תזכורת לגבי הבלון ד'בלוג וניתוח כלכלי של התנהגות שחקני הבית

לקוראים שלא הצביעו לבלון ד'בלוג - תצביעו! לקוראים שעוד מאמינים בשחקני בית - תתבגרו!

In כללי

טוב, זה היה די צפוי. נותרו עוד יומיים לסגירת ההצבעה בבלון ד'בלוג (לכו להצביע!). והמועמדים השונים מנסים לשפר את סיכוייהם באמצעות פרסומים מגמתיים. וכך קיבלנו היום סיפור שכזה לגבי המועמד בעל הסיכויים הקלושים (אבל בעל סיכויים מצויינים בשנה הבאה) כריסטיאנו רונאלדו. הוא זכה בתביעת דיבה נגד העיתון דיילי טלגרף – דווקא עיתון מכובד ורציני ובטח לא צהובון – שפרסם ידיעה כאילו הוא סיכן קרסול פגוע על רחבת הריקודים בלוס אנג'לס בקיץ 2008. וגם על כך ששתה אלכוהול.

באופן אישי לא אשנה את הבחירה שלי. אותו אירוע השתייך לבחירה של שנה שעברה. אבל אני אוהב את עולם הערכים של רונאלדו. לא מנשק סמלי מועדון. לא תובע אף אחד כשמתפרסמים סיפורי הסקס שלו. אבל על הערך האחד שלו – מקצוענות – הוא לא מתפשר. הפעם האחת האחרת בה תבע איזשהו עיתון הייתה כשפורסם שקיבל עונש על שימוש במכשיר סלולרי במהלך אימון ביונייטד. את המקצוענות שלו הוא לוקח ברצינות.

טוב, כל הנושא הזה נוגע בדיון מאד רחב בכדורגל המודרני והוא דיון "שחקני הבית". איציק אלפסי התייחס אליו היום. הוא הביע איזשהי הפתעה על כך ששחקני הבית של בית"ר ירושלים מאכזבים ברמת המחוייבות שלהם בעוד דווקא שחקני הרכש מתאמצים.

אבל ההנחה שלנו שיש משהו יותר "נאמן" או "אכפתי" בשחקני הבית לוקה באיזו התנשאות תרבותית. כאילו לישראלי אכפת מבית"ר ירושלים אבל הברזילאי הוא "שכיר חרב". הברזילאי הזה נסע רחוק מאד מביתו ועבד קשה בכדי לפרנס את משפחתו. היחס של מהגרי הכדורגל למשחק הוא משהו הרבה יותר עמוק מנשיקה לסמל. השחקן הזר מתייחס למשחק כמקצוע שמפרנס את משפחתו.

נכון, גם משפחתו של שחקן הבית מתפרנסת מכדורגל. אבל יש הבדל אחד קטן. לשחקן הרכש והשחקן הזר אין את התחושה שמקום העבודה שלהם בטוח רק כי במקרה היו בחוג לכדורגל של קבוצת הילדים של המועדון הזה. שחקן הרכש שמח להיות בהרכב. שחקן הבית מוטרד יותר ממעמדו גם אם הוא בהרכב. מה שלפעמים מביא לסיפור מעוות כמו הקריירה של אבי נמני שבמאבקי כבוד של שני עשורים דרדר קשות את מכבי תל אביב.

יש עוד יתרון לשחקן הרכש הזר – במיוחד אם הוא בא מרחוק. מי שכבר הצליחו לעשות את הדרך הארוכה ממועדון גנאי או מועדון ברזילאי קטן הם לא הבעיתיים. הבעיתיים בטח נשארו בגאנה או ברזיל – והם שחקני בית באיזה מועדון שם.

נחזור לרונאלדו שתובע עיתון שכתב שהוא שתה אלכוהול. שחקן בריטי היה צוחק מהעניין. רובם  באמת שותים קצת. אבל לרונאלדו יש כנראה גאווה במעמד השחקן היקר בעולם. הוא לא לובש את החולצה של ריאל כי הוא נולד במוסטולס. אלא כי הוא עבד והצטיין והביא למצב בו ריאל תוציא עליו 80 מליון פאונד. והשחקן הגנאי של בית"ר ירושלים רוצה גם הוא להוכיח שהוא סחורה ששווה את הכסף.

פעם זה היה אולי אחרת. כי כדורגלני רכש היו רק כוכבים. וכוכבים הם לפעמים מפונקים. וכך נוצרה אולי תחושה שלשחקן המקומי "אכפת" יותר. הייתה לכך גם סיבה אחרת לגמרי: כשהאופציות לשחק מחוץ למדינה או אפילו מחוץ לעיר הן קטנות, הייתה יותר תחרות מקומית על ההרכב.

כיום התמעטו השחקנים המקומיים במדינות העשירות. הם מרגישים בטוחים במקומם. דווקא שחקן הרכש הוא זה שמזיע.

32 Comments

אביעד 8 בנובמבר 2010

רונן, לטעמי פספסת אותו אספקט מסויים שבד"כ מזוהה עם שחקני הבית יותר עם שחקני הרכש. הנאמנות.
הגנאי שבא לבית"ר ממרחק 8,000 ק"מ אולי מתייחס למשחק ברצינות כי זה המקצוע שלו, אבל מקצוע זה מקצוע וברגע שמישהו יציע לו שכר מעט יותר גבוה הוא יילך. שחקן הבית לא בהכרח.

גמל (סתם גמל) 8 בנובמבר 2010

אביעד, לפי דעתי זה עוד מיתוס. זה נכון רק עם אותו השחקן משחק בקבוצה שהיא העילית. נדיר מאוד למצוא שחקן שנשאר נאמן לקבוצה שלו ושיחק שם בכל שנותיו למרות הצעות מקבוצות גדולות יותר.
גיגס או מלדיני מבחינתי לא דוגמא לכלום. לאן יש להם להתקדם?

טל 8 בנובמבר 2010

מתיו לה טיסייה.

אבנר קריפטונייט 8 בנובמבר 2010

steve bull
שיחק בוולברהמפטון בליגה השניה ובנבחרת הלאומית.

אביעד 8 בנובמבר 2010

לה טיסייה, טוטי.
חוץ מזה, גיגס סירב להצעות מאינטר של שכר גבוה פי שניים, רונאלדו לא מצמץ ועבר.

גמל (סתם גמל) 8 בנובמבר 2010

ידעתי שתגידו לה טיסייה וטוטי.
כתבתי "נ-ד-י-ר מאוד למצוא שחקן שנשאר נאמן לקבוצה שלו ושיחק שם בכל שנותיו למרות הצעות מקבוצות גדולות יותר" לא אמרתי שאין מקרים כאלו.
עצם זה שרוב האנשים יעלו את אותם השמות מחזק את הטענה שלי.
יש חוג מאוד מצומצם של שחקנים שגדל בקבוצה אחת ונשאר בה למרות הצעה מקבוצות גדולות יותר.
לה טיסייה וטוטי הם יוצאים מהכלל שמעדים על הכלל.
אביעד- דיברתי על לעבור לקבוצות גדולות יותר. לא אמרתי כלום על שכר גדול יותר. קאקא לא רצה לעזוב את מילאן למנצסטר סיטי למרות שכר דמיוני. לא הייתה לו שום בעיה לעבור לריאל מדריד. בגלל זה מבחינתי גיגס לא דוגמא טובה.

אביעד 8 בנובמבר 2010

גמל, אבל אני דיברתי על שכר גבוה יותר. מראש הטענה שלי הייתה ששחקן שמתייחס לכדורגל כאל מקצוע, סביר יותר שיעבור לקבוצה אחרת אם השכר שם יהיה גבוה יותר בעוד שגם לשחקני בית זה קורה (לא מעט), אבל הסבירות שזה יקרה פחות גבוהה.

בני תבורי 8 בנובמבר 2010

טביעד,
ברצינות? שחקני בית לא ילכו לאן שיציעו להם יותר כסף? כנראה שלא עקבת אחרי הפועל פ"ת בשנים האחרונות מאלון חזן ורפי כהן ועד טוטו תמוז ושבחון.

גמל (סתם גמל) 8 בנובמבר 2010

זה באמת אחד הדברים שאני אוהב אצל כריסטיאנו.
אני לא כל כך מסכים עם מה שכתבת על שחקני הבית והמחויבות שלהם.
הקבוצה האחרונה של הפועל ב"ש שבאמת התחברתי אליה הייתה כשלופא קדוש אימן את הקבוצה. שיחקו בכל משחק 8 שחקני בית והייתה תחושה של חיבור מיוחד בין האוהדים והשחקנים. לא הייתה לי הרגשה של זלזול או חוסר מאמץ מצד השחקנים אפילו פעם אחת באותה התקופה.
אני חייב להוסיף שחלק גדול מאותם שחקני הבית באותה תקופה היו שחקנים שגדלו בנוער של ב"ש אבל שיחקו כמה שנים בליגות נמוכות ולכן כשקדוש נתן להם הזדמנות הם לא פספסו ולא זילזלו.

גמל (סתם גמל) 8 בנובמבר 2010

כנראה שזה הסוד. לגדל שחקן בית עד גיל בוגרים ואז לזרוק אותו לאשפתות. כשתחזיר אותו הוא כבר לא יקבל שום דבר כמובן מאליו

אזי 8 בנובמבר 2010

מסכים לגמרי
לא פעם שומעים את הפרשן המהולל שלמה שרף אומר שצריך להעלות את הזר התורן עם המטוס הראשון למאיפה שהוא בא ולהעלות במקומו ילדים
אותו דבר לגבי מכבי כדורסל והציביון הדימיוני שהדביקו לה
זרים משחקים בקבוצה כי הם טובים, לרוב מקבלים יותר כסף משחקני בית
אין לבעלבית שום סיבה לשלם יותר לשחקן ששחקן יכול לתת את אותה תפוקה בפחות
עוד יותר מטריף אותי כששחקן זוכה לשחק רק כי הוא שחקן בית
מה שכן, זה הרבה יותר כיף לראות שחקן בית מצליח
(אבל רק! אם הוא מצליח)

ונסיים בברכת "כפרה על דור מלול"

יואב 8 בנובמבר 2010

לייק גדול גדול.

ערן קאלימי 9 בנובמבר 2010

כן, הצביון הישראלי המדומיין הזה של מכבי (שאשכרה ניסו אצלכם לממש באמת השנה), זו באמת בדיחה מטופשת.
שחורצי, שלא בדיוק גדל 500 מ' שמאלית ללה גארדיה עובר 8-9 התקפות שלמות בלי לגעת בכדור, ועדיין נותן ת'תחת בחסימה, בריבאונד ובהגנה, לעומת השחקן המקומי ליאור אליהו שהוא מגעיל שלא מנסה לעשות שום דבר שאינו לסיים מתחת לטבעת.
והאמתף שהקהל שלכם לפחות מודע לזה, אליהו נניח יקלע 12 נק' רצופות, יירד לספסל ולא יקבל הוהא מיוחד, סופוקליס, או אפילו הנדריקס, ירדו עם 0 נקודות לספסל, יקבלו סטנדינג אוביישן.

טל 8 בנובמבר 2010

השאלה היא גם ממה נובעת אותה "נאמנות". אם מדובר על מחויבות לקבוצה שאהדת מילדות, אז גם חלק גדול משחקני הבית הם לא בדיוק אוהדי הקבוצות איתן הם מזוהים (סקולס, למשל, אוהד אולדהם. כל שחקני הבית ליברפול לאורך השנים בערך, הם אוהדי אברטון).

אם מדובר על מחויבת למערכת שטיפחה אותך ו / או לחיבור עם האוהדים, אז זה משהו שיכול להיות רלבנטי גם לשחקן שהגיע לקבוצה בגיל 24.

אובארוב או טריטיאק הם לא שחקני בית של מכבי ובית"ר אבל המחויבות שלהם לקבוצה מוחלטת או לפחות עולה בהרבה על זו של "שחקני הבית" הישראלים מלידה.

יואב 8 בנובמבר 2010

בקשר לסקולסי-זאת אגדה אורבנית שהופרכה על ידו בראיון לא מזמן.היה בלא מעט משחקים של אולדהם בילדותו עם אביו, כי זה היה זול יותר.

דורפן 8 בנובמבר 2010

טל – אמורה להיות מחוייבות לקבוצה שגידלה אותך. שחקן זה לא אוהד. עם כל הכבוד שאהד איזשהי קבוצה כילד הנאמנות שלו צריכה להיות למקום שלימד אותו את המקצוע ממנו הוא מתעשר.

