אפילו שיפרה אותו? אני לא מכיר מספיק) – צרפת ואנגליה למשל. אוסטרליה. גרמניה.
ומן הסתם גם לפירוק יוגוסלביה היה משקל פה (ואולי התכוונת ב"גלובליזציה" גם לזה).

הופ 7 בנובמבר 2010

טל הקדים אותי

טל 7 בנובמבר 2010

וילי סימס הוא יהודי כשר שגר בישראל עד היום. לבאן מרסר היה עוד איזרוח (אחד מיני רבים) של הפועל תל אביב.

הופ 7 בנובמבר 2010

לא מאשים אף אחד, רק מציין שהופתעתי לגלות את זה, בניגוד למה שזכרתי. ואם בכל זאת יש קשר לנושא, אז כשמדובר על תרבות גידול שחקנים אין משמעות ליהדותו של סימס ולהאם השחקן קיבל אזרחות. ליוגוסלבים בוידאו אין שחקנים שלמדו כדורסל בארה"ב.

דורפן 7 בנובמבר 2010

הופ – באנגליה אין ממש כדורסל ובצרפת הוא היה ונשא די זניח. זה שלקחו מדינה ומצליחים להפיק שם שחקן כדורסל וכמה אנשים שיקנו גופיות אן.בי.איי זו לא התקדמות של הענף. ביוגוסלביה הייתה תרבות שלמה של כדורסל. היא נהרסה.

אזי 7 בנובמבר 2010

זה כי ב89 העתונאים לא היו מפמפמים לך שזאת קבוצה של שכירי חרב
אני לא זוכר אף אחד בשנים של מכבי הגדולה מתלונן שרר בורשטיין הוא שחקן חמישייה
לצערי העתונאים הישראלים הם יותר מעצבי דעת מאשר מגישים עיתונותז

אלון 7 בנובמבר 2010

דרג'יץ, סלובני, בדרך להיות אחד הגארדים הטובים בעולם.

בלינדר 7 בנובמבר 2010

ללא צל של ספק. והוא לא היה מנצל רבע מהכשרון שלו אם לא היה נוחת בקבוצה של נאש וג'נטרי

דורפן 7 בנובמבר 2010

אלון – ראשית, הסתבר לי, שדרגיץ' הוא סרבי-סלובני. הוא בחר לשחק עבור סרביה. אני זוכר את המשחק שהוא סופסל אחרי שהחזיר את פניקס למשחק מול הלייקרס, רק בכדי שהסופרסטארים האמריקאים של הקבוצה יוכלו להראות את הלוזריות שלהם. כאן דווקא היה דמיון לפטרוביץ'. בניגוד למה שמנחם אומר – "הוא לא היה צריך ללמוד לשחק" – הוא פשוט ישב על הספסל בכדי ששחקנים כמו דני איינג' וטרי פורטר ישחקו. ואני מאד מעריך ואוהב את פורטר ואיינג' – אבל הם היו שחקנים נחותים בסדר גודל מפטרוביץ.

בלינדר 7 בנובמבר 2010

דרג'יץ משחק עבור סלובניה

אלון 8 בנובמבר 2010

פטרוביץ' ישב על הספסל שלפניו שיחק קלייד דרקסלר. הוא הגיע בתקופה שלאירופאים היה יותר קשה לתפוס מקום.

לגבי דראגיץ', ככה זה בליגה, בסוף המשחק משחקים תמיד אותם חמישה שחקנים. אפשר להתווכח על זה אבל זה לא משהו אישי נגד דראגיץ'. שבוע שעבר המאמן של שיקאגו השאיר את רוז ונואה על הספסל בסוף המשחק כי הוא האמין בספסל שכמעט והחזיר אותו למשחק. הפרשנים התייחסו אליו כמו למשוגע. יש דברים שקשה לשנות בליגה.

גיל 7 בנובמבר 2010

הכל נכון, רק שאני לא בטוח שליטשו אותם באהבה זו ההגדרה הנכונה כי מחנות האימונים עם המשמעת היוגוסלבית זה לא משהו שהייתי רוצה לעבור.

בלינדר 7 בנובמבר 2010

אני לא כזה בטוח שקבוצות נבא לא משקיעות בזרים שלהם. טוני פארקר לא הגיע חצי שחקן ממה שהוא היום, כספי למד לא מעט בקיץ ועל גורטאט אף אחד לא שמע לפני שהוא עבר טיפול תחת ידיו של יואינג.

אף אחד לא עשה בעיות לנוביצקי בקשר להנהגת הקבוצה וכנ"ל תופס לגבי פאו בממפיס. אם אתה טוב מספיק להפוך לפרנצ'ייז פלייר בליגה הזאת אף אחד לא בודק לך את הדרכון.

מנחם לס 7 בנובמבר 2010

אולי זה נכון שדיבאץ לא היה הופך לשחקן שהוא נעשה אילו הגיע לנבא בגיל 18, אבל הוא לא לא היה הופך לשחקן שנעשה בלי הנבא. בלייקרס הוא שיחק את הכדורסל הגדול בחייו, ונעשה כוכב של ממש. אין אירופאי (מלבד סבוניס) שלא השתפר בנבא משמעותית: מרצ'לוניס, פטרוביץ', קוקוץ', והיום פאו גאסול, אחיו מארק, וכל השאר. בנבא אין זמן ללמד אותך יסודות, לכן עדיף באמת להגיע לשם אחרי טירונות אירופאית, או מכללתית. אבל כפי שראינו, שחקנים טובים באמת כקובי, קווין גארנט, לברון, דווייט הואוראד, טרייסי מגריידי, טייריק אוונס, דראיק רוז, ועוד ועוד ועוד, מגיעים לטופ בנבא תוך שנה-שנתיים-שלוש, עם הכדורסל שלמדו בתיכונים, ועם כשרונם ללמוד מהר וליישם.
הנבא איננה בי"ס לשחקנים מתלמדים, אבל היא המקום היחידי בעולם שם שחקנים מוכשרים מצליחים להגיע לטופ ע"י משחק נגד הטובים ביותר, וחיקוי.
סבוניס לא יכול היה, או לא רצה, להגיע לנבא לפני שכבר היה בירידה.בנבא הוא היה סנטר בינוני עם רגעים גדולים פה ושם, וזה הכל.אילו הגיע לנבא בגיל 23-24, אולי הוא היה הופךלהיות הסנטר הגדול בכעל הזמנים.

גיא זהר 7 בנובמבר 2010

פטרוביץ' וקוקוץ רק העלו עליהם מסה בארה"ב. השתמשו בהם רק כקלעים, במיוחד קוקוץ' שאיתרע (כן איתרע) מזלו לשחק עם ג'ורדן והרבה מיכולותיו הלכו לאיבוד. סאבוניס הגיע לאן.בי.איי בן 30 ובלי ברכיים כך שאפילו לס האוביקטיבי לא יכול לטעון שהיה שיפור במשחקו.

מנחם לס 7 בנובמבר 2010

האם אתה לא מבין עברית? אני יכול לכתוב זאת באנגלית:

Sabonis was the only player who came to the NBA too late, and "therefore couyldn't improve, and just went down in his ability"

אלעד 7 בנובמבר 2010

לא הרבה זוכרים, אבל באותו משחק 7 מיתולוגי שפורטלנד התפרקה מול הלייקרס (שבהמשך זכתה באליפות הראשונה של שאקובי), ההתפרקות התחילה כשהשופטים הדביקו לסאבוניס עבירות שמנעו ממנו לשחק. עד אז הוא די קירקס את שאקיל, ואם לא השיפוט הלא-אובייקטיבי, אולי ההיסטוריה הייתה משתנה קצת.

אלעד 7 בנובמבר 2010

וחוץ מזה – פוסט מצויין.

ד"ר א 7 בנובמבר 2010

נכון מאד!
וטרגדיא דומה סבוניס חווה גם באותו משׂחק מפורסם ביד-אליהו. הוא הקריב את העבירה החמישית שלו במודע, כדי לסיים את המשׂחק. השיקול שלו התברר כמוטעה בסופו של דבר רק משום שהוא הגביל את עצמו לתחום הכדורסל, ולא הביא בחשבון את העל-טבעי.

moby 7 בנובמבר 2010

זוכרים בוודאי שזוכרים, בוכים בוודאי שבוכים.
נחכה עוד כמה שנים ונראה את אותו סיפור מול יגוסלבי אחר וקבוצה מדהימה אחרת.

דורפן 7 בנובמבר 2010

מנחם – לרוב אני מקנא בך שאתה רואה הרבה יותר כדורסל טוב ממני. אבל אתה לא ראית את פטרוביץ של ציבונה. כן – ראית שחקן ששמו עליו מסה וכמובן הוכיח שהוא אחד האנשים המוכשרים ביותר שאי פעם נולדו. אבל לא ראית אמנות. מה שאתה אומר זה כמו להגיד שאתה נהנה יותר לראות את הממפיס גריזליז או סקרמנטו מקבוצת מכללות גדולה.

הכדורסל בארצות הברית טוב כמובן מכל כדורסל אחר. אבל הרבה ממנו הוא כדורסל בהמי. מבוסס פיזיות. ללא finess. אתה פשוט לא ראית את קוקוץ' ופטרוביץ' באן.בי.איי. אני לא מתכוון לכך שבאופן טבעי הם עשו יותר סטטיסטיקה מול יריבות חלשות באירופה. אני מתכוון לכך שלא ראית את היצירה שמתרחשת כשחמישה כאלו משחקים ביחד.

ומנחם – גם הכדורסל באן.בי.איי הדרדר. הוא ענף בו שני טריידים ויש לך אלופה (בוסטון ואולי מיאמי השנה). אין משמעות כמעט לאימון. אין משמעות לבניית קבוצה רק תקים לי "big three" ותמצא מאמן שהסופרסטארים מוכנים לשחק עבורו. כפי שגיל כתב פה – שלא יאמן אותם קשה מדי.

גיא זהר 7 בנובמבר 2010

אמן ואמן

סימנטוב 7 בנובמבר 2010

אכן אמן
קשה לשכוח את הקרקס של סבוניס או את קוקוץ' בן ה17 ומעל כולם את פטרוביץ' רוקד על מגרד

סימנטוב 7 בנובמבר 2010

מגרד = מגרש…

מנחם לס 7 בנובמבר 2010

פטרוביץ' וקוקוץ' היו "גאונים" באירופה, עם השמירה האירופאית. גם בארי לייבוביץ' הגיע ארצה והיה 'גאון' אחרי שב-ABA הוא כבר ניגמר. אתם מסרבים להבין שבאירופה של אז לא היתה הגנה. פטרוביץ' כמובן היה 'גאון'. אבל נגד הגנות של חמאה. בימים ההם באה קבוצה של ה-NBA וניצחה באירופה על 40 נק' (נידמה לי שזאת היתה סן פרנציסקו). אתם מדברים על שני מיני כדורסל שונים. ולכן גם סבוניס פחד להגיע לנבא כשהיה בשיאו, והסכים להגיע כשהיה כבר בן 30+ ובירידה כדי שתמיד יהיה לו תרוץ.

מנחם לס 7 בנובמבר 2010

מה זאת אומרת "אתה פשוט לא ראית את קוקוץ' ופטרוביץ' באן.בי.איי. אני לא מתכוון לכך שבאופן טבעי הם עשו יותר סטטיסטיקה מול יריבות חלשות באירופה. אני מתכוון לכך שלא ראית את היצירה שמתרחשת כשחמישה כאלו משחקים ביחד"

אז היכן אתה חושב הייתי כשפטרוביץ שיחק בנטס ואני ראיתי כמעט כל משחק ביתי? הוא היה שחקן די טוב בנבא. לא יותר מזה. גם קוקוץ' היה טוב, אבל בעונות בלי מייקל ג'ורדן הוא היה עלוב ביותר. האירופאי היחידי שהיה אז ממש טוב היה מרצ'ולניס כי הוא היה חזק, בנוי חזק, ושיחק חזק.
המשחק בנבא השתנה. אתה קורא לו "בהמי". זה כמו הכדורגל של היום נגד הולנד של 1974: הכדורגל הוא בהמי בדיוק כמו שהכדורסל הוא 'בהמי': היום חוזק וכוח ופאוור שולטים בספורט כי הנסיון הראה שזאת הדרך היחידה לנצח. פעם יכולת להחזיק כדור בכדוראגל חצי שעה. היום ניכנסים בך ושולחים אותך לכל הרוחות. אותו דבר בכדורסל, בהוקי קרח, ובכל משחק קבוצתי אחר.
תשכחו מהנוסטלגיה של הימים ההם.היום זה עולם אחר בכל, וגם בספורט.

סופרפלי 7 בנובמבר 2010

הערה מפתיעה של מנחם לס בקשר לסבוניס, בהתחשב באהדתו הידועה לכדורסלן האמריקאי. הכצעקתה?
חוץ מזה, קוקוץ אולי השתפר ככדורסלן כשהגיע לארצות הברית, אבל איבד משהו אחר.

אריאל 7 בנובמבר 2010

אני לא חושב שקוקוץ' השתפר ככדורסלן כשהגיע לארה"ב, ובטח שפטרוביץ' לא השתפר.

דורפן 7 בנובמבר 2010

סבוניס ב-88 פשוט נתן לדני מאנינ (שהיה הראשון בדראפט ובאמת היה שחקן טוב שפשוט נפצע) ודייויד רובינסון (הול אוף פיימר) שיעור בכדורסל. בלי להיות מוקף בגארדים ברמה שהיו להם.

מנחם לס 7 בנובמבר 2010

רונן, אני הייתי שם ב-88. ג'ון ת'ומפסון הביא קבוצת קולג'ים עם הרכב מטומטם ללא קלע אחד מבחוץ (היה לו אחד, שכחתי את שמו, שלא שיחק בגלל פציעה). סבוניס כבר היה מקצוען. רובינסון ומנינג באו מהמכללות. הם היו ילדים.על מה אתה מדבר?

red sox 8 בנובמבר 2010

מנחם-
היו שם מיץ' ריצ'מונד ודן מארלי, שניים מגדולי קלעי השלשות בNBA מאז שורטטה הקשת על הפארקט.
מרצ'ולניס עשה מהם קציצות.

גיא זהר 7 בנובמבר 2010

חוץ מזה. התקציר מעולה. מעורר געגועים (חוץ מחן ליפין) לתקופה שלא תחזור כולל קוטלובה (יוסי שריד) השופט הצ'כי.

אילי מנינג 7 בנובמבר 2010

חן ליפין היה רכז גדול. הוא מהרכזים הישנים כמו ארואסטי שלפני שחשבו על הקליעה חשבו על לבנות את המשחק. כשהביאו את גודס הוא נשבר. לידו ג'מצי היה הרבה יותר טוב מאשר ליד גודס. אני זוכר את אליפות אירופה לנוער בה כיכב ליפין (מהסיפורים של מנהלי בית"ר, לא ראיתי אותה אישית) והוא היה בה אחד הכוכבים של האליפות. את השמירה שלו על קוקוץ' אתה זוכר? חליק איך אפשר לא להתגעגע לליפין הטוב

גיא זהר 7 בנובמבר 2010

איליי, לארואסטי היה אופי ולליפין לא. השמירה שלו אל קוקוץ' בניצחון בספליט היתה אכן גימיק נחמד של שרף (גימיק דומה הוא עשה מאוחר יותר עם שרף ששמר על אמירקאי ששמו פרח מזכרוני). מעבר לזאת, ליפין שיחק כבר בכדורסל אחר (לרוחב) ועובדה שבגמר הזה סימס שיחק הרבה יותר ממנו. ומי יכול שלא לשכוח את כדרור הסרק שלו נגד מילאנו (?) שבסיומו ג'מצי זרק איירבול

עמית פרוס 7 בנובמבר 2010

גיא
אני חושב שאתה מתכוון למהלך של לשים את לי ג'ונסון על פטרוביץ.
שהחזיק בערך 10 דקות שלמות בלי נקודה.
ג'ונסון אחרי 10 דקות יצא לנוח גמור ועם 2 עברות
ונדמה לי שפטרוביץ שם את ה40 שלו ב30 דקות במקום 40..
לא היה שחקן בכדורסל האירופי כמו פטרוביץ וספק אם יהיה…
היחיד שהיה באמת יכול להתקרב זה-כמו שכתבו לפני -סבוניס אם באמת היה מגיע מוקדם-אני לא זוכר שחקן אירופי עם מסירה כמו שלו

גיא זהר 7 בנובמבר 2010

לא, אני מתכוון למהלך מאוחר יותר ששארפ שמר על אמריקאי של זלגיריס אני חושב

שלו 7 בנובמבר 2010

היום דרבי.
כבר ארבע שנים, מאז פרשת הכלצ'ופולי, שרומא מגיע הפייבוריטית למשחק.
השנה משהו השתנה לאציו מובילה את הטבלה, המזל והיכולת הולכים לטובת, היום ללא ספק, לאציו היא המועמדת לניצחון.
בכל דרבי בעולם (אני מניח) ישנו המשחק הבלתי נשכח, בת"א כולם זוכרים או מכירים את הדרבי של שפיגל. ברומא זה הדרבי של מונטלה 10 במרס 2002 האלופה מגיע למשחק חוץ בבית שלה, ונותנת הצגה כמו שרק היא יודעת. שחקן אחד חקק את שמו לנצח בספר הזהב של רומא, ויצ'נזה מונטלה.
רבעייה לרשת לאציו. את החמישי כמו חותמת של הקיסר כבש הקפטן פרנצ'סקו טוטי.
היו דרבי מותחים מזה כמו זה של 28 בנובמבר 1998, הידוע גם בגילויים האנטישמיות שלו.
ואם מדפדפים בדפי ההיסטוריה ניתן גם למצוא דרבי שנגמר 5 – 0 (ב-1 בנובמבר 33 למי שמתעקש),
היה גם את הדרבי של 21 במארס 2004 שפוצץ על סמך שמועה של הריגתו של ילד ע"י שוטר.
אבל בעת המודרנית זה נחשב למשחק החשוב ביותר אולי לאוהדי רומא.

דורון 7 בנובמבר 2010

ברכות על הנצחון.

אצלנו בשכונה זה נקרא ניחוס הפוך.

martzianno 7 בנובמבר 2010

אני חושב שיש להבדיל בין ציבונה של פטרוביץ', בה היה ביי-פאר השחקן הטוב ביותר, ליוגופלסטיקה, שהיו לה את קוקוץ' וראדג'ה שאמנם נחשבו לבכירים אבל הייתה כנראה הקבוצה הכי קבוצתית ומאוזנת שאי-פעם שיחקה באירופה.
גם התחושה כאוהד כשעולים למשחק מולם הייתה שונה – מול יוגופלסטיקה זה היה תסכול מתמשך לאור הנעת הכדור האינסופית שלהם עד לסל הבלתי נמנע.
כשפטרוביץ' עלה למגרש אני זוכר בתור ילד בעיקר פחד. הנה הוא שוב הולך לקלוע 40 על הראש שלנו ואין שום דבר שאפשר לעשות נגד זה.

דודו 7 בנובמבר 2010

בלי להיכנס לויכוח על השחקנים האירופיים הגדולים, אם הם השתפרו ב- NBA או לא השתפרו, בשנים האחרונות מדכא אותי היורוליג. אני כבר כמעט לא מסתכל על משחקים של מכבי. הרמה היא בד"כ "פח", כפי שקופמן אוהב לציין, ונשאר רק להתגעגע לשנות השמונים והתשעים אז היה תענוג לראות כדורסל באירופה עם שחקנים כמו פטרוביץ', קוקוץ', דיבאץ', ראדג'ה, ג'ורג'ביץ', דנילוביץ', גאליס, יאנאקיס, מנגין, מרזוראטי, ריבה, קורבאלאן, סן-אפיפאניו, ריגודו, בודירוגה. רוב השמות הללו לא הלכו ל- NBA וטוב שכך. אנחנו נהנינו שנים מכדורסל אירופי איכותי ומגוון. בשנות ה-80, 6 קבוצות שונות זכו בגביע (3 איטלקיות, 2 יוגוסלביות וישראלית אחת). בשנות ה- 90, 9 קבוצות שונות זכו בגביע (2 יוגוסלביות, 2 יווניות, 2 ספרדיות, צרפתית, איטלקית וליטאית) ואילו בעשור האחרון רק 4 קבוצות שונות זכו בגביע. יש פחות ופחות שחקנים טובים באירופה, מאחר ולוקחים כל גבוה בינוני מסלובקיה או קלעי מגאורגיה לדראפט, ואלו שנשארים מתחלקים בין מספר מצומצם של קבוצות. זה מסביר את זה שהיורוליג נהיתה ליגה סגורה של כמה קבוצות עילית וקבוצות תלויות בעיקר בבחירת זרים מוצלחת. חבל ואפשר רק להתגעגע לימים שמכבי נפגשה עם ציבונה, טרסר מילאנו, יוגופלסטיקה ספליט, אריס סלוניקי או קאנטו.

אילי מנינג 7 בנובמבר 2010

הכדורסל באירופה איבד את הזהות שלו. זה התוכן של הפוסט, ואני מזדהה עם תוכן זה לחלוטין. הnba הוא חזות הכל, וכולם מנסים להגיע לשם. מכאן שהיורוליג זה בסך הכל farming system של הnba. הכדורסל היחיד שעוד יש לו קצת זהות משל עצמו משוחק בליגה הספרדית. זהו גם ההבדל בין הכדוסל לכדורגל. בכדוגל יש סוגים שונים של זהויות וכך שחקן כמו רונאלדיניו נראה כמו שחקן ברזילאי בכל קבוצה בה ישחק, ובכל ליגה. בכדורסל כיום קיימת רק זהות אחת. זוהי לא גלובליזציה, אלא כיבוש. וכך זה נראה. גלובליזיציה היא שמירת הזהות המקומית, תוך התערבבות במרחב. אז הגלובליזציה תורמת לכולם. כאשר זהויות אחרות נמחקות, אין גלובליזציה.

גיא זהר 7 בנובמבר 2010

עם זה אני מסכים לחלוטין

הופ 7 בנובמבר 2010

אילי – ניתוח יפה.

אילי מנינג 7 בנובמבר 2010

תודה

דורפן 7 בנובמבר 2010

אילי – אני מקבל את ההערה הטרמינולוגית שלך, אבל אמור לי: האם יש תחום של החיים בו גלובליזציה לא מתדרדרת לכיבוש?

אילי מנינג 7 בנובמבר 2010

כן אנחנו בתהליך בכלכלה העולמית בו הגלובליזציה תפזר את הכח בין המדינות. בתחילה הגלובליזציה היטיבה עם המעצמה היחידה והיא אמריקה, כיום הגלובליזציה מגיעה לשלב בו מדינות שואבות מאמריקה כוחות. ייתכן ואני אופטימי מדי, אבל זה התהליך שאני רואה. דרך אגב אני לא מתכוון לסין דווקא, אלא מדינות כמו ברזיל, הודו, אינדונזיה. באופן מעניין הן כדמוקרטיות נהנות יותר מהגלובליזציה לעומת סין. העובדה שהן דמוקרטיות תעזור להן.

moby 7 בנובמבר 2010

אני מעריך שאתה אופטימי מדי.

אילי מנינג 7 בנובמבר 2010

יכול להיות אבל כרגע זה התהליך. המשבר בארה"ב לא חלף, היא תאלץ לשנות במקצת את זהותה על מנת להתאים לכלכלה בעולם החדש. הימים בהם רק החברות האמריקאיות הגדולות נהנו מהגלובליזציה חלפו.

