קרל הרטמן

מאבות ההוקי הצ׳כי. טרנספורט ER, מספר 197

אולי אנדרטת השואה המרגשת ביותר כיום נמצאת בבודפשט. וזוהי לא אנדרטת הנעליים על גדות הדנובה – שאתמול ראיתי אנשים רבים פוקדים אותה – אלא כמה מאות מטרים משם לרגל האנדרטה הרשמית שהקימה הממשלה ״לקרבנות הכיבוש הגרמני״. האנדרטה הממשלתית מייצגת נראטיב ממשלתי רשמי, וכנגדה הקימה קבוצה של אנשי רוח הונגרים, חלקם יהודים וחלקם לא,״אנדרטה חיה״. 

אנשים פשוט מביאים מהבית מסמכים וחפצים הקשורים לשואה ומניחים אותה למרגלות האנדרטה הרשמית הכעורה לנראטיב הרשמי (בו מוכנים ממשלת ישראל וחב״ד לתמוך מסיבות פוליטיות). וכך הם נמצאים שם כבר ארבע שנים ואיש לא מעז להזיזם – כי בכל זאת ולמרות הכל יש כאן כבוד לקרבנות ולאמירה שלהם – ואנשים באים ובוחנים את החפצים ולא פעם יש שם ניצולים שמדברים עם האנשים. יוזם האנדרטה אפילו סיפר לי על שיחות עם אנשי ימין קיצוני שהיו במקום. 

וביום המקרי בו ראיינתי אותו בסמוך לאנדרטה בא מישהו והניח תעודת נישואין מהכנסיה הקתולית. והשאלה מה זה קשור?

אני משתדל שכל סיפור מסיפורי הספורט של השואה ייצג אספקט קצת שונה של האסון הזה. והסיפור הקטן של היום מוקדש לאלו שלא ראו את הסכנה לא משום שהתנגדו לציונות, ולא משום שהיו שאננים, אלא מסיבה מאד מאד טריוויאלית. הם באמת ובתמים לא חשבו שזה קשור אליהם. הם לא חשבו שהם לא יהודים אבל לא העלו על דעתם שיש לאנקדוטה הזאת איזשהי משמעות. לעתים משום שהתנצרו רשמית, לעתים משום שייחסו חשיבות אפסית ליהדותם. 

אווה פהידי, רקדנית יהודיה (פעילה!) בת 93 בבודפשט, סיפרה לי היום בו הלכו להתנצר ב-1936. טקס בולשיט קצר בסיומו קיבלו תעודה שם נוצרים ואחריו כף רגלם מעולם לא דרכה בכנסיה. יש לי ידידה כאן בבודפשט שמשפחתה תמיד ידעה שהם יהודים, לא הסתירו זאת, אבל בחיפוש במסמכים 150 שנים אחורה (היא רצתה לעלות לישראל) הם נוצרים. מכל הצדדים וכל הכוונים. 

אז הנה מין מתבולל-אסימילינט שכזה:

קרל הרטמן, שחקן נבחרת ההוקי הצ׳כית באולימפיאדת 1920, דווקא ביקר הרבה בכנסיה. משום שהוא גם אהב לשיר, והסיבה היחידה שהתנצר הייתה כדי להתקבל למקהלת הכנסיה הקתולית. קצת עצוב בכל זאת למי שהוא מצאציו של המהר״ל מפראג. 

הוא נולד למשפחה יהודית למקסמיליאן ואמיליה הרטמן – משפחה יהודית עשירה  עשירה בבוהמיה. הוריו ייעדו אותו לעריכת דין והוא למד את המקצוע והתקדם בו במהירות ובו אף המשיך ללימודים מתקדמים באוקספורד. 

אבל הוא אהב הוקי קרח, משחק אותו למד באוקספורד כשהצטרף לקבוצה של קנדים תלמידי האוניברסיטה שהקימו מועדון. כשחזר לצ׳כיה כיכב בצכ׳יה ספורטובני, התבלט במהירותו וב-1920 – אחרי מלחמת העולם הראשונה – היה בנבחרת ההוקי קרח האולימפית הראשונה של צ׳כוסלובקיה, מדינה בת שנה שרק הוקמה, לאולימפיאדת אנטוורפן. טורניר ההוקי קרח היה אז חלק מאולימפיאדת הקיץ משום שמשחקי חורף עו לא היו.

הוא שיחק בתפקיד ה״רובר״ שהיה קיים אז. הוקי קרח אז היה משחק לשבעה שחקנים בכל קבוצה, להבדיל משישה היום, והרובר היה מעין ליברו. הקבוצות האירופאיות באותם משחקים היו נחותות וקנדה וארצות הברית הגיעו לגמר (בו ניצחה קנדה) לאחר ניצחונות בתוצאות אסטרונומיות. אבל צ׳כוסלובקיה הגיעה למשחק על המקום השלישי, ניצחה 0-1, זכתה במדליית הארד. 

המדליה סייעה להשיק את ההוקי כספורט לאומי בצ׳כוסלובקיה והרטמן התגייס לכך. הוא היה סגן נשיא ספרטה פראג, נבחר לסגן נשיא התאחדות ההוקי העולמית וגם כתב כעיתונאי בדבר חשיבות המשחק והתועלת שלו לדור הצעיר. על כך זכה לביקורת מסיבה קצת מצחיקה. אנשים שאלו מדוע אם הוא מאמין כל כך בדור הצעיר הוא אינו מפנה את מקומו בנבחרת?  הוא המשיך במשחק פעיל עד גיל 43 במדי ספרטה והספיק לייצג את המדינה בעוד ארבע אליפויות אירופה. ב-1922 זכה באליפות אירופה, כשבאליפויות אחרות הנבחרת זוכה במדליות כסף וארד. 

הרטמן גם היה מעורב באותן שנים כעורך דין באחת הפרשיות שהסעירו את החברה הצ׳כית. הוא ייצג את זמרת האופרה האגדית אמה דסטינובה – אולי הסופראנו המפורסמת בעולם של התקופה –  שהואשמה בריגול לטובת בעלות הברית. הוא שיחק תפקיד חשוב בניקוי שמה הטוב וכיום היא נחשבת גיבורה לאומית בצ׳כיה וגם בסלובקיה. 

איש רנסאנס, בעל השפעה רבת תחומים בחברה הצ׳כית, ומעט מאד זהות יהודית – לא סייעו להרטמן ב1942. כיהודי לכל דבר בעיני הכובש הגרמני הוא גורש לגטו טרזין ביולי 1942. הוא חי בגטו הראווה הנאצי יותר משנתיים, עד 16 באוקטובר 1944, כשהוא ואשתו אידה מועברים לאושוויץ בטרנספורט ER,  הוא מספר 197,  ומומתים בו ביום בתאי הגזים. למרבה המזל שני בניו יאן וג׳ירי שרדו והיגרו לארצות הברית. 

ֿ

בטרזין הוא כותב ספר, שפורסם בצ׳כית ועדיין נמצא למכירה, בו הוא מתאר את חיי הגטו. זה תיאור ענייני ואופטימי ולא קינה העוסקת ברחמים עצמיים. השלטונות הצ׳כוסלובקים של אחרי המלחמה לא היו מעוניינים בנראטיב של הספר, וכתב היד של הספר שכב במשך שנים ללא שימוש עד שב-2015 בעקבות כתבה של עיתונאי צ׳כי בשם תומאס יילינק הוא הגיע לידיעת הציבור ונוצר לחץ להוצאתו לאור. וכך מי שהיה ידוע כאחד מאבות ההוקי קרח הצ׳כי זכה סוף סוף כהכרה כם כמתעד של התקופה החשוכה בהיסטוריה. שולבו בו גם תמונות משפחה וגם איורים של אשתו אדיטה מחיי הגטו.  

הפסקה האחרונה של הספר מכונה ״מקום באוטופיה״. היא נכתבת כשכבר ידוע לו גורלו וגורל משפחתו. הוא מבקש בנאיוויות מבני האדם לחיות יותר בהרמוניה. 

