בלקפול (מבוטל). סיפור על הרוח הספורטיבית בהתיישבות העובדת אי שם בשנות השבעים

סיפור על תקופה רחוקה. על תום. על רוח ספורטיבית וערכים של פעם

למצולמים אין קשר. benjieordone cc license

פרגוסון, נאני, ברבטוב, צ'יצ'ריטו, מוחיטו…..

*

ביטול המשחק של יונייטד בבלקפול הזכיר לי סיפור מילדותי הרחוקה. כשחקן קט-סל בליגת כדורסל אזורית באזור שהוגדר אז כ"התיישבות עובדת".

יום אחד חיכינו ליריבה במגרשנו, בניגוד לאנשי בלקפול קבוצתנו הייתה אמונה על הכשרת מתקנים לקיום אירועי ספורט ברמה הגבוהה, וזו איחרה לבוא. איחרה ואף בוששה. נדמה לי שהאוטובוס שלהם קיבל פנצ'ר וגם היה גשם יום קודם והכבישים באזור מלאו בוץ.

בתקנון הייתה איזשהי מסגרת זמן לאיחור, ובסיומה פסק לנו השופט – בחור נתניתי שלא הפסיק לעשן – ניצחון טכני. והמאמן החליט לקיים משחק אימון פנימי במקום ההתמודדות הרשמית שבוטלה.

בעודנו מתארגנים למשחק הופיעה לפתע הקבוצה היריבה. השופט עדיין היה במקום.

– "תוך חמש דקות אנחנו מתארגנים", אמר מאמן היריב. הם כל כך השתדלו להגיע בזמן שהתלבשו כבר באוטובוס להיות מוכנים למשחק.

– "אין בעיה", אמר השופט המעשן. והפגין דווקא מוטיבציה לשפוט למרות האיחור.

– "שום דבר. ניצחון טכני. כבר חתמו את הטופס. וכבר השחקנים שלי לא במצב רוח של משחק", אמר המאמן שלנו ברשעות.

– "תשמע. היה לנו פנצ'ר. זה ילדים", ניסה מאמן האורחים להתחנן על נפשו.

– "אם תרצו אפשר לקיים משחק ידידות", הודיע מאמן הקבוצה שלנו.

אכן כן, יחד בגדול
תודה לך, פוטבול / שרון אביטל

34 Comments

בליקי 4 בדצמבר 2010

איזה אאיזה סיפור מבאס רונן

אילי מנינג 4 בדצמבר 2010

כשהייתי בכיתה ט גם אני אימנתי קבוצת קט סל. המנהלים היו מאוד מוטרדים מההפסדים של הקבוצה שלי. הסיפור הזה מראה כמה חכמה יש ברישום ניצחונות והפסדים בגיל הזה.

אבי 4 בדצמבר 2010

דמות מופת ודוגמה לנוער. היה לו בונוס אליפות?

מצחיק, ממש עכשיו זה כמעט קרה לברצלונה.

דורפן 4 בדצמבר 2010

אבי – כן… בדיוק חשבתי על זה. המאמן של אוסאסונה כנראה פחות לחוץ מהמאמן שלנו, או לפחות יותר מאמין בשחקניו.

שלו 4 בדצמבר 2010

אם אני זוכר נכון אז קמאצ'ו היה ידוע בכיסיי הזיע שלו מתחת לבתי השחי, דבר המעיד על לחץ כזה או אחר.

אבי 4 בדצמבר 2010

לגבי הביטול בבלקפול: למרות שמשעמם, לא נורא, שינוחו השחקנים ולא יתקררו לנו. דווקא מתאים לי עכשיו משחר חסר; זה יתרון פסיכולוגי. כמו שהיריבות שלנו נראות עכשיו (גם ארסנל היו מגוחכים), נשחק אותו בינואר מהמקום הראשון.
(טפו טפו טפו)

אלעד 4 בדצמבר 2010

כששיחקתי בקט-סל, הקבוצה שלנו לא הייתה מאוד טובה. אז אחרי כמה מחזורים הביאו כמה חבר'ה בוגרים יותר, שישחקו עם כרטיסי השחקן של השחקנים הפחות טובים (שהתאמנו עם הקבוצה, נסעו למשחקים, אבל אף פעם לא שיחקו).

ג 4 בדצמבר 2010

בילדותי בקיבוץ באימוני קבוצת הקט-סל (גיל 10~) המאמן שלח אותנו לריצות סביב הקיבוץ עם תרמילים עם אבנים (!) על הגב, כנראה לצורך שיפור הכושר או כהכנה לסיירת…זה הופסק כשההורים עלו על זה.

שלו 4 בדצמבר 2010

ולגבי משחקים שכן שוחקו,
נציגת הבירה האיטלקית ביקרה אצל הקבוצה השנייה של ורונה.
ראניירי בחר הרכב מעניין של דחפורים, כאלה שריצה בבוץ לא מפחידה אותם,
צריך גם לזכור שבאמצע השבוע יש לו משחק חשוב בליגת האלופות.
זה היה משחק מהסוג שבשלב זה של העונה רומא בד"כ מפסידה, מצד שני היא כבר הייתה ביתרו של שני שערים, כך שהאופטימיים שמחים על נקודה והפסימיים אלה יתלוננו על אבדן שתי נקודות.
אם לוקחים את אינטר כנקודת יחוס, אז המצב בסדר, אינטר גם יוצאת לאליפות העולם לקבוצות, אני בטוח שבניטז מאושר מזה.

בארץ נציגת בעלי העסקים הפרטיים מתל-אביב מנצחת שבוע שני ברציפות והיה אפילו משחק לא רע,
בני-יהודה קבוצה (יחסית) טובה, ומכבי שיחקה בסדר גמור. בוזגלו נראה כמו שחקן טוב, אני לא מאמין שיש לו מה לעשות באירופה (בטח לא בליגות המובילות) אבל בארץ הוא יכול לככב בכדורגל, עטר גם שחקן עם טכניקה אישית טובה (הוא כנראה לא מבין כדורגל קבוצתי מהו) ובארץ זה מספיק.

מנחם לס 4 בדצמבר 2010

הנה, שוב בא לנו מנחם לס ומשווה את שאר העולם לאמריקה.

אז כן, מה לעשות? שאר העולם זה חבר מפונקים בהשוואה לאמריקאים. המשחק היחידי שנידחה או בוטל בזכרוני היה הוורלד סרייס בין אוקלנד וסן פרנציסקו ג'איינטס כשבתחילת המשחק קרתה רעידת האדמה המפורסמת, LOMA PRIETA, שקרתה בשעה 5 אח"צ ממש ב-RUSH HOUR הגדול ביותר, והאיצטדיון של הג'איינטס מלא ב-60,000 צופים. בגולדן-גייט הקרוב (ושנראה בברור מהאיצטדיון) התהפכו מכוניות; היו עשרות הרוגים שאח"כ הפכו למאות, ברעידת האדמה בדרגת 6.9 ריכטר, והשופטים המטומטמים היו צריכים את רשות הקומישיונר לבטל את המשחק (הדשא באאוטפילד היה קרוע לשניים).

אבל רוח? שלג? ARE YOU KIDDING ME?
בארה"ב לא שמעתי אף פעם על ביטול משחק בגלל שלג (רגע, אני משער שהמשחק באנגליה נידחה בגלל שלג; אני למעשה כבר לא בטוח ואולי אני סתם כותב כמו טמבל!). ב-1945 היה משחק בין שיקגו בירס והוושינגטון רדסקינס כשהמגרש מכוסה 30 ס"מ שלג.
המשחק הידוע כ-"GREATEST GAME EVER PLAYED" משחק האליפות של ה-NFL (אז עוד לא היה סופרבול) בין הבולטימור קולטס והניו-יורק ג'איינטס ב-1958 שוחק במינוס 10 צלזיוס, ועשרה ס"מ שלג וקרח המכסה את כל המגרש. המשחק ניגמר ב-SUDDEN DEATH כשהקולטס עם ג'וני יונייטס מנצחת 17-23.

ועוד משחק הידוע כ- "THE ICE BOWL" ב-1962 בין הגרין-ביי פקרס לבין הדאלאס קאובויס שוחק בלמביאו פילד בגרין ביי, בטמפרטורה של 28 מעלות מתחת לאפס צלזיוס, ושלג וקרח המכסים את כל המגרש, והראייה היא לא יותר מעשרה מטרים. עם 7 שניות לסוף ביצי ברט סטאר, הקוורטרבק של הפייקרס QUARTERBACK SNEAK והביתיים ניצחו 17-21 במשחק שלא יישכח לעד.

