20 שנה (פודקאסט עם טל הרמן)

ועכשיו זה אותו המתנקש

הטרבל של של יונייטד כמעט בלתי אפשרי לשחזור מבחינת תנאי הפתיחה. ההגרלה באירופה כיום לא יכולה להיות קשה כל כך באופן ממוצע – 9 מ-11 המשחקים היו מול אינטר, יובה, באיירן וברצלונה. ההגרלה בגביע האנגלי הייתה אולי הקשה אי פעם. בכל מפעל יונייטד עמדה דקות מהדחה מספר פעמים.

אבל אני לא אשווה בין הישגים בכדורגל ובין מיתולוגיות שונות: האם אוהדי לסטר חשו בשנת האליפות שלהם את שחשו אוהדי יונייטד אותה שנה? בוודאי. הישג בלתי אפשרי כנגד כל הסיכויים. האם אוהדי ליברפול חשים שהניצחון שלהם באיסטנבול, גם אם השלים ״רק״ זכיה בגביע אירופה, אבל לא טרבל, היה קאמבק כל הזמנים? זכותם לחוש כך. האם ברצלונה התפוצצה מגאווה על שחקני הבית שלה בעונות הטרבל שלה? בוודאי.

אבל בקונטקסט הפנימי של יונייטד השאלה היא האם משהו אשר כזה יכול לחזור? הסטטיסטיקה כמובן שכן. הנסיבות לא כל כך. צריך להוסיף על הנסיבות שמניתי שישה שחקני בית בתפקידים מרכזיים. צריך להוסיף על כך נסיבות צדדיות, דיברנו עליהן גם, שהכרטיסים למשחק הגיעו בדרך פלא בעיקר אל האוהדים הפשוטים. צריך להוסיף על כך שאז הייתי צעיר יותר ואם יהיה טרבל נוסף אהיה מבוגר יותר. 

אבל היפה בטרבל הוא שכמה שהוא גדול – הוא לא ניתן להשוואה לאליפות אירופה הראשונה של יונייטד. אז היו על המגרש שני שחקנים שהיו בתוך המטוס שהתרסק בהמראה עשר שנים ושלושה חודשים קודם לכן. זה סיפור כל כך ייחודי והלוואי שלא יקרה לשום קבוצה אי פעם.

זה מתקשר בעיני למצב הנוכחי של יונייטד וממחיש שיש הישגים ויש סטטיסטיקה – ואז יש סיפור ויש נראטיב. בזכיה הבאה של יונייטד הנראטיב היה שפרגוסון, אחרי שבנה קבוצת שחקני בית נפלאה, בנה את הכדורגלן הטוב בעולם שהביא לו גביע נוסף. ועכשיו, עם כל בעיות הבעלות והניהול ומצב הסגל, מאז מינויו של סולשיאר שוב יש ליונייטד סיפור. הסיפור יכול להסתיים בכשלון כמובן, כלום לא מובטח ואולי אין לו סיכוי גדול –  אבל יש לו צורה של סיפור של יונייטד.

ולו בגלל שבמערכה הראשונה של הסיפור הזה, חוזר מארצות הצפון המתנקש מאחד הסיפורים הקודמים!

ויש גם סאונדקלאוד

תופעת דורפן (11). יום העצמאות של דריימונד גרין (עם ציפי שמילוביץ׳)
קוואי

תגובות

  • יואב

    אני חושב שאני משלם באשראי על המשחק הזה עד היום לול...
    בדקה 85 הקהל החל לפתע להודות לקבוצה על הדאבל ופתאום נרגעתי. הכל קיבל פורפורציות נכונות...
    האגדה אומרת שג'ורג'י בסט עזב את האיצטדיון בערך באותה דקה.
    הזיכרון הסלקטיבי שלי(יש לי בלאקאאוט מוחלט מהגולים) זוכר ומסמן את בקהאם כיחיד שנראה מאמין. הוא היה בכל מקום ועזר להשיג את הקרן הראשונה דווקא מהאגף השמאלי.

    הגב
    • טל המנצ'סטרי

      לא ממש חגגתי את הגול של אולה עד שראיתי שקולינה מסמן עם האצבע על החצי.

      הגב
    • 7even

      לדעתי זה היה מאט באזבי שעזב את האיצטדיון

      הגב
      • טל המנצ'סטרי

        מאט באזבי לא היה בחיים. בין היתר היה זה ג'ורג' בסט שיצא כמה דקות לפני סיום המשחק ופספס את המהפך.

        הגב
        • Wazza

          הוא התכוון שמאט באזבי זצ"ל הגיע בדקה ה90...

          הגב
  • טל המנצ'סטרי

    היו כל-כך הרבה דברים שרציתי להגיד וברחו לי מהראש בזמן ההקלטה כי יש כל-כך הרבה דברים שאפשר להגיד על העונה ההיא, אבל בגמר ליגת האלופות על הספסל של יונייטד בין היתר ישבו פאקינג ג'ונתן גרינינג שהגיע מיורק סיטי, דיוויד מיי שבלם גדול הוא לא היה בלשון המעטה ופיל נוויל, כולבוינק אפור בסופו של דבר, מטורף.

    הגב
    • יואב

      טל,
      אם רק הייתי יודע שזה היה ביום ההולדת של באזבי, לא היה מתח(:

      הגב
  • יואב מקטמון

    ושניים מהשחקנים הכי טובים והכי חשובים לא שיחקו בגלל צהובים...
    בכלל, הסיפור של רוי קין בדרך אל הגמר הוא אחד הגדולים.

    הגב
  • ניק

    אחח איזה זכרונות ואיזה קבוצה!
    אני נאלצתי לחגוג בשקט מחשש להעיר את ההורים :)

    הגב
  • ק.

    נהניתי לשמוע (למרות שאני ממש לא אוהד שלכם). אחלה קונספט י פודקאסט שחזור של עונה.
    המשחק בדלה אלפי היה שוק בשבילי. באמת ההגדרה של ווינריות במילון.
    מאוד אהבתי את היובה ההיא. זידאן בעיני לא שיחק כדורגל גדול כמו בקמפיין הזה של ליגת האלופות (גם ברבע מול קייב החזקה) עד הנוקאאוט של מונדיאל 2006.
    אפרופו הכדורגל של טרום המגה מסחור - הזכייה של ריבאלדו בבלון ד'אור ולא השחקן הכי מפורסם של זוכת ליגת האלופות

    הגב
  • ארז

    פוד מצוין. מרגש...

    הגב
  • אלעד כץ

    איזה כיף של פודקאסט.
    נהדר לחזור לרגעים הגדולים והקטנים של העונה המרגשת ההיא, שכמו שרונן אמר, כנראה שלא תשוחזר אף פעם.
    הפעם הראשונה (והאחרונה) שלי באולד טראפורד היתה בעונה ההיא, די בתחילתה, אוקטובר או נובמבר, ניצחנו את בלקבורן 3:2 אחרי 3:0 במחצית.
    באותו זמן הייתי בטוח שארסנל קבוצה 2 דרגות מעלינו ושאני צופה בתחילת שקיעתה של האימפריה, לאחר איבוד היתרון הגדול שנה לפני.
    רק בדיעבד הבנתי שאני חלק מעונה היסטורית...
    תודה רבה, ותודה טל על הסיקור לאורך העונה כולה.

    הגב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *