מנצ׳סטר. יונייטד

העיר והדרך

ליד קברו של דנקן אדוארדס יש קבר קטנטן לאחותו. היא מתה בת שבעה שבועות. כמו 4-5% מהילדים בבריטניה – מספר טיפוסי למערב – בשנה בה נולדה. הקבר הזה בדדלי, לא במנצ׳סטר, ואם יש לכם פעם הזדמנות לעבור בעיר אז בכנסיה יש חלון צבעוני שמוקדש לדנקן.

גם אדוארדס מת באסון שלהבדיל מימינו לא היה נדיר כל כך. לפני לא מעט שנים כתבתי עבור משפחה יהודית בריטית עשירה ספר היסטוריה משפחתית. ואחד מבני המשפחה נהרג בתאונת מטוס ליד היתרו. אז בדקתי במקורות ומצאתי שאותו דגם מטוס – DC3 – התרסק עשר פעמים ברחבי העולם באותו חודש בתחילת שנות החמישים. זה לא סוג המטוס שיונייטד הייתה בו – אבל המחשה להיקף בעיית בטיחות הטיסות. אז כמו אחותו דנקן מצא את מותו במשהו שהיה בעיה תקופתית שהיום קשה לנו לדמיין את היקפה.

במנצ׳סטר עצמה ראיתי הפעם – ביקור קצרצר של כ20 שעות – שתי אנדרטאות שלא ראיתי קודם. אחת לאלן טיורינג. הוא הרים תרומה מכרעת לניצחון על היטלר לפני שנדחק עד התאבדות על ידי חברה הומופובית. ואחת לאנשים שלא נתנו את חייהם לניצחונות על הגרמנים אלא רק את מאור עיניהם. תזכורת להמוני הנכים שהציפו את הרחובות באירופה של אחרי המלחמות.

הערה לא קשורה: בעוד כמה חודשים כשבריטניה, בצעד לדעתי לא אחראי ואולי יתברר אומלל, תעזוב את האיחוד האירופי ראוי שבכל זאת אנשים יזכרו כמה הבריטים הקריבו כדי שאירופה תהיה נאורה כיום.

*

ועכשיו ליונייטד.

הן בתאונת המטוס אבל גם בעניינים אחרים מנצ׳סטר יונייטד כמועדון לא הייתה מוחרגת מתלאות החיים של העיר והאזור מהמהפיכה התעשייתית ועד השגשוג של ימינו. כשביל שאנקלי, זכר מנוולים לברכה, אמר שלא האמין שמנצ׳סטר יונייטד תקום מההריסות הוא לא דיבר על מינכן. הוא דיבר על אולד טראפורד. אותו ראה עומד בחורבות אחרי התקפה גרמנית.

יונייטד הייתה מכשיר שסייע לעיר בחורבות להבנות מחדש. דיברתי פעם עם אדם בשם ג׳ף גודמן, יהודי יליד לידס ואוהד לידס שעלה וחי בקיבוץ, שסיפר לי מה היו הבאזבי בייבז. ״חיינו בצנע. עדיין היו הקצבות מזון עד אמצע שנות החמישים. ופתאום נערים אנגלים חסונים מביסים את אירופה״. הוא גם סיפר לי שמשחקי יונייטד באירופה היו הכדורגל הראשון בשידור ישיר בטלוויזיה מלבד גמר הגביע. העיתוי ההיסטורי-טכנולוגי סייע לה להפוך למועדון האהוד בבריטניה ולפני התאונה היא הייתה הסממן הראשון של עליית ערי התעשייה בכדורגל האירופאי של אחרי המלחמה. ותסלחו לי על הפוליטיקה: אני יותר אוהב את זה מהמיצג הפרו-פרנקואיסטי שבנה את ריאל מדריד במהלך שלטון פרנקו (גם אם לא מלכתחילה).

כמה מזה רלוונטי למנצ׳סטר היום ולעולם היום?