אנחנו, אדלפי, ניצחנו את אליפות ה-NCAA ב-1974 בכדורגל ב-15 לדצמבר בסנט לואיס, נגד סיינט לואיס יוניברסיטי, במגרש מכוסה שלג לחלוטין.
בארה"ב לא מבטלים משחקים בגלל מזג אוויר. נקודה.

חשוב! חשוב! חשוב!

אורגון סטייט עשתה הרגע טצ'דאון נגד הבלתי מנוצחת אורגון, ועכשיו 0-7 לאורגון סטייט. משחק אחרון של העונה!

גיל 4 בדצמבר 2010

מנחם, יש כל שנה ביטולי משחקים בבייסבול בגלל מזג אוויר. אפילו הוורלד סירייס שנה שעברה נדחה כמה פעמים וזה קרה גם בעבר (הסדרה המפורסמת בין הרד סוקס ליאנקיס ב2004 למשל). פוטבול באמת משחקים בכל מזג אוויר ושאר ענפי הספורט פשוט באולם.

מנחם לס 4 בדצמבר 2010

נכון. שכחתי על בייסבול. המחשבה היתה על פוטבול בלבד. בבייסבול זאת לא בעייה כי עושים דאבל-הדר ביום הבא.

דורפן 4 בדצמבר 2010

מנחם – שחקן פוטבול משחק בכ-40 מהלכים במשחק. נניח רץ אפילו 20-30 מטר בכל מהלך – זה קילומטר. שחקן כדורגל רץ 12. המשחק בוטל בגלל משטח קפוא שהוא באמת סכנה לבריאות.

איתיוש 5 בדצמבר 2010

גם משחקים באולם לא קוימו בגלל מזג אוויר בארה"ב. ולא צריך ללכת כ"כ רחוק.

http://www.usatoday.com/sports/basketball/nba/2010-02-06-wizards-hawks-postponed_N.htm

אסף 5 בדצמבר 2010

בתור מישהו שחי במחיצתם כמה שנים, אני יכול לספר לכם ששלג הוא רק תירוץ בשביל הבריטים לא לעבוד, ללכת לפאב אף מוקדם יותר, או בקיצור להיות אף יותר וונקרס מכרגיל.
זכורים לי בקרים מושלגים (קלות) במשרד בהם כל הבריטים מצלצלים ומדווחים באימה: "we're snowed in" וכשאתה מרים את הראש אתה רואה שהמשרד מלא אוסטרלים, ישראלים וכמה פולנים שכן הצליחו להגיע, למרות השלג הנורא

שודד 4 בדצמבר 2010

הקבוצה השניה (עם הפנצ'ר) היתה הפועל גן-שמואל בקטסל והיינו איימת האיזור… כך שהמאמן שלכם בהחלט ידע מה הוא עושה

דורפן 4 בדצמבר 2010

שודד… זו לא הייתה גן שמואל. הקבוצה בה שיחקתי היא ממושב והמושבים והקיבוצים לא שיחקו באותה ליגה אז בגלל מחלוקות אידיאולוגיות. ומכל מקום גן שמואל די רחוקה.

מנחם לס 4 בדצמבר 2010

עוד סיפור על רוח ההתיישבות בשנות השבעים:

ב-1974 ניצחנו את אליפות ה-NCAA. ב-1975 משחק העונה האחרון היה נגד אוניברסיטת פיירלי דיקנסון בניו-ג'רסי, שתמיד היתה פאוור-האוז בכדורגל. ידענו של-16 הקבוצות הנבחרות לפלייאוף (היום כבר 36) מאזור ניו-יורק/ניו-ג'רסי תיבחר רק אחת: פיירלי דיקנסון או אנו. לשתי הקבוצות היה רקורד שווה – 1-1-18. לא היתה שאלה שהמשחק הוא למעשה כאילו משחק פלייאוף ראשון.
עלינו על האוטובוס, עברנו את ג'ורג' וושינגטון ברידג', עלינו על כביש 9A (איך אני זוכר פרטים בלתי חשובים כאלה? בגילי זה מה שאתה זוכר, אבל את שמות 14 הנכדים והנכדות אתה צריך לדקלם לעצמך לפני כל ביקור) ופתאום פקק תנועה מהסרטים. מאומה לא זז. השעה היתה 2:00. המשחק ב-3:30. לא דאגנו. שרנו, סיפרנו בדיחות. אבל פתאום 2:30 ואנחנו עדיין לא זזים. החלטתי לצלצל לאתלטיק דירקטור מפיירלי דיקנסון (אז לא היו סלולרים; הייתי צריך לצאת מהמכונית ולרוץ 200 מטר לאיזה תחנת דלק) ובקשתי שנדחה את המשחק בשעה. הוא ענה שהדבר לא נתון להחלטתו אלא להחלטת השופט. במקרה השופט היה כבר באולם ליד האיצטדיון, התכונן למשחק. השופט אומר לי: "המשחק ב-3:30. ספר החוקים בידי. אם אתה מאחרים ביותר מ-30 דקות אתם מפסידים 0-1. אני מחכה עד 3:59 ו-59 שניות". השעה כבר 2:45 כשאני חוזר לאוטובוס. מה עושים? שאלתי את הנהג כמה אנחנו רחוקים, והוא ענה שלדעתו אנחנו כ-5 מייל מהאיצטדיון. נימי (נמרוד דרייפוס, אחד הישראלים בקבוצה. האחרים היו ישראל גולדשטיין, הפועל ת"א, רוני שניידר, הפועל כ"ס, ויזהר נוז'יק – בית"ר ת"א ובני יהודה) אומר, "מל, בוא נצא ונרוץ למגרש". לידינו עומד בילי פיליפס, השוער שלנו (ואח"כ שוער באירלנד 3 שנים, וחזרה לארה"ב כאן הפך בדאלאס למאמן-שחקן ב-INDOOR SOCCER של הדאלאס סאגס). בילי היה גם אתלט מעולה שהגיע 5 בגמר אליפות המכללות בא"ק שנה לפני כן בריצת מייל (הוא ירד כמה פעמים מ-4 דקות). בילי הציע שהוא ירוץ לפני כולם ויגיד לשופט שאנחנו מגיעים בריצה.
אני הייתי אז בכושר לא רע. הייתי רץ כל בוקר מביתי, סביב מגרש הגולף של האוניברסיטה, וחזרה הביתה, בדיוק 3 מייל. הייתי עושה זאת אז בסביבות 24-25 דקות.
כל השחקנים מיהרו להחליף מדים, נעלו נעלי התעמלות שהיו לכולם בתיקים , ויצאו לדרך, ואני אחריהם.
כשהגעתי כ-300-400 מטר מהכניסה לאיצטדיון שמעתי את השדר מדבר וירדה לי אבן מהלב: יש משחק!!! אני הגעתי למגרש ב-4:20. מסתבר (לפי בילי פיליפס( שזה היה הרבה יותר מ-5 מייל. אני הגעתי חצי הרוג. הובלנו כבר 0-1 כשהגעתי. היה 0-2 במחצית. נהג האוטובוס כבר הגיע, וכל השחקנים מיהרו לנעול נעלי כדורגל.
היה זה הנצחון הגדול בקריירה של אדלפי: ניצחנו POWER HOUSE אמיתי במגרש שלהם 1-8. למחרת הסיפור עלינו ועל הריצה היה קטע שהתחיל בעמוד הספורט הראשי של הניו יורק טיימס על "ADELPHI BEAT TRAFFIC AND FDU".

ד"ר א. 4 בדצמבר 2010

רונן –

מתוך הנחה שתפקיד מאמן קטסל הוא קודם כל לחנך לאהבת המשׂחק, זה סיפור נורא ואיום שספרתי.

מצד שני, הוא הנחתה כבירה לסיפור של מנחם על ה-8:1.

אנונימוס 5 בדצמבר 2010

סיפור גדול

YB 4 בדצמבר 2010

סיפור יפה.