אילי מנינג 7 בנובמבר 2010

אם כבר אני בשוונג, באירופה מבחינה כלכלית אנו רואים את המאבק המעניין ביותר. גרמניה מנסה לגרום לאירופה כולה לאמץ את הזהות הגרמנית בניהול הכלכלה. מובן שזה לא באמת אפשרי. העיניין הוא שבדרך הגרמנים צריכים לממן את הזהויות האחרות. וכך נראה אם אירופה תשאר שלל זהויות במימון גרמני, או, זהות אחת (תסריט לא סביר) במימון עולמי, או פירוק חזרה לגורמים.

סימנטוב 7 בנובמבר 2010

תמשיך בשוונג… מעניין

הופ 7 בנובמבר 2010

דורפן – יש לקרוא את הדברים שלי יותר כשאלה מאשר כקביעה, כי אני לא מכיר מספיק את ההיסטוריה של הכדורסל האירופי ואת המצב היום. הנקודה היא שהתיאוריה מדברת על ההשחתה שגרמה הגלובליזציה בספורט ואילו הפוסט מוכיח אותה היטב – אבל באשר ליוגוסלביה בלבד (ובכדורסל). אז השאלה היא בעצם – האם ישנן מדינות נוספות שלדעתך הגלובליזציה הרסה את הכדורסל שלהן או את הספורט שלהן בכלל.

דורפן 7 בנובמבר 2010

הופ – ודאי. את רוב העולם. בברזיל היום אין ליגת כדורגל רצינית – האם נראה לך הגיוני שהאוהדים בברזיל לא יראו את כוכבי העל שלהם כל הקריירה שלהם. באפריקה נהרס הכדורגל המקומי. הנבחרות האפריקאיות במונדיאל מורכבות כמעט ב-100 אחוז משחקנים שאפילו לא היו בקבוצת נוער בארצם- חלק עצום גם נולד באירופה. כשקמרון הפתיעה במונדיאל של 1990 שיחקו בה הרבה שחקנים מהליגה המקומית.

בגביע אירופה בכדורגל זכו בשנים 85-90 קבוצות מרומניה, יוגוסלביה, הולנד ופורטוגל. היום אין סיכוי לראות אלופות אירופה מהמדינות הללו. ואנחנו כבר לא מדברים על מזרח אירופה העניה – גם פוטוגל והולנד נזרקו מהמשחק.

roman 7 בנובמבר 2010

רונן מה אם איזה פוסט אל ה november nine?

שלו 7 בנובמבר 2010

מחזור עשירי הסתיים, הטבלה מתחילה להסתדר לפי חוזק הקבוצות. אני עדיין טוען שנקודת הייחוס היא אינטר, היא לא תסיים ראשונה, אבל היא תהיה שם עד הסוף.
הדרבי נגמר והשאלה מה כל קבוצה לוקחת ממנו, לרומא מצפה שבוע עמוס במשחקים חשובים, פיורנטינה בבית ויובה בחוץ. אסור אבל ממש אסור לרומא לא לנצח יותר בבית, ובנוסף היא צריכה לקחת נקודות בחוץ מקבוצות שלא תיכננה (כמו יובה) כדי לחפר על אובדן הנקודות מול בולוניה וצ'זנה בבית.
לאציו לעומת זאת צריכה לזכור שהיא לא ניצחה עדיין אף קבוצה בינונית ומעלה, יש לה את צ'זנה בחוץ ונאפולי בבית, פחות משש נקודות זאת התחלה של איבוד גובה.
אינטר יוצאת ללצ'ה ואח"כ דרבי, היא סובלת מפציעות ומבניטז, אני חושב שהיא תצליח לעבור את שני המשחקים עם שש נקודות.
מילאן לעומת משחקת נגד פארמה במחזור אמצע השבוע, והמצב החברתי קצת מסובך, זה גם מבחן לא קל לקבוצה המזדקנת שלושה משחקים בשמונה ימים.
ביום ראשון הבאה ניתן יהיה לראות מה הכיוון של הצמרת, אני חושב שהפערים בין הראשונה לשביעית לא יגדל.

דורפן 7 בנובמבר 2010

מנחם – פטרוביץ הגיע לליגה בה מאמנים יהירים ואמריקנו-צנטרים חשבו שטרי פורטר ודני איינג' צריכים לשחק לפניו. אני יודע שאלו שמות כמעט קדושים – אבל ברגע שעבר לניו ג'רסי העמיד את אלו באור מגוחך. הוא הגיע במהירות לממוצע 22 שזה היה יותר מרג'י מילר למשל. ועם אחוזי קליעה יותר טובים משל מילר.

לגבי חוכמת המשחק של האמריקאים. הם כל כך חכמים שבפלייאוף אנחנו רואים אותם לוקחים פסק זמן לפני כל הוצאת כדור חוץ. טוני קוקוץ' ניהל משחקים. לא הוציא לפועל הוראות מאמנים.

לגבי דייויד רובינסון – שנכתבו מגילות על חוכמת המשחק שלו – הוא צעיר מסבוניס ב-7 חודשים ו-17 יום. אתה צודק שזה נראה כמו עשר שנים.

מנחם לס 7 בנובמבר 2010

אני לא יכול להגיב לכל תגובה כמעט, אז אגיב בתגובה אחת לכולם: כל הנוסטלגיה שלכם היא על ימים שהיה כדורסל "עליון" באירופה (וגם בארה"ב) בגלל שלפני 30 שנה באירופה לא הבינו או ידעו את המושג "הגנה". אני רואה שבאתר הזה אנשים אוהבים לאונן על הנוסטלגיה. אז אזכיר לכם את מכבי חיפה של שנות ה-60 עם אהרון אמר, מנצ'ל, ג'וני הרדי, אלמני, והשאר. תגידו
איפה, איפה היום הכדורגל של אז?". גם אני זוכר את הגאונים הללו מהעבר עם גאוניות המסירות שלהם והוירטואוזיות. ממש כמו פטרוביץ' וקוקוץ' היכן ששיחקו.
אבל אילו היו משחקים ככה היום, היה מגיע מין טל בן-חיים כזה בזמן שמנצ'ל רוקד עם הכדור, וניכנס בו בטאקל כזה, שהיה מעיף את מנצ'ל עד קרית-ים, השכונה ממנה הגיעה.
תשכחו מהעבר. זה היה כדורסל אחר וכדורגל אחר. אז יכלו גאונים להתעלות ולהשתעשע. היום היו שולחים אותם ישר לבית חולים.

דורפן 7 בנובמבר 2010

צר לי מנחם – אתה שוגה בענק לגבי פטרוביץ.

הנה ההשוואה לרג'י מילר. השוטינג גארד הטוב של התקופה מלבד ג'ורדן. פטרוביץ מוביל על מילר באחוזי קריירה 51% לעומת 47%. מוביל עליו באחוזים לשלוש 41 ל-37. האם הוא שיחק מול הגנות אחרות? ופטרוביץ קלע פעם 40 על ג'ורדן. האם מייקל ג'ורדן היה "שומר חמאה" שאוהב שמשפילים אותו?

שום שחקן- אני חוזר שום שחקן – לא עשה זאת לג'ורדן באותן שנים כשהיה בשיאו הפיזי.

אם היה משחק עוד כמה שנים היה מגיע למקום שראוי לו. רק ג'ורדן ובראיינט היו שוטינג גארדס התקפיים טובים ממנו. בNBA לא באירופה.

וזו בתקופת השיא של הNBA. לא השחקנים הלא מאומנים של היום.

מנחם לס 7 בנובמבר 2010

מה זאת אומרת "בתקופת השיא של הנבא" ולא השחקנים הבלתי מאומנים של היום"? השחקנים של היום מאומנים בדיוק כמו השחקנים בשנים שאתה מדבר עליהן. היו אותם מאמנים, שיחקו באותה שיטה, והכל היה אותו דבר, מלבד העובדה שבמקרה היו נכוכבים כמו מג'יק,לארי בירד, ומייקל ג'ורדן שבמקרה נולדו בשנים ההם, ושחקנים כאלה נבראים אחת למאה שנה. יאללה, אני זז. מחר בבוקר מרימים עוגן.

דורפן 7 בנובמבר 2010

מנחם – מוזר – רק לפני כמה ימים חשבת שכוכבי העבר האמריקאים היו מסתדרים בליגה של היום. 52% קליעה, 44% לשלשות, זה לגארד שקולע 22.3 למשחק בעידן של 1993 כשדייויד שטרן עוד הרשה לשמור באלימות. אני לא זוכר "שחקן טוב ולא יותר". אני זוכר שחקן שעשה את מי שלא שיתף אותו שנה בפורטלנד מטומטם גמור.

מנחם לס 7 בנובמבר 2010

פטרוביץ קלע בחמש העונות שלו בנבא 15.4 ממוצע (רג'י מילר ב-15 עונות 18.2). מה אתה בוחר לי שנה אחת בה הוא קלע 22?
ובפלייאוף כשהשמירות רציניות, פטרוביץ קלע בבממוצע בשלוש עונות פלייאוף 10.2 נק', ורג'י מילר שיודע מתי להתעלות, קלע יותר מפי שניים מהפטרוביץ שלך – 20.6 למשחק.
כמו שאמרתי: 15 נ'ק ממוצע לקריירה, ו-10 נק' ממוצע לקריירה בפלייאוף הם מספרים של שחקן ממוצע-פלוס.
אגב, פטרוביץ היה גם חור בהגנה בנטס. אני זוכר זאת טוב טוב מישיבה על ספסל העתונאים 6 מטרים מהפארקט.

מנחם לס 7 בנובמבר 2010

טוב. הפעם ממש הכרחת אותי ללכת לנבא.סטטיסטיקס: רציתי שתדע שלרג'י מילר היו סטטיסטיקות כאלה בפלייאוף:

שנת 1992 – 32.5 נק' בממוצע
שנת 2000 – 31.3 בממוצע
1991 – 27.0 ממוצע
1995 – 29.5 ממוצע

אלה מספרים ששייכים לאנשים שקוראים להם ראג'י מילר, קובי בריאנט, ו…מייקל ג'ורדן. פטרוביץ' ראה מספרים כאלהב בפלייאוף רק בחלומותיו.
אבל אני לא מביןן מה פתאום הכנסת את רג'י מילר לוכחנות בינינו? מה הוא שייך? אבל מאחר והבאת אותו, רציתי רק שתדע את ההבדל הקטן בינו לבין מילר.

דורפן 7 בנובמבר 2010

מנחם – אתה משתמש בסטטיסטיקה שמטעה. בפורטלנד המאמן לא שיתף אותו. הוא זה שהיה שווי בקונספציות.
אם לוקחים ממוצעי 36 דקות – שמנטרלות דקות משחק – המספרים הם כאלו:
פטרוביץ 20.9, מילר 19.1.
פטרוביץ 51% (שזה מדהים), מילר 47.
פטרוביץ 43% לשלוש, מילר 39.
אלו פערים ניכרים לזכותו של פטרוביץ.
שניהם היו חור בהגנה.

מנחם לס 7 בנובמבר 2010

אני לא מכיר אותך? ידעתי שאיכשהוא תגיע לבלוף הזה הנקרא "סטטיסטיקה ל-36 דקות". בעונה שעברה טענתי שדהחואן בלייר לא מקבל דקות מגרג פטרוביץ. היה לו משהו כמו 6.5 ריב' למשחק. אבל הוא שיחק רק 10 דק' למשחק. אז עשיתי חישוב כמה ריב' היו לו לו שיחק 38 דקות כמו קמבי (או מישהו אחר, אני כבר לא זוכר), והגעתי למשהון כמו 25 ריב' ממוצע.

עזוב. אהבתי את פטרוביץ'. הוא היה "גיימר" רציני, ולא שם זיין על אף אחד. אהבתי את הגאטס והביצים שלו. אך בנבא הוא ניתקל באנשים אחרים משהיו לו באירופה, והמציאות החדגשה טפחה על פניו. למעשה הוא שיחק (והוציא תוצרת) טוב אפילו משחשבתי. וקוקוץ' בלי ג'ורדן נראה כמותרנגולת שמלקו את ראשה.

דורפן 7 בנובמבר 2010

קוקוץ' בלי ג'ורדן? הוא הגיע לליגה בלי ג'ורדן. בעונה השניה שלו, בלי ג'ורדן, עמד על 16 עם 5 ו-5. הקורא פיל ג'קסון דווקא לא חשב שהוא תרנגולת שמלקו את ראשה החליט לתת לו – ולא לסקוטי פיפן – זריקה אחרונה במשחק פלייאוף גדול והוא קלע אותה.

ועדיין קוקוץ' הוא אכזבת NBA בעיני, כי הוא הגיע לקבוצה שלא ממש הייתה צריכה אותו.

ולהגיד שהמציאות טפחה על פניו של פטרוביץ? שחקן שקולע יותר מ-22 למשחק ב-51% בקבוצת פלייאוף? זה שחקן שנכשל?

שלו 7 בנובמבר 2010

רונן, קצת אוף טופיק, איך אתה מסביר שהיונייטד (לפי מה שאני קורא) בעונה כל כך חלש, בלי רוני ורונלדו, ובעצם בלי שחקנים "כוכבים". מקום שני שתי נקודות פחות מצ'לסי שיש לה עונה מטורפת של תוצאות מדהימות ובכלל יכולת מדהימה. האם שינו את השיטה בה ניצחון שעל ניצחון של 7-0 לא מקבלים יותר נקודות, מה יקרה כשהיונייטד יבריאו ויתחברו, האם אנחנו צופיים לראות השנה (כמו כל עונה שהיונייטד לוקחת אליפות) שלא הקבוצה הכי טובה לוקחת אליפות? נראה לי שהפרשנויות והפרשנים סובלים מעודף צפיה בבארסה, ריאל והליגה הספרדית ושוכחים שכדורגל היא תחרות עונתית וסיכומים עושים בסוף השנה.

אסף 7 בנובמבר 2010

רונן – בדיון לגבי ברקוביץ' טענת שאם היה כל כך גדול, כבר היה מגיע לקבוצה גדולה באמת. אני חושב שאותו סטנדרט תקף גם לגבי פטרוביץ', עם השינויים המתבקשים. הוא נתן שתיים וחצי עונות טובות בNBA, לא נבחר לALLSTAR , ונבחר פעם אחת לחמישיה השלישית של הNBA. זה יפה. הוא לא הוביל קבוצה להישג משמעותי, ולא רשם הישג אישי פנומנלי, ואלו דברים שניתן להשוות לשחקנים אחרים ששיחקו מולו ( כמו רג'י מילר וטרי פורטר, לדוגמה, שכן הגיעו לגמר ).
ואני לא מאמין שמאמן הושיב שחקן על הספסל רק בגלל שהוא אירופאי.

דורפן 7 בנובמבר 2010

אסף – אולי כדאי לספר לך על חוקי האן.בי.איי. משחקים שם במקום בו בחרו אותך בדראפט או שעושים עליך טרייד. זה מה שקרה – הקבוצה הראשונה שבחרה אותו החזיקה אותו שלוש שנים בלי לשתף אותו. כל מי שהיה מעורב אז בפורטלנד יודע שזו הייתה טעות. אולי לא מאמין שהמאמן לא שיתף אותו כי היה אירופי- כי אתה לא מכיר את הNBA של התקופה. האמת שגם תקופתנו היא כזו. כשאלווין ג'נטרי מספסל את דרגיץ' שהוא חם כדי לתת לשחקנים שלא פוגעים להפסיד לו משחק פלייאוף שמסיים את העונה אז אני לא יודע מה הסיבה לכך.

לגבי השאלה למה לא הגיע לקבוצה גדולה. היו לו שנתיים גדולות – הוא הוביל קבוצה לפלייאוף – ואחרי שנהרג קבוצות גדולות באמת לא הביעו עניין להחתים אותו. קצת קשה להאשים אותן.

מנחם – שאלת הפלייאוף היא משהו שבאמת לא ניתן להתייחס אליו לגבי פטרוביץ. היו לו 9 משחקי פלייאוף רלוונטים בקריירה – שתי עונות. מה שקרה בפורטלנד לא היה רלוונטי.

הסיבה שהעליתי את מילר היא חלילה בכדי לנגח אותו. להפך – כי הוא בעיני השוטינג גארד האמריקאי הטוב של התקופה ומשום ששניהם היו קלעים. אני מביא לך נתונים שמראים שפטרוביץ בהחלט היה תחרותי עם השוטינג גארד האנושי הטוב של התקופה ולא כפי שטענת "שהוא עשה הכל נגד הגנות החמאה של אירופה".

יונתן ארבל 7 בנובמבר 2010

נו באמת..

הדיון הזה לא רציני. להשוות את פטרוביץ לרג'י מילר???
כמות העיוותים בהסבר של דורפן היא ברמת ה"משה פרימו".

1. פטרוביץ נתן עונה אחת שתיים? כמה היו לו טובות?
מילר נתן 15 עונות!
הליגה הזו מלאה בשחקנים שנתנו שנה שנתיים טובות ואחרי זה נעלמו.

2. פטרוביץ היה שחקן של הנטס! של הנטס! קבוצה זבל עם דק' זבל ששיחקה המון משחקי זבל.
מילר שיחק רוב הזמן בקבוצה תחרותית, קבוצה שאיימה על התואר ותמיד הייתה באיזור הקרבות הראשיים.
יש הבדל בין לקלוע 20 נק' בקבוצה מהסוג הראשון לבין קבוצה מהסוג השני.

3. מנטלית, לא מתכוננים לפטרוביץ כמו שממתכוננים למילר, אז מן הסתם אפשר פעם אחת לדפוק על שיקכו 40 נק' אבל נראה לך באמת שאם הנטס היו מאיימים על שיקגו היה נשאר מהם משהו?
ג'ורדן היה יכול לשמור את פטרוביץ גם עם יד קשורה מאחורי הגב.

4. רק ג'ורדן ובראיינט שוטינג יותר התקפיים ממנו???
מה אני צריך להסביר את זה בכלל??
לא חייבים להקצין עד כדי כך בשביל להראות נק'.
אבל זו לא סתם הקצנה זו כבר הזייה פראית.

5. גם ההתלהבות מסבוניס היא מוגזמת.
לא ראיתי אותו נאבק פעם אחר פעם על האליפות.
שחקן שבהחלט יכל להשיג יותר ב-נ.ב.א אבל הוא בחר בדרך אחרת אז אין לכך משמעות.
אני לא הולך להקל עליו על זה שהגיע מאוחר לנ.ב.א.

דורפן 7 בנובמבר 2010

מנחם – השחקנים של היום משחקים פחות במכללות והם פחות מאומנים. שחקנים כמו דוויט הווארד הם מבוכה להיסטוריה של הליגה. בטפשות וחוסר קוארדינציה. (טפשות משחק, לא יודע על האדם עצמו)

יונתן ארבל – דרזן פטרוביץ נהרג. אפשר להתייחס רק לעונות ששיחק. ברור שמילר שחקן יותר גדול, כי הוא שיחק קריירה שלמה. אבל המספרים על השנתיים הבודדות בהן פטרוביץ הוא שחקן שמקבל צ'אנס בליגה מראות על פער לטובתו בסטטיסטיקה. בתוך שנתיים הוא מגיע לחמישיה השלישית של הליגה. בניגוד לטענה פה "שהיה שחקן שרק ההגנות החלשות באירופה עשו אותו". לגבי מה שאמרתי על מקומו בהיסטוריה – זו תחושתי לגבי הפוטנציאל. זה לא קרה.

מנחם – חמישיה שלישית של הליגה זה שחקן "שהמציאות טפחה על פניו"?

עם כל מה שאמרת על האירופים העובדות הן כאלו – בתוך עשור מילאו את הNBA בשחקנים יוגוסלבים. אז כנראה שאנשים לא קיבלו את הרושם שלך שהם לא מתאימים.

אסף 7 בנובמבר 2010

כתבתי: "עם השינויים המתבקשים" , ובהתאם התייחסתי למה שכן אפשר היה לבחון: השגים אישיים או קבוצתיים יוצאי דופן בקבוצות בהן שיחק. ולא היו כאלה.
אני די מכיר את הNBA של אותן שנים, ודווקא בגלל זה: מאמן שהיה מוכן לבחור שחקן אירופאי בדראפט, בשנים בהן זו לא היתה הנורמה לא יכול להיות מואשם באמריקנו-צנטריות משום סוג.
אותו דבר לגבי אלווין ג'נטרי: ראית את הסגל של פיניקס בשנים האחרונות? אתה באמת מרגיש רוחות של שנאת זרים שריחפו שם בשנים האחרונות? דראגיץ' לא סופסל בשביל "שחקנים שלא פוגעים". הוא סופסל בשביל סטיב נאש.

דורפן 7 בנובמבר 2010

אסף – אדלמן לא היה מי שבחר את פטרוביץ בדראפט. פטרוביץ נבחר אבל הגיע לליגה רק שלוש שנים אחר כך. אני לא אאשים איש בשנאת אירופים. אבל ג'נטרי זרק באותו רגע שחקן לוהט שעמד להציל לו את המשחק.

ונשים דברים בפרופורציות. פטרוביץ נבחר 59 או משהו כזה אחרי שתי אליפויות אירופה רצופות.

אבל כל השאלה הזו לא רלוונטית. אולי פטרוביץ' לא שיחק כי המאמן לא האמין בו. העובדה היא שאפשר לשפוט את יכולתו רק מרגע שהתחיל לשחק. בתוך שנתיים הוא בחמישיה השלישית של הליגה. זה שיפור חד – שרק היה ממשיך.

לגבי השפעה על קבוצה. בעונה לפני שהגיע ניו ג'רסי ניצחה 26. בעונה האחרונה שלו – 43 והם עלו לפלייאוף. זה בתקופה שהמזרח חזק מהמערב. אז היה שיפור משמעותי בקבוצה.

יונתן – הנטס אולי זבל ואולי ממש ממש זבל. אבל בשתי העונות שהוא שיחק שם הם ניצחו יותר משחקים מאינדיאנה. אז ההיסטוריה שלהם לא כל כך רלוונטית למקרה הזה.

בוב השקט 7 בנובמבר 2010

וואו, איזה אמוציות.
אפשר קצת להרגע – כולכם צודקים בעיקרון, וכולכם מגזימים למעשה.

פטרוביץ' היה שחקן עצום בקנה מידה אירופאי ושחקן גדול גם בקנה מידה של הNBA, ואם לא היה נהרג, היה כנראה הופך לשחקן פרנצ'ייז ואולסטאר קבוע…
אבל הוא לא יותר גדול מרג'י מילר.. והוא בטח לא מייצג את אירופה של אז. הוא עילוי יחיד ומיוחד, ולהסיק ממנו לגבי הכדורסל האירופאי מול האמריקאי זה קצת כמו להגיד שהכדורסל הגרמני הוא ענק בגלל נוביצקי. נכון שפטרוביץ קיבל את היסודות והבסיס בכדורסל האירופי ונוביצקי לא, אבל שניהם כשרונות ענק שלא מייצגים כלום מלבד עצמם.

הויכוח הזה הוא רק חלק מהגלוריפיקציה של העבר שמאפיינת את האתר הזה. אני לא חושב שמסי יותר גדול ממראדונה ובטח לא שלברון גדול מג'ורדן, אבל אני חושב שלשניהם יש עוד סיכוי להיות (טוב נו, ללברון לא, אבל קצת קשה להיות טוב יותר מאלוהים). נחמד מאד להתרפק על העבר (וסדרת הפוסטים הנפלאים של רונן על הגדולים ביותר מוכיחה זאת) אבל צריך לזכור את זה כמו שזה… הבלמים של אז הם לא הבלמים של היום. אני די בטוח שאם היו אז את הטכנולוגיות שיש היום והיו מודדים את מרחקי הריצה של הבלמים, היו מגלים שזה בערך חצי מהמרחק שעובר בלם בליגת האלופות בימינו.
כנ"ל לגבי כדורסלני עבר. המשחק עבר שינויים רבים לאורך השנים (כולל בחוקים – שעון 24, הגנה אזורית, 3 שניות) ולהשוות שחקנים מתקופות שונות זה לא ריאלי.

דורפן 7 בנובמבר 2010

בוב – יש בתוך הדברים שאתה אומר הרבה דברים נכונים. אבל לא לגבי הNBA! אנחנו לא דנים פה על תקופה רחוקה במיוחד. ואם כבר – חוקי ההגנה והשמירה השתנו כך שהיום השמירה פחות פיזית. מספר הגארדים בין הקלעים המובילים בNBA גדול מאי פעם בעבר (כי החוקים שונו בגלל שאקיל). אז אם כבר הפער בין ג'ורדן למתחרים כביכול מתקופתנו גדול עוד יותר מהפער הסטטיסטי.

לגבי גלוריפקציה של העבר אתה לחלוטין לא הוגן. הדיעה שלי מעורבת לחלוטין. דעתי היא שפדרר-נדאל גדולים ממישהו אי פעם. כנ"ל לגבי רונאלדו לעומת שחקני יונייטד מהעבר. גם פלפס גדול בהרבה מספיץ או כל שחיין בהיסטוריה כי הוא בתחרות עולמית קשה הרבה יותר. לעומת זאת מסי רחוק ממראדונה. בראיינט רחוק מג'ורדן (ולברון עוד לא התקרב לבראיינט) ואדי מרקס עלה על ארמסטרונג.

ולדברים יש סיבות. כדורגל הפך לספורט אנטי-אינדוודואליסטי ועבר את השחתת הכסף הכי גדולה. בכדורסל התמוטט הסדר הישן בו שחקנים שיחקו עד גיל 22 הרבה דקות במסגרת תחרותית לפני שהגיעו לNBA. לעומת זאת בטניס התרחבה התחרות העולמית וכך בשחיה. אז באופן טבעי יש שחיינים וטניסאים טובים מאי פעם.

מה שכן – אני לא מתייחס לעליה בפיזיות כשיפור בפני עצמו. לפי טענות כאלו אלוף ישראל ב-100 מטרים כנראה גדול מג'סי אואנס. גדולה היא פער מהתקופה.

מנחם לס 7 בנובמבר 2010

החלטנו להרים עוגן ולעזוב הערב בגלל סערה טרופית שמתקרבת. אז עכשיו קראתי את המסרים האחרונים ואני מרגיש צורך להשאיר עוד תגובה אחת: אילו הנבא היתה מפסיקה היום, אז ספרי ההיסטוריה היו מציינים אירופאי אחד: לא סבוניס, לא פטרוביץ', לא קוקוץ', אלא בנזונה ספרדי – בכיין, מתלונן, אנטיפתי, CRYBABY כמו כל חבריו בלייקרס ובראשותם מאמנם האנטיפתי אפילו יותר – ושמו פאו גאסול. הוא האירופאי היחידי שהגיע לנבא, ושיחק (ומשחק) מאז שהגיע ללייקרס כסופר-סטאר. הוא השחקן האירופאי היחידי שקובע עובדות בשטח לקבוצתו, ומשחק כמו הטובים שבטובי האמריקאים. כל האחרים היו טובים יותר, טובים פחות, אבל בדברי הימים של הנבא לא תוקדש להם אפילו שורה אחת.

דורפן 7 בנובמבר 2010

הפלגה נעימה. תזהר מסופות.

גיל 7 בנובמבר 2010

ומה עם נוביצקי? MVP לא נחשב?

גיל 7 בנובמבר 2010

פטרוביץ לא קיבל ממש הזדמנות לשחק בנבא, וכשהוא רק קיבל אותה בסוף הוא היה מעולה. צריך לראות את הסרט 30 על 30 שמדבר על הידידות שלו עם דיבאץ בשביל להבין את זה ואת התסכול שהיה לו בפורטלנד. בנוסף, המלחמה ברקע לא עזרה וזה גם משהו שצריך לקחת בחשבון. פטרוביץ היה יותר מעורב פוליטית מכל שחקני יוגוסלביה לשעבר וסביר שהייתה לזה השפעה עליו.

תומר חרוב 8 בנובמבר 2010

יש את הסרט הזה איפשהו ברשת?

גיל 8 בנובמבר 2010

אין לי מושג, אבל אני יודע שמוכרים את הסדרה באמאזון ונדמה לי שגם משדרים אותה בארץ.

שי 8 בנובמבר 2010

אני ראיתי אותו ביוטוב באיכות מעולה

גיא זהר 7 בנובמבר 2010

השוואות בין דוריות הן תמיד בעיתיות. שתי הערות: פטרוביץ' היה הרבה יותר מקלעי, אולי סוג של קומבו גארד. באן.בי.איי הוא הפך בעיקר לקלעי בגלל האתלטיות של השחקנים שם. מי יודע איזה שינויים היה עושה אח"כ. אומנם הוא היה עילוי אבל הוא היה ענק על כתפי ענקים וחלק מדור יגוסלבי מדהים. ולגבי יכולת, דנילוביץ' שהיה לאין ערוך פחות טוב רשם במיאמי ממוצעים של 15 נק'.

טל 7 בנובמבר 2010

רונן, הגישה שלך בענין הגלובליזציה בהקשר הספורטיבי שלה מוזרה בעיני. אפשר כמעט להגדיר אותה כבורדליין פאשיסטית. נכון, כמדינה, ברזיל / יגוסלביה, מפסידות מכך שהכוכבים שלהן משחקים במדינות אחרות. אבל השחקנים עצמם (כלומר הפרט) מרוויחים מזה.

וזה לא רווח רק של הרונלדיניואים, כלומר של הטופ של הטופ, אלא גם של הגוסטבו בוקולים והדאגלס דה סילבאים, שאותה גלובליזציה מושמצת, מאפשרת חיים יותר טובים להם ולמשפחתם.

אם היו מציעים לך לכתוב בניו יורק טיימס בשכר גבוה מזה שאתה מרויח היום, היית מסרב בטענה שעם כל הכבוד לקריירה ולאתגר המקצועי יותר חשובה רמת עיתונות הספורט בישראל?

דורפן 7 בנובמבר 2010

טל – לא כך הוא.
אינני תומך באיזשהו איסור על כך. אני תומך בחוק בוסמן – למרות ההשחתה העצומה שהביא. אבל אינני עיוור לנזקים.

הפתרונות לדעתי הן במציאת דרכים הוגנות יותר לניהול העניינים. למשל ליגה אירופית בכדורגל – כי בסופו של דבר אני מעדיף שתהיה ליגה אחת חזקה שתהיה בחלקים גדולים מאירופה, מאשר מצב בו כל הכדורגל מתרכז באנגליה וספרד.

בכדורסל זה יותר עניין של פיצוי. אם הקבוצות באקס-יוגוסלביה הן כאלו ספקיות שחקנים לביזנס של שטרן, שיחזיר קצת כסף לשם. זה לא פשיסטי והוא ירוויח מכך.

טל 7 בנובמבר 2010

אבל ליגה אירופית שכזו (בהנחה שהיא תכלול בערך 20 קבוצות) תפגע באנשים קשיי היום בסנדרלנד וניוקאסל שלא יזכו לראות יותר את יונייטד , ליברפול וארסנל משחקות באיצטדיונים שלהם, כאשר הקבוצות שלהם ישחקו בליגה חסרת תוכן ממשי. רוצה לומר, זה משחק סכום אפס: רווח של מישהו אחד יהיה תמיד הפסד של מישהו אחר.

