יש דברים בשבילם נשאר כסף

In כללי

חדשות טובות! קרייזלר, שכולם כל כך דואגים לקיומה, תמשיך לחיות. היא אמנם סוגרת את כל שלושים המפעלים שלה בארצות הברית למשך חודש, שזה אומר שמקום העבודה של מאות אלפים די בסכנה, אבל היא תמשיך להתחרות בסבב הנאסקר. זה מזכיר לי שגם חוזה האימוץ של מנצ'סטר יונייטד עם AIG לא בסכנה. למרות שהחברה הולאמה. כך שמשלם המסים האמריקאי ממשיך לתמוך במשכורות שחקני הקבוצה

בודאי שיש אנשים שמאמינים בשיטה שיאמרו שאני דמגוג. שחברות חייבות להמשיך לפרסם כי אחרת הקיום שלהן בסכנה גדולה יותר. אלא שתאמינו לי שאני קצת מתמצא בעולם הזה. חברות גדולות נכנסו לעסקי החסויות בספורט לא תמיד בגלל שיש לכך החזר אמיתי. הרבה פעמים זה היה בגלל שהן קיבלו תאים פרטיים באיצטדיונים והזמנה לארועים לשימוש הניהול הבכיר בהן – ובקיצור זה היה חלק מתרבות הרהב של הניהול הבכיר. חלק מהבונוסים העצומים שהם גנבו מהציבור

רק לדוגמאעשרות פעמים ראיתי בשוק השחור כרטיסים של ספונסריםכלומר מישהו שם גנב אותם ומכר אותם בכסף.כלומר היה לו שווה שהחברה תמשיך לתת חסות לארועי ספורט בלי קשר לערך האמיתי של חסות כזו.

זה מזכיר לי סיפור שהופיע בזמן שחנכו את וומבלי החדש. הנהלת האיצטדיון הודיעה על חוזה אימוץ עם מיקרוסופט, במסגרתו קיבלה החברה תאים פרטיים ומנהלי האיצטדיון התחייבו כי ישתמשו בתוכנות של החברה. בהתחשב בעובדה שצריך לעשות מאמצים די גדולים לא להשתמש בתוכנות החברה – העניין די הצחיק אנשים במגזר הפרסום. הנהלת מיקרוסופט בסך הכל רצתה כמה תאים פרטיים לעצמה.

אבל אולי זה יפה שקבוצות ספורט ימשיכו להנות מכספי חסות מחברות בהתמוטטות. המובטל שיושב בבית יוכל להנות ממכונית שמייצגת את המפעל ששלח אותו הביתה. אוהד הכדורגל יוכל לתמוך בקבוצה שמייצגת את תכנית החסכון שנמחקה לו

26 Comments

martzianno 18 בדצמבר 2008

ועל כך נאמר: אם זה לא היה עצוב… (וכו')

גיל 18 בדצמבר 2008

מייק טייס המאמן של הוייקינס לפני כמה שנים, סחר בכרטיסים לסופרבול שהוא קיבל בחינם ונקנס על כך.

לגבי וומבלי, מיקרוסופט לא סיפקה מחשבים, תוכנות או רשיונות הפעלה? זה אמנם כסף קטן ביחס להשקעה באיצטדיון אבל לא מדובר בסכומים מבוטלים.

עוז 18 בדצמבר 2008

הבעיה שאתה מתאר נקראת בכלכלה בעיית המנהל-סוכן (agency theory). אני חושב שבמקרים הספציפיים האלו בהם מדובר על חסויות בשווי של למעלה מ-10 מיליון דולר לעונה הבעיה היא לא בכרטיסים עצמם אלא בהיבריס של מנהלים ומקבלי החלטות. הם רוצים להיות מזוהים עם מותגי ספורט ענקיים כי מיתוג החברה הוא מיתוגם שלהם. יצא לי להיתקל היום במחקר על הקשר בין היבריס מנהלים לבין רכישות גדולות. אני לא מכיר מחקר דומה באשר לחסויות ספורט אבל מניח שהממצאים (החיוביים) יהיו דומים.

באשר לקבוצות הספורט – להן יש אינטרס לא להיות מזוהות עם גופים נכשלים (בדיוק מאותה סיבה שחברות מצליחות לא רוצות להזדהות עם ארגוני ספורט כושלים) ומועדונים כמו היונייטד יכולים להכניס סעיף שאינו מאפשר להם לקבל חסות מחברה שנמצאת בהליכי פשיטת רגל.

רונן דורפן 18 בדצמבר 2008

עוז – אני חושש שאתה שוב מסיק שיש הגיון כלכלי בהחלטות. הקבוצות כמו מנהלי החברות רוצות להכניס לכיס כסף עכשיו ומהר. אני פחות נוטה לייחס להן ניהול רציונלי.

גיל – אפשר למכור מערכות הפעלה ולקבל את תמורתן. המנהלים רצו שזו תהיה חסות כדי לקבל תא פרטי. זה הכל.

אנונימוס 18 בדצמבר 2008

ואחרי זה ימכרו לכולנו לוקשים על האיש השמן שמקשה על האיש הרזה, והניהול השערורייתי בחברות ממשלתיות ושאר בדותות על יעילותו המופלאה של השוק הפרטי.

דניאל 18 בדצמבר 2008

באיזו שהוא מקום זה באמת נראה יותר הגיוני(כלכלית) שרואים את השחקנים מכוסים בפרסומות על הידיים והתחת כמו נגיד בליגה הארגנטינאית. זה קצת כמו למכור דקות פרסומות ברדיו, זמנים קצרים וזולים שנותנים תפוקה אמיתית. חברה שזורקת 20 מיליון יורו על פרסומת על חולצה באמת נראה קצת מופרך.

ויכסלפיש 19 בדצמבר 2008

ואחת התוצאות של תאי הכבוד וההזמנות למזכירות של אדידס ובני משפחותיהן היא FAN ZONES של אוהדים אמיתיים שבאו להנות מטורנירים ומתקשים לרכוש כרטיסים אבל יוצרים אווירה נפלאה ברחובות, ומתחרים בקהל שבפנים.

גיל 19 בדצמבר 2008

נולדנו בעידן הלא נכון. אני בטוח שעד לפני 20-25 שנה היה אפשר לקנות כרטיסים לרוב אירועי הספורט הגדולים במחירים סבירים. הבעייה אז הייתה כנראה להגיע פיסית למקומות כי הטיסות היו יקרות יותר.

עוז 19 בדצמבר 2008

רונן, הסיבה שאין ניהול רציונלי בספורט היא ששמירה על ערכים אינה מתוגמלת. כמו כל בעל תפקיד בעולם קפיטליסטי, מנהלי קבוצות ספורט רוצים לשרוד. בשביל זה הם צריכים מקסום הכנסות ותוצאות מקצועיות. במקרים הבודדים בהם זה לא קורה (ברצלונה-יוניצף למשל) מדובר גם כן במהלך שאפשר להגדיר אותו בעיקר כשיווקי/תדמיתי. בברצלונה מאמינים שעם יוניצף על החולצה הם ימכרו יותר חולצות מאשר עם סמסונג וגם ירוויחו תדמית נקייה.

אופא מחלקת לקבוצות כרטיס לגביע אופא כפרס על הגינות ספורטיבית, אבל אף אחד לא מחלק להן כסף/שחקנים כפרס על התנהלות חברתית ראויה.

אני חושב שהמקור העיקרי לבעיה הוא ההתנהלות של הכדורגל העולמי כעולם קפיטליסטי, ועד שכללי המשחק לא ישונו, בעיות אתיות ימשיכו להרוס את הבסיס הספורטיבי של המשחק.

