בעיקר נדאל. גם אש ברטי (פודקאסט עם גלעד בלום)

בין שלל הישגיו של נדאל, הניצחון ברולאן גארוס הביא למצב בו יש לו יותר ניצחונות רולאן גארוס (97) מאשר לשני המשתתפים בפודקאסט בכל הקריירה המקצוענית שלהם ביחד. לג. בלום 93 ניצחונות, אבל הוא טוען שיש לו 94. לר. דורפן יש 0 אבל הוא לא פרש.

לסיפור הניצחון ה-94 של בלום, שמאזנו הרשמי 122-93 נגיע יום אחד, אבל באופן יותר רציני גלעד אומר שעד כמה ש-12 זכיות בטורניר גרנד סלאם אחד הם ממילא נתון פסיכי, הטורניר האחרון שהוא היה מצפה לראות את זה קורה הוא החימר הפריזאי. איפה שכל משחק בכל סיבוב הוא מלחמת עולם. הטורניר בו עד נדאל שחקנים מיעטו להגן על התואר יותר מכל טורניר אחר. 

נדאל גיוון מאד את משחקו בשנים האחרונות – בגמר אתמול עלה 27 פעמים לרשת, לשם השוואה בווימבלדון 2008, בניצחון המיתי על פדרר, עשה זאת רק פעמיים. אבל עדיין זה הפורהאנד הרצחני והלחץ המנטלי שבשלב מסויים שלח את תים לקרשים. אבל העיתוי שזה קרה היה המהמם: ב-1-1, כשתים עבר סוף סוף את המכשול של לנצח מערכה מול נדאל בפאריס, הוא נשם לרגע. כאילו מעכל את הרגע. ולפני הנשימה הבאה הפסיד 16 מ-17 הנקודות הבאות. זה היה מהרגעים הללו שההיסטוריה של הספורט נכתבת בהם. במקום שנניח תים יאיים על הזכיה הזו של נדאל, ייתכן שספג מכה מוראלית לכל המשך היריבות ביניהם על חימר.

אבל אם יש לדעתי המחשה טובה ליציבות של נדאל, היא שהסט הרביעי היה הרבה יותר צמוד – תים הגיע לנקודות שבירה בשני משחקוני ההגשה הראשונים של נדאל, אבל הוא אבל נגמר באותה תוצאה כמו השלישי: 1-6.

ולמרות שהקדשנו את רוב הדיון לאלמותיים ביותר- גם אש ברטי בין הנשים עשתה דברים מעניינים מאד מאד. כי היא אנטיתזה לשתי תופעות מאד לא טובות בטניס הנשים. האחת מקצועית: הנטייה לאמן בנות נגד בנים יצרה טניס מאד הגנתי מהקו האחורי ברוב הסבב. והשניה כלכלית-סוציולוגית: חלק עצום מהסבב הן בנות מזרח אירופאיות שמאומנות בהשקעות מאד כבדות של ספונסרים פרטיים – מאות אלפי דולרים של השקעה בשחקנית. ומכיוון ששחקנית, בניגוד לשחקן גבר, כבר יכולה להיות בצמרת בגיל די צעיר יש עליהן לחץ גדול מאד להחזיר את ההשקעה. זה גורם לכך שהטניס שלהן נוטה להיות שמרני ולהפסיק להתפתח.

אש ברטי הייתה אלופת הנערות של ווימבלדון אבל בגיל 18 נמאס לה מהענף. היא הלכה לשחק קריקט שם הפכה במהירות למקצוענית – בהחזר הכלכלי המאד צנוע של קריקט נשים אוסטרלי. אבל כשהיא חזרה היא מביאה איתה רצון אמיתי לשחק. וגם משחק חצוף ומגוון על כל המגרש שבלט על רקע טניס שמרני מאד סביבה. היא מעולם לא עברה לפני כן סיבוב שני בפאריס. 

ויש גם סאונדקלאוד.