בין שלל הישגיו של נדאל, הניצחון ברולאן גארוס הביא למצב בו יש לו יותר ניצחונות רולאן גארוס (97) מאשר לשני המשתתפים בפודקאסט בכל הקריירה המקצוענית שלהם ביחד. לג. בלום 93 ניצחונות, אבל הוא טוען שיש לו 94. לר. דורפן יש 0 אבל הוא לא פרש.
לסיפור הניצחון ה-94 של בלום, שמאזנו הרשמי 122-93 נגיע יום אחד, אבל באופן יותר רציני גלעד אומר שעד כמה ש-12 זכיות בטורניר גרנד סלאם אחד הם ממילא נתון פסיכי, הטורניר האחרון שהוא היה מצפה לראות את זה קורה הוא החימר הפריזאי. איפה שכל משחק בכל סיבוב הוא מלחמת עולם. הטורניר בו עד נדאל שחקנים מיעטו להגן על התואר יותר מכל טורניר אחר.
נדאל גיוון מאד את משחקו בשנים האחרונות – בגמר אתמול עלה 27 פעמים לרשת, לשם השוואה בווימבלדון 2008, בניצחון המיתי על פדרר, עשה זאת רק פעמיים. אבל עדיין זה הפורהאנד הרצחני והלחץ המנטלי שבשלב מסויים שלח את תים לקרשים. אבל העיתוי שזה קרה היה המהמם: ב-1-1, כשתים עבר סוף סוף את המכשול של לנצח מערכה מול נדאל בפאריס, הוא נשם לרגע. כאילו מעכל את הרגע. ולפני הנשימה הבאה הפסיד 16 מ-17 הנקודות הבאות. זה היה מהרגעים הללו שההיסטוריה של הספורט נכתבת בהם. במקום שנניח תים יאיים על הזכיה הזו של נדאל, ייתכן שספג מכה מוראלית לכל המשך היריבות ביניהם על חימר.
אבל אם יש לדעתי המחשה טובה ליציבות של נדאל, היא שהסט הרביעי היה הרבה יותר צמוד – תים הגיע לנקודות שבירה בשני משחקוני ההגשה הראשונים של נדאל, אבל הוא אבל נגמר באותה תוצאה כמו השלישי: 1-6.
ולמרות שהקדשנו את רוב הדיון לאלמותיים ביותר- גם אש ברטי בין הנשים עשתה דברים מעניינים מאד מאד. כי היא אנטיתזה לשתי תופעות מאד לא טובות בטניס הנשים. האחת מקצועית: הנטייה לאמן בנות נגד בנים יצרה טניס מאד הגנתי מהקו האחורי ברוב הסבב. והשניה כלכלית-סוציולוגית: חלק עצום מהסבב הן בנות מזרח אירופאיות שמאומנות בהשקעות מאד כבדות של ספונסרים פרטיים – מאות אלפי דולרים של השקעה בשחקנית. ומכיוון ששחקנית, בניגוד לשחקן גבר, כבר יכולה להיות בצמרת בגיל די צעיר יש עליהן לחץ גדול מאד להחזיר את ההשקעה. זה גורם לכך שהטניס שלהן נוטה להיות שמרני ולהפסיק להתפתח.
אש ברטי הייתה אלופת הנערות של ווימבלדון אבל בגיל 18 נמאס לה מהענף. היא הלכה לשחק קריקט שם הפכה במהירות למקצוענית – בהחזר הכלכלי המאד צנוע של קריקט נשים אוסטרלי. אבל כשהיא חזרה היא מביאה איתה רצון אמיתי לשחק. וגם משחק חצוף ומגוון על כל המגרש שבלט על רקע טניס שמרני מאד סביבה. היא מעולם לא עברה לפני כן סיבוב שני בפאריס.
33 Comments
נדאל על חימר הוא מייקל ג׳ורדן, כלומר לא בן תמותה. על שאר המשטחים הוא סתם בירד או מג׳יק.
לפנתאון
ממש. נפלא
פלוס 18. מעולה.
מתי, זאת השנה שלך…
(-:
מעולה
אם נדאל לא היה חופף בשנות הפעילות לפדרר בשיאו ולנולה בשיאו, היו לו עכשיו לפחות 25 סלאמים (וזה נכון במידה מסוימת גם לשני מתחריו)
נדאל הוא-הוא גדול הטניסאים מאז ומעולם..מי שבהופעה הראשונה שלו בגראנד סלאם לוקח הטורניר..יודע לעשות התאמות ושינויים ובגיל 24 כבר לוקח כל ה-4…הוא רבותיי הגדול מכולם.
גם רוד לייבר זכה בכל ה 4 בגיל 24.
ובגיל 24 החזיק זכה בכל ה 4 באותה שנה (1962).
אז עם כל הכבוד לרפא והאהבה אליו, דווקא בנושא הזה מישהו הקדים אותו.
לייבר עשה את זה טרם ה״עידן הפתוח״ לכן לא נחשב!!!
לא. הוא לא…הוא אחד מהגדולים ביותר זה כן..ועל חימר הגדול ביותר..אבל בשיקלול כל הנתונים יש רק 1 שעונה להגדרה.
הוא כן!!!ואין 1 שעונה להגדרה יותר ממנו..יש 1 עם הרבה יחסי ציבור שניגף והפסיד לרוב משנת 2008 כששניים אחרים קצת התבגרו והוכיחו לעולם הטניס שהם הגדולים מכולם..(יש 1 שסופרים לו 47 תארי מאסטרס 250/500 …)
היה תענוג להקשיב. מעניין מאוד.
אפשר הסבר על איך אחיזה שונה עוזרת מול סוגי חבטות שונים של היריב?
אז למה גלעד טוען שיש לו 94?
לא סיפרת..
רשם שבפעם אחרת
תודה רבה. מעניין מאוד.
תענוג. תודה רבה!
נקודה מאוד מעניינת לעניין ה"מנוחה" של 20 שניות שתים לקח אחרי שזכה במערכה.
חשבתי על זה בהקשר של משחק 5 הלילה, הרפטורס היו על סף נוקאאוט, כשהמאמן לקח טיים אאוט והוציא אותם מהמומנטום. מעניין אם זה שינה את יחסי הכוחות גם לקראת 2 המשחקים הבאים.
מעניין שאדווין מוזס וקארלין אלו השמות שבאמת קופצים מיד.
מה שכן, קפצו לי גם טדי רנייר, סרגי בובקה, איסינבייבה וסלניקוב. למרות שלגבי סלניקוב אולי זה כבר נוסטלגייה, ולא באמת היתה לו שליטה אבסולוטית ארוכת טווח.
לבובקה הייתה בעיה עם האולימפיאדה. אמנם היה הכי טוב המון שנים, אבל רצף תארים רק האליפויות עולם
זה בגלל שרוסיה החרימה את אולימפיאדת לוס אנג'לס, אבל לקח את מוסקבה וסיאול בהפרש של 8 שנים כאשר הסיפור של סיאול הוא לא פחות ממדהים. אפילו הרוסים כבר לא האמינו בו.
סליחה, עניתי על סלניקוב ולא על בובקה (לא יודע למה).
לבובקה אכן היתה בעיה עם האולימפיאדות, אבל כמות התחרויות שהוא התחיל כשכולם כבר פסלו, לא היה כדבר הזה. מעל כולם ברמות אפיות ממש.
מספרים שהיה יכול לעשות שיאים טובים בהרבה עם לא היה מעלה את הרף רק בסנטימטר כל פעם כי באימונים עשה טוב יותר.
צודק לגבי המשחקים האולימפיים, אבל אליפות העולם היא תחרות מאוד מאוד יוקרתית. רצף שבע הזכיות של בובקה מרשים מאוד בפני עצמו, אבל רק מתעצם עקב העובדה כי מלבדו לא הצליח איש לזכות פעמיים באליפות העולם (ברציפות ובכלל).
פודקאסט מעולה. כיף שהאורח מוסיף ומשלים ניתוחים מקצועיים ופרשנות ברמה הגבוהה ביותר
תודה על התגובות, היה כיף , רומן , לפני כמה שנים ראיתי באיזשהו אתר שהמאזן 94-110, אז אימצתי את זה, יש כמה גירסאות, תלוי אם סופרים משחקי דייויס וכו׳, אפשר לברר אבל זה לא ממש מעניין.
לגבי רפא פרט מעניין שלא אמרתי בשידור-דבר ידוע הוא שבאימונים הוא משחק הרבה יותר אגרסיבי מאשר במשחקים, רק כשממש מאלצים אותו( כמו אחרי ה7-5 לטיים) אז הוא הוא שולף את ההילוך הנוסף , בדרך כלל הוא פשוט מתיש את היריב בסבלנות. זו מחמאה לטיים אגב.
שאלה, כשמדברים על פדרר כולם מציינים את הכישרון הטבעי שלו. זה יתרון ענק שלו על אחרים.
האם העוצמות והכושר של נדאל זה היתרון הטבעי שלו על האחרים שהוא מתחזק כמובן, אבל מנקודת פתיחה מאד גבוהה?
כמו שמאטס וילנדר האדיר אמר, הדבר הכי טוב שאפשר להגיד על תים אחרי המשחק זה שהוא הוציא מנדאל את המיטב שלו, וזו חתיכת מחמאה.
היתרון של נאדאל הוא העוצמה והיציבות, הטכניקה של שניהם מושלמת אבל של פדרר יותר מסוגננת ו״זורמת״, הטכניקה של נאדאל היא תוצר של חזרות אינסופיות על אותה חבטה, עכשיו השאלה היא מה זה כשרון גבוה, לדעתי זה שילוב של יכולת גבוהה בלעבוד והתמיד במשהו והיכולת ללמוד דברים מהר. אנאקון המאמן של פדרר היה אומר שהם היו עובדים על אלמנטים באימון ופדרר היה מיישם אותם באותו יום במשחק עצמו, הוא לא חובב חזרות מונוטוניות באימונים, הוא כל הזמן מאלתר ומנסה לשנות את הסיבובים של הכדור, כמו אמן. הוא לא צריך מאות חזרות, הוא נולד עם הטיימינג, מקנרו היה כזה, קיריוס גם( ברמה של קרקס בלי תארי סלאם ), גם דודי סלע.
נאדאל לעומתו אוהב להתאמן על אותה חבטה שעות על גבי שעות( כמו רוב השחקנים ), מה שנקרא בעגה ״רפטציה״. איבן לנדל היה כזה
מה שכן משותף להם זה ששניהם מנהלים אורח חיים סולידי נטול שערוריות, שניהם שמים דגש חזק על כושר גופני, למעשה רוב העבודה בפגרה היא ללא מחבט .
עכשיו כל אחד יחליט מי יותר מוכשר, הגדולה שלהם מאריכה את הקריירה של שניהם ואנחנו נהנים ( ומגרדים את הראש בתדהמה )
תודה, גלעד. מעניין מאוד לקרוא.
הכושר הגופני של נדאל בולט מאוד (לטובה, כמובן) ומסייע לו המון במשחקים וכנראה גם בהתאוששות מפציעות.
לא אחת, כאשר פדרר הוא נושא הדיון, מתרכזים בגיוון חבטותיו ובכשרונו הטבעי. נראה לי שחשוב גם להדגיש את כושרו הגופני הנהדר, שמאפשר לו, בין היתר, להיות בצמרת המאוד מאוד גבוהה בטניס העולמי בגיל 38 כמעט.
ממה סובל נדאל בברכיים?
תיקון קטן:
פדרר ניצח את נדאל 5 פעמים ברצף (באזל, אוסטרליה, אינדיאן וולס, מיאמי, שנחאי)- אף לא אחד מהם על חימר
יהויכין, היתה פעם שישית, (נצחון טכני) נאדאל, לא עלה למגרש אבל זה נחשב ברקורד, אז שנינו צודקים