Danny 19 בדצמבר 2008

Ronen: So true

ספיידרמן בקיבוץ 19 בדצמבר 2008

א. אכן דמגוגיה. צר לי, אבל מדובר בפן די זניח של השיטה. מה ש AIG משלמת ליונייטד – כמה עשרות מליוני דולרים (?), אינו מהווה מרכיב משמעותי בהוצאות שלהם. לבטול חוזה פרסום שכזה יש השלכות שליליות. נכון מה שכתבת שבהרבה מקרים יש מוטיבציות אחרות, אישיות וחמדניות, מעבר לרציונל כלכלי טהור – אבל זה נכון בכל תחום (נתחיל מהבונוסים של המנהלים קודם כל). וכן, קל לבוא ולהגיד שבכסף של חוזה אימוץ אפשר לחסוך הרבה מובטלים, אבל זו באמת הפשטה והשטחה של הדיון. תשמעו – אפל הודיעה השבוע כי היא לא תשתתף בועידת מקוורלד, בה נהגה להציג את מוצריה החדשים ברוב טקס. המניה צנחה בכמעט עשרה אחוזים. הגיוני? – לא ממש, אבל ככה זה עובד בחיים. באופן מסורתי, חברות בקשיים נוטות לקצץ בתקציבי השיווק בשלבים אחרונים – אחרי שירות, ייצור, פיתוח, משאבי אנוש וכו'. אז יכול להיות שסכומי האימוץ מופרזים (יכול להיות שלא, הטיעון המרכזי שראיתי כאן או לכאן היה משהו בסגנון של – זה ממש הרבה כסף וזה לא בסדר). בואו לא נשכח – לפני כמה חודשים ראו מאות מליוני אנשים חבורת אתלטים עם חולצות של AIG מניפים את גביע האלופות. ואז ראו את זה שוב, ואחר כך עוד פעם בהילוך חוזר. זו תמורה לא רעה עבור ההשקעה.
עוז – כרטיסים לאופא כפרס על התנהגות חברתית ראויה זה רעיון מענין. אני בטוח שהעסקנים שם ישמחו לארגן עוד איזה ועדה בז'נבה לדון בנושא…. לפי שעה אני מציע להסתפק במתן כרטיסים על בסיס הישגים ספורטיבים. אשמח גם לשמוע איך בדיוק אתה מציע ש"כללי המשחק ישונו" (באמת, אין לי מושג למה אתה מתכוון).
גיל – נולדנו בזמן הלא נכון?לפני עשרים שנה לא היתה לך ולי שום דרך מעשית לצפות באחוז מזערי ממה שאנחנו מקבלים היום כמובן מאליו. אנשים מהמעמד הבינוני קונים היום חבילות תיור לסוף שבוע כדורגל באנגליה (טוב, אולי לא בתקופה האחרונה). לפני עשרים שנה רק עשירים היו חולמים על כך. אז הכרטיסים יקרים יותר, אבל אין ספק שבשורה התחתונה הכל זמין ונגיש הרבה יותר. ולפני שנים לא רבות גם לקיים את הדיון הזה לא היה ניתן….

עומרי 19 בדצמבר 2008

ספיידרמן- סטיב ג'ובס לא ישתתף בועידה אבל אפל עצמה דווקא בפנים..

רונן- מה בעצם אתה אומר? שחברות כמו AIG או BWIN לא זקוקות לפרסום? על המחיר אפשר להתווכח, אבל החוזים שנחתמו הם לטווח ארוך, חלקם נחתמו לפני שנים, הרבה לפני שמישהו חלם על הקריסה, וכמו שכבר נאמר פה- במחזור של חברות כאלה כמה עשרות מיליונים לא מזיזים לכאן או לכאן ולבטח לא גרמו לקריסה.

אפשר להתווכח מה הנחיצות בפרסום לחברות כמו CITI או וואכוביה זכרונה לברכה, שלבטח לא זקוקות לו כמו נייקי למשל, אבל מכאן ועד האשמה בשחיתויות עובר מרחק עצום.

עוז 19 בדצמבר 2008

ספיידרמן – דוגמא לשיטה כלכלית מוגבלת יש בספורט האמריקאי. רק השבוע קרל היינץ רומינגה, יו"ר באיירן, טען שאופא צריכה להגביל את השכר בליגת האלופות. רעיונות של מספר מינימום של שחקני בית נידונים כבר שנים. אין לי את הנוסחא המדויקת ומהדיונים כאן בבלוג אפשר ללמוד שפיתרון מושלם לא יימצא בקלות.

אני כן יודע שכלכלת שוק מסתיימת עם מנצחים מובהקים ספורים שמפנים את מקומם כמעט רק כשחידושים טכנולוגיים מערערים את בסיס הכוח שלהם. מכיוון שבכדורגל דוגמאות של ידע חדש שמשנה את התמונה הן נדירות (כמה הופניים או ויאריאל ראינו בעשור האחרון?)- אנחנו נשארים עם המנצחים המובהקים, והם הורסים את בסיס הספורט.

רונן דורפן 19 בדצמבר 2008

עמרי – יש הבדל עצום בין שתי החברות שמנית. חברת הימורים קשורה ישירות לספורט. לחברת שירותים פיננסים ספורט הוא לאו דווקא אפיק הפרסום הטוב ביותר – ואני משוכנע שההחלטות לפרסם דווקא באמצעות ספורט נבעו מההטבות של תאי כבוד וכיוצא באלו. זה ידוע לי ממקורות ראשונים למעשה.

אביעד 19 בדצמבר 2008

ספיידרמן, דווקא הדוגמא של אפל לא טובה. היא נהגה להשתתף שנים בוועידה ולהציג שם דברים חדשים. אז השנה היא תשתתף, אבל סטיב ג'ובס לא, המניה צנחה בגלל קישורים קודמים למצב הבריאותי של ג'ובס.
חוזי הפרסום הללו הם מרכיב די שולי בתקציב ומכניסות הרבה כסף מהפרסום. גם הדוגמא של מייקרוסופט בוומבלי לא בהכרח מעידה על רהבתנות כי אם עוד סממן לרצון של מייקרוסופט לוודא שליטה בשוק בכל מחיר.

אביאל 19 בדצמבר 2008

אפל הודיעה שזאת ככל הנראה הועידה האחרונה שהיא תשתתף בה, בשנה הבאה היא כבר לא תציג שם.

ואני חושב שהמניות צנחו כמו שאביעד אומר יותר מההעדרות הנוכחית של ג'ובס.

בקשר לספונסרים, אני חושב שהמערך שיש היום בחברות ציבוריות צריך להשתנות מהיסוד וזאת הדרך היחידה למנוע עניינים כאלה ובכלל הדירקטורים שאמורים לשמור על הציבור הם חותמת גומי של המנהלים, ככה זה לפחות ברוב החברות, צריך כאן שינוי, יותר פיקוח על הנעשה בחברות ועל המנהלים שלהם, למרות שזה עניין קצת מסובך ופתרון ידרוש יצירתיות.

עומרי 19 בדצמבר 2008

רונן- תאי צפייה אפשר גם לקנות, כהטבה לבכירים וללקוחות נבחרים, והמחיר יהיה הרבה פחות ממה שAIG משלמת ליונייטד.
להיות על חולצה של מנצ'סטר יונייטד זו חשיפה ענקית וגם זיהוי עם מותג ספורט ייחודי במינו- ווינרי, אהוב ומוערך (מחוץ לממלכה כמובן בה מי שלא אוהד את יונייטד מתעב אותה), וכנראה הפופולרי ביותר בספורט בו מתקיים.
AIG הייתה תאגיד רב-זרועות שנגעה במגוון תחומים כשחלק גדול מעסקיה היה ועודנו עסקי ביטוח להמונים שפרסום הוא חלק בלתי נפרד מהם.

אני לא תמים לחשוב שלעובדה שהבורד מקבל מקומות ישיבה אקסקלוסיביים בכל משחק חשוב לא תרמה מעט להחלטה, אבל גם אתה לא באמת טוען שהחוזה עם יונייטד, גם אם הוא גבוה מדי ב20 אחוז, הוא המעמסה שגרמה להתמוטטות החברה..

אני בטוח שכיום AIG לא הייתה חותמת על חוזה כזה, במיוחד לא כשהממשל מחזיק ב80 אחוז ממנה אבל ברגע שהם חתומים על חוזה ארוך טווח וממשיכים להתקיים כתאגיד אין להם הרבה ברירות אלא לשלם.

IDO 19 בדצמבר 2008

אני דווקא אוהב תאי כבוד! בייחוד אני אוהב את העובדה, שרואים משם מצוין, ואפשר לקרוא לגברת שתמלא לי את הכוס ותוסיף עוד בוטנים.

ולכל מי ששואל את עצמו אם אני עובד באפל או AIG, אז לא אני מקפיד לקנות את הכרטיס הזול ביותר או להכנס רבע שעה אחרי שהמשחק מתחיל, ולהתפלח לתאים הרייקים (בד"כ יש כאלה). אם מדובר בטורניר הרי עד לשלבים המוקדמים אין התעניינות מצד כרישי הנדל"ן, או השותפים בחברות עורכי הדין שממילא עובדים עד חצות+.
גם במשחקי הגמר לרוב אחרי 9 בערב התאים מתפנים מהחליפות ונשארים רק הזוטרים שבאמת אוהבים ספורט, ולהם לא אכפת מטרמפיסטים. אלוהים, אני אוהב את השיטה.

גיל 19 בדצמבר 2008

עזבו, אתם מפספסים את העיקר. אני מאמין לרונן והשאלה שלי, אם ידע ממקורות כל כך קרובים בטח יצא לו לשבת בתא כבוד פעם, שיספר איך זה נראה מבפנים. איזה אוכל יש וכו'.

zeltak 19 בדצמבר 2008

היי רונן

קצת off topic אבל דווקא לא כל כך קשה לא להשתמש במוצרי מיקרוסופט, ישנם תחליפים לא פחות טובים ואפילו בחינם:
http://www.ubuntu.com

http://www.ubuntu-il.com/wiki/

יגאל 19 בדצמבר 2008

אין שום מודל כלכלי או שיווקי שיודע לכמת ולהוכיח מחקרית את השפעת הפרסום והחסויות על מכירות או מעמד המותגים שעשו בהם שימוש. לצורך העניין 2 חברות, באותו ענף, יכולות להשקיע את אותם סכומי כסף באותן המדיות ועדיין להגיע לתוצאות שונות לחלוטין. הדבר תלוי באין ספור פרמטרים שאי ניתן להכניס למשוואה.
ככלל כמובן, השקעה רבה יותר תביא לשיפור רב יותר בפרמטרים השיווקיים. לכן הטענה בדבר חוסר היעילות שבמתן חסויות, או הטענה שהדבר נעשה כדי לספק גחמות של מנכ"לים פחות רלוונטית לדיון.
מעבר לזה הפוסט דמגוגי כמו שכל דיון בין תורות כלכליות הוא דמגוגי. ואם הכסף היה הולך לבונוסים שנתיים למנהלים או מושקע בפעילויות דיוור ישיר ולא בסויטות אז מצב הספורט היה הופך לנכון וטוב יותר? אם יש בעיה היא בקפיטליזם ולא בנגזרות שלו.

רונן דורפן 20 בדצמבר 2008

גיל – לא יצא לי יותר מדי, אבל קצת כן.
הכי טוב היה בתא הדירקטורים של ארסנל בהייבורי – אבל זה לא מקום שניתן לרכישה בכסף. האוכל מעולה אבל בעיקר יש שם כמה ארונות זכוכית עם ארטיפקטיים משנות השלושים כולל מחברת של צ'פמן. הייתי שם מספר פעמים וישבתי לא רחוק מאנשים מעניינים. למשל סוון עם הגברת שלו שכולה ניתוחים פלאסטים. אפילו ישבתי פעם כמה שורות מאחרי רומאן אברמוביץ במשחק הראשון שלו בהייבורי. ארסנל ניצחה ובסיום המשחק הוא נשאר עוד כמה דקות לבהות באיצטדיון הריק ופתאום הוא ואשתו, אז, התחילו לצחוק. הם צחקו איזה חמש דקות.
המקרה המצחיק ביותר בו הייתי במקום היה במשחק הבכורה של חוזה רייס. רייס הוא צועני ובערך עשרים בני משפחה שלו היו במקום. ואני ישבתי ליד שתי בחורות שצחקו ופטפטו כל המגרש. הוא לא היה בהרכב ומזג האוויר היה נורא. כשהוא יצא להתחמם בגשם שתיהן התחילו לצחוק עליו ולצעוק לו וכל האנגלים המנומנסים הסתכלו עליהן.
אבל כל זה לא תא לחברה מסחרית – אלא מקום הישיבה של ההנהלה.

הייתי בהזדמנות אחרת בתא פרטי בטוטנהם בסיפור מצחיק. פשוט היו יותר מדי עיתונאים אז העבירו חלק לתא – והאחראים על השירות לא היו מודעים שאנחנו עיתונאים והביאו לנו מכל טוב. זה היה גרוע מאד כי לתא היה חלון שלא ניתן לפתוח אותו.

בצ'רלטון הייתי באיזה אזור שכלל מקומות ישיבה טובים יותר וארוחה במועדון – שהייתה זוועתית. סטיב פרימן, קפטן טוטנהאם בעבר, היה אחראי הקייטרינג.

במלבורן סטורם – שזו קבוצת ראגבי ליג במלבורן – הייתי מספר פעמים. יש שם עניין מגוחך שאתה יושב לארוחת צהריים מושיבים איתך בשולחן שחקן עבר והצ'ירלידרס רקדו בזמן הארוחה. זה היה מיותר ומביך – אבל די אופייני לחוסר הטעם שלעתים ניתן למצוא באוסטרליה.

יוני 20 בדצמבר 2008

רונן, התגובה הזו שלך שווה זהב. החבר'ה במפעל רוצים עוד !

legal alien 20 בדצמבר 2008

עדות מהתופת – תאי הכבוד במדיסון סקוור גארדן איומים אם יש לך איזה כוונה לצפות במשחק. אתה בגובה שיוט של בואינג בערך – אבל אפשר לראות את המשחק על הטלויזיות. ואם חשוב לך, קייטרינג גלאט כושר זמין בהחלט…
בג'יאנטס סטדיום זה באמת נפלא – ביחוד שבמשחק שנכחתי בו (ג'טס פטריוטס)היה מינוס מאתיים מעלות בחוץ. בירות ומשקאות חריפים, פיצוחים ובופה. אני חושב שקבעתי תקדים שבו הייתי אחד האנשים היחידים מעולם שראו את המשחק מתא ה VIP – וחזרו אחר כך באוטובוס למנהטן עם פשוטי העם.

גיל 20 בדצמבר 2008

תודה, רונן מעניין לשמוע. נראה שבסופו של דבר החברה שסביבך הם אלו שתורמים הכי הרבה להנאה מהמשחק ולא כל מיני כיבודים מסביב (וכמובן המשחק עצמו).

Comments closed