מה אנחנו לומדים מסיפור סולשיאר?

כדורגל הוא אולי עסק מורכב. אבל מנג׳ר לא צריך לדעת הכל

הוזמנתי לפני כמה שנים לתת הרצאה לתלמידי ניהול באוניברסיטת חיפה על ״מה יכולים מנהלים ללמוד ממאמנים בכירים?״. ופתחתי את ההרצאה בכך שקצת אכזבתי אותם. אמרתי להם שעבודת מנהל בכיר היא שונה מאד מעבודת מאמן. כמה מהם – באספירציות הניהוליות שלהם – רואים את עצמם מנהלים צוות קטן מאד של אנשים שמרוויחים כמוהם או לא פעם יותר? לא חושב שהרבה.

הסיבה העיקרית שמאמנים בכירים כתבו לא פעם ספרים שמתיימרים לעסוק בניהול היא שמנהלים רוצים להרגיש ׳קול׳ ויש להם זמן בטיסות. וגם אם הם קמים בבוקר לנהל מפעל לייצור שקיות פלסטיק הם רוצים להאמין שהם מקבלים החלטות דומות למאמן ברצלונה. אני זוכר מקרה אחר, בו הוזמנתי להרצאה של פרנסואה פינאר, הקפטן שהוביל את דרום אפריקה לאליפות העולם בראגבי ב-1995, בפני אנשים עשירים כי מטרת הערב הייתה איסוף כספים למטרות ראויות. פינאר היה חכם – הוא ויתר על הרצאה ובמקום זה ערך שאלות ותשובות עם הקהל במשך שעתיים.

אחד הנוכחים שאל אותו אם הוא בעד פיטורי מאמן הנבחרת שלא הצליחה באותה תקופה (2003). פינאר ענה בשאלה ״חברה יכולה להצליח אם תחליף כל שנה את הCEO?״. הקהל – שהורכב מאנשים שמחזיקים תפקידים כאלו – כמובן אהב את התשובה. הוא קידם אצלם את התחושה שהעבודה שלהם דומה לזו של מאמן נבחרת. ואני שמחתי. כי תפקידם אותו ערב היה לתרום כספים לארגונים יהודיים שעוסקים בקידום אוכלוסיות חלשות בדרום אפריקה. אבל אין קשר גדול במיוחד.
ֿ
שוב אשתמש בדוגמא: מכירים את הקלישאה ״פיטרו את המאמן כי אי אפשר לפטר את כל השחקנים?״. ובכן בעולם הניהול התאגידי ממש אין בעיה לפטר 7500 אנשים ולהותיר אותם בלי פרנסה בלי לפטר את המנהל.

לא – מאמנים הם לא מומחי ניהול ארגונים.

*

מה שמביא אותנו כמובן לסולשיאר. הייתי כמובן שמח להביא דוגמא אחרת אבל הוא הבנאדם היחיד שמעניין אותי בחודש האחרון.

אחד הדברים שהוא עושה הוא להמחיש לנו שדיבורי המנג׳ר כמין גאון-על שרק אם כולם יעבדו לפי החזון שלו תהיה הצלחה – הם די קשקוש. אין בעיה למשל שיעבוד על פי חזון של מישהו אחר. שפגש פעם בימיו כשחקן. וגם ההוא עבד עם חזון של מישהו אחר.

דבר נוסף שהוא מבהיר שיש הרבה דמיון בין ניהול מולדה הנורבגית למנצ׳סטר יונייטד.

כמובן שיש הבדלים. בגלל העניין הכלכלי כמובן ששחקני מנצ׳סטר יונייטד טובים בכמה סדרי גודל מהנורבגים. אבל ההבדל הזה הוא לא כל כך מרכזי כמו שעושים ממנו. משום שגם יריבות מולדה בליגה הנורבגית הן קבוצות כדורגל צנועות מאד יחסית לאנגליה. האם למשל אנחנו חושבים שלאמן את הממפיס גריזליז זה תפקיד הרבה יותר קשה וגדול מלאמן את מכללת קנטקי? האם אנשים לא עשו את המעבר מכללות-מקצוענים די במהירות ודי בהצלחה? חלק נכשלו וחלק הצליחו. זה בוודאי אפשרי.

הבדל אחר הוא הלחץ וההתמודדות עם התקשורת. זה באמת הבדל של יום ולילה בו דוגמת המכללות והמקצוענים לא רלוונטית – כי גם המכללות זוכות לסיקור מאד מאסיבי. אבל כאן נכנס לעניין באמת עניין פעוט. סולשיאר שיחק במנצ׳סטר יונייטד בשנים בהן הייתה אחד המועדונים החזקים בעולם. כמו קלאודיוס קיסר שקודם לתפקיד לנוכח מחאות הסנאט על חוסר נסיונו הוא לפחות יכול להגיד ״אני לפחות ראיתי את האימפריה בפעולה מקרוב״ (קלאודיוס היה בן המשפחה המלכותית- נכדה של אשתו של אוגוסטוס).

ריו פרדיננד סיפר בהרצאה באוקספורד שכל הנורות האדומות נדלקו אצלו לגבי דייויד מוייס כשהקבוצה הייתה במחנה אימון בלוס אנג׳לס והוא ביקש לדעת אם קרה משהו כי הייתה התקהלות מחוץ למלון. פרדיננד ידע שמנצ׳סטר יונייטד תמיד רואה את הרחוב במצב צבירה של התקהלות. את סולשיאר כל זה לא יפתיע. גם לא היחס והקטילה התקשורתית להפסד המשמעותי הראשון שלו. סביר להניח שמול פאריז.

הדמיון בין מרכוס ראשפורד ופול פוגבה לשחקנים המובילים של המועדון הנורבגי, הוא לא קטן. כמוהם הם צעירים שצריך לתת להם בטחון. שצריך לתת להם הוראות פשוטות. צריך ללמד אותם לקחת על עצמם מנהיגות. שניים מהמאמנים החביבים עלי בכל הזמנים – ג׳ון וודן וצ׳אק דיילי – היו מורים. פיל ג׳קסון, לתקופה גורו די גדול של אימון, היה מין היפי רוחני עם גישה לאנשים. כשהיה צריך להיות מין מדריך אישי למייקל ג׳ורדן או דניס רודמן או קובי בראיינט – ההיסטוריה של הכדורסל נכתבה מחדש. אחר כך מישהו בניו יורק החליט לתת לו להיות מנהל של כל העסק. זה נראה כמו תאגיד שעבר לידיו של מורה ליוגה.

*
רגע? אין בכדורגל תורות אימון מעמיקות? האם זה לא משחק מתוכנן היטב מבחינה פיזיולוגית-מדעית-טקטית-פסיכולוגית? האם הכל בולשיט? לא, לא הכל בולשיט. באמת מומלץ וחיוני למועדוני כדורגל לפתח מומחיות בכל התחומים הללו. אבל הצורך שכל הידע הזה יהיה בראשו של המנג׳ר הוא כמו הצורך שמנהל נאס״א יתמצא לעומק בצפיפות החומרים בחומרי בידוד בחלל. אולי עקבתם לאחרונה אחרי סיפורו המשעשע של מרסלו ביאלסה בלידס. מאמן נפלא, אולי מהחכמים בהיסטוריה. לא מצליחן סדרתי. לא מצליח להסתדר עם בני אדם. הוא סיפר השבוע שפעם שלח לגווארדיולה את ההכנה הטקטית שלו למשחק מול ברצלונה וגווארדיולה שיבח אותו ״שהוא יודע יותר ממני על ברצלונה״. רק דבר אחד הוא לא יודע. איך לעבוד עם אנשי ברצלונה. למועדון קטן מיונייטד וברצלונה אולי כדאי מנג׳ר גאון. למועדוני העל יש המון מומחים בשורות. צריך בעיקר מי שיוביל אותם.

במשחקים האחרונים ראיתי את קירן מקקנה, האיש האחד בצוות האימון של יונייטד שלא שיחק בקבוצה, חופר וחופר וחופר למייקל קאריק ולפעמים גם לפילאן וסולשיאר. הוא מינוי של המשטר הקודם ומסתבר שאיש עם תאוות ידע בלתי נגמרת לפרטים. נראה לי סיוט לראות עם המקקנה הזה כדורגל. אבל טוב שהוא שם עם המחברות שלו. טוב שהוא יודע וטוב שהוא אומר את הדברים לקאריק. כי קאריק יודע דבר אחד שאותו מקקנה לא יודע: איך אפשר להפוך את המידע הזה לידע ששחקני כדורגל יכולים להפנים בשיחת מחצית. סולשיאר לוחץ לו את היד ומחבק אותו אחרי כל גול.

*

האמת הסגנון של סולשיאר לא לגמרי הסגנון שלי. הוא כל הזמן משבח את כולם ואת המועדון ואני מרגיש שהוא רוצה לרצות. קצת נורבגי מרגיש לי. והוא גם מקדם בכך את מועמדותו. הרבה יותר שעשע אותי ההומור הפרגוסוני. אבל במחשבה שניה מה זה חשוב איך בדיוק סולשיאר מכניס מוטיבציה לארגון? והאם הוא לא אמור להשתמש בכל יתרון שיש לו בכדי לקדם את מועמדותו? למעשה חיפוש יתרונות הוא כן מהדברים שמנג׳ר עושה. ויהיה קצת מוזר אם הוא ינסה לקדם את מועמדותו בכך שיספר לנו שהמציא טקטיקות חדישות או גידל שחקני כדורגל על-זמניים. הוא לא. הוא מבהיר רק דבר אחד: הוא יודע איך יונייטד פועלת במיטבה.

הבנאדם שהחזיק בעמדת מנג׳ר לפני סולשיאר האמין בשתי דרכים לעורר אצל אנשים מוטיבציה. דרך אחת היא פחד, ודרך שניה היא אמונה אבסולוטית של אנשים ביכולתו. אני הראשון להודות: היה עידן בתולדות הכדורגל שהוא ידע לפתור טקטית יריבות טוב לא פחות מכל אדם בכדורגל. אבל אגיד לכם משהו על ידע: כמו עליונות טכנולוגית הוא ענף די רופף להשען עליו. את כל הידע אפשר ללמד וללמוד. זה לא יתרון בר קיימה.

לגבי הפחד דובר רבות על דור שחקנים חדש ומפונק יותר. אבל המחשבה שלכם שהוא דור לא ראוי דומה למחשבות הורי דור מלחמת העולם השניה שרוקנרול הוא זבל. לקרוא לשחקן כדורגל אלוף עולם ״וירוס״ זאת התנהגות פרימיטיבית. כאן אני דווקא כן אפנה לתרבות תאגידים מתוקנת: בכל ארגון עובדים נורמלי אם מנהל בכיר מקלל בצורה מכוערת עובד זה לא עובר בשתיקה. זה מה שקרה כאן. פוגבה לא עבר בשתיקה על התנהגות לא הוגנת כלפיו. לא, אנשים לא צריכים לשתוק רק כי הם מולטי-מליונרים. הם הרוויחו את זכותם להיות מולטי-מליונרים בתחום סופר-תחרותי וגם לכבוד כלפיהם.

אני יודע – פרגוסון פגע עם נעל בראשו של בקהאם. הוא עשה זאת ב2002. זה נגמר בעזיבה של בקהאם. להגנתו של פרגוסון לפי הדווחים הוא בעט בנעל שפגעה בראשו של בקהאם. אם הייתה לו איזשהי כוונה לפגוע בראשו, זה מאד לא בסדר. ובכל מקרה – 2002. ב-1968 באזבי שלח למגרש אנשים פצועים, נגד המלצות הרופאים. שום אדם הוא לא מושלם במושגי הדורות שיבואו אחריו. אבל הדור הזה הוא לא מפונק. כמו כל דור הוא נאבק ליחס הוגן ושוויוני יותר. בדומה: אם שחקנים מרכזיים ביונייטד נעדרים בגלל לידת ילדיהם – הם אבות מודרנים וצריך לשבח אותם על כך. מי שמגנה אותם על כך הוא אדם פרימיטיבי שלא שייך לתקופה הזו.

גם אם יש לפרימיטיביות תמיכה פוליטית רחבה. תמיד הייתה לה.

*

אזסולשיאר מלמד אותנו לא איזו אגדה כאילו בליגה הנורבגית הסתתר גאון כדורגל שבתוך חודש הופך קבוצה כושלת לקבוצה שרק מנצחת. אלא שארגון חכם איננו חי על היחיד. הוא חי על המוטיבציה בכל השדרות שלו. מקירן מקקנה עד פול פוגבה – ודרך הרבה אנשים בתפקידים פשוטים יותר – כולם צריכים להרגיש שהם ממצים את עצמם. ולגבי השחקנים התחושה הזו צריכה להיות שהם לא חיילים פשוטים אלא מי שממצים את כשרונם. זה לא פינוק. כל שחקן כדורגל במנצ׳סטר יונייטד או מועדון דומה, כנראה לא היה על המגרש עם יריב טוב ממנו עד גיל 12 בערך. עד שהחל להיות מקודם במסגרות מצויינות שונות. אלו אנשים שנושאים מגיל צעיר על הכתפיים תקוות של משפחות, כפרים, שכונות, מדינות. לא וירוסים.

מה שסולשיאר עשה – לשיפוטי – הוא פתח את ערוצי התקשורת. סילק את הפחד מגילוי עצמאות. הוא הזכיר לאנשים שהתכונות שהפכו אותם לשחקני יונייטד הם אותם התכונות שיביאו שלוש נקודות ליגה במשחק הבא. אין שום צורך לעשות ממשחקים אתגרים שהם לא. אין שום צורך לעשות מתפקיד המנג׳ר משהו שהוא לא. במועדון עם האמצעים הכספיים וההיסטוריה והידע להציף עצמו בכשרון – זה היכולת לגרום לכשרון הזה להתבטא.

*

האם יהיה פרגוסון הבא? האם פוצ׳טינו יהיה פרגוסון הבא? התייחסתי לכך עוד כשהתפקיד היה בידיים לא ראויות.

התשובה שלי היא כזו. כנראה ששניהם מסוגלים לכך. זה לא כתוב בשמיים שהם יהיו וזה לא כתוב בשמיים שהם לא יהיו. אם יהיה שיתוף פעולה נכון ביניהם לארגון – אחרי שהארגון יבחר את האיש – זה אפשרי.

לנצח את אוראל גרינפלד
נובחים בירוק פרק 111-לקראת הדרבי -אורח:שלומי ברטלר

76 Comments

אמיתי 20 בינואר 2019

יש הבדל בין לנהל ובין לנהל אנשים. מוריניו כשל בניהול האנשים תחתיו. סולשיאר השטיח את הפרימידה. הכדורגל פשוט הגיע

דורפן 20 בינואר 2019

נכון – כי כמה תלולה צריכה להיות פירמידה של 5-6 מאמנים ו-25 שחקנים?

גלעד בלום 20 בינואר 2019

עזוב את פוצ׳וטינו , הוא אמר שהוא רוצה להישאר בספרס עוד 20 שנה, שסולשקיאר יהיה ה פרגוסון הבא, מה לא להאמין לו?
חוץ מזה פוסט מעולה כרגיל

דורפן 20 בינואר 2019

אני לגמרי בעד. ואם המחיר הוא שתקחו את האליפות במקרה מליברפול – אני יכול לחיות עם זה.

Danny - Long Island 20 בינואר 2019

לצערנו הם לא יקחו כלום מליברפול

Matipool 20 בינואר 2019

מעניין לדעת מה יעורר בכם פחות תחושת קבס – אליפות של ליברפול או של סיטי?
עקרונית, הייתי חושב שאתם מעדיפים את סיטי כאלופה אבל האימפריה שמתהווה שם בשנים האחרונות והאליפויות שהם זכו בהם בשילוב היותם שכנים רעשניים לאחרונה כדברי הסר, מטים אולי את הכף לטובת היריבה ההיסטורית?

אמיתי 20 בינואר 2019

לא

ניק 21 בינואר 2019

אני בעדכם בלי לחשוב פעמיים.. מצד שני זה הרבה בגלל/בזכות פפ

סימנטוב 20 בינואר 2019

יש לסולשיאר יתרון גדול שהוא היה חלק מהמורשת והוא מכיר היטב את המשמעויות. הקליפ הזה אומנם בערוץ 'פראבדה' אבל הוא ממחיש את ההבנה שלו למושב עליו הוא יושב וכמובן גם את הידע ההיסטורי שיש לו. לעכשיו זה יקר מפז ולאן הוא יכול להוביל אותנו איתו זו שאלה גדולה יותר אבל כמו שצוין בטקסט דרך האישיות שלו הוא בונה תשתית ראויה איתה הוא יכול לעבוד ולהוביל בבוא היום. ויש לו אנסמבל נהדר בצוות, קאריק ופילן שהוא שם (כל הכבוד לפילן, אולי הקרירה שלו לא התרוממה אבל איזה מענצ' הוא שהוא חזר לשורות כנקרא לדגל) ומקקנה שגדל והתפתח מגיל כמאמן נוער מוצלח שיודע לקדם שחקנים (וכמובן שהשאיר את המאמן של דה חאה).
https://twitter.com/ManUtd/status/1087003215885791232?s=09&fbclid=IwAR068iWbCtF0PQU6C80clWT1QKiMmO63a5Jyf9eILSgzJ9zFk7riNiby48A

S&M 20 בינואר 2019

פרגוסון היה צריך לרצות לפגוע לו בראש. זה שזה היה בטעות, זה לרעתו.