היא עדיין במידה רבה מוקד ללוקל פטריוטיות צפונית בקרב האהדה הבריטית. עדיין עם כיסים של אהדה אירית שהיא אפילו קצת אנטי אנגלית. אבל בואו נדבר חיובי על אחדות ולא פירוד: יונייטד היא גורם יחסית מאחד עבור עיר שהיא היום תערובת אתנית הרבה יותר מגוונת מבימי באזבי. במגרש אתמול כל שחקני האקדמיה והבית היו לא לבנים. וזה המצב לגבי רובם אבל לא כולם. שמתי לב למשהו מעניין בהתנהגות אחרי המשחק של אוהדים. מבין 300-500 האוהדים שמחכים לשחקנים ביציאה יש ייצוג גדול יותר למיעוטים. האוהדים שהולכים ל״בישופ בלייז״ ולפאבים אחרים לשיר אחרי המשחק הם בהכללה לבנים יותר. ֿֿ

אבל אלו ניואנסים. כולם יונייטד.

*

אגיע עכשיו לסיפור המנג׳ר.

יונייטד היא לא הקבוצה היחידה שמסמלת עיר או אזור ואפילו לא היחידה שמסמלת אזור והעולם הזדהה עם הסיפור שלה. בילבאו ודאי היא סמל לאומי. ברצלונה היא סמל למשהו פנימי שהעולם התחבר אליו. אבל הסיפור לא דומה בכל מקום. בכל מקום משהו אחר עומד במרכז הסיפור. בבילבאו כמובן ההתעקשות על סגל שכולל רק באסקים וילידי האזור. ביונייטד זה המנג׳ר.

הוא אמור לייצג הרבה דברים שהם לפעמים עמומים. סגנון התקפי, אבל גם הפייטריות היא חלק מהמורשת. שחקני בית – אבל באזבי כמו פרגוסון שברו שיאי העברות ולא פעם אחת. אבל אני חושב שבצד הערכים הלא מוחלטים שאפשר לכנות אותם העדפות היה ערך אחד מוחלט. נאמנות למועדון. המועדון שואף למנג׳ר לדור שלם עם כל המתחייב מכך. כתבתי על כך מוקדם יותר השנה כשלא הייתה תקווה. אחד התנאים למנג׳ר כזה להצליח הוא שהוא מקשיב להרבה מאד אנשים.

ולגבי נאמנות: אני אחזור לעונת 1998-1999. אבל לא לשער בקאמפ נואו אלא לתחילת העונה. אולה גונאר סולשיאר נמכר לטוטנהאם. 5 מליון פאונד. נאמר לו שעם יורק, קול ושרינגהאם הוא לא יקבל דקות משחק ראויות ליכולתו. סולשיאר אמר לא. סירב לעבור. סולשיאר הוא נאמן. רואים זאת בתנאים שבא עכשיו.

ביציאה אתמול שרנו את you are my Solskjaer כמובן ועוד ועוד שירים על המנג׳ר. אבל השיר שהכי שימח אותי לא שמעתי מעולם. There is only one Mickey Phelan. מי שהגיע למועדון מנוריץ׳ לפני 29 שנים ועשה כל מה שביקשו ממנו. ועכשיו חזר הביתה בהתראה של יום לעזור לסולשיאר. בלי לקבל את הזרקורים. לגמרי בצילו. ועכשיו הם הכירו בנאמנות הזו.

הטעות בנתינת הקבוצה למישהו עם יכולות בלתי מספיקות ב-2013 הייתה טעות כדורגל. הטעות בנתינתה ב-2014 למי שהיו לו חלק מערכי הכדורגל אבל לא את המזג והפרגמטיות – הייתה קשה. אבל הטעות בהעברת הלפיד ב-2016 חרגה מכל זה. הובא אדם שראה ביונייטד רק מכשיר. בז להיסטוריה שלה. הדבר היחיד שהוא יודע זה מה שמעניין אותו. שהמועדון נחשב גדול. וזה יהפוך אותו לגדול. לא מבין שהוא ממשיך דרכם ולא רק המחזיק בתפקידם של מנג׳רים קודמים. וגם אם מיודד עם פרגוסון רחוק ממנו ערכית ותרבותית וגם פוליטית. ובבקשה אל תשליכו מזה לפוליטיקה בישראל או בעולם כי זה לא שייך – אבל באזבי ופרגוסון היו אנשי לייבור לפני ומלפנים בעיר שהיא כזו וגם זה היה חלק ממורשתם.

לא היה צריך מדען מעבורות חלל כדי לחזות את הטעות. איש שהשתלח ברופאה בגלל הפסד במשחק כדורגל. איש שגם כאשר הוא מצליח הוא מיד ממשיך לתחנה הבאה. אדם עם רזומה מקצועי הטובים בדורו והתאמה אפס. אתמול בערב לנתי במלון לאורי המפורסם בו שהה 865 ימים ברציפות. מי שרצה יונייטד בלי מנצ׳סטר.

*

אבל אנשים אומרים שבעצם הכסף של הקבוצה מגיע בעיקר מהעולם. ש-298 מליון מ-300 מליון תומכים הם לא מהעיר, אז מה בכלל משנה המנצ׳סטריות?

אני מניח בצד את היות השׁאלה כשל מוסרי. העיר מנצ׳סטר יצרה את יונייטד והיא שייכת לה ערכית. אבל זה גם אי הבנה במיתוג. גם אם רוב אוהדי יונייטד לא התגוררנו מעולם במנצ׳סטר, התחברנו לסיפור. מעט מאד אנשים גרים בגרין ביי בליגה של הענף האמריקאי עם מגיפת זעזועי המוח. אבל לסיפור של קבוצת עיירה בבעלות אוהדיה מתחברים הרבה אנשים שגרים בעיירות דומות. והקלישאה הנכונה היא ״שהרבה מאד מליונים גרים בגרין ביי״. אז גם את יונייטד אוהדים כי היא כזאת ולא אחרת. כפי שנולדה. במנצ׳סטר, לנקשייר, אנגליה.

ואחרים טוענים, אני שומע כבר חמש שנים את המקהלה, ״אין עוד אלכס פרגוסון״. וזו טעות. אין עוד אלכס פרגוסון של 2013 מהמוכן. אבל יש מי שיכולים ללכת בדרכו. והם אפילו לא בהכרח חייבים להיות מתוך המערכת כרגע או בריטים. סולשיאר נורבגי. חואן מאטה, אמנם שחקן ולא מנג׳ר, מבין נהדר את העיר והקודים שלה. אפשר ללכת בדרכו.

*

ואתם יודעים מה – יכול להיות שסולשיאר כרגע אומר לתקשורת שלא מניחה לו את הדברים שהוא יודע שיישמעו טוב. שהוא יקדם צעירים ושיונייטד צריכה לשחק ככה וככה ולדבר בלשון רבים על צוות האימון. אבל גם אם הוא פופוליסט, הוא מבין את הפופולוס המאנקיוני. וגם אם הוא רק מנג׳ר-אומנה – אני מתרגם את caretaker – הוא מבין דבר פשוט. הוא לא יצליח בדרכו שלו.

הפילוסופיה המקורית של מנג׳ר ביונייטד מעניינת בערך כמו שמעניינים התארים שזכה בהם במקומות אחרים. אבל יש דרישה לא פשוטה. המנג׳ר צריך לבנות מחדש את מנצ׳סטר יונייטד ולא משהו אחר. אולי במנצ׳סטר סיטי, שגם לה חלק אוטנטי בהיסטוריה של העיר אבל הרבה יותר קטן, אפשר לבנות מין פרוייקט מיני ברצלונה. פרוייקט מעורר כבוד – אני הראשון להודות. אבל במנצ׳סטר יונייטד צריך לבנות את מנצ׳סטר יונייטד. וזה קשה כי בשלב די מוקדם זה גם כולל תארים. והדרך הזו היא להיות המועדון שבאזבי בנה ופרגוסון קומם. בלי מנהל מקצועי (אני לא נגד שמנהל מקצועי יבוא לעזור).

אין דרך אחרת. כי גם אם 298 מליון מ-300 מליון האוהדים הם לא תושבי העיר ובנותיה, מנצ׳סטר יונייטד היא עדיין מנצ׳סטר.

בנוכחותו
חידון מספר 641. 2018

58 Comments

גיללתר 27 בדצמבר 2018

Wow
תודה רבה

אוהב אדום 28 בדצמבר 2018

תודה. יש עוד אחד שאינו מתאים. בוא מבקיע, הוא לוחץ, אבל הוא מרכז שדה לא יציב ולא חכם. לא, הוא לא מאטה כמובן. טוב. צרפתי (ולא מרסיאל). שבת שלום לכם אדומים יקרים.

שחר 29 בדצמבר 2018

יופי של כתבה שאפו

אריק 27 בדצמבר 2018

נהדר רונן

יואב 27 בדצמבר 2018

עצום.
לי אישית היה מאד קל לאמץ את הנראטיב של העיר.
אני אנגלופיל, מטורף על סצנת המוזיקה שלה, ופריק של ההיסטוריה של המועדון. יונייטד לגמרי שייכת לעיר שלה וכמו שכתבת כל כך יפה- גם הגלובליזציה אוהבת את היונייטד הזאת, את הקבוצה שהיא תוצר של העיר שלה. קשר בל ינתק.

Shohat 27 בדצמבר 2018

יופי של פוסט רונן.

מעטים יודעים שאלן טיורינג גם היה ספורטאי. הוא רץ מרתון ב2:46 בשנה בה 2:35 הספיק לזהב אולימפי.
ב2011 (עוד לפני ההתנצלות הממלכתית) צירפתי קולי לקריאה להקדיש את המרתון האולימפי במשחקי לונדון לזכרו:
https://bc-running.com/bcrunning/?p=1148

לצערי זה לא קרה.

shohat 27 בדצמבר 2018

טוב אז זה היה קצת אחרי ההתנצלות.

דורפן 27 בדצמבר 2018

וואו. לא היה לי מושג.

bhr 29 בדצמבר 2018

טיורינג הוא הרבה יותר מתרמתו במלחמת העולם השנייה. הוא בעצם אבי המחשב, הן תיאורטית והן מעשית. הבן אדם שינה את העולם.

סימנטוב 27 בדצמבר 2018

נפלא רונן תודה!!

מיכאל 27 בדצמבר 2018

נהדר

אמוץ כהן-פז 27 בדצמבר 2018

נהנתי לקרוא!

דודיק 27 בדצמבר 2018

כמי שהתאהב בקבוצה עוד לפני האסון, תודה לך, רונן, על שהזכרת לי איזה מועדון אני אוהד יותר מששה עשורים (וגם בני ונכדי)

רונן דורפן 27 בדצמבר 2018

שתזכה למנג׳ר אגדי שלישי! תודה

ערן (המקורי) 27 בדצמבר 2018

פוסט מעולה!

חרובי 27 בדצמבר 2018

נהדר!
תודה רבה…

אבי () 27 בדצמבר 2018

ראיתי את הפסל של טיורינג בביקור בעיר בשנת 2013 יחד עם ההפסד 2-1 לווסט ברום והגעתי למסקנה דומה בנוגע למויס – מנצ'סטר היא באמת עיר שיודעת לעורר השראה. רק שימתינו קודם מעט לתוצאות לפני שממנים מנג'ר לדור שלם.

אבי התל אביבי 28 בדצמבר 2018

חבל שלא נשארת עוד יום. בשביל עוד פוסט.

אבו צ'יצ'ריטה 28 בדצמבר 2018

אחד הטובים שלך (ובכלל)

יואב 28 בדצמבר 2018

מבחינת איכות בדה באזר, יונייטד היא בליגה משל עצמה.לא דומה בכלל לשאר. יונייטד זכתה בכותב מחונן כמוך. תודה.

ק. 28 בדצמבר 2018

אתה אומר ששיקאגו בליגה משל עצמה (זכתה בג'ורדן) וגם בארסה (זכתה במסי)?….:)

באבא ימים 28 בדצמבר 2018

בסוג של חירוק שיניים מתבקש אני נאלץ להסכים

טל 28 בדצמבר 2018

תודה על הכתיבה המשובחת . יש משהו מיוחד בעיר הזאת. כנראה מלחמות ואסונות הם מה שיוצרים ויצרו את הDNA הייחודי במקרה הזה של המועדון. וגם הלהקהות שבאו מהעיר לא רעות בכלל

ארז 28 בדצמבר 2018

אדיר.
תודה רונן

אמיתי 28 בדצמבר 2018

חריף ביותר. אחלה סיפתח לסופש.
הערה אחת- אני לא בטוח עד כמה כדאי לנו להמשיך כמועדון של מנגר. פרגי היה יותר מהכל פרגמטי. זה משהו שהיה חסר בשש השנים האחרונות

no propaganda 28 בדצמבר 2018

אחלה פוסט עם הרבה תובנות.

לדעתי אתה רואה את יונייטד מנקודת מבט של אוהד ותיק מאוד. אני די בטוח שרבים ממי שהתחיל לאהוד את מנצ'סטר יונייטד כשהתחילה להתליך תחת פרגוסון פחות מחוברים לעיר ולסגנון שלה וזה נכון כפליים כשמדברים על אוהדים מתרבויות לא מערביות כמו סין, יפן, ארצות ערב, אפריקה.

