אוהד של הצלחות

פתאום ניגש אלי תייר ברחוב וחייך אלי. חייכתי חזרה. כל המשפחה שלו חייכה. חייכתי עוד יותר. היה להם ילד קטן שסימן לי הייפייב באוויר. מעניין. "אתה בטח מבסוט", אמרה לי מלצרית בספורטבאר. "בוודאי שאני מבסוט, אני תמיד מבסוט עניתי לה”, היא התייחסה לתשובה הזו כמין חוכמה גדולה שאמרתי וחייכה חיוך גדול. העניין הפך קצת חשודואז גיליתי למה תושבי העולם חושבים שצריך לברך אותי ביום כזה. בגלל שקר בחוץ חבשתי כובע צמר, וכובע הצמר שלי הוא במקרה כובע של בארסה. קניתי אותו במשחק בארסה-סביליה שאפילו כתבתי עליו לבלוג הזה. זה לא שאני אוהד בארסה באיזשהי צורה. אבל בקלאסיקו אני כן תומך בהם.

החלטתי לקחת את כל העניין הזה שלב אחד הלאה. אני צופה בניו יורק ג'טס בבאר. לידי אמריקאי. דווקא אוהד דאלאס קאובויס. “פארב.. מה להגיד, מספק את הסחורה", אמרתי.

"The guy has balls. Can't argue with that", ענה האמריקאי.

ביום נתון, יכול לקחת אותנו עמוק בפלייאוף", אמרתי.

האמריקאי הסכים ואני דמיינתי לעצמי איך זה באמת לאהוד את הניו יורק ג'טס. קבוצה לא רעה לאהוד. האוהדות שם לפעמים מראות את הציצים כשהן שיכורות.

דל פיירו הבקיע פנדל ליובה נגד מילאן! דפקתי על השולחן. אינסטינקטיבית! צעקתי "יש". מה אכפת לי. אוהדי יובה בשולחן בפינה היו מרוצים. הסוס הזה התגלה כסוס מנצח, כי לאחר השוויון הזמני של מילאן כבר 1-3 ועוד לא מחצית. "אולי דייויד בקהאם יעזור להם”, אמרתי בזלזול. באיטליה, אם בכלל, אני תומך בפיורנטינה. אבל את מילאן אני שונא יותר מיובנטוס.

האמינו לי, הצלחות זה הדבר!

*

כמה קבוצות שהייתי רוצה לאהוד אבל אני לא אוהד:

טורינו וגם רומא

ריאל בטיס

פילדלפיה פיליז והברוקלין דודג'רס של פעם

פיטסבורג סטילרס

בוסטון ברואינס

ספרטק מוסקבה

תוצאה מספקת
הדוב הרוסי (עם סיכום הקרב)

94 Comments

Yair 14 בדצמבר 2008

מה שמדהים הוא שמצאת אמריקאי שמדבר עברית!

יובל 15 בדצמבר 2008

מוזר לי שרשימת הקבוצות בסוף באה לאחר פוסט על אוהדי הצלחות. מלבד הסטלירס, וגם זאת רק בשנות ה-70 (מסך הברזל), אף אחת מהקבוצות הללו היא לא "קבוצת הצלחות". זאת בניגוד ליאנקיז, הפטריוטס בשנים האחרונות, ריאל מדריד מאז ולתמיד וכמובן יובנטוס או מילאן.
אבל אני כן מבין את הסימפטיה לקבוצות הללו. בחלקן אני מזהה יצוג לסוג של משפחתיות ועשיית ספורט בדרך המסורתית והטובה. לכן אני חייב לשאול – ספרטק מוסקבה? מדוע? (אני פשוט לא מכיר).

אסף 15 בדצמבר 2008

רונן: טור נפלא – קלאסיקה מיידית.

רונן דורפן 15 בדצמבר 2008

יובל – ספרטק הייתה קבוצה שלא הייתה של האיגודים החזקים בזמן הקומוניזם. מין ערב רב של בעלי מקצועות חופשיים בתקופת הקומוניזם.

אסף – וואו – תודה!

ויכסלפיש 15 בדצמבר 2008

עולות לי בראש סנטוס של פלה בסיקסטיז, פלמנגו של זיקו 81', חשבת גם על המועדונים הדרום אמריקאים לפני הגלובליזציה?

michaly 15 בדצמבר 2008

בעונת הבייסבול האחרונה, באחד הרגעים הנדירים שהמטס הובילו את הבית שלהם ונראו מבטיחים למדי, האשים אותי מישהו שאני אוהדת של הצלחות. הוא כמובן התלוצץ, אבל בתגובה עניתי שלהאשים אוהד של המטס שהוא אוהד של הצלחות זה הדבר הכי טוב שיכול לקרות לו.

רונן דורפן 15 בדצמבר 2008

מיכלי – האם המאשים השפל היה אני?
ויכסלפיש – לא.

גיא 15 בדצמבר 2008

ואותי מתסכל כשאנשים חושבים שאני אוהד את היונייטד רק כי הם שולטים בכדורגל האנגלי ב 15 השנים האחרונות.
לך תסביר להם שאהדתי אותם גם כשירדו ליגה וגם כשהיו קבוצה פתטית שבמשך 25 שנה ראתה למרסי את הגב.

באופן כללי אני בז לאנשים שהם "אוהדים של הצלחות".
אמה מה ? יום אחד גיליתי שגם אני כזה, לפעמים. כלומר – כשאין לי קבוצה אהודה מוצהרת במסגרת מסויימת, יש לי נטייה שפלה להחזיק אצבעות לקבוצה הטובה ביותר (למשל, משום מה אני בעד ליון בליגה הצרפתית, ותהרגו אותי אם אני יודע משהו על הקבוצה הזו).

michaly 15 בדצמבר 2008

דורפן, מה פתאום אתה? אתה בחיים לא היית מתלוצץ על עניין כזה.

אריאל 15 בדצמבר 2008

דון שמעון התקשר עכשיו ודרש להבין איך הוא לא ברשימה. ראה הוזהרת

יובל 15 בדצמבר 2008

מיכלי – אם את חושבת שלקרוא לאוהדי המטס אוהדי הצלחות זה מוזר, אז מה תגידי על אובמה שכינה את אוהדי הקאבס "fair weather fans" (הנה הלינק: http://www.danshanoff.com/2008/08/barack-obama-no-fairweather-fan.html)? והאדם הזה הולך להנהיג את העולם החופשי.
(לטובתו יש לציין שהקונטקסט מעדן את זה).

רונן דורפן 15 בדצמבר 2008

טוב… בינתיים הג'טס ניצחו במשחק שהשתדלו מאד להפסיד. ויובה רמסה 2-4!

סופרפלי 15 בדצמבר 2008

מעולה ומשמח

משתמש אנונימי (לא מזוהה) 15 בדצמבר 2008

אגב אני חייב לחובבי המוזיקה סיפור שקשור לבגדים ואוהדים:
אתמול הייתה פה הופעה של אואזיס. סה"כ עבר בשלום (אם לא מחשיבים נעל שנזרקה על נואל וכמה קללות של ליאם נגד אמריקאים שאף אחד לא הבין) והנה בשיר הממש אחרון (הקאבר ל I am the Walrus למי שמתעניין) ראיתי את ליאם במבטים הרגילים שלו מסתכל על הקהל. בעודי שואל את עצמי אם הוא סתם בוהה ראיתי אותו מתחיל לאיים ולעשות תנועות מאוננים למישהו מהקהל. מדובר באשף ראייה כי זה היה ממש רחוק ולקח לי זמן לראות שמדובר ב 2 צופים עם מין חולצות אדומות, לאו דווקא עם השם של אואזיס אלא עם כתוב ענק של משהו העונה לשם AIG . אני אומר לכם ליאם התבגר כי פעם זה היה נגמר במכות (בכ"ז מרזל/גביר באום אל פאחם זה פחות פרובוקציה)…..

ההופעה אגב: אני באתי בשביל ראיין אדאמס- ענק בענקים.
לאוזיס לא התחברתי בזמן אמת (ולא ממש עכשיו) אבל ההופעה שלהם ענקית לכל דבר וסוחפת. קראתי השבוע איזה ראיון מתורגם לעברית של נואל ואני מסכים- יש להמון צופים שם ברק בעיניים שלא רואים בכזאת כמות בהופעות אחרות…

גלן 15 בדצמבר 2008

זה גלן…. ואנחנו 14:0 ובדרך להיסטוריה…

יובל 15 בדצמבר 2008

גלן – אל תמהר להתלהב. כזכור לך גם בעונה שעברה הפטריוטס עשו עונה מושלמת בעונה הרגילה אבל אז פישלו בפלייאוף. אני מהמר כבר עכשיו שגם העונה המושלמת של דטריוט לא תצליח להמשיך אל תוך הפלייאוף.

תומר 15 בדצמבר 2008

תגיד גלן,זה סתם דה ז'ה וו או שראית את אותה הופעה לפני איזה חצי שנה? אני זוכר פה שיחה על ראיין אדמס(המצוין).

roee 15 בדצמבר 2008

אוהד קבוצה מרגיש ברוב הפעמים כמו שמרגישים ברכבת הרים. המעברים בין שמחה לאכזבה יכולים להיות כל כך חדים שזה מביא את החשק לצרוח בכל הכוח.
הכן שמתי לב בטיולים הלא רבים שלי בחו"ל שצעיף קטן יכול להתחיל שיחות נחמדות.
השאלה האם אני אוהד הצלחות התחלתי לאהוד בגיל 6 בערך את ליברפול זה היה בסוף שנות ה-70. אני פשוט זוכר את חוברת גול 79/80. נתניה שלי הייתה מקום שלישי. מאז אני גם אוהד ליברפול. עכשיו אני אוהד קבוצה לוזרית במקצת אבל האם זה נחשב ?

גלן 15 בדצמבר 2008

תומר- ההופעה אז נדחתה דווקא להיום (לונדון אונטריו) כי הרביצו לגלאגר..

גלן 15 בדצמבר 2008

יובל: זה גם מה שקרה עם טמפה ב14:0 לפני כל כך הרבה שנים. הם התלהבו יותר מדי וזה נגמר 14:0 בלי הצלחה נוספת בפלייאוף.

מיקי 15 בדצמבר 2008

רונן – זה נכון שלספרטק לא הייתה את התמיכה המוסדית בימי הקומוניזם ולכן נדבק לה עד היום השם – "הקבוצה של העם", למרות שמסורתית היא נתמכה על-ידי האיגודים המקצועיים, שלהם יש השפעה לא מבוטלת במשטר קומוניסטי.
מצד שני, אם כבר אוהד של הצלחות, דווקא במקרה של ספרטק זה עובד, כי היא הקבוצה הרוסית המעוטרת ביותר בימי ברה"מ וגם אחרי קריסתה (רק דינאמו קייב יותא מעוטרת ממנה, אבל היא הרי אוקראינית).

roee 15 בדצמבר 2008

מה הוא עשה הפעם? את מי הוא עיצבן?
פעם בהופעה בגלזגו הוא הרגיז את אוהדי הריינרגס שפוצצו את ההופעה או שכמעט עשו כך.

עומרי 15 בדצמבר 2008

פוסט נהדר.
הנה כמה משלי:

דטרויט פיסטונס- תמיד רציתי לאהוד אותם, עכשיו כשאייברסון הגיע יש לי סימפטיה אבל זה לא הדבר האמיתי..(בעוונותי אוהד את הניקס עוד מימי ריילי)

בוסטון רד-סוקס- פשוט אחת הקבוצות המגניבות לאהוד, עם נראטיב לוזרי היסטורי לדבר שאפשר לבכות עליו שעות עם החברים, הצלחות בשנים האחרונות להעלאת המוראל, עיר מגניבה, יריבה מושבעת ושנואה..

טייגר וודס- הייתי רוצה שיהיה אכפת לי מגולף, ממש אכפת לי, כדי שאוכל להעריך בזמן אמת את הענק הזה ולהתמוגג.

אוקלנד ריידרס- אוהדים משוגעים, יריבות מושבעות, בעלים מוטרף להתלונן עליו ומלא בחירות דראפט גבוהות שנותנים לאוהדים הרבה חומר לחשוב עליו..

יפתח 15 בדצמבר 2008

רונן, מה יש לך נגד מילאן?

יואב תל אביב 15 בדצמבר 2008

הבסנו את הרוסו נרי,המממ..כמה זמן לא גילגלתי את המשפט הזה בפה,מסתבר שאנחנו מועדון גדול,ענק,אימתני,אבל בלי רכש משמעותי אחד בינואר או ג'יובינקו בהרכב לכל הפחות,נישאר מועדון גדול וזהו.אמאורי חלוץ גדול,אמיתי,שעושה גולים מחצי מצב,תמיד כיף שהם בצד שלך.כל מי שהשמיץ את סיסוקו שיאכל את הלקרדה.רונן,תודה שקצת שמחת בשבילי.דל פיירו..טוב נו מה עוד אפשר לומר,אפילו רונאלדיניו אמר שהוא אליל שלו.רונאלדיניו הוא אליל שלי.אני אוהב אותך זקנה מקומטת שלי,אפילו ראניירי עם הקפוצ'ון האדיוטי נראה חמוד.חמודים? אנחנו? כן,זה חדש לנו,להיות חמודים.שרק לא נתרגל..

Red Camel 15 בדצמבר 2008

"מסקנה שניה: המחשבה שספורט אמור להוות איזשהי דוגמא היא על סף האדיוטית. והאדיוטיות הזו נפוצה בעיקר באמריקה."
רונן, מצטער אבל הרמת לי להנחתה.זה בדיוק מה שחשבתי על הפוסט בנוגע לפיטורים בליגת הפוטבול.

יואב 15 בדצמבר 2008

ברכות ליובנטינים.אולי סיפור הכדורגל היפה ביותר שמתרחש עכשיו(והופנהיים כמובן).הגברת הזקנה פשוט מעוררת השראה.

אביאל 15 בדצמבר 2008

אם כבר נעליים, גם ג'ורג' בוש חטף היו נעל במסיבת עיתונאים בעיראק.

בכל מקרה אני ממש מתעב את תופעת "אוהד של הצלחות", הרבה מהחברים שלי כאלו ולדעתי זה מוציא את רוב הכייף שבספורט שבנוי בעיקר על האהדה והזדהות עם הקבוצה שלך.

Red Camel 15 בדצמבר 2008

מישהו מוכן להסביר לי איך ריבר אחרי אליפות מסיימת במקום האחרון?

תומר 15 בדצמבר 2008

יואב תל אביב-ויתרתי על חמשת השערים הראשונים במשחק כדי לצפות בשיעמום של נתניה מול מנשגלאדבך. באמת ששנים לא ראיתי את יובה כלכך התקפית,אין ספק שראניירי הוא מאמן ראוי ולא בגלל שהוא הישגי אלא בגלל שהוא מהנה. יובה צריכה לחזור להנות מכדורגל. סיסוקו אכן מעולה,אני מכיר לפחות אוהד אחד מאנפילד שמצטער על עזיבתו.
יואב-דווקא כאוהד יובה קשה לי להתייחס ליובה כמעוררת השראה. אני שמח מאוד על ההצלחה אבל היא עדיין מלווה בהרגשה הרעה שנשארה מהשנים הקודמות. אני לא מאחל לאף אחד לתהות יושר הניצחון של קבוצתו. אני עדיין מרגיש שיובה לא נענשה מספיק כדי להיות טהורה לגמרי,העובדה שהיא מצליחה כלכך היום מדגישה עד כמה העונש לא היה מספיק משמעותי.מבחינתי היה יותר טוב אילו יובה הייתה מגיעה למצב של טורינו אחרי התרסקות המטוס.ככה אולי לא הייתי מרגיש שרוב השנים(ובמיוחד בשנתיים של האליפות)אני הוניתי על ידי קבוצתי.לדעתי הקורבן האמיתי בפרשות מכירת משחקים הן לא הקבוצות שרומו אלא אוהדי הקבוצה שרימתה.ההבדל בהשראה שהיא מעוררת לעומת זו של הופנהיים הוא שמיים וארץ לדעתי.
ואם כבר גרמניה אז אולי מישהו מחובבי הליגה הגרמנית יודע משהו על אלכסנדר באויוהן(משהו כזה),מספר 29 של גלאדבך החמודה? יש לו ראיית משחק מצוינת,לדעתי עוד ישמעו עליו.

יואב 15 בדצמבר 2008

תומר, מעריך את הכנות ומבין את עומק השבר אבל מהצד(ניטראלי), דל פיירו ונאמניו ראויים לכל המחמאות.הם עושים את עבודתם ביושר, חריצות וכישרון. ההתאוששות המהירה- לא כזאת מובנת מאליה(מארסי עדיין לא לקחה אליפות מאז, אם אני לא טועה).
אגב, אתה מכיר את סיפור המכירה המפורסם בין מכבי לנתניה?
לא ממש מכירה, פשוט איחור מכוון למשחק בקופסה שגרר הפסד טכני ונקודות שהצילו את נתניה מירידה(במסגרת המאבק בין מרכז מכבי להפועל, אז).במשחק אימון שהתקיים לעיני קופסה מלאה לאחר שמכבי הגיעה למגרש, מכבי ניצחה בתוצאה גבוהה.

Gilad Bloom 15 בדצמבר 2008

בקשר לתופעה של אוהדים של הצלחות-זו תופעה דוחה ומוכרת,מכבי בכדורסל זו הדוגמא האולטימטיבית(וגם די בכדורגל),אהדה לקבוצה לעתים קרובות היא דבר שנקבע באופן שרירותי,דוגמא אישית-ב-82 יצא לי להיות(במקרה) באלסנדיה,פרבר של מילנו בזמן מונדיאל ספרד 82תהייתי בן 16 וראיתי את הקסם של פאולו רוסי והסקודרה אזורה יחד עם האיטלקים שידור חי כולל יציאה לרחובות בתהלוכת מכוניות,מאז אני אוהד איטליה,חווה אינספור אכזבות ומשחקים של תיקו 1-1 (אבל גם עוד זכיה מונדיאל סוף סוף).באינספור שיחות מעמיקות על כדורגל בבתי הקופישופ של אמסטרדאם מצאתי את עצמי נאלץ להגן עליהם ועל סגנון משחקם המלוכלך,הקשוח והציני(אך היעיל והאסתטי) בכל מיני תואנות("גאונות טקטית ועליונות טכנית,בנוסף המדים שלהם נראים הכי טוב"). הגדולה של ספורט בינלאומי הוא שאפשר לבחור קבוצות אהודות לפי עונות ולשנות אהדות לפי שחקנים.אני למשל הפכתי לאוהד של ג'ורדן מהשנה הראשונה שג'ורדן הגיע לליגה וכתוצאה מכך לאוהד שיקגו שרואה כל משחק ואף נוסע פעם פעמיים לראות משחקים פיזית.ואחרי שנים שהוא דף סטטיסטיקה מהלך בלי טבעות ואז בום 6 אליפויות בשמונה שנים.בדרך התאהבתי בפיל ג'קסון והחלתטי שאני אוהד כל קבוצה שהוא מאמן,והנה אני אוהד לייקרס פתאום(או לפחות מסמפט אותם ורוצה שג'קסון ישבור את השיא של רד אורבך),בלי כל קשר אני אוהד שרוף של הניקס מתוקף היותי ניו יורקי 8 שנים.אבל דורפן הגדיר את זה יפה,אתה פחות שונא את ברסה ולכן אתה מת שריאל תקבל בראש בסופר קלאסיקו.ברור שיש הנאה בלראות משחק כדורגל טוב ללא ההעדפה לקבוצה כלשהי אבל חלק גדול מההנאה הוא ללא ספק אינטרס מסוים(אדיוטי ככל שיהיה) בתוצאה של משחק זה או אחר.כל הפסד של ריאל או ברסה גורם לאלפי אם לא מליוני אנשים לשמוח שמחה אמיתית ולו לכמה שניות,וזה לא מעט בעולמנו וביחוד בתקופה קשה זו,כמו למשל לפני חמש דקות כשפתחתי אינטרנט ושמעתי שמכבי הפסידה לבני השרון..

Gilad Bloom 15 בדצמבר 2008

אגב תומר-כאוהד יובנטוס אני חולק עליך,אין ספק שהמועדון היה מושחת והגיע לו עונש אבל השחקנים הם הקורבנות,הם לא שיחדו אף אחד,הופיעו לאימונים וניצחו על המשטח הירוק,השוחד ניתן לא לשופטים ישירות אלא למשבצים של השופטים וספק אם היתה לו השפעה משמעותית על התוצאות במגרש,עבודה של שנה ירדה לטמיון ום נאלצו לנדוד לליגה שניה,הדרך בה חזרו לליגה העליונה והעפילו לגביע האלופות כבר בשנה הראשונה היתה מעוררת כבוד ,כמו גם ההופעה המעולה שלה בכל המפעלים העונה כולל היום,דלפיירו ממש אגדה,אפילו כשהוא כובש פנדל הוא מרגש.

Gilad Bloom 15 בדצמבר 2008

החלטתי(ולא החלתטי)

אביעד 15 בדצמבר 2008

האמת, אני דווקא די הייתי רוצה להיות אוהד של אתלטיקו מדריד. יש לי גם חיבה מסוימת לאסטון וילה ונוריץ', לפיורנטינה ולריבר פלייט.
הפכתי להיות אוהד יונייטד ברגע בו קאנטונה נחת באולד טראפורד (ולפני זה הייתי צעיר מדי) ושל מכבי חיפה בפעם הראשונה שראיתי את ברקוביץ' משחק, כך שאני יודע דבר או שניים על "אוהד הצלחות"…

תומר 15 בדצמבר 2008

גלעד-אני מסכים איתך שגם השחקנים הם קורבן במקרה הזה.אבל אני לא מצליח להשתחרר מההרגשה ששנתיים אני צפיתי,עודדתי והתלהבתי לשווא. תמים לחשוב שלא הייתה לשוחד השפעה.דבר ראשון אף אחד לא משלם שוחד לשווא,מוג'י לא היה משלם שוחד במשך שנתיים למשבץ אלמלא היה יוצא לו מזה משהו.
דבר שני,אני זוכר הנחות שקיבלנו משופטים.בזמן אמת זה נראה לי טעויות ויכול להיות שבאמת זה היה כך אבל הספק עדיין מכרסם בי והורס. אני זוכר את משחק האליפות בסן סירו מול מילאן לפני שנתיים,היו שם כמה טעויות שיפוט מאוד מעוררות מחלוקת. וזה לא רק השיפוט,מוג'י התערב ישירות בניהול של רומא ואפילו מנע ממנה למנות את זמאן הצ'כי למאמן בגלל שזמאן ידוע כאיש שיוצא נגד יובה ונגד השחיתות בכדורגל האיטלקי וגם ההבאה של אמרסון,קאפלו וזבינה הייתה קשורה לעניין הזה.
כל הסיפור הזה גם פגע ביובה מקצועית בליגת האלופות,משום מה בליגת האלופות תמיד ספגנו אדומים שבליגה לא היינו סופגים.
יואב-מארסיי לא הייתה מעולם מועדון בסדר הגודל של יובה,בסך הכול אחרי קיצוצים של העונש יובה הייתה צריכה לסגור פער של שמונה נקודות אם אני לא טועה. הדבר היחידי שמעורר השראה זו הנאמנות של השחקנים ואולי זה מה שמחזיק אותי כאוהד עד היום אבל אני לא יודע אם זה ימשך אחרי שנדבד,דל פיירו, טרזגה ובופון לא יהיו שם.

תומר 15 בדצמבר 2008

יואב-לא הכרתי את הסיפור על נתניה ומכבי,אבל זה בסדר,הורדתם אותנו ליגה לפני 4 שנים:)
בארץ לא מוכרים משחקים דווקא בשביל כסף אלא מאיזושהי הזדהות מרכזית או אחרת(כמו עם בית שאן).

גיל מזימבבואה 15 בדצמבר 2008

אני לא יודע מה איתכם אבל אני חושב שכל חובבי הספורט בעולם שצופים במשהוא בשידור ישיר רוצים שתהיה הכרעה ולכן הם נוטים לאהוד קבוצה או יחיד שמשתתפים בהתמודדות, ולא משנה באיזה ענף ספורט. יש רבים כמו גלעד בלום אבל מעניין מה קורה אצלם שלדוגמא הלייקרס ניפגשים עם הניקס? או סמפרס נגד נגד ה"לוקו" מקנרו.
חוץ מאשר במשחקים של היוניטד אני תמיד יילך עם האנדרדוג. האם זוהי תכונה של לוזר? לא יודע אבל אבל שהאנדרדוג מנצח זוהי שמחה אמיתית. לכן בשבת דווקא רציתי שריאל ינצחו למרות חטאיהם בעבר הרחוק והקרוב.
LETS FACE IT- מלחמת האזרחים בספרד הסתיימה לפני יותר מ- 40 שנה, לורקה מת והמינגווי נשאר בחיים.

דניס 15 בדצמבר 2008

בראבו לרונן על ההכרה בספרטק מצד עיתונאי ישראלי, אכן הקבוצה עם האוהדים הכי חמים ברוסיה. ס-פ-ר-ט-ק!

ספיידרמן בקיבוץ 15 בדצמבר 2008

זה סוג של חשיפה, לא?
ושאלה למגיבים – האם נתקלתם בהם (או, ר"ל, הייתם שותפים בעצמכם) לתופעה של החלפת האהדה תוך כדי משחק (או במקרה נפוץ יותר, סדרת פלייאוף או סיבובי פלייאוף). זה טאבו שכמעט הס מלהזכירו, אבל במסגרת הוידויים האישיים כאן נראה לי שאפשר לשים גם אותו על השולחן.
אגב, כתבת שזה לא רע לאהוד את הג'טס. מנסיון אישי, זה גם לא מציאה כל כך גדולה.

נועם 15 בדצמבר 2008

משהו אוף טופיקי לגמרי – מישהו פה שם לב לעובדה המדהימה שהשבוע נרשמה ירידה ראשונה מזמן של 45 שניות בשחיי 100 מ' חתירה? זה על אנושי לפחות כמו השיאים של בולט לדעתי. מאיפה הצרפתי הזה הגיע פתאום?

Spartan 15 בדצמבר 2008

ספיידרמן – כשאני חושב על זה, מעולם לא החלפתי אהדה במשחק במודע, מה שכן, במשחקים מסויימים התבלבלתי בשלב מסויים את מי החלטתי להודד. וזה דבר מבלבל בהחלט. זה קורה לי במשחקי NBA בהם אין לי אהדה מוחלטת (יותר נכון יש לי אנטי אהדה לסן אנטוניו) ובכל מני משחקי גביע אופ"א ואחרים…

לגבי קבוצות שהייתי רוצה לאהוד (קבוצות שאני מסמפט): אטלטיקו מדריד, סביליה, רומא, הלייקרס, הפועל מרמורק (כמה חבל שאין לנו בארץ נאמנות לקבוצות כדורגל לפי המוצא העירוני או השכונתי. מצד שני אין כל כך כדורגל בארץ אז…).

אסף 15 בדצמבר 2008

לפעמים אין ברירה אלא להחליף קבוצות במהלך העונה/פליאוף.
לדוגמה , ב NBA – בתור אוהד ניקס, אין לך יותר מידי מה לחפש שם אם לא תבחר קבוצות עילית לפליי אוף.
שם הבעיה גם יותר חמורה, כי אתה לא קם בארבע בבוקר "כדי להנות מהאסתטיקה של המשחק" – אתה חייב להיות מעורב רגשית.

martzianno 15 בדצמבר 2008

אוקיי, יש לי וידוי: אני לא אוהד אף קבוצה.
בשום ספורט.
כמובן שיש קבוצות שאני מסמפט יותר או פחות, אבל מעולם לא התייחסתי להפסד כלשהו, של אף קבוצה, כאסון.
מצד שני גם לא חגגתי נצחונות גדולים.
תגידו, זה נורמאלי, או שמשהו לא בסדר איתי?

ג'יאניקולו 15 בדצמבר 2008

רונן, בתור בן רומא ואוהד של הקבוצה (שבאמת כיף לאהוד, למרות שהיא תמיד זכתה בפחות ממה שהגיע לה), תמיד יש מקום באולימפיקו לעוד אחד. אם אתה מחבב את פיורנטינה סימן שאתה רומנטיקן, ו-ROMA בסיכול אותיות זה AMOR…

גמאני 15 בדצמבר 2008

ידוע לי על מספר מקרים של אנשים שמאוד מאוד רצו שצ'לסי תזכה במשהו בעונה שעברה,בגלל אברם כמובן.אני אישית איחלתי לו לזכות מקום שני בהכל אבל מנצ'סטר באה קודם.
אני מכיר גם כמה אנשים שאהדו שחקן מסויים,דוגמת זידאן או רונאלדו הברזילאי,שרצו שהקבוצה שבהם שיחק השחקן תנצח.
אני אישית אוהד מנצ'סטר ומכבי ת"א.עד לא מזמן אהבתי גם את ברצלונה,זה היה עד שחייתי שם חצי שנה וניסיתי לקנות כרטיסים למשחק חצי גמר ליגת האלופות בין בארסה ליונייטד.
ריאל מדריד וברצלונה עובדות בצורה שונה מול אופ"א-בדרך כלל במשחק ליגת האלופות האיצטדיון שייך לערב אחד לאופ"א,ולכן הפירסום ושיטת מכירת הכרטיסים קשורה אליה,אך לא כך בספרד,שם האיצטדיון שייך לקבוצה.לפחות זה כך בקבוצות ששייכות לאוהדים.
הדבר הראשון שהפריע לי היה שהקבוצה יצאה בהצהרה שבעלי תעודה מזהה אנגלית בלבד לא יוכלו לרכוש כרטיסים בקופה שנפתחת 3 ימים לפני המשחק(היה פה בלוג על גזענות לא מזמן).
לי זה לא שינה כי יש לי ידידה עם 2 מנויים,מה שמקנה את הזכות לקנות 4 כרטיסים.לקחתי את המנויים והלכתי למכונה שממנה ניתן לקנות כרטיסים(בכל בנק LA CAIXA קיימת מכונה כזו).אחרי מספר ניסיונות במספר מכונות התברר לי שהמכונה לא מאשרת לי לקנות כי היא קוראת שכרטיס האשראי שלי אינו קטאלוני(הוא ישראלי),והיו לי 2 מנויים ביד!!!
אני מניח שיש להם סיבות,אבל אני החלטתי שאם בהנהלה רוצים רק אוהדים קטאלנים,אין בעיה,אני לא נעלב,לא רוצים לא צריך.למשחק נגד אוסאסונה שבועיים לפני לא היה להם בעיה למכור לי כרטיס.גם לא למשחק ארגנטינה נגד קטאלוניה,נחשו בעד מי הייתי.

Red Camel 15 בדצמבר 2008

יש פתרון פשוט למצב. הימורי ספורט. מספיק שתשים איזה 5 שקלים על משחק. או שתתערב על בירה עם חבר.
ואז יש לך את הזכות להיות אוהד של הקבוצה למשך המשחקסדרה בלי רגשות אשם, בלי "לבגוד" בקבוצה שלך, ובלי להיכנס לקטוגריה המאוד מאוד מפוקפקת של מחליף קבוצות

כסיפוביץ 15 בדצמבר 2008

מרציאנו- ברור שמשהו לא בסדר איתך, אבל זה מה שבסדר…

רונן דורפן 15 בדצמבר 2008

טוב – אם לסכם את הנושא – נדמה לי שכמו אתמול צריך להתייחס לעניין כסטוץ. כי אם מתחילים להתעמק בעניין רגשית אז מה רע באישה הראשונה?

דניס – ברוך הבא. לאנשים, כמו מיקי, שיש מה לתרום לדיון מהאספקט של ברית המועצות לשעבר יש לי פינה מאד חמה. כי זו פשוט תרבות ספורט שלא נחשפנו אליה מספיק ופספסנו המון.

רועי, גלן – אואזיס היא להקה גרועה. אני מדרג אותם מתחת לקלאסיק נובו, מדנס, האחים והאחים והאחיות. אבל מעל גארי אנד דה פייסמייקרס.

הגמל האדום – צריך אני חושב להבחין בין דוגמא בענייני מוסר מזוייף למקום עבודתם של אנשים. אולי כן מצפה מהציבור לבוא חשבון עם קבוצות הספורט שלו אם הן מתנהגות כך.

רועי, אני אהיה גלוי איתך. אתה ורוב אוהדי מרסיסייד בהחלט אוהד של הצלחות. ובכל פעם שאנחנו לוקחים משהו אני מזכיר זאת לעצמי. אני התחלתי לאהוד את יונייטד ב-1974 כשהקבוצה הייתה אז בליגה השניה. אתם אוהדי קבוצה מנצחת שהתחילה להפסיד. אין לי שום סימפטיה למצבכם. אינני מאתר בה שום דבר מהקהילתיות עליה אוהב איציק אלפסי לדבר בבלוג של עמיחי שלו. רק חבורת רודפי הצלחות שבאה על עונשה יום יום בשעה 7 בבוקר כשאלכס פרגוסון מתייצב במשרדו באולד טראפורד. כשאני חושב על זה לעומק… אני די שונא את הקבוצה שלכם.

אביעד – למען ההגינות… גם אתה אוהד של הצלחות.

מרציאנו – אתה לא בסדר

גמאני – אהדה לשחקן היא בהחלט "שובר שוויון" במצב בו הקבוצה שלך אינה משחק.

לגלעד בלום – גם אתה אוהד של הצלחות.

לגלן – אם אני מדייק התחלת לאהוד את סיטי ב-1976 בערך. גם אתה אוהד של הצלחות.

שסק 15 בדצמבר 2008

תומר,

לא רק אתה שמת עין על אלכסנדר באומיוהאן-גם קלינסמן שרוצה
להביא אותו לבאיירן מינכן:

http://www.sueddeutsche.de/sport/791/451503/text/

Danny 15 בדצמבר 2008

Man U and Macabi Haifa….what a combination

אריאל 15 בדצמבר 2008

להיות אוהד של הצלחות בלי הצלחות זה הדבר הכי גרוע. אתה לא צריך לשנוא אותנו, יש לנו מספיק מזה בעצמנו..

גמאני 15 בדצמבר 2008

רונן-אז להגדרתך כל מי שהתחיל לאהוד את יונייטד מתחילת שנות ה-90 ואילך הוא אוהד הצלחות?
לפעמים זה נקבע בלי קשר לקבוצה-נניח,אתה אוהד את הקבוצה שאביך אוהד,או את היריבה של הקבוצה שאחיך אוהד.אולי את הקבוצה של העיר בה נולד סבך למרות שלא אהב כדורגל.אולי אתה פשוט בן 8 כשחמישה מתוך שישת החברים הטובים שלך אוהדים קבוצה מסויימת ואחרי 10 שנים הם לא מבינים איך אתה עדיין צופה בה כל סוף שבוע.

גמאני 15 בדצמבר 2008

אגב-לא הבנתי למה להיות אוהד של הסיטי בשנות ה-70 נחשב לאוהד הצלחות… הם זכו בגביע הליגה ב-76

רונן דורפן 15 בדצמבר 2008

גמאני – מכיוון ששאלת. גם אתה אוהד של הצלחות. וגם חמשת מששת חבריך הטובים.

רונן דורפן 15 בדצמבר 2008

אריאל – "להיות אוהד של הצלחות בלי הצלחות זה הדבר הכי גרוע". (-: נהניתי מהמשפט כמעט כמו שאני נהנה מכך שאינכם מצליחים…

אביעד 15 בדצמבר 2008

רונן, למען ההגינות, לפחות האהדה שלי למכבי חיפה היא לא הצלחה גדולה. אבא שלי אוהד הפועל חיפה ולדעת שכל הצלחה של הקבוצה שלך רק שוברת לו את הלב עוד יותר, זה קונפליקט לא קטן. לפחות הוא למד את הלקח – לגבי הבחירה באיזו קבוצה לאהוד בישראל הייתה לי בחירה חופשית. בבחירה שלי ביונייטד האלמנט הזה לא ממש היה קיים :) אני גם אוהד של פיניקס סאנס מזה כמעט 20 שנים, זה נחשב לאוהד הצלחות?
דני, מנצ'סטר ומכבי חיפה זה שילוב אדיר בעיניי. הבעיה היא שזכיתי להצלחה סימולטנית בשתי החזיתות רק פעמיים ב-20 השנים האחרונות…

גמאני 15 בדצמבר 2008

זו הייתה דוגמא מהראש,לא סיפור על חיי האישיים,אבל מילא.
ולגבי הסיטי?

משתמש אנונימי (לא מזוהה) 15 בדצמבר 2008

Ronen: late 1973 when a brother of a friend gave me my first ever poster from Shoot (Rodney Marsh sitting in the right side). I have to say that it was also kind of an anti-Leeds reaction as most of the people around me were Leeds fans

The next year we lost the FA and so to call me a fan of success is ….

Glen 15 בדצמבר 2008

it's me

As to Oasis- be careful because I heard they are good friends of Hatton so…..

גיל מזימבבואה 15 בדצמבר 2008

יש!!, על פי רונן אני נחשב לאוהד יוניטד אמיתי החל משנת 68 !!! האם אני זקן אוהדי יוניטד בבלוג? לאבא שלי שעדיין בחיים יש אח במנצסטר, שהיה חבר הנהלה בשנות ה – 60 . אבי לקח אותי באונייה מישראל לצרפת ומשם באוטובסים עד למנצסטר על מנת לראות משחק. לא ראיתי כלום כי האח הקמצן נתן לנו כרטיסים ליציע העמידה וכל מה שראיתי זה גב של מישהוא אחר. אבל בגולים קפצתי.
ד"א המשחק היה נגד סטוק סיטי.

עזי 15 בדצמבר 2008

גמאני – אין פה שום עניין של גזענות אלא הפרדה בין מחנות אוהדים כדי שלא יהיו התפרעויות ובלגן. גם אם הכוונה שלך היתה טובה, וברור שהיא היתה טובה, הרי הכוונה היא שחוליגן אנגלי לא יקנה כרטיס ליציע של אוהדי ברצלונה ויעורר שם מהומות. זה עובד בכל מקום כך. אם גזענות אז תזכור דווקא את המשחק של צ'לסי נגד פנאתינייקוס בשנה שעברה, שם לא מכרו לאוהדי צ'לסי, תושבי לונדון, רק כי הם היו בעלי שמות יווניים. זו גזענות.
ואם אתה מעדיף שהאיצטדיון יהיה שייך לאופ"א מאשר לקבוצה ולאוהדים, זה פשוט חבל.

עומרי 15 בדצמבר 2008

רונן- דבר ראשון אצא להגנת אואזיס שהם פס הקול של נעורי. דפינטלי מייבי הוא אלבום מופת, הלהקות שהזכרת מעולם לא הוציאו יצירה שמתקרבת אליו. גם מורנינג גלורי אלבום נהדר וגם השלישי שלהם, BE HERE NOW, לא רע בכלל.
אח"כ הם קפצו מעל הכריש אבל זה קרה וקורה לגדולים מהם.

אז בלי הכפשות.

לגבי הנושא של הפוסט- לא חושב שיש משהו רע או לא נורמלי בכך שמישהו מתחיל לאהוד בקבוצה בספורט מסויים בגלל שהיא מצליחה, בעיקר כשאתה בתחילת קריירת אהבת הספורט שלך.
אני לדוגמא אוהד את מכבי ת"א בכדורגל מאז עונת 934 שזו גם השנה הראשונה בה נחשפתי למשחק, אומנם חיפה לקחו אליפות היסטורית באותה שנה אבל מכבי פתחו את העונה עם 11 ניצחונות רצופים וסחפו אותי. מאז אני איתם ואלוהים יודע כמה חרא אכלנו ואוכלים ב10 השנים האחרונות.

אפילו בגיל יותר מאוחר התאהבתי בניו אינגלנד פטריוטס בגלל הרוח המיוחדת של הקבוצות של בלילצ'ק, רוח שהתבטאה גם באליפויות, זה לא שאני יכול ככה סתם להחליף עכשיו קבוצה כשמאט קאסל על הקווים..

אביעד 15 בדצמבר 2008

עומרי, כל הכבוד לך, אני אישית מצדיע לך. להתאהב במכבי ת"א דווקא בעונה בה מכבי חיפה הציגה אולי את הכדורגל היפה ביותר שנראה מקבוצה ישראלית אי פעם זה בוודאות לא אוהד של הצלחות :)

יואב 15 בדצמבר 2008

גלעד, התחלתי לאהוד את הסקאודרה אזורה במונדיאל 78(כי אבא אהב את בטגה)ואהדתי את ארגנטינה בגמר, רק כי הולנד העיפה את הכחולים בשלב קודם, כך שלאהוד את איטליה ב82 זה אוהד הצלחות(:
פינה חמה תמיד תיהיה לי אליהם במקביל לנבחרת האנגלית(הטראגיות שם- מקסימה אותי כל פעם מחדש).
טרמפיסטים יש בכל מקום מצליח(פרמיירליג, נוקיה, הגדולות של ספרד, נבחרת ברזיל) אבל "המיתוס" הזה שלקבוצות מצליחות אין אוהדים אותנטים, הוא מופרך.כל אוהדי מכבי שאני מכיר(ואני מכיר לא מעט) אוהדים אותה מגיל צעיר מאד, מהבית.בדיוק כמו אוהדים אחרים של קבוצות אחרות.אין שום "קסם" ושוני. ברוב המקרים, הבחירה נעשית בגיל צעיר בשביל להבין את האידיאולוגיות והמשמעות. אותן, מדביקים לאחר מכן, בדיעבד(הורנבי כתב- שאת אחת הבחירות המשמעותיות של חייך אתה עושה בגיל צעיר מידי).
ובקשר ליונייטד, זה חילחל בבית בגיל צעיר(אבא קנה לי צעיף ותלבושת שלהם באחת מנסיעותיו לאנגליה, בסוף שנות השבעים)למרות שאבי כהן, אליל ילדות, חתם בליברפול. גורלן נראה לי משותף וטראגי כשעברתי כיברת דרך ארוכה איתם ועם מכבי(92 93)עד שזכיתי לראות אליפות בעיניים של בוגר.96 היתה מופלאה מהבחינה הזאת-דאבל כפול.

אלון זנדר 15 בדצמבר 2008

לתומר: אלכסנדר באומיוהאן הוא אחד בשורה ארוכה של שחקני נוער משאלקה שלא הצליחו לכבוש מקום בסגל הבכיר, נמכרו ונעלמו. הרבה מהם משום מה למנשנגלדבך (גם היימרות השוער, למשל, ומיכאל דלורה לפני שנה). גם בגלאדבך הוא לא הצליח, עד שמכת פציעות ורצון לזעזע הכניסו אותו להרכב מול וורדר ברמן דווקא. את השער הזה שלו (ה3:0)
http://www.101greatgoals.com/videodisplay/1541243

בחרו בגרמניה כשער החודש באוגוסט. עם הסלאלום המדהים הזה הוא נכנס לתודעה הציבורית, נתן עוד שניים שלושה משחקים טובים והתנדף. אם כי הוא חזר מול באיירן ונגח את השער ל2:2 המפתיע אחרי הכנה מצויינת של קולאוטי. דווקא ראיית המשחק שלו נודעה כלוקה בחסר. מעניין. מארין שיחק?

הרשימה שלי:
טרונדבי (כמובן). ונאנט (לא מצליח לאהוד צרפתים בכדורגל). הפועל תל אביב. אוסטריה וינה. פ.צ. ציריך. רומא, ומזה שנה בערך: סיינה. בילבאו. ברצלונה לפעמים (לעתים אני אפילו מצליח לאהוד אותם ממש. ככה קצת). מאריטימו פונשאל. סלטיק (קשה לאהוד קבוצה כשיש רק שתיים, ואת אחת אתה לא אוהב). קמבראן. טוטנהאם. דאלאס מאבריקס. המטס. הדולפינס. הבפאלו סייברס ואת האוילרס של גרצקי. ואת הריינג'רס של גרצקי. בוקה ג'וניורס. ואשקו דה גאמה (איך נפלו גיבורים). אולי יש עוד, צריך לבדוק פעם.

birdman 15 בדצמבר 2008

כשילד אנגלי מגיע לגיל 3 אבא שלו מלביש אותו בחליפת הקבוצה האהודה עליו, ועד סוף החיים הוא תקוע עם הקבוצה הזאת. הוא לא יכול ללבוש שום פריט של קבוצה אחרת. הוא לא יכול להכנס לספורטס-באר עם כובע צמר של בארסה, ואם הוא ילבש חולצה של יונייטד להופעה של אואזיס, נואל גאלאגר יעשה לו תנועות של וואנקר.

סיפר לי אנגלי אחד שסבא שלו אהד קבוצה מסוימת במשך 70 שנה, ושנה אחרי שהוא מת הם עלו לליגה הראשונה. "…הוא בטח מתהפך בקברו." אותו סבא מעולם לא חגג אליפות ומעולם לא היה מעורב ריגשית במאבקים בליגה הראשונה.

אישית אני אוהד מיאמי דולפינס, כי גרנו באזור כמה שנים וראיתי משחק או שניים בשנה.
בתור ילד באמריקה חזיתי בטלוויזיה בשנה האחרונה של לארי בירד באינדיאנה סטייט, ובשנה הראשונה שלו בבוסטון סלטיקס. מאז אני אוהד סלטיקס.
בראשית שנות ה-90' הסתובבתי בשוק יום ראשון בבנגקוק. בדוכן חולצות מזויפות של קבוצות כדורגל, החולצה שהכי נשאה חן בעיני היתה של מנצ'סטר יונייטד.
אוהד הפועל ת"א בישראל, כמו כל המשפחה.
אוהד את נציגי ישראל בחו"ל.

יובל 15 בדצמבר 2008

רונן – אני חושב שאתה מכנה את כל יתר המגיבים אוהדי הצלחות בניסיון להסוות את העובדה שנשיא ארה"ב הבא בכבודו ובעצמו כינה אותך, בשבתך כאוהד קאבס, אוהד הצלחות.
אני, אגב, כפי שכתבתי כאן, אוהד בילס. אני רק אזכיר שלקאבס יש שתי אליפויות יותר מאשר לבילס.

רונן דורפן 15 בדצמבר 2008

יובל – אם השיקגו קאבס הם אוהדים של הצלחות… לאן הגענו. אבל לדעתי הוא השתמש בביטוי קצת אחר
fairweather fans
ולא בביטוי
bandwagon
שזה יותר בכוון של אופנתיים

בני תבורי 15 בדצמבר 2008

רונן,

אמרת לי פעם שאתה צריך להתארגן על טעם מוסיקאלי. היום אני מבין למה התכוונת…את מדנס אני מקבל וגם את האחים והאחיות, אבל את Classix Nouveaux??? תנחומי. ובעניין אואזיס, למרות המוצא המוניציפאלי הנורא, הם היו להקה מצויינת.

גם אני רציתי להיות אוהד של הצלחות עם הפועל פ"ת. זה כמעט הצליח לי עם ילדי גרנט, אבל אז בא מאיר שמיר ודאג שלא אהיה רלוונטי לפוסט הזה.

Gilad Bloom 15 בדצמבר 2008

דורפן-אני אוהד הפועל ת'א(כדורגל ואוסישקין בכדורסל),ניקס,טוטנהאם,יובה,איינטרכט פרנקפורט(אל תשאל אותי למה),כל השאר זה אהדות שקשורות לשחקן מסוים או למאמן(אני אוהד ענק של ג'רי סלואון כבר שנים וחוץ מעונות מעולות וגמר פלייאוף מזמן לא ראיתי תארים.מפיל ג'קסון כבר לא ראיתי תואר מספר שנים.הפועל אוסישקין זה הדבר הכי קרוב לקבוצה של הצלחות ,יש לי אליפות אחת ועוד אחת בדרך וכנראה עוד 2-3 עונות של אליפות(אין לי מידע מדויק על כמה ליגות עוד נשארו לנו לעלות עד שניתקל בדון שמעון),זה נקרא בעיניך אוהד של הצלחות?אגב היו לי כמה דילמותבחיים כמו המפגש בין הפועל לטוטנהאם,הייתי בעד הפועל כמובן אבל לא הייתי עצוב כשהפסדנו,הרגשה מוזרה,לגבי הניקס מול הלייקרס,אין ספק שאני בעד הניקס,אני די לא אוהב את מכבי עלית לייקרס אבל אוהד את ג'קסון ואת הפילוסופיה שלו,אגב,הוא אגדה בעצמו כשחקן ניקס,היה שותף לאליפות האחרונה(שחקן שישי אבל בורג חשוב)

גמאני 15 בדצמבר 2008

עזי-קודם כל אין לי העדפה בין אם איצטדיון יהיה שייך לקבוצה או לאופ"א.
חוץ מזה אפשר למכור לאוהדים עם תעודה מזהה אנגלית מקום ביציע שלהם ואם נגמר אפשר להגיד נגמר.מה גם שמסתבר שיש למנצ'סטר אוהדים בעלי תעודה מזהה לא אנגלית,שכן יכלו לקנות כרטיסים בקופות.זה לא נשמע מוזר שהם מצהירים זאת על האנגלים?הם יכלו באותה מידה להגיד שהם מוכנים למכור רק לקטאלנים או ספרדים וזה היה נשמע יותר טוב.
והדבר שהפריע לי באמת היה הסירוב של ההנהלה בקטאלנית לקבל כרטיס אשראי לא קטאלני.מה הם מניחים?שרקבעלי תעודה מזהה יכולים לאהוד את מנצ'סטר ושמישהו לא קטאלני לא יכול לאהוד את בארסה?
ראוי לציין שלמשחק ליגה כן יכולתי לקנות כרטיס עם כרטיס האשראי שלי.
בקיצור,מאוד רציתי ללכת למשחק,ולכן גם מאוד התאכזבתי.

יואב 15 בדצמבר 2008

גילעד, אתה עושה צחוק?אתה אוהד את אחת מארבע הקבוצות הגדולות בארץ(עד לפני חמש עשרה שנה, אחת מהשתיים.גם בסל, אגב)קבוצה שנהנתה שנים מתמיכת המפלגה השלטת, קבוצה לה יש עשרות אלפי אוהדים.זה לא שאתה אוהד את מרמורק או משהו(בלי לזלזל).אוהדי הצלחות או טרמפיסטים, יש גם אצלכם(סאן סירו קופץ לראש).כל זה לא הופך אותך לפחות אותנטי אבל בטח לא איזוטרי(אליפות, ארבעה גביעים ורבע גמר אופא בעשור האחרון)או חסר הצלחות כרוני.

Gilad Bloom 15 בדצמבר 2008

יואב,מה לעשות ואבי שם עלי צעיף אדום בגיל 6 ..אבל אתה צודק, כאוהד הפועל אין לי טענות בגדול מבחינת תארים ורגעים מרגשים(מה שעשו באירופה היה חלום בעונה עם אוסטרץ) אבל דחילק הפועל זה אוהדים של הצלחות?אין לי מושג בן כמה אתה אבל כשאני התחלתי לאהוד את הפועל בתחילת שנות השבעים היא היתה בערך מה שמכבי היום,מועדון גדול שזכה באליפויות בשנות הששים אבל היה מועדון תחתית במשך רוב שנות השבעים,אני מדבר על מאבקי תחתית מול יפו,שמשון ובית'ר ת'א בין השאר בעוד מכבי(טלבי ואח'כ טבק) שולטת עם דאבלים וגם נתניה של מכנס.אל תשכח שגם ירדנו ליגה,חוויה מתקנת כשלעצמה,שלא לדבר על ההתפרקות הכלכלית של ההסתדרות ופשיטת הרגל של הפועל המקורית בכדורסל,זו הצלחה?שהרסו את אוסישקין זה הצלחה?דווקא אוהדי הפועל אוסישקין הם אוהדים של הצלחה,מנצחים כל משחק ב-50 הפרש ,לקחו אליפות בעונה הראשונה וקוטפים כל מיני גביעי איגוד למיניהם בדרך לליגת העל.

עופר 15 בדצמבר 2008

אביעד – מה עשית כששיחקנו מול מנצ'סטר?
אני אוהד מכבי חיפה כי ככה אבא שלי חינך אותי. נולדתי ב82 – שנה לפני האליפויות, וזה לא קשור לאוהד של הצלחות – כי אני גם אוהד אותם בכדורסל ולא את הצהובים מנוקיהו.
ובאנגליה – ארסנל – בגלל נהג מונית אחד. זו הקבוצה הזרה היחידה שאני ממש מצליח להזדהות איתה, וגם איתה קצת קשה לי. אני פשוט לא מצליח להבין איך אפשר להזדהות עם קבוצה מחו"ל, שאין לך קשר רגשי, שאתה לא גר שם. הייתי במשחקים בחו"ל, יש לי קבוצות שאני אוהב שהייתי במשחקים שלהן, או שבגלל שהייתי אני אוהב אותן, אבל זה לא הקשר שיש למכבי חיפה. משהו בלב חסר שם.

גםאני – שמע, אני הייתי במשחק של אתלטיקו, וכדי לקנות כרטיס, הייתי צריך להראות למוכר בקופה את הדרכון הישראלי שלי. אני חושב שזה קשור בעיקר לאוהדים האנגליים הידועים לשמצה, למרות שממה שראיתי מאוהדי ליברפול באותו משחק, לא הייתה סיבה אמיתית. אני לא יודע איך אוהדי מנצ'סטר במשחקי חוץ, אבל זו הסיבה העיקרית. בטח לא גזענות.

גמאני 15 בדצמבר 2008

אני לא מבין מה הולך פה!!!הכנסתי את הגזענות בסוגריים ומתוך טקסט של 20 שורות זה הדבר היחיד שראו?
עופר-לא אמרתי שזה גזענות,למרות שאני לא פוסל את זה.
אמרתי שזה טמטום.א:כי יש אוהדי יונייטד שהם לא אנגלים
ב:כי יש אוהדי יונייטד אנגלים שמחזיקים גם דרכון אחר,לא רבים כמו הישראלי אבל יש.

יואב 15 בדצמבר 2008

גילעד, לא טענתי שאוהדי הפועל הם אוהדי הצלחות(כמו שכתבתי קודם, אני לא כל כך מאמין במושג הזה)כמו שאני לא טוען את זה לגבי מכבי. אמרתי שאתה אוהד קבוצה שגם מצליחה. אין הבדל בינך לביני. גם עלי שמו צעיף צהוב בגיל שש(אני בן ארבעים והספקתי לראות את מכבי ניצלת מירידה במחזור האחרון מול ביתר ב-76 וגם את הפסד הגמר המפורסם, שבוע אחרי).מכבי והפועל מצליחות בערך באותה מידה בימי חיינו(ראיתי שש אליפויות ואתה ארבע)וזה לא אומר עלינו שום דבר שונה כאוהדים.טרמפיסטים באים לנוקיה אבל גם נוסעים לללונדון ומילאנו.לא לי ולך יש שליטה על זה.אנחנו ניהיה שם תמיד. גם שהכי קשה.

אביעד 15 בדצמבר 2008

עופר, במשחקים מול היונייטד, קברתי את עצמי מתחת לכרית והשמיכה וחיכיתי לאיזה דאוס אקס משינה. בסופו של יום זו לא הייתה דילמה אמיתית כיוון שחיפה לא ממש סיכנה את מנצ'סטר מבחינת העפלה. אבל גם ככה חיכיתי לשריקת הפתיחה והקשבתי ללב (הירוק) שלי. אם המשחק האחרון היה בעל חשיבות, הייתי מקשיב למה שהלב אומר, כי באמת שאין לי מושג. הייתי אמור ללכת למשחק השני, זו הייתה אמורה להיות מתנת יום הולדת לאבא שלי – לראות את הקבוצה האהובה עליו קורעת את הקבוצה השנואה עליו. בגלל ההעברה לקפריסין לא יכולנו ללכת, ומזל שכך. לראות את מכבי חיפה מנצחת את מנצ'סטר? זו בשבילו מתנת יום הולדת נוראית…

יוני 16 בדצמבר 2008

אהדת ההצלחות היחידה היא במשחק העונה 89 בין ארסנל לליברפול הייתי בעד התותחנים. עוד לפני הדקה ה-93. מאז אני איתם..

old timer 16 בדצמבר 2008

זה היה קרוב.. מזל שהשיר נכתב ע"י רוג'רס והאמרשטיין…

רונן אתה מניח שרוב אוהדי ליברפול היו בגיל הרלוונטי לבחירה לפני 1990. זה הופך להיות פחות ופחות נכון, ועדיין אני לא רואה שקיעה של ממש בפופולריות של הקבוצה. חוץ מזה אני מניח שאתה שונא את הקבוצה שלנו גם כשאתה לא חושב לעומק.

גם אני שונא את הקבוצה שלכם. מאז 1993 אני גם מתחיל להבין למה*

*היות שחזית לנקשייר התחממה מעט לאחרונה אציין מראש שהמשפט האחרון לא נאמר ע"מ לקנטר. אני באמת זוכר את התקופה ששנאתי את יונייטד למרות שהיא היתה בדיחה בלתי מזיקה ברובה ובאופן בולט – בלתי ראויה לשנאה. עדיין שנאתי אותה יותר מאשר את אברטון, ארסנל, או נוטינגהאם. בלי להבין למה.

מיקי 16 בדצמבר 2008

אני חושב שניתן לכנות אוהד של הצלחות רק מי שבוחר בקבוצה בגיל מבוגר בגלל הצלחה כלשהי וזונח אותה אחרי זמן מה, כשההצלחות כבר לא כל-כך מגיעות. אני לא חושב שילד שנחשף לראשונה לכדורגל ובוחר קבוצה לאהוד לכל החיים, רק בגלל שהיא טובה באותה תקופה, הוא אוהד של הצלחות.
לי אישית יש סיפור מאחורי כל קבוצה שאני אוהד ואני חושב שלמרות שיש מקרים שבהם בחרתי קבוצה בגלל שהתאהבתי בה, אני לא קורא לעצמי אוהד של הצלחות כי אני נשאר עם הקבוצות גם כשהן עושות בושות.
כך, למשל, אני שומר אמונים עד עצם היום הזה לדינאמו מינסק, הקבוצה שייצגה את בלארוס בליגה של ברית המועצות.
בארץ אני אוהד את מכבי חיפה, בגלל שאחרי העליה שלחו את משפחתי להתגורר בצפת ובאיזור הצפון האהדה למכבי חיפה היא דבר טבעי – כמו גם האהדה לגליל עליון בכדורסל שאני גאה בה עד היום.
באשר לעולם – קבוצת ילדותי והטופ שלי באירופה היא יובנטוס וזה בגלל שהשחקן הבלארוסי הראשון שיצא לשחק בחו"ל, סרגיי אלייניקוב ב-1989, עבר ליובנטוס.
עם זאת יש לי פינות חמות בלב גם ליונייטד ובארסה וזה בגלל שתחילת חשיפתי לכדורגל התרחשה בתחילת שנות ה-90 וזה ברור מה קורה.
באשר לספורט האמריקאי – יש לי קרובי משפחה ב-NY, מכאן – ניקס, יאנקיס, ריינג'רס ורק בפוטבול אני פוזל ל-49ers, שוב בגלל תחילת שנות ה-90 וכל הסיפור.

בני תבורי 16 בדצמבר 2008

מיקי,
פזילה חיובית. תשאר מכוון, הולכים להיות שם דברים טובים תוך שנה שנתיים.

מרקפוצ'ינו 16 בדצמבר 2008

כתיבה שמזכירה את קישון הגדול, סחטיין רונן על הפוסט הזה

עוז 16 בדצמבר 2008

מיקי, למרות שאתה אוהד מכבי חיפה, הטקסטים המצוינים והנאמנות לביילרוס מהווים תירוץ מספק בשבילי. אני לא יודע אם רונן יאשר לך פס.

לי אגב יש טקטיקה משולבת. קרוב לבית אני אוהד של קבוצות מפסידות. אל הפועל חיפה הצטרפתי בליגה השניה (לא שהיתה לי ברירה), ספרטה רוטרדם מזכירה לי את האתוס שלה מאז שאני בהולנד, וגם כשגרתי בקרואטיה עקבתי אחרי פולה ורייקה, לא בדיוק מאריות הכדורגל היוגוסלבי.

אבל בעולם הגדול, שם בחרתי את קבוצותיי כמצליחות עוד כשהייתי ילד קט. באיירן מינכן, ריאל מדריד, ליברפול, נאפולי. כולן זכו באליפויות בשנים שבהן פתחתי את מדור הספורט לראשונה – ועד היום הן (חלקן) מספקות לי את יצר הנצחונות בסופי השבוע. ולכן אתייג את עצמי כאוהד הצלחות בינלאומי.

דוד מירושלים 16 בדצמבר 2008

האמת היא שאהדת קבוצה ישראלית היא בד"כ קשורה לאיזור מגורים או למורשת משפחתית, אבל הקבוצה בחו"ל אהודה כבר מסיבות שונות ומשונות.
אני אוהד של בית"ר ירושלים בגלל שלא היה יכול להיות מצב אחר במשפחתי הירושלמית, אבל את אינטר לעומת זאת אני אוהד בגלל שחקן – חאבייר זאנטי (וגם בגלל ששחור-כחול הוא שילוב צבעים יפה).
ישנם גם שיקולים אסטתיים בבחירת קבוצה, אני אוהד של דנבר ברונקוס בגלל שהסמל שלהם היה מאוד יפה בעיניי כשהתחלתי להתעניין בפוטבול אמריקני בסוף שנות ה90, ומאז ועד היום אני רואה משחקים/תקצירים…

divx 16 בדצמבר 2008

טוטנהאם, הפועל ירושלים, מיאמי דולפינס… ואנשים תוהים למה יצאתי דפוק.

בן38 17 בדצמבר 2008

בסביבות גיל 9-10 התקבעו האהדות שלי.
הפועל (רגל וסל)
מנצ'סטר
בארסה – כבר לא ממש
באיירן – כבר ממש לא
יובה – מעבר למילאן וגם זה נגמר
אייאקס, דנדי יונייטד (בגלל היונייטד)
בפורטוגל אני כבר לא זוכר מי מהשלוש
אנדרלכט, פ.ס.ז' ועוד כל מיני קונטרות לאחי הצעיר (ליברפול, ריאל רומא והמבורג, שאותם אני החלטתי בשבילו)
פילדלפיה-> פיסטונס -> בולס ->?
בשורה התחתונה אני אוהד הפועל (תמיד חשבתי שגם מנצ'סטר, אך להפתעתי לא היה אכפת לי שאברם יקח בפנדלים)

אלון זנדר 18 בדצמבר 2008

תומר, סוף סוף עלתה למעלה התגובה שלי עם לינק שמסביר לך, מי זה באומיוהאן. תיהנה.

תומר 18 בדצמבר 2008

אלון-תודה,שער מעולה. במשחק הוא הכניס כמה כדורים יפים לרחבה,אולי זו לא חוכמה מול נתניה אבל אפשר היה לראות שיש לו כדורגל. בוודאי שמארין שיחק,גם שלנו וגם שלהם:) שלנו הציל שער מהקו ומשלהם לא ראיתי כלום.
ואם כבר אתה רוצה לאהוד את בוקה,בטח אתה ועוד כמה חולים פה ראו את סן לורנצו מול טיגרה אמש והתמוגגו מהטקס, שערך השופט בדקה ה90 לשוער טיגרה המסכנה עם כרטיס אדום, שנמשך איזה חמש דקות. אחרי שיהודה ארם ציין שטיגרה על 106 שנותיה מעולם לא זכתה באליפות החלטתי שאני אוהד שלה בקרב המשולש הזה ו2-0 קליל של סאן לורנצו הזכיר לי שאני לא מבצע כמו שצריך את הבחירות הללו. אבל בכל זאת הצלחנו לצמק ואולי עוד נגנוב את האליפות.

Spartan 18 בדצמבר 2008

וואו איזה שער מדהים!

אלון זנדר 18 בדצמבר 2008

טיגרה היא בחירה מצויינת. עכשיו כשאני יודע קצת על ההסטוריה של הקבוצה, יש לי פינה חמה בלב אליה. למרות שהיא מעיר קטנה, (בגוש הערים שסביב בואנוס איירס) אפילו הכי קטנה שהוציאה קבוצה לליגה הבכירה בארגנטינה, היא שייכת לליגה המקצוענית מאז הווסדה ב1931. אחד הכוכבים הגדולים של הכדורגל הארגנטינאי בכל הזמנים, ברנבה פריירה, "המרגמה מרופינו", החל ב1927 את דרכו בקבוצה, והפך ב1932 להעברה היקרה עד אז בעולם, כשנרכש על ידי ריבר פלייט. נשיא ריבר ראה אותו מבקיע שלושער בסיום והופך משחק מול, כן, סן לורנצו, מפיל את סן לורנצו מהפסגה ומכתיר בכך את בוקה כאלופה המקצוענית הראשונה בארגנטינה. שווה ערך של 23 אלף פאונד דאז, סכום דימיוני ושיא עולמי, הועברו לטיגרה. פריירה הביא לריבר יש ר אליפות, ועד היום הוא אחד הארגנטינאים הבודדים שיש להם ממוצע של יותר משער למשחק (206 שערים ב197 משחקי ליגה ראשונה).

פראליה 18 בדצמבר 2008

גם אני "תומך" בפיורנטינה באיטליה ומסקרן אותי מה הביא אותך אליה?

תומר 19 בדצמבר 2008

אלון-תודה רבה על כל המידע,מכל תגובה שלך אני מחכים ומגלה יותר ויותר.אתה חולה אמיתי.

Comments closed