ברדמן. אוסטרליה. ASHES

כשאני חושב על המושג "גיבור לאומי" אני לא חושב על איש לפני ברדמן (האשז בעוד כמה שעות)

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

טוב, בעוד כמה שעות יש לנו את האשז. ולפני שנמשיך: העמדה הבלתי מתפשרת של הבלוג היא אוסטרליה!

ההכנה האישית שלי לאשז הייתה מצויינת. וזה איך? לפני כמה ימים פונה אלי א. שלא ראיתי שנים. א. למד איתי בלימודי המשפטים באוניברסיטת תל אביב. ומה הוא רוצה? הוא מתרגם את ספר הנעורים האוסטרלי "ג'ספר ג'ונס" וצריך עזרה בתרגום מינוחי קריקט.  וכך העברנו כמה שעות בתרגום סצינה נפלאה של משחק קריקט בקאנטרי של מערב אוסטרליה כשבן מהגרים אסיאתי קונה את מקומו בחברה באינינג מעולה של ערב קיץ.

הסיפור המכונן של האשז הוא כמובן בשנות השבעים של המאה ה-19 כשהניצחון האוסטרלי הוא כמעט הסימן הראשון לעצמאות אוסטרלית מול האנגלים. העצמאות המדינית תגיע רק ב-1901. אבל נדמה לי כשחושבים לעומק על הסיבה ליוקרה העצומה של המשחקים הללו זו דמותו של אדם אחד: דונלד ברדמן. גדול הספורטאים בכל הזמנים.

מדוע הגדול מכולם?

ממוצע ה-99.94 של ברדמן בקריקט בינלאומי הוא החריגה הסטטיסטית המשמעותית ביותר של שחקן יחסית להיסטוריה של המשחק באיזשהו ספורט קבוצתי. הבא אחריו – גרהאם פולוק – עומד על 60.97. אבל זה כשלעצמו לא הסיפור. העניין הוא שבקריקט אין כלל פערים בין דוריים בין החובטים המצטיינים. זה לא מצב כמו כדורגל או כדורסל בו תוצאות מדורות אחרים נראות הזויות.

19 החובטים אחרי ברדמן ברשימה עומדים על ממוצעים של בין 61 ל-51 למשחק. אפשר למצוא ביניהם נציג לכל עשור מהעשור הראשון של המאה ה-20 לעשור הראשון של המאה ה-21. שישה חפפו את עידן ברדמן – מספר רגיל בהתחשב בכך שהוא שיחק בין 1928 ל-1948. הוא שיחק מסוף עידן ג'ק הובס, שהחל את הקריירה ב-1908 וגם בתקופתו של קלייד וולקוט ששיחק עד 1960.

אז גדולתו הסטטיסטית של ברדמן היא על-תקופתית. לא קשורה לשום חריגה ספציפית לתקופתו. אני לא מכיר שום מקבילה לכך בספורט הקבוצתי. כך למשל הססטיסטיקה הכי מוחצת של מייקל ג'ורדן היא הנקודות לדקה – 0.78. שום שחקן – לא מהדור הנוכחי של בראיינט ולא מהדור של קארים ולא של ווילט לא מגיע אפילו ל0.68. וג'ורדן שיחק למשל בעונה עם ממוצע הנקודות הנמוך בהיסטוריה (1998). אבל החריגה הסטטיסטית הברדמנית היא גדולה בהרבה.

הריעו לסר דונלד ג'ורג' ברדמן – בעל השיא האלמותי ביותר בספורט הקבוצתי.

*

אבל כפי שאנחנו רואים בסדרת הכדורגלנים שלנו – גדולה היסטורית היא משהו אחר. וגדולתו של ברדמן דווקא כן נטועה מאד בתקופה. הוא עולה לגדולה באוסטרליה בעידן הייאוש של המיתון הגדול. מגיע מקוטנמונדרה שבעומק הערבות. אין להמעיט בעניין הזה. אוסטרליה, בניגוד לתדמית, היא אולי המדינה העירונית ביותר בעולם. רוב אוכלוסייתה גרה בחמש ערים – סידני, מלבורן, אדלייד, בריסביין ופרת'. אבל האתוס הוא של האוסטרלי איש הערבות. ומשם בא ברדמן. בנו של חוואי ונגר. עם הצניעות המאפיינת את התקופה.  העממיות האוסטרלית. כשאני חושב על המושג "גיבור לאומי" אני לא חושב על איש לפני ברדמן.

הנה כתבה על העניין.

הנסיונות האנגלים לפצוע אותו בסדרת הבודי-ליין של 1932-1933 הם פצע בתודעה הלאומית האוסטרלית. אוסטרליה לא רק במשבר כלכלי אלא גם חיה בתחושה ששילמה מחיר דמים מופרז במלחמת העולם. שהפיקוד הבריטי נתן לאוסטרלים את הקרבות הקשים ביותר. לעתים קרבות מיותרים. שחיילים אוסטרלים הוצאו להורג על עבירות משמעת פעוטות. שהדם האוסטרלי זול בעיני האנגלים. ועכשיו האנגלים רוצים לפגוע בצורה צינית במי שמסמל את התקוות האוסטרליות בעידן של משבר.

אם נדמה לכם שאני מגזים בעניין, אז יש באנגליה מוסד מצויין שנקרא פתיחת הארכיונים. ויש תעוד לכך שממשלת הלייבור שלחה הוראה לקפטן האנגלי  דגלס ג'רדין להפסיק עם הבודי-ליין. ג'רדין ממתן את הטקטיקות אבל אנגליה משיגה בכל זאת את ניצחונה היחיד מול ברדמן ב-7 סדרות אשז.

הוא מסיים את הקריירה הבינלאומית של באנגליה ב-1948. בעולם חדש של אחרי המלחמה. עם אוסטרליה הרבה יותר חופשית מהתסביך האנגלי. כשהוא מוביל את הנבחרת האוסטרלית היחידה להשלים את הסיור באנגליה ללא שום הפסד. באינינג האחרון שלו הוא משיג 0. ארבע ריצות היו נותנות לו את ממוצע ה-100 האלמותי. אבל יש לדעתי משהו נפלא דווקא ב99.9.

ראיתי לפני כמה שנים תכנית בBBC על הסיור האחרון הזה. ההמונים עומדים בתחנות הרכבת כשנבחרת אוסטרליה עוצרת בהן. כדי להריע לברדמן בפעם האחרונה.

זו תמונה נהדרת מהסיור הזה.

31 Comments

תומר ש 25 בנובמבר 2010

לא מבין בקריקט בכלל אבל זה נפלא. אשמח אם תפרט להדיוטות מבינינו מה אומר המאזן של 99.9 אחוז.

דורפן 25 בנובמבר 2010

תומר – זה לא אחוזים. זה מספר ריצות לכל אינינג שהוא שיחק.

הדוד משה 25 בנובמבר 2010

גם אני אשמח אם תרחיב את הענין עם הממוצע והניקוד

גיל 25 בנובמבר 2010

הסיפור נפלא אבל אני דווקא חושב שכן יש מקבילה מודרנית להישגים הסטטיסטיים שלו וקוראים לה ויין גרצקי. גרצקי מחזיק בשיא נקודות של 2857, כשהשני אחריו זה מסייר עם 1887 ששיחק 3 עונות יותר. אגב צריך למדוד את הפערים בסטיות תקן, אני לא יודע אם יש גישה לנתונים הללו אבל זה שווה בדיקה.

דורפן 25 בנובמבר 2010

גיל – שיא מצטבר הוא סוג אחר של שיא. בממוצע נקודות למשחק גרצקי מוביל בפער קטן על למיו – 1.9 לעומת 1.8. יש כמובן חובטים עם יותר ריצות מברדמן כי יש היום יותר משחקים בינלאומיים. אבל זה, אם כבר, משחק לרעת ברדמן. הוא היה צריך לשמור על רמתו במשך עשרים שנה ובתקופתו היו רק מעצמות – אנגליה, ווסט אינדיז דרום אפריקה והודו. היום צורפו כמה מדינות כמו בנגלדש וזימבבווה שקל לצבור נגדן ממוצע (בתקווה שגיל השני מאפריקה לא ער וקורא את זה).

לגבי סטיית תקן – יש כאמור 19 חובטים שעומדים היסטורית בין 51 ל-61. עוד עשרות עם יותר מ-40. אז ה-99.9 נראה לי כמו סטיית תקן רצינית.

דורפן 25 בנובמבר 2010

הנה נתונים שמצאתי ברשת בעוד אנגליה מתמוטטת בבריסביין:

Statistician Charles Davis has analysed the stats for some athletes widely acknowledged to be the best in their chosen sport, to see “the number of standard deviations that they stand above the mean for their sport.” In other words, to see how much better they are, represented in numbers, compared to their rivals:

– Bradman, cricketer, with his batting average as input, has a standard deviation of 4.4
– Pele, soccer, with goals per game average as input, has a standard deviation of 3.7
– Ty Cobb, baseball, with his batting average as input, has a standard deviation of 3.6
– Jack Nicklaus, golf, with number of major titles won as input, has a standard deviation of 3.5
– Michael Jordan, basketball, with average points per game as input, has a standard deviation of 3.4

The stats show that “no other athlete dominates an international sport to the extent that Bradman does cricket”.

To be as dominant as Bradman:

– a baseball batter would need a career batting average of .392; Ty Cobb’s record is .366.
– a basketball player to score an average of 43.0 points per game; Michael Jordan’s record is 30.1.

גיל 25 בנובמבר 2010

יפה, יפה, לייק רציני!

אבי 26 בנובמבר 2010

מה זה "הממוצע בתחום"? מדד מוזר ובלתי אפשרי. ממוצע של ביצועי כל השחקנים בכל הזמנים? כולל כספי?

דורפן 26 בנובמבר 2010

אבי – כן… וזה הגיוני. גם לקריקט יש את העומרים כספים. למרות שכמו שאמרתי אני לא חושב שהממוצע של ג'ורדן הוא הנתון הממחיש את גדולתו אלא הממוצע לדקה.

IDO 25 בנובמבר 2010

ברדמן הוא סוג של גיבור על אצלנו,

הייתי פעם בכינוס עסקי שאייזה שר אוצר לשעבר ניסה להעביר נקודה על ידי אלגוריה לסיר דון ברדמו זה הלך בערך ככה:

בשביל להצטיין במשהו ליך להתאמן בו מספר שעות כבר מגיל צעיר,

דון ברדמן היה זורק את הכדור על הקיר עם המחבט מ הבוקר עד הלילה.

בשביל לדעת לתפקד בתנאים משתנים צריך לשנות סביבה בלתי צפויה.
לכן דונלד הקטן היה זורק את הכדור על צריף הפח על גזעי עץ ועל בולדרים.

כדאי להתמודד עם יריבים קשוחים צריך לדעת להלחם עם נשק נחות ולהצליח.

לכן סיר דון לא השתמש במחבט קריקט הוא השתמש בענף עץ.

תמיד יימצא משהו עליו לא התכוננת לכן, הכן את עצמך לגרוע מכל!

ברדמן לא התאמן עם כדור קריקט, הוא היה זורק על קיר הפח של המחסן של אביו וכדורי גומי קטנים.

ואת זה הוא עשה מגיל צעיר כל יום, כל היום. ככה יוצאים אלופים כמו ברדמן.

דורפן 26 בנובמבר 2010

עידו – בעוד אני מסכים לגבי "ככה יוצאים אלופים" אין שום נוסחה ל"אלופים כמו ברדמן". הוא, ג'ורדן, פלה נולדים ולאיש אין הסבר ממשי למה.

יובל שהוא אחר עד כדי כאב 25 בנובמבר 2010

אגב, "0.78 נקודות לדקה למשחק"? that no make no sense

דורפן 25 בנובמבר 2010

המילה "למשחק" מיותרת. תיקנתי. תודה

גיל מזימבבואה 25 בנובמבר 2010

אכן זהו שיא בלתי ניתפס מכל הבחינות. העובדה שזה היה בשנות ה -30 רק מעצימה את גודל ההישג.
אני בעד האוסטרלים אבל היום הניבחרת שלהם חלשה מבחינת היכולת (שלא כמו בתקופת שיין וורן) ככה שלי אישית ניראה שהאנגלים ינצחו, הלוואי שאתבדה.

רועי פ 26 בנובמבר 2010

גיל – זה לא רק וורן

הבעייה עם האוסטרלים היא שבעשור האחרון, הנבחרת רצה טוב עם הרבה שחקנים ותיקים כמו התאומים ווו, וורן, מקגראת, גילכריסט, סימונדס, היידן ולאנגר, וזו הייתה נבחרת שלא רק שהיא הייתה טובה, היה לה כוח הרתעה, שאת זה היא אבדה.
הדוגמה הכי טובה הייתה לא כ"כ מזמן ב-ODI השלישי נגד סרי לנקה.
הסרי לנקים היו צריכים 244 נקודות לנצח, כשבשלב מסויים התוצאה הייתה 107 ל-8 פסולים. אוסטרליה לפני 5 שנים הייתה סוגרת עניין מהר, את זה, הם הפסידו.

רועי פ 25 בנובמבר 2010

עוד דוגמה לחשיבות של ברדמן באוסטרליה
רשת הטלוויזיה ABC של אוסטרליה (לא האמריקאית) סדרה לעצמה שמספר תיבת הדואר בכתובת של משרדיה בכל אחת מהערים הגדולות יהיה 9994

כח הגברה 25 בנובמבר 2010

אני לא מבין כמעט כלום בקריקט, אז ברשותך שתי שאלות:
1. מעבר לגדולתו של ברדמן, שתיארת בבהירות, האם היתה לו השפעה על המשחק עצמו? על הדרך שבה משחקים קריקט? או שהוא "פשוט" היה הטוב מכולם.
2. אני מבין שלקריקט יש מסורת והיסטוריה ארוכה – אבל האם העובדה שמדובר בענף ספורט שמשוחק במעט מאד מדינות (5 בתקופתו, לדבריך, אם נקרא לווסט אינדיז מדינה) – לא מעיבה על הגדרתו כספורטאי הגדול ביותר?

דורפן 25 בנובמבר 2010

כוח הגברה – תראה. בוודאי אם עושים ניתוח אובייקטיבי זה נכנס לשיקול. אבל דווקא בשנות השלושים כשהוא משחק אין הרבה מדינות – המדינות האנגלו סקסיות הן המובילות בספורט וקריקט הוא עדיין ספורט חשוב בהרבה מכדורגל. אין לנו בעיה לשקול ענפים אמריקאים שמשוחקים בפחות מדינות.

ישנים מספר קטן של ענפים בינלאומיים באמת – אתלטיקה, אגרוף, כדורגל. אבל להגיד שכדורסל משוחק בעשרות מדינות? גם קריקט משוחק אבל רק עשר מדינות הן רלוונטיות (כיום). כמה באמת יכולות להוציא את השחקן הטוב בעולם בכדורסל? אחת.

אוף טופיק: בקריקט מרשים רק לעשר מדינות לשחק קריקט בינלאומי. אולי ענפי ספורט אחרים יכולים לשקול זאת. למעשה זה מחזק את ההשוואות. נניח היינו מנסים לבחון מי גדול המבקיעים של ברזיל ומחליטים "בואו נשים בצד את שערי הבולשיט של רונאלדו נגד יפן, קוסטה ריקה וסין , בוא נספור שערים רק נגד יריבות דרום אמריקאיות ואירופאיות". מעניין אותי לראות אז את ההשוואות בין רונאלדו לפלה (כמבקיעים. איש לא משווה ביניהם כשחקנים).

לגבי הווסט אינדיז – הם אכן יותר ממדינה. מגרה את הדמיון לחשוב מה היו משיגים אם היו מתמודדים כנבחרת בענפי ספורט נוספים.

red sox 25 בנובמבר 2010

רונן-
ההקבלה לענפי ספורט אמריקאיים ש"משוחקים בפחות מדינות" אינה רלוונטית. בקריקט, משחקים בינ"ל הם הענף. נכון שיש ליגות יוקרתיות בהודו ואנגליה אבל אף אחד לא מייחס חשיבות סטטיסטית והיסטורית למה שקורה מחוץ למפגשים בין הנבחרות הלאומיות. השיאים האלמותיים של ברדמן הם כמובן ההוכחה-כולם מתייחסים לקריקט בינ"ל בלבד.

בפוטבול ובייסבול אין חשיבות לכך שהמשחק משוחק ברמה גבוהה במס' קטן יחסית של מדינות (בייסבול) או במדינה וחצי בלבד (פוטבול) כי ההיסטוריה, הסטטיסטיקה וההתייחסות הכללית הן לליגה האמריקאית בלבד. לצורך הדיון ההשוואתי לא קיים בייסבול (ובוודאי לא פוטבול) מחוץ לליגות האמריקאיות המקצועניות.
הדוגמא הכי טובה לכך היא ספירת החבטות של איצ'ירו (ובכלל כל סטט' שקשורה לקריירה שלו כמכלול) שמתעלמות לחלוטין מכל מה שעשה לפני שהגיע למייג'ורס.

ארז 25 בנובמבר 2010

מה שיפה בכל הסיפור הזה (או לא, תלוי את מי שואלים) הוא שכיום, נבחרת אוסטרליה של ברדמן, האיש שטבע את המשפט "זה לא קריקט" כהסבר מדוע הטקטיקות של אנגליה באותו מפגש פסולות, היא הנבחרת האגרסיבית, והצינית ביותר מכל נבחרות הקריקט בכל הנוגע לאלמנטים שברדמן הגדיר אז כ"לא קריקט".

ארז 25 בנובמבר 2010

עוד דבר, אני מבין שקשה להסביר לציבור שאינו חובב קריקט מה היתה הבעיה בטקטיקת הבודי ליין, אבל להציג את זה כאילו ניסו לפצוע את ברדמן זה מוגזם, קודם כל השם מטעה, לא מדובר ב"קו הגוף" פיזית, אלא לזריקה לכיוון שמאל של החובט, שהמטרה שלה היא לגרום לו לנסות לבצע חבטה לא נוחה שתביא להסטת הכדור לשמאל-אחור, ואז להעביר את כל ההגנה שלך לשם ולחכות שתפשל (ועוד לכנות את זה בציניות "לג-סייד תיאורי" משל היה מדובר בטקטיקה חדשה ויצירתית סטייל הטוטאל פוטבול).

הסיבה שמדובר בכזה מהלך טראומטי הי שכל קיומו של קריקט כמשחק, גם כיום, אבל בעיקר אז, סובב סביב העקרון שהזורק אמור לזרוק בצורה שניתנת לחבטה. בבייסבול, אם הזורק ישגר "בולס" לחובט, בסופו של דבר החובטים ימלאו את הבסיסים ואפילו ישיגו ריצות. בקריקט, זורק יכול לכוון לאזורים שבהם החובט לא יכול להגיע ואין ממש דרך להכריח אותו לשנות זריקה. עם השנים התווספו חוקים שמטרתם להגביל את החגיגה, אבל בתקופה שבה ברדמן שיחק, הדבר היחיד שבכלל אפשר למשחק להתנהל היתה מערכת של קודים התנהגותיים ששחקנים ראו לנכון לציית להם.
להשוואה, נניח שמחר אין יותר קוונים בכדורגל, ושחקן שנתפס באופסייד אמור לעצור, לסמן לכולם, לתת את הכדור לשוער וללכת לחצי שלו. מה יקרה אם איזה מוריניו יודיע לשחקנים שלו לבעוט גם מאופסייד? זה ייתן לו יתרון "לא ספורטיבי", במיוחד אם היריבות ימשיכו להתנהג לפי הספר. ככה שכשהאנגלים החליטו לזרוק ל"בודי ליין", לא היתה שום דרך חוקתית לעצור את זה.

אז כאמור, לא צריך להסחף עם התיאורים. גם קשה להסביר את טקטיקת הק-א-שאק למי שאינו חובב NBA, אבל אף אחד לא ניסה לטעון שהמטרה היא לפצוע את שאקיל. ואם כבר הגזמות, הסיבה שהממשלה היתה צריכה להורות לקפטן האנגלי להפסיק היא שאז הממשלה ניהלה את הקריקט במדינה, מאחר ואז לא היו התאחדויות, לא שהוכרז איזה משבר פוליטי.

דורפן 25 בנובמבר 2010

ארז – הייתה פה לפחות אדישות לכך שהשחקנים האוסטרלים ייבלו בצורה קשה והם באמת נחבלו.

אבל אתה צודק בעניין אחר. עיקר העלבון היה שהאנגלים שהתנשאו עליהם והתיימרו לייצג את התרבות נהגו בטקטיקה של רמאות.

ארז 25 בנובמבר 2010

מקבל את התיקון, והרשה לי להוסיף, בעוד שבענפים רבים נראה שהתקדמות הענף מביאה לכך שספורטאי היום מתמודד עם אתגרים קשים לעין ערוך מאלה שניצבו בפני האגדות של לפני 50 שנה, הרי שבמקרה של ברדמן, ובדומה טיי קוב, התנאים בהם שיחקו שחקני קריקט ובייסבול בתחילת המאה היו כאלה ששחקנים מודרניים לא היו שורדים בהם חודש, שלא לדבר על מגיעים לתוצאות אגדיות כאלה.

ויכסלפיש 25 בנובמבר 2010

רשימה מרתקת. כדורגל ואתלטיקה הם אכן ענפים בינלאומיים פופולריים בעשרות מדנות. נראה לי שגם טניס ושחייה, וטורנירים חשובם זוכים לסיקור בינלאומ קבוע ומכובד.

אגרוף זה ענף די אפלולי של כל מיני גופים מוזרים שמכתירים אלופים. רוב האלופים האלה מגיעים מאיזורי עוני בארצות הברית או כל מיני כשרונות מגרמניה/הפיליפנים/בריטניה/אוקראינה וכו'. זה ענף מבורדק ולא נראה לי שמחוץ למשקל כבד הוא פופולרי יותר משייט. שייט הוא ענף בינלאומי בלי מדינה דומננטית ועם תחרות קבועה בין ישראלים, ברזילאים, אמיקאים, אירופאים וכו'. זה אמנם לא ענף עם צופים בזירה וגם לא בטלוויזיה אבל הוא בהחלט בינלאומי.

גיל מזימבבואה 26 בנובמבר 2010

אמפייר בדיחה, למזלם של האוסטרלים בסוף היום השני. לצערי האנגלים ניראים טוב מדי עבור האוסטרלים אבל עוד מוקדם מאד להסיק מסקנות.

ארז 27 בנובמבר 2010

אגב תרגום מונחי קריקט, ההצעה שלי לbowler היא "משלח כדורים" וזאת מכיוון ש"זורק" הוא מונח שגוי.

רועי פ 29 בנובמבר 2010

מגיש – טוב יותר

D! 27 בנובמבר 2010

פוסט על קריקט ופספתי
אוי אוי אוי

בכל מקרה
כן יירבו

ariG 21 בינואר 2016

הפוסט הזה עלה לי כעת בחיפוש אקראי – גדול!!!

אז כמה מילים על הASHES, וה-DON.

א. תמונה ממוסגרת של BRADMAN היתה מאחורי שולחן העבודה של אבא שלי במרפאה במלבורן מאז שאני זוכר את עצמי עד שעלינו ארצה.

ב. אם יורשה לי – הצלחת להמעיט בגודל הישג לאור נתון ענק שהחסרת – לא היו אז משחקים נגד MINNOWS וכל מיני זימבאבווה, בנגלדש וכו'. זה היה אנגליה ועוד פעם אנגליה…. תנטרל אצל כל הגדולים בימינו – TENDULKAR, PONTING, LARA וגם אצל הדור הקודם של BORDER, CHAPPEL, VIV RICHARDS וכו' את המשחקים נגד הקבוצות החלשות והפער אף גדל!!
ת הנקודות)

TENDULKAR – שיאן הRUNS ובחמישיית כל הזמנים – בגדר אליל בהודו….
נגד כל העולם – ממוצע 53.78 ; מתוך 200 משחקים – יש 40 נגד זימבאבווה, סרי לנקה ובנגדלדש שם הממוצעים שלו 136, 76, ו-60…. נגד היתר – מספרים נמוכים בהרבה (אבל עדיין מדהימים…)
http://stats.espncricinfo.com/ci/engine/player/35320.html?class=1;orderby=batting_average;template=results;type=batting

עוד המחשה –
ALAN BORDER – אחד החובטים הגדולים ביותר בתקופתו- ממוצע מעל 50.
BORDER vs WEST INDIES הגדולה של שנות ה80 (איזו קבוצה – ראיתי אותם בלייב – הזורקים HOLDING, AMBROSE, GARDINER זרעו פחד אמיתי וRICHARDS היה חובט מעולם אחר – שינה את פני המשחק בקצב צבירת נקודות – ממוצע מתחת ל-40…
http://stats.espncricinfo.com/ci/engine/player/4174.html?class=1;orderby=batting_average;template=results;type=allround

בנוסף – זה היה לפני קסדות ומגנים. זה היה לפני חוקים נגד BODY LINE , לא היו מגבלות נגד BOUNCERS, המחבטים היו צרים יותר, והWICKET היה פחות צפוי עבור החובט….

NUFF SAID

ג. BOXING DAY ASHES TEST AT THE G – לראות את IAN BOTHAM – אגדת הASHES האנגלית בשיא שלו… אוסטרליה היתה עבורו כמו הניקס עבור ג'ורדן…
https://www.youtube.com/watch?v=Q4uo123pbq4

Comments closed