אדיטה וקרל הרטמן:

וספורטאים עליהם כתבתי בשנים קודמות:

חרט קליארקופר

ג'וד סימונס ויינו פוקס

צ'יבי בראון

ויקטור פרץ

ללטו אפרתי

אטילה פטשאואר

יוהאן טרולמן

אישטוואן טוט

יהודית דויטש

ליאון שפרלינג

השחמטאים היהודים פולנים 

אלפרד וגוסטב פלטאו

ברם סנדרס ולין סנדרס והארי האפט

יאנוש גראי

ארנסט וויס

אפילו במושגים הבלתי אפשריים שלו
תופעת דורפן (9). אייאקס, קלופ וגם מסי (פוקדאסט עם יואב לוי)

תגובות

  • יאיר אלון

    מקסים. תודה.

    הגב
  • יניר

    דורפן, אתה ענק

    הגב
  • אריאל

    תודה על הפוסטים האלה.
    טרנספורט 197 - כל כך ממחיש את הרצח הקר והלא ספונטני. רצח שמנוהל בגליונות אקסל.
    והניגוד הזה בין המצב הצבאי המתדרדר של גרמניה בסוף המלחמה והיהודים שפיתחו ציפיות ותקווה לבין האסקלציה החדה של ההשמדה בישורת האחרונה...

    הגב
  • איברה

    מפעים. תודה.

    הגב
  • גיא זהר

    תודה. הלוואי שתוציא ספר מכל הסיפורים המדהימים האלו.

    הגב
  • איציק

    תודה

    הגב
  • יוסי

    תודה רבה!

    הגב
  • עובר אורח

    תודה

    הגב
  • רוני שטנאי

    תודה, מצפה לפוסטים האלה. מרגש ומעורר עניין בכל פעם מחדש.

    הגב
  • 7even

    מרגש

    הגב
  • עודד ברידא

    תיקון קל:

    הגיע לטרזין בטרנספורט הנקרא AAt -מספר סידורי 63 , מפראג - 23.7.1942
    יצא בטרנספורט Er - מספר סידורי 197 לאושוויץ 16.10.1944.

    הגב
  • אריק האחר

    תודה על הפוסט .
    הייתי לא מזמן בבודפשט
    וכמובן ביקרתי בדנובה במיצג הנעלים .
    לא להאמין שאין שום שילוט והסבר
    על הזועה שהתרחשה במקום .
    ( למעט לוח ברזל על הרצפה כמעט סמוי מהעין ואין בו שום פירוט )
    וכל זה מול הפרלמנט ההונגרי שכיום נמצא ביחסים מצוינים עם ישראל.
    מעורר מחשבה

    הגב
    • דורפן

      אם להיות הוגן -אנדרטת הנעליים היא אנדרטה מאד ראויה שהוקמה בזמן הממשלה הקודמת. הכיתוב קצר ולקוני אבל הוא מדוייק והאנדרטה מאד מאד מרשימה. וגם מיקומה בצל הפרלמנט הוא דווקא דוגמא ללקיחת אחריות. האנדרטה הרשמית שאני מדבר עליה היא לא ליד הפרלמנט אלא ליד כיכר החירות. היא הוקמה בכוונה ממול אנדרטה סובייטית אותה מנסים להסתיר (פוטין לא מסכים שיסירו אותה). זה חלק מהנראטיב השקרי כאילו הונגריה הייתה תחת כיבוש כפול סובייטי ונאצי. היא לא הייתה כמובן תחת כיבוש נאצי, היא תמכה בנאצים ושום חייל במדי צבא הונגרי לא נלחם בגרמניה - אלא להיפך.

      הגב
  • אריק האחר

    דורפמן
    תודה על ההבהרה .
    כשאני היתי שם כמובן ידעתי על הסיפור הנוראי שמסתתר מאחורי המיצג ולכן הלכתי לראות .
    אנשים רבים שהיו שם הצטלמו על יד המיצג ( בכוונה אני ממגדיר זאת כמיצג ולא אנדרטה ) וראיתי שהם מחיכיים ומרגישים " על הכפאק "
    לשאלתי ( כמה זוגות בנפרד ) מה מיצגות הנעלים קיבלתי תשובות מופרכות .
    חלקם בכלל ירדו מהמדרכה לעבר הגדה כי ראו אנשים מתגודדים וחלקם חשבו שהוא מיצג אמנותי !
    לא חקרתי יותר מדי לעומק אך ההרגשה האישית שלי הייתה כי יש יד מכוונת בהסתרה ( יתכן כי זה פרנויה אישית )
    כשכתבתי שזה מרחק מטרים ספורים מהפרלמנט התכוונתי כי למרות שהמימשל ההונגרי ידע על הזוועה בעת שהדבר קרה עדין כולם התעלמו .
    הניגוד בין היופי והפסטורליות של הדנובה כשמצד אחד הפרלמנט ובגדה ממול יש כנסיה ענקית ויפה
    ובתווך הושלכו יהודים למיי הדנובה
    החרידה אותי .
    זה גרם לי להרבה מחשבות ולתהיהה
    מדוע אין שילוט והסבר ברורים יותר .

    הגב
    • דורפן

      השילוט במקום - בשלוש שפות - אומר שהוא לזכר האנשים שנרצחו על ידי אנשי צלב החץ. אני חושב שגם בגרמניה אנדרטאות מציינות שהן לנרצחי הנאצים ולא כותבים גרמנים. הונגרים לומדים בבית ספר שאנשים נרצחו על גדות הדנובה בשורות - וזה מה שמסמלות הנעליים - והמיקום ליד הפרלמנט הוא אמירה של הונגריה לגבי חשיבות האנדרטה (כי הרציחות כמובן לא היו ליד הפרלמנט אלא כמה קילומטרים משם). לא חושב שמיצג הנעליים מסתיר משהו והקהילה היהודיתמרוצה ממנו. האנדרטה האחרת היא שערוריה. בית הטרור הוא שערוריה. ויש סכנה שמוזיאון השואה החדש, בתמיכת חב״ד שמוכרים את זכרון השואה לטובת רווח פוליטי שלהם, יהיה זוועה. יש אגב בבודפשט מוזיאון שואה קיים שהוא מצויין

      הגב
      • אריק האחר

        ושוב תודה על ההברות .
        לא ידעתי כי הרציחות בוצעו במקום אחר ואם כן אכן הרי שהמיקום הנוכחי מבטא אמירה ברורה ונכונה .
        לגבי השילוט נמשיך להיות חלוקים .
        אגב חב'"ד ....
        הקשרים הפוליטים החזקים ויש האומרים חזקים מדי עם ראש הממשלה והצמרת הפוליטית ההונגרית מעלים ריח לא נעים בקרב חלק מהקהילה היהודית שכן לטענתם זה לא מסתכם רק
        " ביהדות " אלה גם בעסקים אחרים.
        להפתעתי גיליתי עוד שלוחה של חב'"ד שפועלת בבודפשט בצינעה וביתר אוטנטיות .

        הגב
        • רונן דורפו

          חב״ד זה באופן ספציפי שלמה כובש שבעזות מצח לקח את מינוי מנהל התוכן של המוזיאון

          הגב
          • אריק האחר

            לאירגון חב'"ד יש הרבה זכויות .
            לצערי השלוחות בחו"ל בחלקם הפכו למוקד עיסקי ( מסעדות ,אירוח וכו')
            יש הרבה מתחים בחלק מהמקומות
            בין הקהילות היהודיות הוותיקות לבין
            שליחי חב'"ד.

            הגב
  • Matipool

    תודה על הפרויקט הזה.

    הגב
  • אלכס דוקורסקי

    תודה רבה.

    הגב
  • רותם

    תודה רבה

    הגב
  • Shohat

    תודה רבה. חשוב, עניין ומרגש.
    וכתוב היטב.

    הגב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *