אחרי פאריס (עכשיו הפודקאסט)

היורש הוא מי שלמד

הקלטתי הבוקר פודקאסט עם טל הרמןשיש לו גם עמוד פייסבוק מצויין לאוהדי יונייטד – כשאני מאתר  בקרב קהל התומכים של הקבוצה שביעות רצון מסויימת מאשר התרחש בפאריס.

נקודה אחת מכל הדברים שאני רוצה להרחיב עליה כאן. אצל מאט באזבי, ואלכס פרגוסון, ואריק קנטונה, וריאן גיגס, ורוי קין, ונמניה וידיץ׳ – והרבה הרבה אחרים שסימלו את הקשיחות של יונייטד – ידעת מאיפה זה מגיע. מהאזורים הקשוחים בהם גדלו. מנסיון חיים לא פשוט כצעירים. 

אולה גונאר סולשיאר גדול בתוך החממה הנורבגית. חברת מופת משגשגת בצורה בלתי רגילה. חברה שגם באופיה נמנעת מעימותים וחיכוכים. ועכשיו דווקא הוא אגרוף הברזל של יונייטד. מי שיכול לעמוד מול חדר הלבשה ולהגיד ״לא חסרים לנו שחקנים. אני סופר פה 11 ועוד שבעה ולכן לא חסרים שחקנים״.

נדמה לי שאצלו הקשיחות לא באה מהקיבה אלא מהתאים האפורים. מי שישב שעות כמחליף על הספסל ולמד סכימות הגנתיות כדי להבקיע שערים חשובים כשנכנס, גם הבין לעומק איך פועל הדבר הזה שנקרא יונייטד. למה הוא מגיב ולמה לא. 

זה לא חדש אצלו. בחודשים האחרונים של עונת 2002-2003 התבקש לעשות משהו קצת שונה. לא לעלות מהספסל ולכבוש שערים מכריעים אלא להחליף את דייויד בקהאם כקיצוני ימני. ללא העמדה שלו ולא המומחיות שלו. אבל הוא למד את התפקיד וסיומת האליפות של אותה עונה הייתה מהמשובחות בקריירה שלו. עם עבודת קיצוני לכל דבר ועניין. הוא למד את הבקהאם. 

והוא למד גם את התפקיד הגדול ביותר בתוך המערכת. וכמו בימיו כשחקן – בכלל בלי ההבטחה שייקרא למלא אותו. עם הדגשים שלו ועם הדגשים המתאימים לתקופה. הוא תיקן כמובן במהלכים גדולים ראשוניים דברים כללעים: סגנון משחק, לקיחת אחריות, רוח צוות. הוא עשה זאת עם צוות האימון לא פחות מאשר צוות השחקנים. 

 אבל תראו מה הוא עושה אחרי החודש השני. הוא עובר שחקן שחקן ומחזיר אותם למערכת. החל מכוכבים שקרסו תחת ציפיות כמו לוקאקו ושואו, אבל גם את מקטומיני ופריירה ופרד.בכל שבוע יש לנו שחקן או שניים נוספים שאפשר לבטוח בהם. הוא פירק את המשימה לגורמים ופתר אותה.  

אני כבר משוכנע שהוא לא נבחר במקרה. זה לא היה מקרה של גיגס לא פנוי או פילאן מעדיף להיות מאחרי הקלעים. מי שהחליט – שסביר שזה פרגוסון  – ידע.

מנצ'סטר יונייטד בניצחון היסטורי -עם דורפן והרמן
ארוך מדי

32 Comments

חבי 7 במרץ 2019

"שביעות רצון מסויימת מאשר התרחש בפאריס"
גדול

אריק האחר 7 במרץ 2019

האנדרסטייטמנט של דה באזר לדורתיו
" שביעות רצון מסוימת מאשר התרחש בפאריס "

אריק האחר 7 במרץ 2019

יונייטד לא ברמה של פאריסזאת האמת כדי להיות כנים .
אבל רוח לחימה וחוסר פחד ( או ביטחון ) הם שהכריעו למרות שמבחינת הרמה ומהלך המשחק
היו לטובת פאריס
אצטדיון מלא
קבוצה עדיפה
שחקן על בהתקפה
יתרון מוקדם
והכול זאת יונייטד
פשוט נס

ארז 7 במרץ 2019

דורפן,
פוסט נפלא, היסחפות קלה בסיומת. אולי הייתה לך גבשושית.
אף אחד לא ידע, כולל סולשיאר. אפשר רק היה לקוות לטוב, אף אחד לא חלם על זה.
לא הכל אקראי, אבל הרוב כן. וסליחה על הקלישאה, אבל אם הייתה לו הפתיחה של פרגוסון אז היום אף אחד לא סופר אותו לעונה הבאה. ואם פרגוסון אכן ידע, היה צריך לשים עליו את מלוא כובד משקלו ו"להתאבד עליו" מזמן.
אבל אי אפשר היה לדעת, כי טרם עמד במבחן דומה, ובמבחן היותר רלוונטי כביכול בפרמייר ליג לא הלך לו.

דורפן 7 במרץ 2019

פרגוסון עשה טעות ברגע הפרישה שלו. אבל צריך לזכור סולשיאר עוד היה חסר נסיון. הוא כן נתן לו להיות מאמן המילואים – ולא נניח סגן שלו או איש אקדמיה, כי האמין שיש לו את המזג להיות מנהל משחקים.

שלמה 7 במרץ 2019

על החורבן אשר הותיר אחריו פרגסון
צריך 10 טורים,

סגל מבוגר מאד,

אקדמיה הרוסה,

השפעתו העצומה, והקריטית
למכירת יונייטד למלקולם גלייזר,

שיתוף פעולה הדוק מאד עם הגלייזרים,
ותמיכה בהם מול האוהדים,

והמלצתו להחתמת מויס,

מאחל לו עד 120

ארז 7 במרץ 2019

לגמרי, שלמה.
פרגוסון באופן כללי הוא אוברייטד וגרם בעיקר נזק.

שלמה 7 במרץ 2019

זו הגזמה,
אני מדבר אך, ורק על
שנותיו האחרונות,
הוא בנה את יונייטד הגדולה,
ויזכר לעד כגדול מכולם.

יואב 7 במרץ 2019

חורבן שפרגי השאיר אחריו? אתה אמיתי? אקדמיה הרוסה? תנוח קצת. תנוח.

S&M 7 במרץ 2019

ויש לו מבטא סקוטי.

טל המנצ'סטרי 7 במרץ 2019

הראיון לאחר המשחק שבו גארי נוויל שאל שאלות את סולשיאר ריגש אותי כמו ילד קטן, אולי כי הם מחזירים אותי אחורה בשנים. ההומור, הקלילות והבנה של סולשיאר את יונייטד, לאכול אותו בלי מלח מרוב שהוא מתוק.

שלמה 7 במרץ 2019

למיטב הבנתי, ומידיעה
ריאן גיגס המליץ על סולשייאר,
בניגוד לסברה שפרגסון הוא הממליץ,

סולשייאר יוחתם רק בשל עלותו הזולה
לעומת השאר, וחוסר הרצון של יונייטד
להשקיע בקיץ ברכש בשל דרישות
של כל מאמן בכיר שיגיע,
השיקול של אד וודוורד הארור,
הוא אך ורק כספי,
מי שמצפה לדרך חדשה ושינוי גדול
בעונה הבאה חי באשליות,

אני תומך, ומקווה שסולשייאר יוחתם.

יואב 7 במרץ 2019

שלמה, תיהיה בריא. עלק למיטב הבנתך. אין לך מושג.

שלמה 7 במרץ 2019

אל תתנשא,
קפוץ לקרינגטון, בקר במועדון,
בקר במשחקים באולד טראפורד,
כפי שאני נוהג לעשות משחר נעוריי
לאחר מכן הבע את דעתך.

יואב 7 במרץ 2019

חלילה להתנשא. אל תתיימר להבין או לדעת מה קורה שם בפנים. אתה לא עד מהימן ואל תפיץ שטויות.
את השטויות שלך על סולשייאר כבר קראתי.אז קצת צניעות אה… אין לך מושג!
אין לי בעיה עם דעתך. אל תתיימר אה…אז קפצת לקרינגטון. מי אתה בכלל לנתח לי מה קורה שם?
בדיחה. נעצור כאן…

אמיר המקורי 8 במרץ 2019

שלמה אל תתרגש,זה יואב,מהיום בו הוא כותב בבלוג קשה לו עם דעות של אחרים,דמוקרטיה זה לא בשבילו :)

יואב 8 במרץ 2019

אמיר המקורי,
יש לי בעיה עם הדבקת המילה חורבן לגדול המנג'רים שהעולם הזה ראה. וואלק, אבדה הבושה.

טל המנצ'סטרי 7 במרץ 2019

שלמה,

אני חושב שחורבן זו מילה מאוד קשה ולא הוגנת לגבי הירושה של פרגוסון.
הירושה היא מעבר לסגל שחקנים שהשאיר, סגל שחקנים שבעונה האחרונה שלו זכה באליפות מאוד מרשימה בפער נקודות גדול ממנצ'סטר סיטי על שלל כוכביה שעלו הון תועפות ושלו, אגב, שלושה מהם שיחקו גם אתמול (דה חאה, סמולינג ויאנג).

הוא השאיר אקדמיה הרוסה? מצטער, כאחד שרואה את משחקי הנוער והמילואים לאורך שנים, גם כשגרתי שם ובשנים האחרונות דרך MUTV אני יכול להגיד לך שאתה טועה בגדול.
לא תמיד יש שנתונים מאוד מוצלחים, לא תמיד מצליחים לקדם צעירים עם פוטנציאל בגלל סיבות שלאו דווקא קשורות לפוטנציאל עצמו, אבל אקדמיה בריאה וממצליחה זה לא תוצאות של עונה אחת של קבוצה בשנתון מסויים אלא תמונה גדולה שהיא מאוד מרשימה.
תבדוק כמה שחקנים משחקים גם היום בכל הליגות המקצועניות באנגליה, כאלה שיצאו מהאקדמיה גם בשנים האחרונות, זו התמונה האמיתית.

הוא אשם בהגעה של הגלייזרים? אתה בטח מכוון לריב שלו עם החבור האירי, ברח לי השם שלו בנוגע לסוסים, אם זה לא היה הגלייזרים אז זה היה מישהו אכן (מרדוק בניסיון נוסף?) וברגע שהקבוצה היתה מונפקת בבורסה, זה לא היה בשליטתו.
כן, הוא תמך בהם כי בניגוד אליך היתה לו אחריות על 2000 עובדים שהוא גייס למועדון,
והוא נשאר שם גם בכדי לשמור על יציבות ובכלל, מה ציפית דאז שהוא יעשה, ייצא נגד הבוסים שלו?
תחת הגלייזירים וביחד עם פרגוסון צמחנו לשיאים חדשים ונפלאים של כדורגל, אתה היית מוותר על אלו?

אני לא חושב שתמצא רוב של אוהדים שהיו מוכנים להחליף את הגלייזרים גם אם הם לא מושלמים עם אוליגרך בעל קפריזות או שייח' שמחפש צעצוע.

מוייס היתה בחירה רביעית ואני מעדיף אותה על פני מה שקיבלנו לאחר מכן, ואן חאל או מוריניו.

פרגי השאיר מאחוריו תנ"ך, רק היה צריך לרצות לנער ממנו את האבק ולקרוא.
סולשיאר בחר לעשות זאת, הוא גם מכיר אותו בעל פה, זה כל ההבדל.

שלמה 7 במרץ 2019

המועדון השקיע 5 מיליון פאונד
בשיקום האקדמיה, הגיעו מס׳
סקאוטים חדשים,
אתה ודאי יודע שהU23 על הפנים,
הU18 וה U21 טובים מאד,

האירי נדמה לי מקמהון,
היה עדיף ליונייטד להישאר
בבעלות מרטין אדוארדס, אדם פחות אמיד,
אך לא העמסת החוב על המועדון
בסביבות 460 מיליון פאונד,
למרות שגולדן בוי עושה נפלאות
מבחינה כלכלית, אך אסון מביחינה מקצועית.

טל המנצ'סטרי 7 במרץ 2019

סקאוטים באים והולכים, גם מאמנים באקדמיה אבל הבסיס ולא רק הבסיס היה שם, עובדה, חלק מהשחקנים שצמחו לאחר מכן היו שם כשפרגי פרש, אומנם בגילאים צעירים יותר אבל היו שם.
בוודאי שקבוצת המילואים על הפנים כי כל עניין ליגת המילואים אינו כבעבר.
השחקנים הטובים מה U 18 מוקפצים לקבוצה הראשונה או מושאלים למקומות אחרים, לא רק אצלנו ולכן הרמה של הליגה יורדת.
אתה כבר לא רואה שחקני קבוצה ראשונה שיורדים לשחק בקבוצת המילואים אם לאחר פציעות או בכדי לשמור על כושר משחק ואם לא שיחקו בשבת, דברים שהיו שם בשנים עברו בכדורגל האנגלי.

לגבי האירים, ג'ון מגניאר וג'יי. פי. מקמנוס.
מרטין אדוארדס היה קמצן וממש לא מיהר לפתוח את היד, האם יונייטד היתה יכולה להתמודד על המציאות שהשתנתה לו היינו נשענים על אדם שכזה? ממש לא.

החוב מעיק ואף אחד לא אוהב את זה אבל למדנו לחיות גם עם המינוסים של הגלייזרים והם, לזכותם, לא פגעו בקודש הקודשים שהיה חשש שיעשו, שינוי השם של האולד טראפורד.
לזכותם בעונה הבאה זו תהיה העונה חמישית או שישית ברציפות שלא מעלים את מחירי המנויים וכרטיסים.
לזכותם, הם הביאו עשרות שחקנים שמאות מליונים של פאונדים, ראינו במקומות אחרים בעלים שבוחרים לעשות אחרת, גם אם המועדון ריווחי.

שלמה 7 במרץ 2019

אתה צודק, אבל היום ההכנסות
בשל זכויות שידור עלו דרמטית,

בשנת 2015 יונייטד הייתה מקור
ההכנסה היחיד של משפחת גלייזר
15 מיליון פאונד,
הם חיו על חשבון המועדון,
הגרדיאן פירסמו דו״ח שהם משכו
מ2005 מן המועדון מיליארד פאונד,

נקווה שבקיץ הזה יגיע רכש,
בניגוד לקיץ שעבר.

טל המנצ'סטרי 7 במרץ 2019

אי אפשר לעשות הפרדה בין הקיץ האחרון לשאר הקייצים וחלון העברות בינואר תחת מוריניו. בשנתיים הוא קיבל 11 שחקני רכש במאות מיליונים. אפשר להגיד כל הגלייזרים המון דברים אבל אי אפשר להגיד שהם עצרו רכש בגלל שיקול כלכלי. וודוורד לאורך השנים הביא לעשרות חוזי פרסום במאות לירות גם כן, זה לא רק מהטלוויזיה.

ליאב 7 במרץ 2019

ממשיך לתהות האם הטעות היחידה של פרגי לקראת מועד פרישתו היתה אי-יכולתו/ אמונתו בכך שלא מצא יורש מבפנים. הסיפורים מאותה התקופה הם שמויס לא היה הבחירה הראשונה שלו וזה מאכזב שלא היתה החלטה (ואולי היעדר תעוזה) בבחירת מישהו מתוך המועדון או אחד שהיה הרבה שנים במועדון.

אני לחלוטין מאלה שמייחסים לפרגוסון כוחות מאגיים ורוצה בהחלט יכול להיות שזה בא ההנהלה (בעיקר וודוורד) עם החלטה להוציא את הכוח מהידיים של פרגוסון לאחר הפרישה, אבל בסופו של דבר, מויס היה בחירה של פרגוסון. כל הרע (ולעתים ממש רחוקות טיפה טוב עם כמה תארים) שהיה אחרי הפיטורין של מויס, היו תולדה של ריכוז הכוח בידיים של וודוורד, אבל אי אפשר שלא לחשוב על כך שבמהלך 3-4 השנים האחרונות של פרגי בתפקיד, היה עליו לגדל יורש ראוי מבפנים. כשמדברים על dna של המועדון, מויס על יתרונותיו בעת הבחירה, היה פשוט נטע זר.

טל המנצ'סטרי 7 במרץ 2019

פרגוסון ראה במוייס המון דברים שאהב והעריך.
איש עבודה קשה, מוייס כמו פרגוסון בשנים הראשונות שלו, היה נוסע לאורכה ורוחבה של אנגליה ולא רק בכדי לראות משחקים, לעקוב אחר שחקנים גם בליגות נמוכות. עובדה היא שהביא כאלה לא מעט לאברטון והם צמחו לגדולה.
איש עבודה שצמח מלמטה. מנג'ר שמקדם שחקנים צעירים. מנג'ר שעשה עבודת קודש באברטון בתקציבים קטנים.
מנג'ר שהכיר את הליגה מצויין. מנג'ר שהיה במועדון במשך 11 שנה וזה מעיד על נאמנות.
פרגוסון רצה את מוייס כמספר 2 שלו כמה שנים קודם לכן, הכיר את האיש כמו שצריך.

מוייס טעה בלא מעט דברים, חלק מהכישלון היה טמון גם בעובדה שדיוויד גיל עזב ביחד עם פרגי ומוייס נשאר לעבוד עם טירון בשם וודוורד, זה עלה ביוקר כי פספסנו מספר שחקני רכש באותו קיץ שיכולים היו לעשות את ההבדל, לא רק מקצועית אלא בכדי שכל שאר השחקנים יבינו שכדאי להם להתיישר אל המנג'ר החדש וזה לא קרה.

בדיעבד, אני חושב שנעשה לו עוול (למוייס).
גווארדיולה יכול היה לקחת את התפקיד לו היה רוצה אבל לא היה לו את האומץ או הרצון להיכנס ראשון לנעליים של פרגוסון.
ראינו גם איך לאחר מכן ואן חאל ומוריניו, עם יותר זמן עבודה ותקציבי ענק נכשלו עוד יותר, דבר שמבחינתי שם באור אחר את הכישלון של מוייס.

העבודה שזה לא הצליח ממש אבל ממש לא צריכה להיות כתב אשמה כנגד פרגוסון.

ליאב 7 במרץ 2019

מסכים עם מרבית הדברים, ועדיין במסגרת עבודה צמודה עם צוות נפלא (ומתחלף) במהלך 26 שנים, אני חושב שיכול היה למצוא יורש מבפנים ולכן זה חבל.

אין ספק שלעבוד עם וודוורד הלא מנוסה (והחותמת הראשונה היה הפיאסקו בהחתמה של פלאייני) החליש לחלוטין את נק׳ הפתיחה של מויס, אבל גם להעיף את מיק פילאן ומולנסטיין ישירות היתה טעות מצדו.