רונן דורפן 28 בדצמבר 2018

לאהדה הזו צריך להתייחס כמו שהיא – הערצה. צריך לפעול לתחזק אותה אבל לא לפעול על פי גחמותיה, הלא ברורות. בהערת אגב, ייתכן שבמקומות כמו יפן וסין מסורת דווקא מחזקת אותך

טל המנצ'סטרי 28 בדצמבר 2018

כשהייתי ילד קטן חיפשתי כל פיסת מידע על העיר מנצ'סטר. הדבר היחיד שמצאתי היה בבריטניקה לנוער, מספר שורות בודדות המספרות על עיר תעשייתית וזהו בעיקר. קראתי את אותן שורות עשרות פעמים, כרוצה לגעת, להתחבר. חבל שלא כתבת את הפוסט הזה לפני 30 ומשהו שנה, היה מוסיף לי כשעצמתי דאז עיניים ודמייניתי איך זה יהיה באמת, להיות שם, לחיות שם.

ארז 28 בדצמבר 2018

מקסים טל.
לא היה כפתור ריפרש בבריטניקה שלך? ;)

טל המנצ'סטרי 28 בדצמבר 2018

תודה לאל שלא היה אז כפתור שכזה, הרווחנו ילדות טובה יותר.

YG 28 בדצמבר 2018

פוסט נהדר! מאוד דורפני, במובן הטוב (ביותר) שלו.

דורון 28 בדצמבר 2018

כל הכבוד פשוט כתבה לעיניין
ואין דרך אחרת להגיד את מה שכתבתה

מיכה 28 בדצמבר 2018

תראה מה זה, אתה אוהד של הקבוצה והמועדון מגיל 12 שנת האסון (תעשו לבד את חשבון הגיל) כילד עושה מנוי בשארית דמי הכיס שלו לירחון שממנו אתה שואב כל פיסת מידע על אהובתך בימים של טרום טלוויזיה,מוציא הרבה כסף על נסיעה קצרה לצפות בחלום שלך…ורק בערוב ימיך אתה לומד את המורשת האמיתית של קבוצתך, תודה ענקית לדורפן ותודה קטנה ל OLEGEND שהביא לך את ההשראה.

אוהד 28 בדצמבר 2018

נראה לי קצת שגיא כהן.
בונה תיאוריות על סמך אירועים ייחודיים ולא קשורים.
אבל כותב יפה.

wazza 28 בדצמבר 2018

יש דברים שלא אומרים!!

אוהד 28 בדצמבר 2018

לא הייתי צריך לכתוב שהוא כותב יפה?

חיים שרגא 28 בדצמבר 2018

תבורך, רונן

קירקגור 28 בדצמבר 2018

סבא שלי גדל בסלפורד, ואבא שלי כבר גדל בלונדון ואני כבר גדלתי כאן. יונייטד הייתה מה שחיבר בינינו על אף פערי שפה, גיל ותרבות גאוגרפית. אני מאוד מתחרט שלא התעניינתי כנער לדבר איתו על מנצ׳סטר שמעבר ליונייטד (הוא נפטר כשהייתי בן 16, שבועיים אחרי הטרבל). עד היום יש לי תחושת יראה ואהבה לפרגוסון כמו שהיו לי לסבי.

מצחיק שדווקא הכי למדתי על מנצ׳סטר מספר שכתב אוהד סיטי, קולין שינדלר – Manchester United ruined my life
(אחרי זה הוא כתב גם ספר על איך סיטי הרסו לו את החיים בעקבות השינוי בבעלים והכניסה לעידן החדש, אבל לא קראתי. אומרים שהוא טוב)

Matipool 28 בדצמבר 2018

מעניין מה שאתה כותב על אוהד הסיטי שנהרסו לו החיים בעקבות השינוי בבעלות והעידן החדש של הכסף הגדול והתארים ומעניין כמה כמוהו יש. הייתי שמח לקרוא את הספר שלו.

קירקגור 29 בדצמבר 2018

לא קראתי את זה על סיטי. אבל זה על יונייטד מעולה.

עירן 28 בדצמבר 2018

פנטסטי !!! למדתי.

גלעד 28 בדצמבר 2018

איזה כיף.
תודה רבה!

Matipool 28 בדצמבר 2018

יפה, עמוק ומעניין.
לגבי הברקזיט – חושב שתהיה הצבעה חוזרת והם יחליטו להישאר באיחוד.

אוהד 28 בדצמבר 2018

כמעט, לא תהיה הצבעה חוזרת והם יחליטו להישאר באיחוד.
הם כבר הבינו שמשאל עם זו שטות והם לא יחזרו עליה.

אביאל 28 בדצמבר 2018

לא מתיימר לדעת אם תיהיה הצבעה חוזרת אבל אם תיהיה זה יהיה אחד הדברים הכי לא דמוקרטיים מאז מלחמת העולם השנייה, איך זה עובד ? מצביעים עד שמקבלים את התוצאה הרצויה ?

אוהד 28 בדצמבר 2018

למשאל עם בבריטניה אין שום תוקף אז זה לא ממש משנה.
אחרי המשאל הפרלמנט היה צריך לקבל את ההחלטה והיה יכול לדחות אותה, כמו שהם מסוגלים לעשות היום.

אביאל 29 בדצמבר 2018

אוהד – זה שאין לו תוקף חוקי זה דבר אחד, יש אבל דבר קטן שנקרא דמוקרטיה, עם כל הכבוד לפרלמנט.

no propaganda 29 בדצמבר 2018

איך זה לא דמוקרטי?
אם היו מ6שכים בכוונה או עושים טריקים אז מילא אבל מיי באמת ניסתה וברגע שעושים עוד משאל ומקבלים תוצאה הפוכה אז מה שלא דמוקרטי זה להתעלם מרצון העם.

אמיר המקורי 28 בדצמבר 2018

תודה רונן,עונג שבת!

קורא 28 בדצמבר 2018

לי היה מאוד קל להתחבר ליונייטד בתור יליד חיפה. משהו באתוס של העיר שאינה מרכז המדינה עם דימוי של עבודה קשה היה דומה. עיר שלפחות פעם לא היה בה הרבה מלבד כדורגל

איתמר 28 בדצמבר 2018

פוסט נהדר.

בסוף שנות השבעים, ביציעי הבטון של שער 7 בבלומפילד, שרנו כילדים *מנצ׳סטר באנגליה הפועל בישראל״.
אני תוהה מתי חל השינוי והתחלנו לדבר על יונייטד ולא על מנצ׳סטר.
בטח מתי שהוא שמנו לב לכך שיש עוד קבוצה שקוראים לה מנצ׳סטר.

הטעות עם מויס לא היתה במינוי עצמו אלא בכך שפרגוסון לא בנה תהליך סדור של העברת השרביט כולל הבאת מויס כעוזר לעונה או שתיים.

בקשר למצב הנוכחי של יונייטד אני מזהה אצל פרשנים באנגליה שלוש טענות שונות:
יש את אלה שטוענים שהשינוי שהתחולל בשני המשחקים האחרונים קשור אך ורק לשחקנים (כלומר, הם התאמצו פחות אצל מוריניו).
יש את אלה שטוענים שאין ספק שסולשיאר אחראי לשינוי.
וכבר שמעתי פרשנים שמייחסים את השינוי לפילאן, בעוד שסולשיאר מבחינתם אחראי לחיוכים ולמצב הרוח הטוב.

יואב 29 בדצמבר 2018

מי שבאמת אהד והכיר אותה קרא לה יונייטד. ומי שלא, קורא לה מנצ'סטר עד היום.

משה 28 בדצמבר 2018

תודה רונן אתה קולו של דור המדבר

כספרי 28 בדצמבר 2018

עוד פוסט אגדי מבית היוצר של דורפן.
תודה בשם אוהדי יוניטד הקטנה (שפילד…)

אריק האחר 29 בדצמבר 2018

יופי של פוסט
גרתי באנגליה ( לונדון ) ארבע שנים בתחילת שנות התשעים
ביקרתי הרבה מאד פעמיים במנצ'סטר
התיאור של העיר והאוירה נכונים מאד .
מקווה שהמורשת תנצח כל תופעה למרות השנים האחרונות
גם אוהדי הסיטי בעיר מבינים ויודעים מי בעל הבית בעיר למרות השנים האחרונות

ערן ק 29 בדצמבר 2018

תודה רונן. מעולה!

אילן 29 בדצמבר 2018

תודה רונן! כתיבה נהדרת.

עד המינוי של סולשאר נהנתי יותר לקרא את הבלוג מאשר לראות את הקבוצה ברוב השבועות. מאז המינוי זה תיקו :).

כרמל 9 בינואר 2019

איזו כתבה נהדרת

Comments closed