גלעד בלום 5 בדצמבר 2010

על ההבדל בין טניס וכדורגל:לטורניר הראשון שלי כשחקן טניס בגיל בגיל 9 איחרתי ברוב טפשותי בשעה,חשבתי שהמשחק ב-9 בבוקר וכשהגעתי למגרש ברבע לתשע נאמר לי בלאקוניות ע'י המזכירה שהפסדתי טכני כי שעת המשחק היתה 8 ,כמובן שפרצתי בבכי ומנהל התחרות פסח פוני המיתולוגי ז'ל אמר לי שאין לו מה לעשות בנידון כי זה התקנון,הסיכוי היחיד שלי זה אם היריב שלי יסכים לוותר על הנצחון הטכני.אותו יריב היה ילד בשם מיכה מנסקלייד(לא שוכחים כזה דבר) והוא אכן הסכים,עלינו למשחק,הובלתי 6-4 ונקודת משחק(המשחק היה מערכה אחת עד 7 משחקונים) ואיכשהו הצלחתי להפסיד 7-6 בשובר שוויון,את המשחק כמובן סיימתי בבכי אבל את המחווה הספורטיבית(לא דבר מובן מאליו בכלל) של מיכה לא שכחתי,אותו מנסקלייד אגב הגיע לנבחרת הנוער בגילאים היותר מאוחרים והתפתח לשחקן לא רע בכלל אבל פרש לפני הצבא.

דורפן 5 בדצמבר 2010

bad loser היית וbad loser תשאר

גיא זהר 5 בדצמבר 2010

שני סיפורים על כדורסל וההתיישבות העובדת (אובדת?). בקטסל שיחקנו א.ס אשקלון (אמפריה אובדת בפני עצמה) כנגד קבוצת הבת של האימפריה (לצערי גם היא אובדת)משער הנגב בשיפוטו "האובייטיבי" של שופט מניר-עם (מפאת כבודו אני לא מזכיר את שמו) ולאחר משחק צמוד הפסדנו. העוול כל כך זעק שאבי ז"ל שלח מכתב לאיגוד ולקיבוץ. בגיל נוער שיחקנו בשיפוטו של שופט מנען ובעקבות בעיות בשעון הוא הפסיק את המשחק וקיבלנו הפסד טכני שמנע מאיתנו לעלות לליגה. ואני עוד בן של קיבוצניקית…

D! 5 בדצמבר 2010

אני זוכר יותר מפעם אחת בגיל נערים ונוער שהתלבשנו באוטובוס. לפעמים בגלל איחורים ולפעמים כי לא היו חדרי הלבשה.
אין דבר יותר נורא בגילאים האלו מלהתכונן כל השבוע ואז לגלות שהמשחק בוטל. לא ממש חשוב מצב המגרש (ורובם במצב נורא).
היצחון הוא אכן חזות כמעט הכל בגילאי ילדים בארץ (לפחות כך היה לפני 15 שנה בכדורגל). חבל.

martzianno 5 בדצמבר 2010

בקטסל שיחקנו פעם נגד קבוצה ממג'דל-כרום, על מגרש בשיפוע צד, עם עץ באמצע (לא ממש באמצע, אבל בהחלט בתוך תחומי המגרש).
לעץ הייתה קשורה עז.
באמת!

תומר חרוב 5 בדצמבר 2010

נקרעתי מצחוק, גדול.

D! 5 בדצמבר 2010

אחד מהיתרונות הגדולים בהרבה מגרשי כדורגל של קבוצות ערביות היה תמיד המיקום. אני זכור יותר ממגרש אחד שכל העפת כדור מעבר לגדר גררה אובדן זמן של עד עשר דקות (במשחקי נערים היו הרבה פעמים בעיות של כדורים). מגרשים על פסגת גבעה לא היו יוצאי דופן.
עץ אני לא זוכר אבל יכול להאמין. אחלה סיפור. אולי תעבור שם יום אחד ותצרף לנו תמונה.

shon 5 בדצמבר 2010

הינה הוידאו שמתאר את רעידת האדמה בשנת 89 בזמן תחילת המשחק של הוולרד
סירייס http://www.youtube.com/watch?v=Z8ExMR0c0aM&feature=related

מיכאל 5 בדצמבר 2010

סיפור גדול שבאמת מרים להנחתה בפסטיבל מספרי הסיפורים שבתגובות. כיף לקרוא. מעניין, אם מישהו ממנהלי מחלקות הנוער או ראשי המועדונים, לא משנה מאיזה ענף (או עדה) מפנימים את רוח הספורט והערכים החינוכיים או מקדשים את הניצחון בכל מחיר.
גם בגזרה שלי, כדורסל, במשך שנים היו ידועות קבוצות קט-סל, שמזייפות כרטיסי שחקן והיו בצרות כאשר היו תרגילי גיוס

שי 5 בדצמבר 2010

רונן – כמה כמה נגמר המשחק ידידות?

דורון 6 בדצמבר 2010

בוקר טוב, מישהו יודע למתי נקבע המשחק נגד בלאקפול?

Comments closed