טל המנצ'סטרי 7 במרץ 2019

סקולס בדיוק פרש ממשחק פעיל. גארי נוויל עבד בטלוויזיה ואני לא חושב שחשב או רצה. גיגס היה שחקן פעיל והוא נכנס. היחידי אולי זה באט אבל הוא עבד במערכת, באקדמיה.
מוייס אכן טעה כשלא קיבל את העצה של פרגוסון לשמור את פילאן ומולסטיין. הוא בחר להביא את הצוות שלו, שהכיר ובטח בהם אבל בדיעבד זו היתה טעות קריטית, אין ספק.

יוסי מזרחי 7 במרץ 2019

אני זוכר את הויכוחים עוד לפני שסיר אלכס פרש.
אני הייתי מאלה שחשבו ואמרו, שצריך מישהו שיסומן כיורש ויעבוד לידו כמה שנים כדי שהמעבר יהיה חלק.
זה לא קרה, המשבר הגיע בבת אחת והועצם על ידי הפרישה של דיויד גיל, אבל מכאן ועד לדברים שנכתבו כאן כביקורת על סיר אלכס המרחק בלתי ניתן לגישור.
היו טעויות, גם שלו אבל הלו, הוא עשה מאתנו את מה שאנחנו.

רונן דורפן 8 במרץ 2019

יוסי – הבעיה במצב כזה היא שאתה משדר שנת פרישה. כנראה בדיעבד היה צריך ללכת על פילאן

שחר ע 8 במרץ 2019

מויס לא הבין לאיזה סדר גודל של מועדון הוא הגיע, פרדיננד סיפר שבמחנה האימונים התגודדו עשרות אנשים מחוץ למלון, והוא שאל אותו מה הם עושים פה, אבל גם מוריניו לא הבין.

דודיק 8 במרץ 2019

אהבתי את ההגדרה של רונן על "שביעות הרצון המסוימת" בקרב קהל התומכים. אחרי הכל, הקבוצה שלנו הרגילה אותנו במשך עשרות שנים כי לפחות באירופה, היא "דרמה קווין" לכל דבר ועניין, וכי הצלחות באות אצלה רק לאחר שהיתה על סף כישלון….
לטובת הצעירים מביניכם, אזכיר כאן את הנצחון 3-0 על אתלטיק בילבאו, שנערך ב-1957 דווקא ב"מיין רואד" (ב"אולד טראפורד" טרם היתה תאורה…) ומחקה פיגור 3-5 מהמשחק הראשון; את הפיגור 0-3 בגומלין חצי הגמר ב"ברנבאו" ב-1968, לאחר נצחון דחוק 1-0 במנצ'סטר, בטרם השוואה ל-3-3 העלתה אותנו לגמר ולזכייה ראשונה בגביע – גם היא לאחר הארכה; ואפילו בעיצומן של שנות השפל, גבגיע המחזיקות ב-1984, חזרנו מ"נו-קמפ" עם הפסד 0-2 וניצחנו 3-0. כמובן שבלב כולנו חקוקה הדרמה בטורינו בגומלין חצי הגמר ב-1999, בדרך לנס בברצלונה ולזכייה השנייה בגביע, וכמובן למעידתו של "יקיר המועדון" ג'ון טרי עת עמד להכריע לטובת צ'לסי את קרב הפנדלים בגמר ב-2007. הכניסה לבור העמוק במשחק הראשון מול PSG אינה, לפיכך, חריגה בדברי ימיה של ה"דרמה קווין" שלנו, ואפילו ה"סקאוזרים" המושבעים יודו כי אצלנו תמיד מעניין יותר…

רונן דורפן 8 במרץ 2019

תיקון קל. ב68 פיגרנו 0-2 ו1-3 במדריד. לא היו שערי חוץ אז ב3-2 נזקקנו לעוד שער למנוע משחק שלישי שנועד לאסטוריל בפורטוגל

דודיק 8 במרץ 2019

צודק, הזיכרון שלי כבר לא מה שהיה…

Comments closed