הנצחיות האולימפית. על באד גרינספאן

חלק מהנצחיות האולימפית. המדליה, ההמנון. הסרט של גרינספאן

אולי העבודה המהנה ביותר שהייתה לי הייתה באמצע שנות התשעים בחברה שהפיקה סי.די רומים של המשחקים האולימפיים. מעין אנציקלופדיות ממוחשבות. עבדתי בקשר עם כמה היסטוריונים אולימפיים דגולים – כמו ביל מאלון וסטיב האריס ופולקר קלוג ודייויד וולוצ'ינסקי. וגם ישבתי שעות ארוכות מול הוידאו והמון שעות באד גרינספן.

גרינספאן מת אתמול, בן 84.

הוא לא תקף את נושאי הסרטים שלו מזווית אישית. לא חיפש להמציא מחדש את הסיקור האולימפי. היה שם תמיד את סיפור חייו המתומצת של הגיבור האולימפי. ילדותו, זכייתו, המשמעות לארצו. כפי שראוי. הפשטות האולימפית במיטבה.

כשאתה זוכה במשחקים האולימפיים לא יורים זיקוקים ולא מורידים את המדליה מהתקרה ולא עושים שום טקס מקורי. לא מעניקים פתאום מרצדס או עגילי יהלומים או חופשה חלומית בזנזיבר. אתה עולה על דוכן המנצחים. מעניקים את המדליות לשלושת הראשונים. מנגנים את ההמנון הלאומי של הזוכה בזהב. צועדים לצלילי נעימת המשחקים. וזהו. ואז עושים את הסרט הפשוט של באד גרינספאן.

ובגלל זה אולימפי זה ניצחי. ובאד גרינספאן הוא פשוט חלק מהנצחיות האולימפית.

הנה סרט גרינספאני עם הערה על הסגנון. בכל משפט אתה לומד משהו נוסף.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

חג מולד שמח, גם לראול פרדיננד ובראיין גיגס
תיקו זה פיכסה. לקראת ארסנל - צ'לסי

17 Comments

גיל 27 בדצמבר 2010

אני חושב שרבים מהישראלים נחשפו להרבה סיפורים אולימפיים דרך הסרטים של גרינספאן בעידן של ערוץ אחד. מה שיפה אצלו היה המינימליזם והטון הרגוע של הדיבור. הדגש אצלו היה על לספר סיפור אנושי והעובדה שהיו לו זוויות צילום שלא נחשפנו אליהן בשידורים הרגילים הוסיפה.

עמית 27 בדצמבר 2010

טקסט נהדר,
הסרט של גרינספאן מרגש ומצמרר.
זכור לי במיוחד סרט שלו על קרב 10 במונטריאול 76,עם הנצחון של ברוס ג'נר.
הקול שלו הוא חלק אינטגרלי מהזכרון האולימפי של רבים.

חלפס 27 בדצמבר 2010

הסרט מרש.
תודה.

זיזו 27 בדצמבר 2010

אוף טופיק

רונן,

מה אתה יודע על הניסיונות של יוניטד לרכוש את לאס?

לא ברור הסיפור שלו. אני פשוט לא רואה קשר אחורי בעולם שבכלל מתקרב לרמה שלו.

אביעד 27 בדצמבר 2010

אסיין?

זיזו 27 בדצמבר 2010

לאס דיארה!

אביעד 27 בדצמבר 2010

לאסנה דיארה קשר אחורי נהדר, אבל הוא לא אסיין.

בוריס 27 בדצמבר 2010

יש חוק, אמנם הוא נשבר בסאגת ווין רוני אבל עדיין זה חוק…

זיזו 27 בדצמבר 2010

בוריס
מה הבעיה החוקית? יש חלון העברות בינואר ומנצ'סטר יכולה לרכוש אותו.

אביעד
אני חושב שאת לאס אולי לא ראו מספיק.
היכולת שלו להשיג את הכדור היא יחודית ברמה העולמית, השימוש שלו בגוף צריך להיות מלומד בכל בית ספר לכדורגל, הנידות והכושר שלו לא דומים לכלום שאפשר למצוא וגם הטכניקה שלו היא אבסולוטית.
בנוסף הוא יכול לתפקד במגוון של תפקידים!

אני מאמין במוריניו אבל לראות את חדירה משחק לפניו זה עלבון.
זה כמו להעדיף את אובי מיקל על מקללה. אחד פונקציונלי, השני ספקטקיולרי!

אם חס וחלילה פרגסון ישים עליו את הידיים הוא יהפוך לכל מה שחלמו שאנדרסון יהיה ועוד הרבה יותר מזה.
אוהדי מנצ'סטר ילקקו את האצבעות.

טל 27 בדצמבר 2010

דיארה שחקן נחמד שאפילו לא מתקרב להיות אחד מחמשת הטובים בעולם בתקפיד שלו.

הוא מזכיר קצת כלב- מאד רוצה ומצוין בלהשיג את הכדור, אבל לא ממש יודע מה לעשות איתו ברגע שהוא משיג אותו. או במילים אחרות, שחקן טיפש ברמות. אחיו האובד של אובי מיקל.

בני תבורי 27 בדצמבר 2010

גם ניצול שרשור לקשקוש הבלים בנושא קשר אחורי, לא יקלקלו את הזכרונות מסרטיו של גרינספאן. לא רק מורה דרך להיסטוריה של המשחקים האולימפיים, גם מודל לחיקוי לכל מי שרוצה לעסוק בדוקומנטציה.

מנחם לס 27 בדצמבר 2010

כששמעתי שלשום שהוא ניפטר, צץ לי לרגע הרעיון לכתוב עליו אבל חשבתי שלאיש לא יהיה מושג מי הוא, אז ויתרתי על הרעיון. אני ניפגשתי איתו כמה וכמה פעמים בשנים שגרתי בלונג-איילנד (הוא נולד בניו-יורק, חי בניו-יורק, וניפטר בניו-יורק), וממש אהבתי את הבנאדם כמו דוד מבוגר. כמובן שראיתי את רוב סרטיו ורוב תכניות הטלוויזיה שלו, אבל הפייבוריטים שלי היו סרטיו שהוא קרא להם "WE WUZ RUBBED" (המשפט הידוע של סטנגל) שהוא עשה עליו BLOOPERS רבים, מצחיקים לאללה, ל-ABC.

דורפן 27 בדצמבר 2010

מנחם- האם היה יהודי? אני משער את זה משמו ומוצאו אבל לא שמעתי התייחסות לכך מצידו.

ארנון ד. 27 בדצמבר 2010

רונן, תודה מיוחדת על הפוסט הזה.16 ימי תהילה (לקראת סיאול 88')היתה היצירה הדוקומנטרית הספורטיבית הראשונה שראיתי, וביי פאר הכי טובה. בשנה שעברה האחיינים שלי הלכו לראשונה לבלומפילד וראו את הפועל מנצחת את סלטיק. קצת ריחמתי עליהם כי ידעתי שמכאן זה יכול רק לרדת.
כמי שמצוי קצת ברזי התקשורת הספורטיבית אני מנסה לחשוב האם יש היום גוף שיפיק או ישדר כזו יצירה ומתקשה למצוא תשובה…

מנחם לס 27 בדצמבר 2010

רונן, הוא היה יהודי, ויהודי טוב. אם אני לא טועה, בנו היה (ואולי עדיין) חזן בבית כנסת בפילדלפיה. רציתי לציין שהדוקומנטרי שלו LILLEHAMMER WINTER OLYMPIC נחשב לסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר בספורט ע"י גיל אקדמי. גם ספרו "100 הרגעים הגדולים ביותר בספורט" נחשב לאחד הטובים אי-פעם.

ורק לידיעתכם, 30-30 התחיל כנראה שגעון של סרטי דוקומנטריות פלוס ראיונות עכשוויים עם מי שיש לו, או היה לו, קשר עם דבור הסרט. לפני שבועיים היה כאן סרט של HBO נפלא ביותר על וינס לומברדי עם כל מיני עובדות שלא ידענו עליו. אילו הייתי צריך לבחור בשם של מאמן אחד שלדעתי הוא הגדול מכולם, הייתי בוחר בו. אבל הסרטים הללו מגלים את הצדדים הלא יפים בגיבורים שלך, וכך זה צריך להיות כי אף אחד מאיתנו אינו מושלם, והרבה פעמים דברים מתגלים רק אחרי שהגיבור ניפטר, כי מתוך RESPECT ישנם כאלה שלא יגלו דברים אינטימיים לא חיוביים בגיבורים הללו. 'גלובס' בחר בו כמועמד לאחד מ-5 הדוקומנטרים הטובים של 2010.

עזי 27 בדצמבר 2010

האיש הכי חשוב בתנועה האולימפית בחצי המאה האחרונה.

פאקו 27 בדצמבר 2010

אוף טופיק:
רונן, אני מנצל את ההזדמנות לבקש שוב שתסדרו את הפוסטים בדף הראשי לפי סדר כרונולוגי. דוגמא מצויינת מהיום – לוינטל פיסטט פעמיים היום, ובמקרה ראיתי את הפוסט הראשון (והמצויין) שלו בבוקר. עכשיו כשנכנסתי ראיתי את השני, והראשון עף לו אל מחוץ לדף הראשי, כאשר פוסטים הרבה יותר ישנים עדיין מוצגים שם (ובחלקם התאריכים לפעמים מתעדכנים). למה פשוט לא לעבוד ב-FIFO (לפי הסדר) וזהו? ככה ניתן הרבה יותר בקלות למצוא פוסטים חדשים ולא לפספס אף פוסט.
השנקל שלי.

Comments closed