אסף 8 בנובמבר 2010

אני חושב שהיתרון של שחקני הבית הוא החיבור שלהם לקהל, וההזדהות שהם מייצרים אצל האוהדים. גם שחקני רכש יכולים לעשות את זה, גם זרים, אבל הסיכוי הכי גדול הוא למי שנמצא בקבוצה תקופה ארוכה ומזוהה איתה באופן מירבי. וזה לא באמת קשור למקצוענות או לאיכפתיות.

אריאל 8 בנובמבר 2010

זה גם מתקשר יפה לנושא העבודה הזרה ולאירופה בכללותה שבה הפועלים הזרים הם אלו שנושאים בנטל העבודה השחורה בעוד האירופאים המקומיים הפכו להיות כמעט מנוונים. אז בליגה האנגלית אתה רואה הרבה זרים שצריכים להוכיח את מקומם (ופורטוגלים הם מדינת עולם שלישי ביחס לשאר אירופה), בגרמניה אתה רואה את הטורקים נותנים את הטון ואילו נבחרת אנגליה פשוט הופכת ללא רלוונטית.

אביעד 8 בנובמבר 2010

בוא נהיה הוגנים: הנבחרת האנגלית לא רלבנטית כבר לפחות 3 עשורים…

אריאל 8 בנובמבר 2010

הם הגיעו לחצי גמר יורו ב-96, לחצי גמר מונדיאל ב-90, לא חושב שזה נכון.

אביעד 9 בנובמבר 2010

חצי גמר ביורו ביתי, חצי גמר במונדיאל אולי הכי גרוע אי פעם…

דורפן 8 בנובמבר 2010

גיגס, צ'אבי מאלדיני – כולם לא רלוונטים בעיני. לא רק שהם ממועדון גדול אלא גם נהנים ממעמד של שחקן בית. ייתנו להם לשחק עד גיל מאוחר – גם בשנים שהם לא סופרסטארים עולמיים. השיטה בנויה כדי להחיל אותם. ובתודעה ההיסטורית כולם קיבלו שדרוג קל בגלל הזיהוי עם המועדון.

רוני 8 בנובמבר 2010

אני מתאר לעצמי שלא קיים שחקן-בית משמעותי, בקבוצה רצינית, שהיכללותו בקבוצה נובע מכך שהוא 'במקרה גדל בה'. שחקני הבית שמשחקים בהרכב בקבוצות בעלות משקל עושים זאת כי הם טובים מאוד, או כי מאמינים שהם יתפתחו להיות טובים מאוד ואם הם לא יעשו זאת-הם לא ישארו במועדון.

דורפן 8 בנובמבר 2010

רוני – שחקנים כמו ג'ון אושיי או ווסלי בראון נמצאים ביונייטר רק כי גדלו בה. אף אחד לא היה מוציא כסף כדי לרכוש שחקנים ברמה הזו. הם גם כמובן צריכים להוכיח שמקומם בה בתור חוטבי העצים ושואבי המים אבל ההזדמנות עצמה נובעת מכך שהם שחקני בית.

רוני 9 בנובמבר 2010

מקבל.

שלו 8 בנובמבר 2010

אתן דוגמא את טוטי למורכבות של שחקן בית, נכון בסופה של קריירה הוא שחקן של קבוצה אחת, נכונה גם העובדה שבזמן מסוים בקריירה שלו הייתה הצעה מריאל.
האמת היא שהוא יכל ללכת גם אם באמת רצה נגיד להתקדם מקצועית, החיבוק שהוא מקבל מהקהל היה במקרה הזה חיבוק דוב, עזיבה שלו את רומא הייתה מתפרשת יותר מגט כריתות. היו מערבים בעניין גורמים שלא טוטי לא ריאל ולא רומא היו רוצות להגיע לנקודה הזאת, משהו בסגנון אהוד בן טובים והמעבר שלא קרה לבית"ר.
ברור לחלוטין שרומא תשווה כל הצעה (פחות או יותר) למשל על דה-רוסי, אלה אם באמת היא תהיה בפשיטת רגל.
ברור גם שהמאפייה הרומאית הייתה מסבירה לדניאלה למה לא כדאי לו לעבור.
אני יודע שעשיתי מעבר בין טוטי לדה-רוסי, בעיקר כדי להסביר למה סיפורים על מעבר שלו לקבוצות אחרות זה בעיקר סיפורי סוכנים לשפר חוזה. אקווילאני למשל אף פעם לא היה במעמד הזה בעיקר בגלל שתמיד היה על המשבצת שלו מישהו שלא נתן לו לפרוץ (פרוטה, טאדיי, פיזארו). 

דורפן 8 בנובמבר 2010

אביעד – שחקן הבית עובר בקלות. כמו בנאדו וגרשון. ואם הוא לא עובר זה לא פעם לא בגלל נאמנות אלא בגלל שבקבוצת הבית מעמדו מובטח יותר.

תומר חרוב 8 בנובמבר 2010

אני מסכים עם הרוב אבל אני עדיין מעדיף לראות שחקני בית בקבוצה שלי. לא בגלל שהם בהכרח מחויבים יותר(יש כאלה שכן ויש כאלה שלא) אלא בגלל שהם מצביעים על דרך ועל עתיד. אם מדובר בשחקן בית צעיר שמתפתח ויכניס כסף לקבוצה ממכירתו אז הוא ממחיש את כוחו של המועדון בגידול שחקנים. להביא זנדברג כל אחד יכול, לגדל זנדברג משלך זה יותר מספק. ואם מדובר בשחקן שנמצא הרבה שנים בקבוצה הרי שהוא מסמל את הקביעות והיציבות, אלו שני משתנים חשובים באהדת כדורגל. כן, אין לי בעיה עם שחקנים שבאים מבחוץ ונותנים הרבה בשביל הקבוצה שלי, לעיתים אני אוהב אותם הרבה יותר. אבל אני תמיד ארצה לראות שחקני בית.

אורן 9 בנובמבר 2010

רונאלדו אכן מקצוען.
http://www.youtube.com/watch?v=eVKJANXuSB8

ואב 9 בנובמבר 2010

שחקני בית זה לפעמים טריקי.עזבו נמני/עטר/ברקוביץ שהם באמת עילויים מקומיים וההזדהות אליהם היא אוטומטית ומיידית.
בדרך כלל(סטטיסטית)-אלו שחקנים אפורים שאתה נקרע בין הרצון שלך שהם ישארו לבין המחשבה שאתה קצת משועבד לזה, כי הם אולי לא מספיק טובים.לפעמים זה מעוור אותך בתפיסה(כי שחקן בית של מכבי נראה נוצץ יותר מאשר כל שחקן רגיל בליגה, למרות שהוא רגיל כמוהו).
למרות הכל ואף על פי כן, אני עם תומר חרוב, כי כשזה מצליח-זה הכי מרגש בעולם.
ובכלל, החזון שלי למכבי(או בכלל לקבוצות ישראליות) הוא- תגדל, תמכור ואז תייצר שוב ותגדל ותמכור.כמובן שכל המערכת אמורה להיות מינדד לזה ומסונכרנת לגמרי(רק שחר מתקרב לזה קצת).אבל זה המודל הסקאנדינבי שמתאים לנו, אם האגודות פה חפצות חיים לאורך זמן ולא רק בזכות פילנטרופים שבאים והולכים. לגדל ולמכור.
אם אני מיטש גולדהאר, לשם אני הולך לאחר ההשקעה הראשונית בחלון הראווה.החנות עצמה-זה העניין! וזה העתיד!

איציק אלפסי 9 בנובמבר 2010

אם להתייחס לנושא בהקשר קצת יותר רחב אז אפשר להגיד שהנושא הזה של זילות מושג שחקן הבית הוא חלק מתהליך כללי יותר שבו מקצועיות מחליפה הזדהות. גם במקומות עבודה שהם לא קבוצת כדורגל לא בונים כיום על הזדהות של עובד עם הארגון ולא מנסים לפתח אחת כזו- לשני הצדדים ברור שברגע שלמי מהשניים תהיה חלופה משתלמת יותר הוא יתקדם הלאה.

יש בשינוי הזה לא מעט תועלת אבל לי לפחות זה מאוד עצוב.

Comments closed