יוני (המקורי, מפעם) 20 בינואר 2019

טור נהדר. כתבת מה אינו יתרון בר קיימא. השאלה היא מה כן…

דורפן 20 בינואר 2019

מוניטין של המועדון בקידום של שחקנים. סקולס אמר מוקדם יותר העונה. לא צריך כיתה של 92. ראשפורד אחד מככב וכל המערכת מתחת במוטיבציית שיא

מארק 20 בינואר 2019

בול פגיעה לדעתי במיוחד בעניין הלחץ.
זה משהו שאולה מכיר וסימן השאלה המרכזי אצלי בנוגע לפוצ'.
הביקורת לגבי תארים בלי מים לדעתי, יכל לקחת איזה גביע, אבל כשטוטנהאם בתחתית שרשרת המזון בטופ 6 זה לא ציפייה.

דורפן 20 בינואר 2019

פוצ׳ יצליח אם יבוא ולא יעשה מהפכות. זו הייתה הטעות הגדולה של מוייס (למרות שאינני חושב שהיה מצליח בכל מקרה). אם רק היה משאיר את כל הצוות, נותן לפילאן לנהל הכל, ושנה שלמה רק מסתכל ולומד – היה מסיים רביעי וקונה לעצמו זמן ואולי אמון שהיה נותן לו תקציב רכש. הוא הלך באופן אדיוטי על מהפכה.

פוצ׳טינו אני מעריך הרבה יותר חכם. אם ייכנס לג׳וב בהדרגה אין סיבה שלא יצליח. אינני מעדיף אותו כי סולשיאר הוא משלנו – אבל אהיה לחלוטין בעדו אם יבוא ויראה כבוד.

no propaganda 21 בינואר 2019

מאמן כמו פוצ'טינו שלא עושה מהפיכות, זה מיותר. זה כמו(להבדיל) שתביא את קלופ ותגיד אל תעשה מהפיכות. יש את סוג המאמנים האלה שלא עושים מהפיכות, חלקם מאוד מצליחים: אנצ'לוטי, זידאן, אז אם הולכים לפי השיטה הזו שהיא לגמרי לגיטימית, אין טעם להביא את פוצ'טינו.

דורפן 20 בינואר 2019

וכן, הדבר העיקרי שפוצ׳טינו יצטרך להבין שאין דבר כזה הצלחה בלי תארים. וגם זמן בניה הוא עניין נזיל. כן – יש לו חמש שנים להיות אלוף אירופה. אין לו חמש שנים להלחם על אליפות אנגליה ושנתיים לא לקחת אותה. מבחינה זאת טוב שסולשיאר הציב את הרף. עם השחקנים הללו ממש אין בעיה לצבור 80 נקודות. תראה לנו שאתה יכול 90.

אריק 20 בינואר 2019

כמה נקודות.
הראשונה היא שמוקדם עדיין להתייחס ליכולות של סולשיאר הרבה מהנקודות הגיעו רק מהסיבה ששמו הוא לא זוזה מוריניו.
מה שכן סולשיאר מראה בנתיים, זה שהיתה קבוצה טובה ביונייטד, כמו שכתבת, כך אמר מפורש, השחקנים טובים מספיק. איך אני יודע? כי הם שחקני יונייטד, זה משפט מאוד פשוט ויפה. האנשים כאן עבדו קשה להגיע לאו שהגיעו ואתה לא נהיה שחקן של יונייטד במקרה.
הוא הוריד במידה רבה את הפחד ובאופן מוחלט את התיעוב.
מספרים שלמוריניו היו שני מחנות ביונייטד, אלו שפחדו ממנו ואלו שתיעבו אותו. איך הוא ציפה לנצח ככה זה לא ברור. לטנף על אחת הדמויות הפופולריות במועדון בקרב השחקנים והאנשים מסביב, פשוט כי הוא איש נחמד שמתייחס לכולם יפה, זאת גם לא דרך מקיאוולית במיוחד, סתם מרירות עייפה ומעייפת.
בנתיים סולשיאר פשוט מאיר את מוריניו באור השמש.
לגבי מנגר שווה מנכל, מובן שזה לא העניין, זה הרבה יותר מנהל צוות או פרוייקט מסוג מאוד מסויים.

אייב 20 בינואר 2019

אני מרגיש כאילו אנחנו נמצאים ב-Honeymoon phase. סולשיאר מגיע, מחייך, התוצאות מדהימות, הכדורגל לרוב טוב, השחקנים שמחים, השמש במנצ'סטר זורחת.
אבל קשה שלא לתהות מה יקרה כשההתלהבות הראשונית תירגע. כשהשחקנים, והמערכת, ישכחו מטראומת מוריניו, ושבעת המשחקים האחרונים מוכיחים שאכן מדובר בטראומה, וידרשו להתמודד עם המציאות היומיומית. האם גם אז הליטופים של סולשיאר יספיקו? האם הוא ידע לשנות טונים כשצריך ולהפעיל את מייבש השיער?
אני לא אומר שלא, והלוואי שכן. אבל אני חושש. בעיקר כי התמודדות לא טובה של סולשיאר עם המצב, עם 'שגרה', תוביל את ההנהלה להחלטה פזיזה נוספת, ולמינוי של זידאן או שם יוקרתי-אך-אקראי אחר.

ארז 20 בינואר 2019

פוסט נפלא. תודה דורפן.
לגלול כמה פעמים בנייד ולא לראות סוף של הפוסט שלך, זה פינוק…
אריק ואייב השלימו והרחיבו את המחשבות שעלו לי תוך כדי.
מחכה לאינפוטים של טל :)

טל המנצ'סטרי 20 בינואר 2019

ארז,

מתי משחקים טניס???

ארז 20 בינואר 2019

שבוע הבא, סגור. עליי.

קירקגור 20 בינואר 2019

יש לי תחושה (ובעיקר תקווה) לכך שכשתגיע העת לייבש שיער, סולשיאר יזכיר מדוע הוא הרוצח בעל פני התינוק.

עידו מברלין 20 בינואר 2019

את העונה השניה של מורניו אצלינו ובכלל צריך איכשהו לחקור לעומק כי זה תמיד עבד. פרט לכישלון באלופות היתה עונה השגית טובה (כן הרבה מזל בעיקר מול הגדולות והיה מחריד לראות את הקבוצה) מקום שני, לא לספוג כמעט 50% מהמשחקים וגמר גביע זה לא דבר לזלזל בו.
* אין בדברים אלו כדי להביט על תקופת מורניו בצורה חיובית כלשהיא

רונן דורפן 20 בינואר 2019

ההסבר הוא בשלוש מלים: דויד דה חיאה. בלעדיו זה מקום חמישי

עידו מברלין 21 בינואר 2019

מקבל

טל המנצ'סטרי 20 בינואר 2019

במסיבת העיתונאים ביום שישי האחרון סולשיאר אמר שהוא יודע שיגיע מתישהו הפסד ושהוא לא מפחד להפסיד כי רק ככה הוא יוכל ללמוד על עצמו, איך להשתפר וזו תהיה הזדמנות לראות וללמוד איך השחקנים יגיבו להפסד.

הוא מציאותי ובעיקר מדבר כדורגל, סולשיאר.
הגדולה בכדורגל היא לא לסבך עניינים לשווא.
אפשר לטעות אבל הכוונה ברורה שלו, לא לנסות להמציא את הגלגל, לא לחפש איזו נוסחה לא קיימת ולכתוב משהו על הלוח רק בכדי שיראו ויגידו, הנה, הוא המציא משהו.

אני לא חושב שהוא מנסה לרצות את כולם זה פשוט הוא, האופי שלו.
פראייר הוא לא, כמו כולנו הוא קרא/שמע את ההתבטאויות של מוריניו עוד ביום חמישי וגם בהקשר של יונייטד, כשהוא נשאל על כך הוא ידע לצאת באלגנטיות מבלי לחפש/לרצות לפגוע במוריניו אבל על הדרך לא "הוריד" את הראש.

רבע שעה לפני פתיחת המשחק אתמול לוק שואו הודיע כי הוא לא יכול לשחק, חולה.
סולשיאר לא נבהל ובחר להכניס לעמדת המגן השמאלי במקום שואו בחור בן 19 עם אפס ניסיון באמת וכשהוא בכלל מגן ימני, דלוט.
הוא גם לא עשה מזה עניין לאחר המשחק, משחק שהסתיים ב 20 דקות אחרונות לא נוחות במיוחד מבחינת יונייטד.

זה רק כדורגל ויש דרך מסויימת שצריך לשחק אותו ביונייטד, לשם הוא מכוון, זה מה שהוא יודע.

לא זוכר מתי דפק לי הלב בחוזקה לפני משחק כמו אתמול, אלוהים יודע איך נעביר את הימים עד שישי בערב.
אני לא בטוח שלו פוצ'טינו היה מגיע לפני חודש ליונייטד שהרגשות היו אותן הרגשות, עם אולה זה פשוט מרגיש חזרה הביתה.

Amir A 20 בינואר 2019

יש לי תחושה שהיונייטד מנצחים עכשיו יותר בגלל שמורינו הלך מאשר שסולשיאר הגיע.

איליה 20 בינואר 2019

והצניעות, כמה התגעגעתי לצניעות.
אדם שלא לוקח קרדיט על כלום ותמיד מדבר על הקבוצה.
אדם שלא מציין את עברו והישגיו בכל הזדמנות.

אמנם יש הרבה שוני בין מאמן למנהל או מפקד, אך מניסיוני האישי המוצלחים שבהם היו אנשים צנועים שרוב כשרונם היה לרתום אנשים טובים אחרים.

אהבתי מאוד את הטקסט.

סימנטוב 20 בינואר 2019

הצנוים הם אלה עם הבטחון העצמי, הם לא מחפשים חיזוק והאדרה עצמית.

סימנטוב 20 בינואר 2019

הצנועים…

רמי 20 בינואר 2019

פרגסון בעט בערימת מגבות ונעל שהסתתרה שם עפה לכיוון בקהאם. זו לא נקודת חובה או זכות, ובכל זאת שניהם מהסמלים הגדולים של המועדון.

אולה עושה עבודה מדהימה בגלל כל מה שכתוב, אבל גם בגלל שהחוזק שלנו נמצא בצד ההתקפי, ויש לו לא רק הבנה טובה של מתקיף גאון, אלא יכולת מעולה להסביר את עצמו.

אני לא יודע עם גיגס, סקולס, או נוויל היו יכולים לעשות אותו הדבר, אולי. אבל בהחלט יש לאולה יכולות מיוחדות שעוזרות לו בהצלחה: חיוך, צניעות, עבודה ממושכת תחת הבוס, שקדנות, פירגון, חיבוק, אימון חלוצים כמו רונאלדו ורוני, ורצח בעינים מול הגול.

שלמה 20 בינואר 2019

אם יונייטד תגיע לטופ 4 סולשייאר ימשיך,
אם לא, לא ימשיך, פשוט,
להצלחה או כישלון אין סיבה אחת
אלא מס׳ סיבות, אישיות, כתוצאה מכך אווירה
חיובית או שלילית, ניהול אנשים,
ויכולת מקצועית, ומעט מאד, מאד קארמה,
סולשייאר אדם חיובי, רגוע, הגון,
אשר חושב על טובת המערכת, וכמובן על טובתו,
מוריניו הוא אדם שלילי, לחוץ, ולא ישר
(יש לכך עדויות רבות) אשר חושב קודם כל
על טובתו האישית,
דוגמא יפה לכך שמעתי מפי האיש החזק בסיטי
פראן סוריאנו אשר ניהל בעבר את ברצלונה,
כאשר הייתה התלבטות בין גארדיולה, למוריניו,
הם הבינו שבעת משבר גארדיולה ידאג
קודם כל למערכת,
ואילו מוריניו ידאג אך ורק לעצמו,
פפ, וקלופ אומרים שהם חלק מתעשיית הבידור,
וכי כדורגל הוא שואו,
ואילו מוריניו רואה בכדורגל מלחמה,
כאשר התוצאה היא חזות הכל,
לאישיות, וסגנון המשחק יש השפעה מכרעת
על האווירה, והתוצאות,
כך במועדון, או כל אירגון אחר.

Matipool 20 בינואר 2019

יש מצב שזה הפוסט הכי ארוך של דורפן בשנים האחרונות. סולשיאר בהחלט עושה לכם את זה. בינתיים.

סימנטוב 21 בינואר 2019

+1

אבי התל אביבי 21 בינואר 2019

מבחינה ספרותית, אני מעדיף את דורפן כשהוא בחוסר נחת ;-)

Ashke7 20 בינואר 2019

פוסט מהנה. אנחנו רואים כדורגל פשוט וחזרה למקורות. גדלתי על יונייטד בניינטיז וכנראה ההווי הזה מתאים לנו. אני לא חושב שאנחנו משחקים ככ טוב במשחקים האחרונים, אבל אנחנו מנצחים שזה כבר שינוי מוצלח. לפי עיתונאים בריטים, פרגי לא במקרה בעט בנעל והיא פגעה בבקס אלא העיף אותה עליו. ההבדל שפרגסון הוכיח את עצמו כאוטוריטה שכיבדה את המערכת מעבר להצלחה שלו. מוריניו לא כיבד ולא הצליח, אז למה שהמערכת תעמוד לצידו? בקהאם עזב, לקח לו כמעט 5 שנים להתאושש במדריד, ולנו פחות

שחר ע 21 בינואר 2019

הפוסט הזה הוא טיפול קבוצתי בפוסט טראומה

יוסי מזרחי 21 בינואר 2019

מעורר מחשבה. אני לא יודע אם לפוציטינו יש איזה יתרון מכריע על אולה. אולי יותר נסיון,אבל זה מתאזן כי סולסקיאר הוא חלק מהמועדון ,לא צריך ללמוד אותו ולא לרכוש מעמד והערכה.
אני הייתי הולך על אולה ומנסה לתת לו סיוע נוסף, מישהו שידע לתת פתרונות טקטיים נקודתיים, משהו כמו קרלוס קיירוש לסיר אלכס.
בסך הכל, הבסיס שלנו טוב מאוד ותיקונים בשתיים שלוש מיקומים בסגל יתנו עוד יתרון על המתמודדות.
זמן וסבלנות אלו שני המרכיבים שאנחנו צריכים עכשיו. מאחר ונקלענו למצב שבו הציפיות היו באיזור הריצפה, כל בדל הישג יתקבל כהצלחה וזה טוב כרגע.

אשר לפוסט .ניתוח מעניין מאוד,ששזור בו סנטימנט עמוק (למועדון), גם אם הוא יותר מנקודת מבט פילוסופית.

יוסי מזרחי 21 בינואר 2019

שני מיקומים או שלושה, 0520 לפנות בוקר, קצת קשה….

כספרי 21 בינואר 2019

אני מבין קטן מאוד בניהול (ככל נראה שהעולם סובל מעודף ניהול מעודף תאגידים/חברות שמנהלות את עצמן לדעת ובמקרה הטוב לא תורמות מאום ליקום, אבל זה לא קשור לכאן) בספורט ועוד יותר בספורט קבוצתי והכי הרבה בכדורגל בסופו של דבר מדובר בחבורה לא גדולה כל כך של צעירים בריאים מאוד (גופנית לפחות…) שעוסקים במשהו שהם מאוד אוהבים ונהנים מאהדה ואהבה מאוד גדולים, בסופו של דבר אני מבין את תפקידו של מי שעומד בראש פירמידת האימון במועדון ספורט כמו מנצ'סטר יוניטד כמי שלא מפריע יותר מידי לחברה להנות ממה שהם עושים… כל היתר זה כוונונים עדינים וזהו כנראה ההבדל בין אולה לג'וזה

Ollie Williams 21 בינואר 2019

אחלה של פוסט. על יונייטד ובכלל

המשפט על הורות מודרנית הזכיר לי מסיבת עיתונאים של שאראס כמאמן ז'לגיריס, הוא יצא על עיתונאי צעיר שביקר את ההחלטה לשחרר שחקן מחצי גמר הפלייאוף כדי ללוות את אשתו היולדת, זה היה נהדר.

רומן 21 בינואר 2019

זה דבר אחד לקחת קבוצה מוכנה, להכניס בה רוח חיים ולגרום לה לשחק יפה במשך תקופה. ודבר אחר לגמרי זה לבנות קבוצה.
זה ההבדל בין מאמנים טכנאים כמו זידאן אנצ'לוטי הידיניק שבצ'נקו וכו' למאמנים מהנדסים כמו פפ, מוריניו, קונטה פרגי וכו'.
אם סולשייר היה מהסוג הראשון כבר היינו שומעים על הצלחות שלו במולדה.
בהרבה מועדונים בהיסטוריה ניסו את הטריק הזה של שחקני בית מאמנים עם התשוקה והנוסטלגיה והזכרונות. אני לא זוכר אף הצלחה ארוכת טווח.
כרגע יונייטד נראית נפלא, אבל זה קל לשחק כשאין על מה לשחק.
יחד עם זאת, אין ספק שאם סולשיאר יסיים טופ 4, הוא חד משמעית חייב לקבל חוזה ארוך טווח.

no propaganda 21 בינואר 2019

מה זה ארוכת טווח?
מאמנים לא נשארים לתקופות ארוכות בימינו.
אנצ'לוטי, קונטה, פפ, זידאן, דל בוסקה

ניק 21 בינואר 2019

למה אתה כל הזמן כותב שאין על מה לשחק?
יש תואר ריאלי שאפשר לקחת – גביע.
יש מטרה ברורה – מקום 4, שזה לא אמור להרשים קבוצה כמו יונייטד אבל מה לעשות שעד לפני חודש זה נראה מציאותי כמו אליפות של טוטנהאם.
יש צמד משחקים באירופה שיכולים לתת לשחקנים ניסיון ואמונה בעצמם גם אם יודחו

רומן 21 בינואר 2019

אני מתכוון שקל לשחק כשאתה כבר בקבר ואף אחד לא סופר אותך לכלום. שכל דבר שתשיג זה בכלל בונוס.

Ollie Williams 21 בינואר 2019

"אם סולשיאר פותח את העונה"

יואב 21 בינואר 2019

רומן,
אולה הביא למולדה את שתי האליפויות הראשונות בתולדותיה. זה לא יוצא דופן בסטאנדרט שלך?

רומן 21 בינואר 2019

המממ, האמת שכן :-).
לא ידעתי, חוזר בי.
חשבתי שהם אימפריה שם מאז ומעולם.

אוהד 21 בינואר 2019

גם רוי הודג'סון לקח אליפויות במאלמו.
תזכיר לי מה הוא עשה מאז?

יואב 21 בינואר 2019

אוהד, וואטביזם קלאסי. מעבר לזה שהודסון מחורבן, אולה משלנו. מצטער שעניתי בכזה פירוט. סורי.

טל המנצ'סטרי 21 בינואר 2019

והוא גם עשה, עבודה יפה באינטר (גמר גביע אופ"א אם אני לא טועה) בבלקבורן, במיוחד בפולהאם וגם קמפיין ראשון לא רע עם אנגליה בהתחשב בנסיבות ותזמון שנכנס לתפקיד. איש כדורגל מכובד, הודגסון.

כספרי 23 בינואר 2019

מוריניו בחיים לא בנה קבוצה לטווח ארוך…זה תמיד היה לתואר הקרוב שמונח על המדף (אחרי פורטו כמובן) מוריניו מאז פורטו מחויב רק למוריניו…ולא תמיד זה עובד

D! פה ועכשיו 21 בינואר 2019

פסוט מעולה, רונן. מלא תובנות בכלל.

בתור אוהד ליברפול – אני לא אוהב את הרוח הזו שמנשבת שם. אמנם היו לנו חמש שנים של תענוג מתמשך בצפייה בצניחת האימפריה, ואני לא חושש ששוב תהיו השליטים הגדולים לאורך 20 שנה, אבל מועדון כזה גדול, עשיר ועם היסטוריה לא צריך הרבה כדי לחזור לבמה בגדול.

בליברפול נזקקנו למנג'ר שירענן שורות שאכלו מכות כמו חמש השנים שלכם לאורך כמעט 30. נדרשה הפיכה עצומה בכל הרמות, מבעלים ועד הדרך בה אוהדים ותקשורת מגיבים לכל מה שקורה. לא סתם קלופ הגיע במטרה להפוך את כולם למאמינים.

בתור בן אדם, בתור חובב ספורט – הייתי מת שסולשיאר יצליח, אני בטוח שגם קלופ – כדורגל זה עניין לאנשים. בתור אוהד – אמן תפסידו את כל המשחקים עד סוף העונה על האפס.

Matipool 21 בינואר 2019

חס וחלילה שיפסידו את כל המשחקים שנשארו. הם חייבים לנצח את סיטי.

D! פה ועכשיו 21 בינואר 2019

אנחנו צריכים לנצח את כל המשחקים שנשארו.

Matipool 21 בינואר 2019

אנחנו יכולים גם להפסיד אחד ועדיין להגיע לגן עדן.
אין לי בעיה שההפסד יהיה ליונייטד אם אנחנו זוכים באליפות.
בניגוד לכמה מהם, אין לי בעיה לפרגן להם.. (-:

D! פה ועכשיו 21 בינואר 2019

רוצה לומר, מתי – מעדיף להסתכל ולראות מה קורה אצלנו. החברה עבדו קשה מאד כדי להגיע למצב שבו, 15 מחזורים לסוף העונה, הכל תלוי בהם.

יוסי מזרחי 21 בינואר 2019

ננצח רק את מה שצריך ל TOP4 ובינהם את זו שמפריעה לסיטי(…..) על השאר אני מוותר.

D! פה ועכשיו 21 בינואר 2019

היה יותר כיף איתכם תחת מויס, ואן חאל, מוריניו

אייב 21 בינואר 2019

בטוח שאהבת אותנו בתקופת ואן חאל? אני בספק..