דורפן 7 בנובמבר 2010

טל – ראשית היא יכולה להיות יותר גדולה. אם יש ליגה אירופית אז אין את הכפילות של ליגה-גביע אלופות ואפשר לשחק בה 50 משחקים. אבל זה לא העניין.

אני חושב שעדיף שסנדרלנד תשחק בליגה מתאימה לה. זו יכולה להיות הליגה האירופית השלישית. זו יכולה להיות הליגה האנגלית. רק דוגמא למודל כזה: אם לאנגליה יש שש נציגות בליגה אירופית אז בכל שנה הקבוצה השישית נושראת והראשונה בליגה אנגלית מחליפה אותה. ישנם הרבה פתרונות אפשריים.

אפשר לחשוב על פתרונות אחרים. אם מדינות קטנות יותר יאחדו את הליגות שלהן – נניח ליגה סקנדינבית וליגה דנוביאנית וליגה בלקנית – הן ייצרו בסיסי אוכלוסיה של 50-80 מליון שלפחות יתנו להן אפשרות לשמור על כוחן מול הליגות של המדינות הגדולות.

ד"ר א 8 בנובמבר 2010

גם לי חבל שלא נזכה בעתיד הנראה לעין לחזות בקבוצות הקסם היוגוסלביות.
האם ה-NBA אשם בכך? כן, גם. אבל מה עם מלחמת האזרחים הדבילית שלהם? המדינה הכי מאורגנת, עם הכלכלה הכי חזקה בכל הגוש המזרחי, קיבלה את פני התמוטטות האימפריא הסובייטית במלחמת אזרחים רצחנית ובבדלנות לאומנית. יופי.

אילו היו מדינה מאורגנת גם היום, היו שם קבוצות פאר גם היום. גם מועדונים וגם נבחרת.

גיא זהר 8 בנובמבר 2010

ד"ר, במבט מבחוץ זוהי מלחמה דבילית אבל יוגוסלביה עצמה. בדיוק כמו ברה"מ ואפילו רוסיה, היא יצירה מלאכותית ואחרי שמנקים את כל הלאומנות וההסתה אני חושב שהקרואטים ובטח הסלובנים מאושרים מהפרידה. קשה להתמודד עם שאיפות לאומיות.

ד"ר א 8 בנובמבר 2010

גיא –

מלחמות באופן כללי הן עניין דבילי.

אני לא בא לשפוט כאן את עמי האיזור. רוצים להקיז האחד את דמו של השני, לאנוס, לבזוז, להשמיד במחנות ולקבור בקברי אחים? מי אני שאהרוס להם את הכיף?
אבל עובדה היא שיש היום ליגא אדריאטית. כלומר, גם הלאומנים החביבים הבינו שלפחות בתחום הכדורסל הם לא יכולים להרשות לעצמם פיצול.

נכון שהיה כאן חורבן של תרבות כדורסל. אבל לא ה-NBA (ולא היורוליג) נושׂא כאן באחריות. היוגוסלבים לשעבר אוכלים את מה שבישלו בעצמם.

גיא זהר 8 בנובמבר 2010

אני אכן מסכים שלמלחמה יש חלק נכבד בהריסת האמפריה אבל לא רק ולהזכיר את אירוח האליפות בסרביה שלאחריו אוברדוביץ' (כן, אוברדוביץ') עם מסיבת העיתונאים המיתולוגית שיכולה להתחרות רק בזו של טראפטוני פוסט מינכן. הנבחרת הסרבית ההיא, ללא ספק כשרונית בראשות יאריץ' ורדמנוביץ' (ברור שאין מה להשוות לתחילת שנות ה-90) התבזתה הרבה בגלל התופעות עליהן דורפן השפיע שלא קשורות בהכרח למלחמה.

גיא זהר 8 בנובמבר 2010

השפיע-=הצביע

ד"ר א 8 בנובמבר 2010

גיא –

אני לא בקי בפרטי הסיפור של הנבחרת ההיא, אבל בכל מקרה מדובר במקרה אחד. היו לסרבים כבר כמה וכמה נבחרות שהתמודדו עם אותן תופעות מבלי להדרדר כך.

העניין הוא שמכל הגוש המזרחי דוקא יוגוסלביא היתה במצב הטוב ביותר לקליטה מהירה במערב. ברור שהליגא היוגוסלבית לא היתה יכולה להתחרות ב-NBA, אבל היתה יכולה להיות מקבילה לזו הספרדית.
אלא שהמלחמה הרסה את הכלכלה, ועיכבה לדור (לפחות) את היכולת להתחרות כלכלית על משׂכורות השׂחקנים (ש"עורקים" לאירופא במספרים גדולים בהרבה מאשר ל-NBA).

ואם כבר הזכרנו נבחרות – נבחרת יוגוסלבית מאוחדת תתחרה כיום באופן מכובד בכל נבחרת ארה"ב שתעמוד מולה. ואם היו יכולים הקסם והאומנות לשׂרוד איפשהו – הרי שהיו שׂורדים בנבחרת.
במקום זה יש לנו 6 נבחרות שחלקן חזקות וחלקן בינוניות, ואף אחת מהן לא קסומה או אומנותית במיוחד.

גיא זהר 8 בנובמבר 2010

ד"ר, ברור שבפנטזיות הייתי רוצה לראות נבחרת מאוחדת גם דרך אגב של ברה"מ אבל עובדה שגם שם (ברה"מ) הספורט הדרדר גם ללא מלחמה. גרמניה מתמודדת עם השלכות האיחוד (כמובן שלא רק בספורט) עד היום.דין יגוסלביה היה להתפרק עם כל הכאב הספורטיבי (ובגלל טמטום הפוליטיקאים גם כאב מסוג אחר)והתוכנית על דרזן ודיבאץ בה נער קורא לדיבאץ שמסתובב בקרואטיה צ'טניק רק משקפת את העניין.

ד"ר א 8 בנובמבר 2010

בסדר גמור. אז להאשים את מי שצריך להאשים. העניין הוא לא הרחבת ה-NBA אלא הדחף שאינו בר כיבוש לנהל מלחמות עצמאות לאומניות.

תושב חוזר 8 בנובמבר 2010

מי שצריך ללכת לספרי הסטטיסטיקה כדי לאמוד את גדולתו של דראזן, אולי מבין בספור ובמספרים, אבל ודאי לא באמנות

תומר חרוב 8 בנובמבר 2010

לייק

יואב 8 בנובמבר 2010

לייק.

גיא זהר 8 בנובמבר 2010

אהבתי

מבקר המדינה 8 בנובמבר 2010

אני אופטימי. השבתה בקיץ, אולי החמרה של המצב הכלכלי בארה"ב בנוסף לנפילה בתקרת השכר ואולי סוף סוף ניפטר מ3-4 קבוצות מיותרות ולא מעניינות שאף אחד לא צריך. כמו טאטלע החברלך הטובים יחזרו לאירופה, כמו לפני שנתיים. ומי יודע, אולי גם האלפא דוג האירופים-נוביצקי,קירילנקו ושות'. כל אחד מהם בקבוצת יורוליג לבד מעיף את המועדון בכמה דרגות מעלה מעלה. בנוסף, נקבל NBA כהילכתו עם מועדוני העל החזקים, העשירים ובעלי המסורת והתארים בלבד. בלי ניו אורלינס פקעלאכ'ס או שארלוט זייפרס למיניהן, בשביל זה יש מינור ליג.

גיל 8 בנובמבר 2010

אני חושב שהכותרת של הפוסט הזה מתאימה להודעת הפרישה של אחד האתלטים הגדולים אי פעם. ככה בצניעות, כמו כל הקריירה שלו, הודעת הפרישה שלו עוברת בשקט יחסי.

שי לחג 11 בנובמבר 2010

אחלה טור. המנהלת הרגה את הכדורסל הישראלי. ה-NBA הרג את הכדרוסל האירופאי (במיוחד ברמת הנבחרות).
אבל רונן, נראה לי שקצת התבלבלת: ז'רקו פספאלי רקד על המגרש? מצד שני, אם מה שדליה מזור עושה נחשב לריקוד…

Comments closed