Matipool 21 בינואר 2019

הגם אתה, יוסי מזרחי? מילא אמיתי..
יאללה, פרגנו אחרי 29 שנים. לפחות בשביל תבורי שפועל כאן עבור כולנו.

אמיתי 21 בינואר 2019

מה אני אגיד לך- לי נהייה עצוב כשאתם מפרגנים לנו

יוסי מזרחי 21 בינואר 2019

שמת אותי בבעיה מול תבורי.
אבל , אתה יודע, יש איסורים שאסור לעבור עליהם. החיים המזופתים האלה…..

יואב 21 בינואר 2019

בלי להתיפייף- סיטי כלל לא מעניינת אותי. שיקחו 5 ברצף. ואני לא חושב שזה יכול להשתנות דרמטית.

צור שפי 21 בינואר 2019

הרבה מאוד זמן לא נהניתי כל כך מקריאת פוסט על ספורט. חכם ומלא תובנות. שאפו רונן.

ניר 21 בינואר 2019

קראתי ראיון שהיה לפני יומיים שלושה למוריניו באיזו תחנת טלוויזיה בה הוא דיבר על כך שפפ וקלופ קיבלו גיבוי מההנהלה בסוגיית הרכש ועשו הפיכות גדולות בקבוצות שלהם, ורמז שהוא לא קיבל את אותו גיבוי מבחינת הרכש.

ואז נזכרתי בפערים שיש בכדורגל של יונייטד עם אותו הסגל בתקופת סולשיאר לעומת תקופתו. כל ניצחון של סולשיאר הוא עוד מסמר בקבר של מוריניו, והאיש פשוט נאבק עכשיו על שמו ועל הסיכוי שמישהו ימנה אותו למאמן אי פעם בעתיד.

צור שפי 21 בינואר 2019

לניר – נדמה לי שאתה טיפה נחרץ מדי לגבי סיכוייו של מוריניו לחזור ולאמן בעתיד. סביר להניח שאכן יקשה עליו לקבל מועדון מרשימת הגדולים המצומצמת (למעט, אולי, צ'לסי) אבל אתפלא אם לא יימצאו כאלה מהשורה השנייה שיקחו על עצמם את הסיכון המסויים שבהחתמתו (לדוגמה, סדרי גודל של ולנסיה, אברטון, שאלקה וכמובן פורטו).
מה שכן – שאלת מפתח היא האם הוא מסוגל להפנים שהאשם הוא בו, להפיק לקחים ולעשות עבודה עצמית כדי להשתנות. הודאה בכישלון ועוד יותר ההסתכלות האמיצה פנימה היא נחלתם של מעטים וככל שהאגו גדול יותר הסיכוי לכך פוחת.

שלמה 21 בינואר 2019

התשובה חד משמעית, לא,
הוא לא ישתנה, מדובר בנרקסיסט באופן חולני,
מדובר באדם רע, חולה שליטה,
יש לי מס׳ דוגמאות להיותו אדם רע,
אך התגובה תהיה ארוכה ומתישה,
בהזדמנות אחרת אכתוב עליהן,
במצגת שלו בראיון לברצלונה ביקש מהם
לזנוח את הטיקי טקה ולאמץ את השיטה שלו,
הם שאלו אותו האם הוא מוכן להשתנות,
הוא ענה להם לא, זה אני,
כנ״ל ביונייטד הדי אן אי של המועדון לא עניין אותו,
אלא דרכו המקצועית והאישית שלו בלבד,
והוא מתבטא על כך פעמים רבות,
כלומר המועדון חייב לעמוד מאחוריו, בכל
אשר יחליט,
זה האיש, מה שהיה, הוא שיהיה.

צור שפי 21 בינואר 2019

ואולי כדי לחדד את המסר – דווקא ההכרה בעובדה שזה היה כישלון שלו, מעבר לתהליך הפקת הלקחים, דווקא היא ולא "המאבק על שמו" תשפר את סיכוייו לחזור לאמן.

ניר 22 בינואר 2019

אני מסכים שאולי מועדון מהשורה השנייה יסכים לקחת אותו, בעיקר בגלל שאתה קונה חבילה שלמה שכוללת גם סוכן שיביא את השחקנים, אבל מה האופק? אתה כבר יודע שעם מוריניו תקבל שלוש עונות, ראשונה לבנייה, שנייה לשיפור ושלישית להתפרקות. בדרך אתה תוציא לא מעט כסף כדי לרצות אותו, ובסוף הוא עוד עשוי להגיד שהוא לא קיבל מספיק כסף לרכש וההנהלה אשמה, והשחקנים אשמים, וכולם אשמים חוץ ממנו.

אמיתי 22 בינואר 2019

גבר. אנחנו חיים בעולם בו גיא לוזון מחזיק בקריירת אימון בכדורגל. בוא. מוריניו יאמן עוד קבוצות מהטופ

יוסי מזרחי 22 בינואר 2019

בלי אמוציות ומסקנות שמתאימות למצב הרוח: מוריניו דיבר אמת.
הדברים שאמר, נכונים.
יתכן שהיה נכשל גם אילו היה מקבל מה שרצה, אבל זה לא הענין: קלופ ופפ קיבלו כל מה שרצו. הוא לא כל כך.
מותר גם להכיר באמת הפשוטה.

אופיר ממן 21 בינואר 2019

כלכך חכם ורהוט, תודה.

דנידין 23 בינואר 2019

ההצלחה של סולשיאר עושה טוב לליגת האלופות. המפגש עם פריז הפך מ"אין בשביל מה לראות" ל"יאללה, שיבוא כבר"

כספרי 23 בינואר 2019

נפרק אותם :)

cookie-monster 25 בינואר 2019

אין על דורפן

Comments closed